Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) לתור כו' שנא' ולא תתורו אחרי לבבכם כו'. כמעט כל המוני מצות ז"ל מנאו את הפסוק זה למל"ת אחת כמו שמנה רבינו ז"ל הרמב"ם בסה"מ מל"ת מ"י. החינוך מצוה שפ"ז עי"ש כי דבריו מוסר השכל וגם המנ"ח כתב עליו וז"ל ודברי החינוך קשרם על לוח לבך ואשרי וטוב לך העיר מקלט סי' שפ"ג כתב וז"ל שלא לתור אחר הלב והעינים אלו הם ב' אברים מיוחדים שבהם מושב התפילין ועבודת הלב מקום מיוחד לשרות עליו השכינה והנה תאות העינים והלב תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו והממלא תאותו אפילו פעם א' תמשוך אחריה כמה פעמים וזהו עבירה גוררת עבירה ואם יכבוש יצרו ויעצים עיניו מראות ברע אפילו פעם א' יקל בעיניו לעשות כן כמה פעמים וזהו מצוה גוררת מצוה וכלל התורה תלוי בזה ובהמנע מהם ישמח בחלקו כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים והחיד"א ז"ל בהגהותיו שם כתב אמרו רז"ל אי יהבת לי עיניך ולבך ידענא דאת דילי ונא' בהם ברית ובזה יקיים ברית המעור עכ"ל בירושלמי דברכות פ"א הלכה ה' הכי איתא אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי, וכן מנאו האלה המצות מצוה שפ"ז ומצות השם מצוה שפ"ח עי"ש כי דבריהם בוערים כאש וענקם לגרגרותיך והזוהר הרקיע מל"ת ש"י אות קכ"ה כתב וז"ל לא תתורו הוא אזהרה שלא להרהר בע"ז ובעריות וכמו שפי' ז"ל אחרי לבבכם זה מינות ואחרי עיניכם זה זנות כמוזכר בברכות ובספרי וקרוב הוא למנותן שתים שענינם חלוק זה מינות וזה זנות והכתוב חלקן באמרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולא אמר אחרי לבבכם ועיניכם וכן ראיתי לקצת מוני המצות עכ"ל והנר מצוה ז"ל סי' י"א אות כ"ב כתב עליו וז"ל אע"פ שכתב שקרוב למנותם לשתי מצות ונתן טעם לדבר עכ"ז ברמזיו שם מנאם כאחת משום דמר ניהו אזיל בתר הסכמתו שהסכים בסוף ספרו דשתי אזהרות שנאמרו בלאו א' ואין חלוקין בעונשן מונה אותה באחת וכעת לא ראינו לשום מוני המצות שמנאן לשתים בלתי הסמ"ק לבדו כו' עכ"ל ובאמת כן היא שהסמ"ק ז"ל מנאן לשתי אזהרות בסי' י"ב ובסי' ל' עי"ש וצ"ל שהסמ"ק באמת סובר כהקרוב לומר שכ' הזוה"ר הנ"ל וע"כ מנה לשתים ורבינו והרמב"ם ודכוותייהו דמנאום לאחת סברו כמ"ש הנר מצוה בשם הזוה"ר שבסוף ספרו אבל בדינא דחיי ז"ל ראיתי שהאריך בפלפול גדול עם אחיו המשמרת מצות בהטעם שלא מנאו אלא לאחת ובסוף דבריו כתב טעם לשבח עי"ש:
דרשו (ב) רבותינו בפ"ק דברכות אחרי לבבכם זו מינות כו'. בברכות י"ב ע"ב איתא פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודא ב"ח מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז בשלמא הני תלת מפרשין כו' אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנ"ל דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו וגו' אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנא' ויאמר שמשון וגו' אתם זונים זה הרהור ע"ז וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעלים עכ"ל הגמרא ובדינא דחיי ראיתי שהקשה על גמרא זו וז"ל ואיכא למיבעי שאומר מפני שיש בה חמשה דברים ומונה ו' מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ומינות והרהור עבירה והרהור ע"ז ונ"ל דהרהור עבירה והרהור ע"ז כחדא נקיט להו כיון דשם אחד להם וכולם נקראו בשם והרהור כו' עכ"ל הנה בהקושי' זו כבר קדמו המרש"א ז"ל בח"א בברכות שם עי"ש מה שתירץ ואת תירוצו של הדד"ח מצאתי בסמיכות חכמים ז"ל בברכות שם וגם הביא ראי' לדבריו עי"ש ותמצא נחת' ולי"נבס"ד דמר' יהודא זה למדו רבינו והרמב"ם ודכוותייהו את שיטתם למנות את הפסוק זה לחדא מצוה וגם הסמ"ק למד את שיטתו למנותו לשתים משם דבזה פליגי רבינו והרמב"ם ודכוותייהו י"ל שהיתה גירסתם בר' יהודא כמו שהיא לפנינו מפני שיש בה חמשה דברים והי' קשה להם קו' המרש"א והדד"ח דקאמר ה' וחושבששה ומחמת קושיא זו סברו הפשט במה דקאמר ר"י מפני שיש בה חמשה דברים דכוונתו חמשה מצות והחמשה מצות הם, א' מצות ציצית שמנאו רבינו במ"ע כ"ו והרמב"ם בסה"מ מ"ע י"ד, ומצוה ב' יציאת מצרים שמנאו רבינו במ"ע מ"א והרמב"ם מ"ע קנ"ז, מצוה ג' עול מצות דילפינן מוראיתם וזכרתם את כל מצות ה' דלרבינו י"ל דנכלל במל"ת י"ג שלא לשכח את התורה דהיינו המצות ולהרמב"ם אע"ג דלא מנה שלא לשכח את התורה למצוה אבל כתבנו הטעם לעיל מל"ת י"ג מחודש ב' בשם המגילת אסתר כיון דהוי מצוה כללית וא"כ לפי"ז באמת י"ל דגם עול מצות הוי להרמב"ם מצוה' מצוה ד' שלא להרהר בעבירה, מצוה ה' שלא להרהר בע"ז דנכלל במ"ע אנכי ה' אלוקיך ובמל"ת לא יהיה לך, ודעת מינים סובר ר' יהודא דחדא מצוה היא עם הרהור עבירה וע"כ לא קאמר ר"י אלא חמשה דברים אע"ג דמנה ששה שלא חושב אלא אותן שהן מצות ול"ק קושיות המרש"א הנ"ל וכיון דר' יהודא סובר דדעת מינים והרהור עבירה חדא מצוה ע"כ לא מנאו גם רבינו והרמב"ם ודכוותייהו אלא לחדא, אבל הסמ"ק י"ל שגירסתו בדר' יהודא היה מפני שיש בה ששה דברים כמו שבאמת נרשם אצל הש"ס הגירסא זו וגם הסמ"ק מפרש ששה דברים היינו ששה מצות וא"כ עכצ"ל דר' יהודא סובר דדעת מינים והרהור עבירה לאו חדא מצוה היא דאל"כ ליכא ששה מצות וכיון דר"י סובר כן ע"כ מנה גם הסמ"ק לשתים כמובן:
אבל לכאורה ק"ל על הבריי' הנ"ל דבספרי פ' שלח איתא ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות כענין שנא' ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה ואח"כ הביא הספרי את הדרש כמו שאיתא בברייתא דגמרא והא דהביא הספרי על מינות את הפסוק ומוצא אני צ"ל משום דאשה רע דהיינו אשה זונה נמשל למינות דהיינו אפיקורוסות כמ"ש רש"י קהלת פרשה זו פ' כ"ו וז"ל ומוצא אני מר וקשה ממנה את האשה זו האפיקורוסות וכן איתאב פסיקתא זוטרתא פ' שלח וא"כ ק"ל דמדוע הביא הגמ' על מינות את הפסוק אמר נבל בלבו מדוע לא הביא את הפסוק שהביא הספרי ומוצא אני וגו', ועלה ברעיוני לתרץ דביבמות ס"ג ע"א מפרש הגמרא את הפסוק ומוצא אני וגו' על אשה רעה ולא על מינות ע"כ לא הביא הגמ' ברכות את הפסוק זה אבל הספרי מפרש את הפסוק ומוצא וגו' על מינות דהיינו אפיקורוסות כהנ"ל ע"כ הביא את הפסוק ומוצא וגו' אבל עדיין קשה דמדוע לא הביא הספרי את הפסוק אמר נבל שהביא הגמ' נהי דעל הגמ' ל"ק כמו שתירצנו אבל על הספרי קשה:
וע"כ נ"ל לתרץ כך דהמרש"א בח"א הנ"ל כתב דמינות שאמר הגמ' היינו כופר במציאות כדמייתי אמר נבל בלבו אין אלקים והרהור ע"ז היינו שמשתף שם שמים בדבר אחר עי"ש ולכאורה צריך להבין דל"ל תרי קראי אחרי לבבכם על מינות ואשר אתם זונים על הרהור ע"ז כיון דמינות היינו כופר במציאות כמ"ש המרש"א א"כ הוי מינות ג"כ ענין ע"ז [עי' לחם משנה פ"ג מהל' תשובה הל' ד' ותראה דכופר במציאות בכלל עובד ע"ז] וא"כ אמאי לא נלמוד תרווייהו מחד קרא, וצ"ל דאי הוה כתיב חד קרא הוי מוקמינן על כופר במציאות דחמור אבל עדיין קשה הלא המשתף שם שמים ודבר אחר ג"כ עובד ע"ז הוא כמו כופר במציאות וא"כ אכתי קשה לא לכתוב אלא חד קרא וצ"ל להמרש"א דהברייתא דברכות סובר' כאחרים דסנהדרין ס"ג ע"א דאיתא שם אחרים אומרים אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה אמר לו רשב"י והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנ' בלתי לד' לבדו פירש"י אלמלא וז"ל דהא לא כפרו בהקב"ה לגמרי שהרי שיתפוהו בדבר אחר עכ"ל וכיון דבריי' סובר' כאחרים שהמשתף ש"ש ודבר אחר לא הוי חמור כמו עובד ע"ז ע"כ שפיר קאמר המרש"א כמובן, וממילא לפי"ז שפיר י"ל דכיון דברייתא סובר' דמינות היינו כופר במציאות כמ"ש המרש"א ע"כ הביא על מינות את הפסוק אמר נבל בלבו דג"כ כופר במציאות ולא יכול להביא את הפסוק ומוצא אני וגו' כיון דפסוק זה דיבר מאפיקורוסות כמ"ש רש"י בקהלת הנ"ל ואפיקורוסות קאמר הגמ' סנהדרין צ"ט ע"ב המבזה ת"ח דפירושו המבזה את התורה כמ"ש הפי' המשניות שם או פירושו כמ"ש הרמב"ם הל' תשובה פ"ג הל' ח' עי"ש בכ"מ ובלח"מ הלכה ז' וע"כ לא הביא הגמ' את הפסוק ומוצא אני וגו' אבל הספרי י"ל דכיון דסתם ספרי ר"ש ור"ש סובר דהמשתף שם שמים בדבר אחר הוי חמור כמו שאר עובד ע"ז כהנ"ל [עי' רש"י ריש שבועות דסתם ר"ש הוא רשב"י] וא"כ לא יכלינן למימר אליבא דהספרי הפשט במינות כמ"ש המרש"א דהיינו כופר במציאות דא"כ הוי נשאר קושיתינו הנ"ל דלא לכתוב אלא חד קרא אעכצ"ל דספרי סובר דפירושא דמינות היינו אפיקורוסות וע"כ הביא שפיר את הפסוק ומוצא אני וגו' ודו"ק:
ומה מאד יש להבין בזה מ"ש רש"י בברכות הנ"ל על מינות וז"ל אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות וע"א ועל אמר נבל וגו' כתב ואין לך נבל מן ההופך דברי אלקים חיים עכ"ל ולכאורה קשה אמאי ל"כ על מינות כמ"ש המרש"א כופר במציאות אבל בהנ"ל מיושב בם"ד שפיר די"ל דרש"י רצה לאוקמי את הברייתא זו אליבא דכ"ע לא אליבא דאחרים דוקא וע"כ לא מפרש כהמרש"א וא"כ לפי"ז נשאר אליבא דרש"י קושיתינו הנ"ל על הספרי דמדוע לא הביא את הפסוק אמר נבל וצ"ל לרש"י דהספרי סובר כמדרש שוחר טוב תהלים מזמור י"ד סי' ג' וז"ל ד"א אמר נבל בלבו זה עשו הרשע ולמה נקרא שמו נבל ר' יהודא בשם ר' שמואל אמר על שם שמילא את כל העולם נבלות העמיד בתי קוצים בתי קיקלין בתי טרטיאות ובתי קרקיסיאות בתי ע"ז כו' עכ"ל ודו"ק:
וגם מה מאד יש ליישב בהנ"ל מה שדקדקנו ברבינו דמדוע הביא על זה דאחרי לבבכם זה מינות את הגמרא דברכות הנ"ל והרמב"ם בסה"מ הביא על זה את הספרי הנ"ל אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר דרבינו כתב שענין אזהרה זו שלא לתור אחר מחשבת הלב דהיינו מינות פירושו שלא יפנה אחר שום מחשבה שעל ידה יכול לבוא לידי מינות וכתב את זה על שני ענינים אחת שלא יפנה אחר שום מחשבה לחשוב ביחוד השם ב"ה שמא הוא שמא אינו או לחשוב מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור משום דיכול לבוא כשיחשוב את זה לידי מינות לכפור ח"ו במציאות השם ב"ה זה הוא חד ענין שמוזהרינן מפסוק זה והענין השני שלא לחשוב על התורה שבע"פ שמא היא מן השמים שמא אינה משום דיכול לבוא מזה לידי מינות לכפור ח"ו בהתורה, אבל מהרמב"ם הל' עכו"ם פ"ב הל' ג' נראה שנמד מלאו זה שלא לתור אחר מחשבת הלב בד' ענינים, אחד שלא לחשוב בעכו"ם, ב' שלא לחשוב שום מחשבה שיוכל לבוא לידי מינות ח"ו ביחוד הבורא ב"ה וב"ש, ג' שלא לחשוב שום מחשבה בנבואה שמא היא אמת או לא, ד' שלא לחשוב שום מחשבה בתורה שמא היא מן השמים דע"י חקירת מחשבה בענינים אלה יכול לבוא לידי מינות עי"ש היטב ותראה שכן היא וא"כ נראה לכאו' דרבינו והרמב"ם פליגי אבל באמת נ"ל דרבינו לא חולק עם הרמב"ם והא דלא הביא אלא שני ענינים הנ"ל י"ל דבהני ב' ענינים שהביא נכלל גם הב' ענינים אחרים שהביא הרמב"ם דבכלל שלא לחשוב מחשבה כזו ביחוד השם שכ' רבינו נכלל ג"כ שלא לחשוב בעכו"ם שכ' הרמב"ם ובכלל שלא לחשוב מחשבה כזו על התורה שבע"פ שכ' רבינו נכלל ג"כ שלא לחשוב אחר הנבואה שכ' הרמב"ם וגם בסה"מ לא פרט הרמב"ם את הד' ענינים הנ"ל אלא כתב בלשון שנכלל בו הכל עי"ש וא"כ ממילא שפיר י"ל גם אליבא דרבינו כמו שכתבנו, וא"כ לכאורה קשה מנא להו את זה דגם בתורה כשהתחיל לחשוב שום מחשבה יכול לבוא לידי מינות דבשלמא את זה שלא לחשוב שום מחשבה ביחוד השם י"ל שלמדו ממה דאיתא בברייתא אחרי לבבכם זו מינות דכיון דסברו הפשט במינות דבריי' כמ"ש המרש"א שלא לכפור במציאות ע"כ שפיר י"ל דהקרא מזהיר מלחשיב שום מחשבה בענין דיכול לבוא לידי מינות לכפור במציאות ח"ו אבל את זה שלא לחשוב שום מחשבה בתורה כיון דלא סברו הפשט במינות דברייתא כמ"ש רש"י א"כ מנא להו וצ"ל דרבינו באמת סובר דשם מינות סובל שני פירושים פירושו של המרש"א וגם פירושו של רש"י הנ"ל וכיון דשם מינות סובל גם פירושו של רש"י ע"כ שפיר י"ל שהתורה הזהירה שלא לחשוב שום מחשבה גם בזה משום דיכול לבוא מזה לידי מינות לכפור בתורה ח"ו וע"כ סגיא ליה לרבינו להביא רק הגמ' דברכות הנ"ל משום דמגמ' זו ג"כ ידעינן ללמוד אזהרה על שני ענינים הנ"ל שכ' רבינו אבל הרמב"ם י"ל דל"ס בפירושו דמינות כרש"י אלא כהמרש"א הנ"ל וע"כ לא סגיא ליה בברייתא דברכות גרידא כיון דמשם ליכא למילף אלא שלא לחשוב שום מחשבה במציאות הבורא ב"ה וב"ש אבל לא בתורה וע"כ הביא בסה"מ את הספרי דמשם למד שפיר שלא לחשוב שום מחשבה כזה בחלק התורה כיון דספרי הביא את הפסוק ומוצא אני מר ממות וצ"ל דדיבר מאפיקורוסות כהנ"ל ואפיקורוסות סובר הרמב"ם הכופר בתורה כמ"ש בפי' המשניות הנ"ל ועי' בבאר שבע סנהדרין ריש פ' חלק ד"ה ואפיקורוסות וגם בלח"מ הל' תשובה הלכה הנ"ל שמבררו את שם מין ושם אפיקורס אליבא דהרמב"ם ואז תבין את מה שכתבנו: