לא (א) תרצח כו', מרבינו ז"ל נראה דמל"ת זו אזהרה על כל אדם שלא יהרוג נפש וכן סברו ז"ל היראים סי' רמ"ח הסמ"ק סי' פ"ג החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ל"ד הזוה"ר מל"ת י"ד אות י"ב אבל הרמב"ם בסה"מ מל"ת רפ"ט כתב וז"ל הזהיר הדיין שלא להרוג נקי וזכאי והוא אמרו לא תרצח וכ"כ ברמזיו דריש הרמב"ם דמדע נראה דסובר דמל"ת זו אזהרה על הדיין וזה לכאורה סתירה למ"ש בחיבורו הל' רוצח פ"א הל"א דשם כתב כרבינו והשאר מוני מצות הנ"ל אבל אח"כ ראיתי בדינא דחיי מל"ת ק"ס שכבר עמד ע"ז וכתב שט"ס יש בסה"מ וגם ברמזיו אבל המעיי"ח דף י"ז ע"ב אות נ"ה מיישב את הסה"מ היטב וקצת מדבריו מובא במהר"ם שיק סי' הנ"ל ועי' בנר מצוה סי' י"א אות קי"ד. ומ"ש רבינו ואם רצח הרוצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף כו' כתב הביאור ממו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל על זה וז"ל מיתתו בסייף זה מיתת ב"ד אם אין גואל הדם יכול להמיתו לאפוקי אם יש לו גואל הדם הוא ימית הרוצח אפי' האב שהרג את בנו אם הי' לנהרג בן הרי זה הורג אביו זקנו מפני שהוא גואל הדם ואם אין לו בן אין אחד מאביו עושה לו גואל הדם להמית את אביו אלא ב"ד ממיתין אותו כך קבלתי וכן מצאתי בביאורי של מהרש"ל עכ"ל וגם הרמב"ם הלכה ב' שם כתב בפי' כמ"ש הביאור, והשאר פרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם שם ולהלכה טוש"ע חו"מ: