Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
צפור (א) טהורה הרובצת כו', בפ' תצא פכ"ב פ"ו כתיב כי יקרא קן צפור וגו' לא תקח האם על הבנים ובמשנה חולין דף קל"ח ע"ב איתא עוף טמא פטור ובגמ' שם מנה"מ א"ר יצחק דאמר קרא כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע לן בין טהור בין טמא צפור טהור אשכחן דאיקרי צפור טמא לא אשכחן דאיקרי צפור והקשה הגמ' מכמה מקומות ע"ז ומיישב עי"ש אלמא דשם צפור גרידא מורה על עוף טהור וכ"כ הפי' המשניות שם וז"ל וצפור שם נופל על העוף טהור בלבד שנ' כל צפור טהור וגם הברטנורה כתב וז"ל שם צפור טהור ולא טמא עכ"ל ומה שיש לדקדק על הפי' המשניות דהיאך כתב שנ' כל צפור טהור הלא הגמ' שם אדרבא הקשה מהפסוק זה על ר' יצחק כבר עמד התי"ט ע"ז עי"ש וכיון דמוכח מהגמ' דשם צפור גרידא מורה על עוף טהור א"כ קשה על רבינו ז"ל דהיאך כתב צפור טהורה דנראה דאיכא גם צפור טמאה הלא עוף טמא לא נקרא צפור ואח"כ מצאתי שגם הדינא דחיי הרגיש בזה עי"ש מה שתירץ, ולי"נ בס"ד דרבינו סובר דנהי דבלשון הקרא שם צפור אינה מורה אלא על טהור אבל בלשון בני אדם מורה גם על טמא ועכ"כ בפי' צפור טהורה ואע"ג דכתב רבינו אח"כ ושחטן הבשר מוחר באכילה וא"כ ממילא הוה ידעינן דלא דיבר אלא מצפור טהורה אפ"ה כתב בפי' צפור טהורה כדי שלא נטעה שדיבר מתרווייהו ועל טהורה כתב אח"כ ושחטן כו' כמובן, וזה ל"ק כיון דדיבר בפי' מצפור טהורה א"כ מדוע כתב אח"כ הבשר מותר באכילה מהיכי תיתי נאמר שאסור באכילה דע"ז י"ל דסד"א דהבשר אסור באכילה משום לא תאכל כל תועבה כקושיית הגמ' חולין דף קט"ו ע"א ע"כ כתב רבינו דמותר והטעם דמדוע באמת מותר משני הגמ' שם דלא אמרה תורה שלח לתקלה:
ואם (ב) לא קיימו לוקה כו', במכות דף ט"ו ע"ב פליגי ר' יוחנן ור"ל בלאו הניתק לעשה ר' יוחנן סובר בטלו פטור ור"ל סובר קיימו ולא קיימו וכיון שכ' רבינו ואם לא קיימו לוקה נראה דפסק כר"ל ועל זה באמת ק"ל דהיכי פסק דלא כר' יוחנן וגם הרמב"ם הל' שחיטה פי"ג הל"ב כתב כלשון רבינו אבל כבר עמד עליו הכ"מ שם בהלכה א' ואח"כ ראיתי שגם המרש"ל בביאורו כאן הרגיש על רבינו בזה דעל מ"ש רבינו ואם לא קיימו לוקה כתב וז"ל פירוש כגון שנטלו בעניין שא"א לקיימו כגון ששחטה כמו שפסק ר' יוחנן והא שכ' כאן קיימו ולא קיימו כדברי ר"ל לאו דוקא קאמר דהא לקמן גבי השבת העבוט כתב ואם אבד המשכון לוקה אלמא דפסק כר' יוחנן וה"נ תפס לעיל שחטה לוקה וק"ל עכ"ל ועי' מ"ש לעיל סוף מל"ת פ"ד, ומ"ש רבינו אפי' לטהר בה את המצורע שאין עשה כו' כ"כ גם הרמב' הלכה י"ט שם ועי' בדינא דחיי ובמגלת ספר מל"ת ק"נ שכתבו דברים עתיקים בזה, ומ"ש רבינו ומה במצוה קלה שהיא כשוה איסר כו' במשנה חולין דף קמ"ב איתא ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר פרש"י שאין בה חסרון כיס אלא דבר מיעוט ובפ' תצא כתב רש"י אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס והשמיט מלת כאיסר אבל כבר מפרש את זה יפה המשכיל לדוד שם, ודע דמל"ת זו כל המוני מצות ז"ל מנאוה הסה"מ מל"ת ש"ו היראים סי' ס"ב הסמ"ק סי' רע"ד החינוך העי"מ האה"מ המה"ש ומהר"ש מצ' תקמ"ד הזוה"ר מל"ת רפ"ג אות קט"ו המעיי"ח דף קפ"ד ע"א אות כ"ג ועי' בנר מצוה סי' י' אות קי"ט מה שמפלפל על קושיית הדינא דחיי דמדוע לא התחיל הרמב"ם הל' שחיטה את הפרק י"ג בלשון זה מ"ע לשלח האם כדרכו להתחיל בכל מ"ע שהביא בחיבורו וגם המגלת ספר הקשה כעין קושיא זו על רבינו עי"ש, והפרטי דינים של המל"ת זו עי' טוש"ע יו"ד סי' רצ"ב ולעניין חיוב ברכה וגם לעניין ברכת שהחיינו במל"ת זו עי' ברכי יוסף שם: