Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתוב (א) בפ' קדושים לפני עור לא תתן מכשול כו', וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רצ"ט הסמ"ק סי' קע"ב החינוך האה"מ מצ' רל"ב העי"מ מצ' רל"ד המצה"ש ומהר"ש מצ' רל"ג הזוה"ר מל"ת ט"ז אות י"ב, ועל הטעם שכ' החינוך דאין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ול"כ משום דהוי לאו שבכללות כמ"ש הכ"מ הל' כלאים פ"י הל' ל"א עי' נר מצוה סי' י"א אות קכ"ד שמתרצו היטב ומה שהקשה עליו הנ"מ דבמכה בנו הגדול ובהושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח כיון דעשה מעשה א"כ מדוע אין לוקין באמת על זה תמוי' לי מאד ולא זכיתי להבין את קושייתו כיון דעל החינוך לשיטתו באמת לא קשה מידי כיון שכ' במצוה שמ"ה דהיכא דמשכחת לעבור על הלאו בלי מעשה אז תו אין לוקין על לאו זה אפי' כשעבר ע"י מעשה מובא גם בשעה"מ הל' חו"מ פ"א הל"ג וגם הנר מצוה בעצמו הביא כמה פעמים בשם החינוך את כלל זה וא"כ היכי הקשה עליו וצ"ע, ועל מ"ש החינוך בהא דינא דאלפני דלפני לא מפקדינן עי' במעיי"ח דף פ"א ע"ב אות כ"ו מ"ש על זה:
עוד (ב) תניא בע"ז כו' שאינו יכול ליקחנ' כו', בע"ז דף ו' ע"א איתא איבעיא להו משום הרווחא או דילמא משום לפ"ע לא תתן מכשול למאי נפ"מ דאית ליה בהמה לדידי' אי אמרת משום הרווחא הא קא מרווח ליה אי אמרת משום עור לא תתן מכשול הא אית ליה לדידי' והקשה הגמ' וכי אית ליה לדידי' לא עבר משום עור לא תתן מכשול והתניא א"ר נתן מנין שלא יושיט אדם כו' והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקיל איהו וקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול ומשני הגמ' הב"ע דקאי בתרי עברי נהרא דייקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ עכ"ל הגמ' ומעתה שפיר יש להבין את דברי רבינו דמ"ש ומעמידין דקאי בתרי עברי נהרא כונתו דבע"ז מעמידין כן ומ"ש ולכך תפס לשון הושטה אין פירושו שרבינו מפרש כן אלא כיוון בזה על הדייקא נמי דקאמר הגמ' כמובן אבל לכאורה יש לדקדק ברבינו דמדוע כתב ומעמידין כו' שאינו יכול ליקחנה כו' מדוע לא כתב כלשון הגמ' שם במלת שקיל והכי הול"ל ומעמידין דקאי בתרי עברי נהרא דלא מצי שקיל אם לא יושיטנה לו כו' וגם רש"י שם ד"ה בתרי נקט מלת שקיל וא"כ מדוע נקט רבינו מלת ליקחנה שהוא לשון ליקוחין ג"כ ובודאי דלא בחנם שינה רבינו מלשון הגמ' וע"כ נ"ל בס"ד שרבינו כיוון בזה להראות את דעתו הטהורה בהא דינא דלפ"ע בדבר שיש נפ"מ גדולה לדינא, דלכאורה יש להסתפק במה דקאמר הגמ' נפ"מ דאית ליה בהמה לדידי' אי כונת הגמ' דדוקא היכא דאית ליה לדידי' לא שייך לפ"ע אבל היכא דיכול לקנות מאחר עדיין עובר משום לפ"ע וע"כ לא קאמר הגמ' נפ"מ דיכול לקנות מאחר או דילמא סובר הגמ' דל"ש וחדא מינייהו נקט, ועלה ברעיוני לפתרו מהא דר' נתן דקמהדר לאשמעינן את הדין דלפני עור ונקט מילתיה בלשון לא יושיט שמורה דלא עבר אלא דוקא כדקאי בתרי עברי נהרא ואי נימא דביכול לקנות מאחר ג"כ עובר א"כ הו"ל למינקט בלשון שיהא מורה כן אע"כ מוכח דדוקא כדקאי בתרי עברי דנהרא עובר אבל היכא דיכול לקנות מאחר באמת אינו עובר כמו כשאית ליה לדידי' כמובן. אבל ראיתי בחות יאיר ז"ל סי' קפ"ה שהעלה לדינא דהיכא דיכול לקנות מאחר באמת עובר משום לפ"ע וכתב וז"ל וחילא דילי בסברא זו ממה שאיתא בש"ס מס' ע"ז דף י' ע"א איבעיא להו כו' למאי נפ"מ דאית ליה בהמה לדידי' כו' משמע דאי לית ליה לדידי' אסור משום לפ"ע אע"פ דמצי לקנות מאחרים כו' עכ"ל וגם ראיתי אח"כ בשלטי גבורים ריש ע"ז שהביא בשם הריא"ז שכ' וז"ל וצ"ע היכא דהעכו"ם בלא"ה מצי לקנות מעכו"ם אחר אי איכא איסור לישראל למכור לו אותו דבר עכ"ל נראה דמה דמספקא ליה להריא"ז פשיטא ליה להחו"י, וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' לפסקו של החו"י מהתו' ע"ז דף י"ד ע"ב ד"ה מקום שהקשה וז"ל ומדלא מפליג הכא בין אית ליה בהמה כו' משמע דאפי' אית ליה לעכו"ם בהמה אחריתא אסור וקשה להר"ר אלחנן מ"ש מדלעיל ותירץ ר' יהודא דשאני רביעה שהוא מתאוה לכל בהמה ובהמה עכ"ל ואי נימא דכשיכול לקנות מאחר ליכא משום לפ"ע עדיין קשה קושיית התו' היכי סתם התנא במתני' שם מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין הלא משכחת היתר היכא דיכול לקנות מאחר אע"כ מוכח כהחו"י, עוד ראיה נ"ל ממשנה דדף י"ג ע"ב שם אלו דברים אסורים למכור לעכו"ם כו' ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור וטעמא דמתני' משום לפ"ע מדאמר אביי שם אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן וכ"כ התי"ט ז"ל שם [אלא צריך טעם דמדוע כתב והכי איכא למידק הלא רש"י והר"ן שם כתבו בפי' כן] ואי נימא דכשיכול לקנות מאחר ליכא לפ"ע היכא סתם התנא ופירושן אסור הלא משכחת גם בפירושן היתר היכא דיכול לקנות מאחר בשלמא משום אית ליה לדידי' ל"ק דכיון דקאמר בפי' דלע"ז קא בעי ע"כ לא מהני אית ליה לדידי' כמ"ש בתשובת פני יהושע יו"ד סי' ג' אבל מהא דיכול לקנות מאחר באמת קשה אעכ"מ כהחו"י ואי"ל דלעולם כשיכול לקנות מאחר ליכא לפ"ע אלא האיסור הוא משום מסייע כיון דבעכו"ם ליכא איסור מסייע כמו שאכתוב לקמן בס"ד, ועוד ראי' נ"ל ממשנה שביעית פ"ה מ"ו אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית כו' זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור לאיסור ולהיתר מותר וטעמא דמתני' משום לפ"ע כדמוכח בע"ז דף ט"ו ע"ב ואי נימא דכשיכול לקנות מאחר ליכא לפ"ע היכי סתם התנא כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור הלא משכחת היתר כשיכול לקנות מאחר וכן קשה על משנה ח' שם ב"ש אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית וב"ה מתירין כו' וכולן בפירוש אסורין אע"כ מוכח כהחו"י, עוד ראיה נ"ל מנדרים דף ס"ב ע"ב דרב אשי הו"ל האי אבא זבניה לבי נורא א"ל רבינא לרב אשי האיכא לפ"ע כו' ולכאורה מה הקשה רבינא הלא דוחק לומר דלא הי' שכיח לקנות במקום אחר עצים כי אם הני דרב אשי אע"כ מוכח כהחו"י ואח"כ מצאתי בברכי יוסף ז"ל יו"ד סי' קנ"א שג"כ דיבר מראיה זו ונהניתי שכוונתי בס"ד לדעת קדשו:
אולם ראיתי בתו' קידושין דף נ"ו ע"א ד"ה אבל שכ' בפי' דלא כהחו"י דז"ל ועוד קשה מאי לפ"ע לא תתן מכשול איכא הכא הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר ולא שייך לפ"ע אלא דוקא דקאי בתרי עברי דנהרא כגון מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לב"נ כדאמרי' פ"ק דמס' ע"ז כו' עכ"ל וגם מרש"י ז"ל בקידושין שם נ"ל בס"ד דליכא להוכיח דסובר כהחו"י כמו שבאמת כתב המקנה ז"ל שם ליישב בזה את קושיית התו' מעל רש"י כיון דלא מוכרחינן לומר כהמקנה די"ל על קושיית התו' כמו שתירץ הפנ"י ז"ל שם דכוונת רש"י משום מסייע עי"ש ותבין, וגם מהבית שמואל אה"ע סי' ה' ס"ק י"ח יש להוכיח דסובר כהפנ"י מדהקשה על היש אוסרים וז"ל וק"ל אם באפשר ליקח ממקום אחר אין איסור משום לפ"ע וכתב עליו הנתיבות לשבת שם דלפי מה שכתב במקנה דרש"י באמת סובר דאפי' יכול לקנות מאחר איכא לפ"ע קושיית הב"ש מעיקרא ליתא כיון די"ל דהי"א סברו כרש"י עי"ש שכך כוונתו אלא שקיצר קצת וא"כ ממילא מוכח דצ"ל דהב"ש באמת סובר בדעת רש"י כהפנ"י הנ"ל וע"כ הקשה שפיר על הי"א הן אמת די"ל דגם הב"ש סובר כהמקנה בדעת רש"י ואפ"ה הקשה שפיר על הי"א כיון דהב"ש כתב שם ס"ק ט"ז שהי"א הם רבינו הסמ"ג ז"ל עי' בבאר הגולה שם ובדעת רבינו סובר הב"ש דסובר כהתו' קידושין הנ"ל דאפי' כשנאמר כן עכ"פ זה מוכח בפי' מהב"ש דלא סובר כהחו"י עי"ש ותראה שכן היא. וגם מהרמ"א ז"ל יו"ד סי' קנ"א סעיף א' מוכח דלא כהחו"י מדכ' וז"ל אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר ומציין המציין שם את הדין זה על המרדכי פ"ק דע"ז אולם יגעתי ולא מצאתי במרדכי שכ' בפי' בלשון זה דהיכא דיכול לקנות מאחר ליכא לפ"ע אלא יש להוכיח כן מהבה"ג שהביא המרדכי ז"ל שם סי' תשצ"ה מובא גם בדרכי משה שם סי' קמ"ח דז"ל גם מכאן מוכיח הבה"ג דמותר להלוות בזמה"ז אע"פ שהן נותנין תקרובת ע"ז לגלח ביום אידם לפי שאין נותנים לגלח כל כך שלא יוכלו למצוא אותו דבר מועט ללוות מעכו"ם אחרים אפי' לא היינו מלוים להן עכ"ל וא"כ ממילא מוכח דגם הבה"ג ז"ל סובר כשיטת התו' קידושין הנ"ל וגם היש מחמירין שהביא הרמ"א שם באמת מודים לזה אלא הם מחמירין משום מסייע כמ"ש הש"ך ז"ל שם ס"ק ו' בדעת הרמ"א אבל הוא מסיק דלא פליגי כלל עי"ש וא"כ הרווחנו דגם הרא"ש והר"ן ז"ל שהם היש מחמירין סברו כשיטת התו' הנ"ל וכן הביא הגמי"י ז"ל הל' עכו"ם פ"ט אות ב' בשם ספר התרומה ז"ל וכן סובר הרמב"ן ז"ל מובא בר"ן סוף פ"ק דע"ז וכן מוכח מהטורי אבן ז"ל מס' חגיגה באבני מלואים דף ל"ד ע"א בד"ה אין מוסרין ד"ת לנכרי מדכ' אי נמי שיכול לשכור שדה אחרת אצל כותי וכן מוכח מהגינת וורדים כלל מ"ג עי"ש ותבין. וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' לשיטה זו דבע"ז דף י"ד ע"א על מה דאיתא במתני' ושאר כל הדברים סתמן מותר פריך הגמ' מאי סתמן ומאי פירושן אילימא סתמן דקאמר חיטי חוורתי פירושן דקאמר לע"ז לא סתמן צריכא למימר דמזבנינן ולא פירושן צריכא למימר דלא מזבנינן כו' ע"ש ולכאורה מה הקשה הגמ' הלא י"ל דאיצטריך לאשמעי' פירושן דלא מזבנינן הואיל דסד"א דהיכא דיכול לקנות מאחר גם פירושן מותר כשיטת התו' קמ"ל דלא מזבנינן כשיטת החו"י ואיידי דקתני פירושן קתני נמי סתמן אע"כ מוכח דהגמ, סובר דהיכא דיכול לקנות מאחר באמת מזבנינן ליה כמובן, נמצא לפי הנ"ל מוכח דרוב מניין ורוב בנין מהפוסקים סברו דלא כהחו"י ושכן הלכה כיון דהרמ"א סתם דלא כוותיה וא"כ נשאר לסתור את כל הראיות שכתבנו לעיל מחודש ב' לשיטת החו"י:
ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל די"ל דכל הפוסקים הנ"ל סברו דטעמא דמשניות הנ"ל מחודש ב' משום מסייע ידי עוברי עבירה ולא משום לפ"ע אבל אחר עיון קצת ראיתי דזה אא"ל כיון דהש"ך סי' הנ"ל סק"ו מסיק להלכה דבעכו"ם ליכא איסור מסייע ולי"נ בס"ד דלכ"ע צ"ל כן כיון דמוכח כן מגמ' ע"ז דף י"א ע"א מדקאמר אביי אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן ואי נאמר דבעכו"ם ג"כ איכא משום מסייע מה משני אביי הלא אכתי קשה אמאי מוכרין להן נהי דמשום לפ"ע ליכא אבל אכתי משום מסייע איכא אע"כ מוכח דבעכו"ם ליכא משום מסייע וכן כתבו ז"ל בפי' הרא"ש שם על מימרא דאביי וגם הריטב"א שם ד"ה תנא ומכולן מוכרין וכד דייקת שפיר בלשון הריטב"א בריש פירקין שם בד"ה תיפוק ליה שהוא ממש לשון הר"ן שם וגם כשתעיין היטב מ"ש הריטב"א בדף י"ד בד"ה תנא ומכולן מוכרין אז תראה בעליל די"ל דגם הר"ן סובר דבעכו"ם ליכא משום מסייע ולא כמ"ש הברכי יוסף סי' הנ"ל שאפשר לומר שאף הר"ן סובר דשייך איסור מסייע גבי עכו"ם וגם ק"ל על הברכי יוסף מהמג"א סי' שמ"ז שכ' בפי' דהר"ן סובר דבעכו"ם ליכא איסור מסייע וצ"ע, וכן מוכח מהתו' שם דף י"ד ע"ב ד"ה מקום שנהגו שהקשה בשם הר' אלחנן אמאי אסרו במתני' סתם במקום שלא נהגו למכור הלא יש היתר כשאית ליה לדידי' ולכאורה מה הקשה דילמא טעמא דמתני' משום מסייע אע"כ מוכח דהר"א סובר דליכא משום מסייע בעכו"ם וכ"כ בפי' בשם הר"א התו' שם דף ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי וכ"ס הרמב"ן מובא בר"ן סוף פ"ק דע"ז וכ"כ החידושי אנשי שם אצל הרי"ף שם.
וגם המג"א סי' הנ"ל כתב דבעכו"ם ליכא משום מסייע אלא בסוף דבריו כתב וז"ל ובע"ז דף נ"ה משמע ברש"י דאפי' בעכו"ם אסור לסייעו בדבר שנצטווה עי"ש ועי' בי"ד סי' קנ"א סס"א ובש"ך שם עכ"ל וכתב המחה"ש ד"ה משמע ברש"י וז"ל דתנן התם דורכים עם העכו"ם בגת כתב רש"י ואע"ג דאסור לגרום טומאה כו' ואי דמסייע ידי עוברי עבירה הא אין העכו"ם מצווה ע"ז שלא לגרום טומאה כו' משמע אלו היה מצווה ע"ז היה אסור לסייע בדריכה וע"ז כתב המג"א עי' בש"ך כוונתו דהש"ך כתב שם דלגבי עכו"ם לכ"ע ליכא איסור מסייע וכתב שאין מחלוקת בדבר וקשה עליו מרש"י הנ"ל כן כתב המחה"ש לפרש את המג"א, אבל לי"נ בס"ד דלא יתכן לפרש דכוונת המג"א להקשות מרש"י על הש"ך דא"כ על המג"א גופא הי' קשה הלא איהו ג"כ כתב בריש דבריו שם וז"ל נ"ל דלעכו"ם ליכא איסור לסייע כו' וכ"כ הר"ן רפ"ק דע"ז כו' עכ"ל אלמא דסובר בדעת הר"ן דבעכו"ם ליכא איסור לסייע וא"כ קשה על הר"ן מדידי' אדידי' כיון דבע"ז דף נ"ה גבי הא דדורכין עם העכו"ם בגת כתב הר"ן ג"כ כלשון רש"י שהביא המג"א וכן קשה על הריטב"א דבדף נ"ה שם כתב כרש"י ובדף י"ד שם כתב דבעכו"ם ליכא איסור לסייע כהנ"ל משמו, אלא נ"ל דמרש"י שם באמת ל"ק מידי כיון די"ל דלעולם גם רש"י סובר דליכא איסור מסייע בעכו"ם כמו שכתב הש"ך דלכ"ע ליכא איסור במסייע לעכו"ם והא דדף נ"ה שם דיבר רש"י ממסייע בגופו דדרך עם העכו"ם בגת וזה באמת אסור לכ"ע כיון דמסייע בגופו וע"כ כתבו שפיר גם הר"ן והריטב"א שם דאסור ואין כאן סתירה והמג"א באמת לא הביא את רש"י אלא ללמד את הדין זה, וגם נ"ל בס"ד דבלא"ה ע"כ צריך לפרש בדעת רש"י כן דיש חילוק בין מסייע בגופו לבין מסייע שלא בגופו דבגמ' שבת דף צ"ג איתא דמסייע אין בו ממש ומהתו' שם ד"ה א"ר זביד מוכח שאפי' איסור דרבנן ליכא וכן איתא בביצה דף כ"ב ע"א וברש"י שם ד"ה מסייע משמע ג"כ דאף איסור דרבנן ליכא וא"כ קשה על הגמ' ע"ז דף נ"ה דהיכי קאמר דאסור לסייע ידי כו' אע"כ צריך לחלק כמו שכתבנו וכעין חילוק זה מחלק הריטב"א מכות דף כ' ע"ב אלא הוא מחלק בין סיוע קצת לסיוע גדול מובא בשט"מ ביצה שם ובאמת על רש"י ביצה שם ד"ה מסייע דנראה דסובר דאפי' במסייע בגופו איסור דרבנן ליכא צ"ע. ובאמרי בינה חלק יו"ד בדיני טריפות סי' ז' ראיתי שכ' להוכיח מהפי' המשניות מס' תרומות פ"א מ"ג דמסייע אסור מה"ת ומכח זה הוכיח דגם בעכו"ם סובר הרמב"ם כן עי"ש, אבל לכאורה צריך להבין דמדוע לא הוכיח כן גם מחיבורו הל' שבת פ"א הלט"ז שכ' וז"ל הי' כח באחד להוציא קורה זו לבד' והשני אינו יכול להוציאה לבדו ונשתתפו שניהם והוציאוה זה הראשון שיכול חייב והשני מסייע הוא ומסייע אינו חייב כלום עכ"ל וזה נ"ל דעכצ"ל דמדכ' ומסייע אינו חייב כלום כוונתו דמלקות אינו חייב אבל איסור דאורייתא איכא כיון דבהלכה ד' שם כתב וז"ל וכן כל מקום שנאמר אינו חייב כלום או פטור מכולם אין מכין אותו כלל אלמא דסובר דבכל מקום שכ' בהל' שבת אינו חייב כלום כיונתו דמלקות הוא דאינו חייב אבל איסורא איכא וכ"כ הכ"מ בהלכה ד' שם, וגם את זה עכצ"ל דהאיסור שסובר דיש כוונתו על איסור דאורייתא דאל"כ הי' סתירה מחיבורו למ"ש בפי' המשניות הנ"ל וא"כ לפי"ז עכצ"ל דמד"כ הרמב"ם בהלכה ט"ז ומסייע אינו חייב כלום כיונתו דמלקות אינו חייב אבל איסור דאורייתא איכא וא"כ מוכח גם מחיבורו דסובר דמסייע אסור מה"ת וא"כ אמאי לא הוכיח האמרי בינה מחיבורו את זה, אעכצ"ל כיון דבחיבורו הוה יכל"ל דדוקא בסיוע גדולה סובר דאסור מה"ת אבל לא בסיוע קטן ע"כ הביא האמרי בינה את הפי' המשניות להוכיח דאפי' בסיוע קטן סובר דאסור מה"ת כיון דמשם באמת מוכח דסובר כן כיון דכתב דאפי' על סיוע דדיבור חייב עי"ש וכיון שכן ממילא מוכח מהרמב"ם דל"ס את החילוק הנ"ל שכתבנו וגם לא את החילוק של הריטב"א הנ"ל וא"כ נשאר לכאורה על הרמב"ם סתירת הסוגיות שכתבנו, ועוד ק"ל דהתו' בשבת דף צ"ג ע"א ד"ה אמר ר' זביד כתב דמה דאמר הגמ' שם מסייע אין בו ממש פירושו דאפי' איסור דרבנן ליכא והביא ראי' לזה מרב אשי שהביא שם ראי' דמסייע אין בו ממש מכהן שרגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה דעבודתו כשרה וכיון דהרמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ה הלי"ח הביא להלכה את הא דרב אשי עכצ"ל דסובר דבמסייע אפי' איסור דרבנן ליכא וא"כ סותר את לימודו, אעכצ"ל דבחיבורו חזר ממ"ש בפי' המשניות הנ"ל דאפי' בסיוע קטנה איכא איסור מסייע אלא בחיבורו באמת סובר את החילוק הנ"ל בשם הריטב"א וע"כ ליכא שום סתירה דבהל' שבת הלט"ז הנ"ל כיון דאיירי בסיוע גדולה ע"כ סובר שם דאסור אבל בהל' ביאת המקדש דאיירי בסיוע קטנה באמת סובר דאפי' איסור דרבנן ליכא וא"כ ק"ל על האמרי בינה דמדוע לא דיבר מזה דבחיבורו חזר ממ"ש בפי' המשניות וצ"ע, וכיון שהוכחנו דעכצ"ל דבחיבורו חזר ממ"ש בפי' המשניות א"כ ממילא שפיר י"נ דלגמרי חזר ול"ס בחיבורו כלל דבמסייע איכא איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן ובהל' שבת הלט"ז הנ"ל באמת הפשט דאסור מדרבנן וא"כ ממילא שפיר י"ל דבעכו"ם באמת סובר דאפי' איסור דרבנן ליכא דהאמרי בינה לא הוכיח דגם בעכו"ם סובר דאסור אלא משום דסובר בפי' המשניות דאסור מה"ת עי"ש אבל כיון שהוכחנו דבחיבורו חזר מזה באמת י"ל דבחיבורו סובר כמו שכתבנו וא"כ שפיר כתב הש"ך הנ"ל דבעכו"ם לכ"ע ליכא איסור מסייע אפי' מדרבנן ודו"ק:
אבל מגמ' נדרים הנ"ל מחודש ב' נראה לכאורה דגם בעכו"ם איכא משום איסור מסייע דהברכי יוסף הנ"ל מחודש ב' הקשה דמה הקשה רבינא על רב אשי הלא היכא דיכול לקנות מאחר ליכא לפ"ע ותירץ דרבינא מחמת מסייע פריך וכ"כ היד מלאכי סי' שס"א וא"כ מוכח מגמ' זו דגם בעכו"ם איכא משום מסייע, אבל אחר עיון קצת ראיתי דלא מוכרחינן לפרש את הגמ' כמו שפירשו הם אלא י"ל דרבינא לא משום לפ"ע ולא משום מסייע פריך כיון דבעכו"ם באמת ליכא מסייע וגם לפ"ע לא שייך שם כקושיית הברכי יוסף אלא רבינא משום לפ"ע לגבי כ"ע פריך דהגמי"י הל' ת"ת פ"ה כתב וז"ל כשם שאסור להורות בפני חכם ה"נ אסור לחכם להתיר התמי' שדומה לרבים שהתיר את האיסור עכ"ל נ"ל דכוונתו דאיכא למיחש שמא יתירו הרבים מחמת זה את האיסור לגמרי וגם מגמ' בכורות דף ג' מוכח כן כיון דמהאי טעמא כלו חיותא דרב מרי בר רחל דאע"ג דרב מרי ידע לאקנויי קנין גמור אבל כ"ע לא ידעו עי"ש ונ"ל דזה בכלל לפני עור, וא"כ י"ל דרבינא הכי פריך והאיכא לפ"ע כלומר אע"ג דרב אשי מכר באופן דלא שייך הלאו דלפ"ע דהיינו בגוונא שיכול לקנות מאחר אבל כ"ע לא ידעו מזה וילמדו למכור אפי' היכא דלא יכול לקנות מאחר וא"כ אכתי עבר רב אשי משום לפ"ע כיון דילמדו ממנו למכור באיסור וע"ז משני רב אשי רוב עצים להסקה וממילא לא שייך כאן שום איסור כלל כמובן. וגם הטורי אבן הנ"ל מחודש ג' מסיק דמסייע מותר בעכו"ם אלא שהקשה מסוף פ"ק דע"ז דקאמר רשב"א לא ישכור אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו כו' ופריך הגמ' תיפוק ליה משום לפ"ע ומשני חדא ועוד קאמר עי"ש והקשה הט"א דלמה ליה להגמ' לשני שינויא דחיקא אמאי לא משני דנפ"מ בדאית ליה לדידי' והניח בצ"ע, אבל נ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה קשה מה משני הגמ' חדא ועוד קאמר חדא משום לפ"ע ועוד מפני שנקראת על שמו הלא כשאיכא משום לפ"ע שאסור מה"ת למה לי תו הטעם מפני שנקראת על שמו שאין אסור מהטעם זה אלא מדרבנן וכיהודא ועוד לקרא וע"כ נ"ל הפשט בגמ' כך חדא משום לפ"ע ועוד אפי' בגוונא דליכא לפ"ע דהיינו היכא דאית ליה לדידי' ג"כ אסור משום שנקראת על שמו ומיושב בזה בס"ד שפיר גם קושיית התו' שם ד"ה אי הכי שהקשה אמאי קאמר הגמ' אי הכי הלא אמלתא דרשב"א גופיה הי' יכול להקשות תיפוק ליה משום לפ"ע אבל לפי מה שכתבנו ניחא די"ל דאמלתא דרשב"א גופיה לא הי' יכול להקשות כיון די"ל כקושיית הט"א דמשו"ה לא נקט רשב"א לפ"ע לפי דלא שייך בכל מקום דהיינו היכא דיכול לקנות מאחר או כשאית ליה לדידי' משא"כ משום שנקראת על שמו שייך בכל מקום ומשו"ה נקט רשב"א את הטעם זה אבל בתר דקאמר הגמ' כותי לא ציית א"כ לפי"ז היכא דבאמת ידעינן דציית מותר לשכור וא"כ גם האי טעמא משום שנקראת על שמו ג"כ לא שייך בכ"מ דהיינו היכא דידעינן דציית וע"כ פריך הגמ' שפיר אי הכי ת"ל משום לפ"ע וע"ז משני הגמ' כמו שכתבנו וממילא מיושב קושיית הט"א בס"ד שפיר וא"כ לא מוכח גם מגמ' זו דשייך מסייע בעכו"ם ודו"ק. וגם מרש"י ע"ז דף ו' ע"ב ד"ה דקאי בתרי עברי נהרא נ"ל להוכיח דמסייע לא שייך בעכו"ם מדכ' וז"ל נכרי מצד זה וישראל מצד זה דלכאורה קשה אמאי נקט נכרי דוקא הלא קושיית הגמ' גם מנזיר הי' אעכצ"ל כיון דהי' קשה לרש"י מה משני הגמ' דקאי בתרי עברי נהרא דנראה דהיכא דלא קאי בתרי עברי נהרא באמת מותר הלא אכתי אסור משום מסייע ע"כ כתב רש"י נכרי מצד זה לרמז בזה דכשלא קאי בתרי עברי נהרא דמותר היינו בנכרי דוקא דכיון דליכא משום מסייע וגם הר"ן שם כתב כרש"י נכרי מצד זה וא"כ גם מהר"ן יש להוכיח כמ"ש ודו"ק, וכיון שהוכחנו בס"ד דבעכו"ם ליכא משום מסייע כשיטת הש"ך והמג"א הנ"ל וכן באמת סובר האלי' רבה סי' שמ"ז וכן העלה להלכה התשובה מאהבה סי' קנ"ז א"כ ממילא תו ליכא למימר כמו שרצינו לומר בריש מחודש זה דטעמא דהני משניות הנ"ל משום מסייע ולסתור בזה את הראיות שכתבנו במחודש ב' לשיטת החות יאיר כיון דבעכו"ם באמת ליכא משום מסייע וע"כ נ"ל בס"ד לסתור את הראיות הנ"ל באופן אחר:
דבע"ז דף י"ד ע"ב איתא סד"א האי גברא לאו לע"ז קא בעי אלא מיבק הוא דאביק בע"ז וסבר כי היכי דההוא גברא אביק ביה כ"?י נמי אביקו אימא הכי כי היכי דליתבו ליה פרש"י אימא לע"ז קבעינא ויהבו לי בזול כו' עי"ש מוכח מגמ' זו דיש סברא לומר דעכו"ם סובר דאפי' ישראל מוכר לו בזול אם אמר דלע"ז קא בעי וא"כ י"ל דאפי' לפי האמת נכרי מנכרי בודאי סובר שימכור לו בזול היכא דלע"ז קא בעי וא"כ לפי"ז כשיכול לקנות אותו דבר שצריך לע"ז אצל נכרי בודאי לא יקנה אצל ישראל כיון דסובר דנכרי ימכור לו בזול אלא אצל ישראל יקנה כשלא ימצא אצל נכרי, וגם עוד הקדמה אחת צריך להקדים מ"ש המל"מ הל' מלוה ולוה פ"ד הל"ב דדוקא היכא דיכול לקנות מעכו"ם אז ליכא משום לפ"ע אבל בשביל שיכול לקנות מישראל אחר עדיין איכא משום לפ"ע ודלא כמו שסובר הפני משה מובא במל"מ שם עי"ש, וממילא לפי הנחה זו נסתרה הראיה של החו"י הנ"ל מחודש ב' כיון די"ל דמשו"ה לא קאמר הגמ' ע"ז דף ו' נפ"מ היכא דיכול לקנות מאחר כיון דהאי נכרי שדיבר הגמ' שם לע"ז קא בעי הבהמה זו שקנה מישראל וא"כ ע"כ מוכרחינן לומר דלא הי' יכול לקנות אצל נכרי מאיזה טעם שיהי' דאי הוה מצי לקנות אצל נכרי לא הי' קונה אצל ישראל מהטעם הנ"ל וכיון דחזינן שבא לקנות אצל ישראל עכצ"ל שלא מצא אצל נכרי וע"כ לא קאמר הגמ' אלא נפ"מ דאית ליה בהמה לדידי' כמובן, וגם הראיה הראשונה הנ"ל מחודש ג' שכתבנו לשיטת החו"י ממשנה ע"ז דף י"ג ע"ב ג"כ נסתרה לפי דרכינו ועוד הרווחנו בס"ד בזה דלפי שיטת כל הפוסקים הנ"ל דלא סברו כהחו"י מוכח בפי' מגמ' ע"ז דף ו' כשיטת המל"מ ולא כהפני משה הנ"ל דאל"כ עדיין נשארה קושיית החו"י דמדוע לא קאמר הגמ' נפ"מ היכא דיכול לקנות מישראל אחר ודו"ק:
ובאופן ב' נ"ל בס"ד לסתור את כל הראיות הנ"ל מחודש ב' דבריש בכורות על מה דקאמר הגמ' ה"א משום דקא מייתי לה לקדושה כתב רש"י וז"ל שתהא שובתת בשבת וכיון דמצוה עביד ליכא למיקנסיה עכ"ל נראה משם דאסור למכור בהמה לעכו"ם כיון דמפקיעה מקדושה א"כ מכ"ש דאסור למכור בהמה או איזה חפץ לעכו"ם לע"ז אפי' בגוונא דליכא משום לפ"ע כיון דמפקיעה מקדושה ולא לעכו"ם בלבד נ"ל דאסור מטעם זה אלא אפי' לישראל חשוד ג"כ אסור, וא"כ י"ל דלעולם היכא דיכול לקנות מאחר ליכא לפ"ע ולא משום מסייע אפי' גבי מומר כמ"ש הש"ך והדג"מ סי' הנ"ל אלא היינו טעמא דאסר במשניות הנ"ל משום שמפקיעה מקדושה וגם הראיה שהביא החו"י מגמ' ע"ז דף ו' נסתרו בזה כיון די"ל דמשו"ה לא קאמר הגמ' נפ"מ דיכול לקנות מאחר כיון דעדיין איכא איסור גם בכה"ג כיון דמפקיע את הבהמה מקדושה אבל כשאית ליה לדידי' אז באמת מותר למכור כיון די"ל דלאו לע"ז זבין אלא לשחיטה זבין ובכה"ג באמת לא מפקיעה מידי קדושה כמו שמוכח מדף ט"ו ע"א שם מהא דרב הונא זבין ההיא פרה לעכו"ם מהטעם דאימור לשחיטה זבנה עי"ש ודו"ק:
ובאופן ג' נ"ל בס"ד לסתור את כל הראיות הנ"ל דהיד מלאכי סי' שס"ו כתב בשם הרדב"ז וז"ל הא דאמרינן דלא אסור רק משום מסייע ידי עוברי עבירה בדלא קאי בתרי עברי נהרא היינו דוקא גבי כוס יין לנזיר או אבר מן החי לב"נ שהוא יודע שאותו דבר אסור לו דדילמא כיון שיודע שהוא אסור לו דילמא הדר ביה ולא עביד אבל היכא דסבור שאותו דבר שמושיטין לו הוא מותר גמור ודאי דאחיל ליה ולא הדר ביה ואית ביה משום לפ"ע עכ"ל, ונ"ל בס"ד דלפי דבריו יש להוכיח דאפי' היכא שיודע האיסור אלא הוא מומר להכעיס או חשד לאותו דבר או לעכו"ם כשאמר בפי' דלע"ז קא בעי ג"כ אסור למכור אפי' היכא דיכול לקנות מאחר כיון דבודאי יעשה אותו דבר ולא הדר ביה וגם זה נ"ל דאפי' לפום שיטת הרדב"ז ז"ל היכא דאית ליה לדידי' באמת שרי למכור לו כיון די"ל דלאו בהאי בהמה יעשה האיסור כהנ"ל בשם רב הונא דאל"כ היכי קאמר הגמ' ע"ז הנ"ל נפ"מ היכא דאית ליה לדידי' אעכצ"ל דהרדב"ז לא קאמר את שיטתו אלא על ההיתר שיכול לקנות מאחרי' וא"כ ממילא ל"ק קושיית החו"י דאמאי לא קאמר הגמ' נפ"מ שיכול לקנות מאחר כיון דהגמ' דיבר מעכו"ם דלע"ז קא בעי ובודאי יעשה האיסור ובכה"ג באמת עדיין איכא משום לפ"ע כמ"ש הרדב"ז וגם נסתרו כל הראיות שכתבנו לשיטת החו"י מכל המשניות הנ"ל מחודש ב' לפים שיטת הרדב"ז ועולה יפה פסק של כל הפוסקים הנ"ל מחודש ג' ודו"ק, וכיון שזכינו בס"ד לברר דיש לפנינו בסוגיא דע"ז דף ו' שני שיטות הנ"ל אלא להלכה פסקינן דלא כהחו"י כהנ"ל סוף מחודש ג' א"כ י"ל כיון דרבינו רצה לגלות את דעתו הטהורה דסובר ג"כ כשיטת כל הפוסקים הנ"ל דהיכא דיכול לחנות מאחר ג"כ ליכא משום לפ"ע ודלא כשיטת החו"י ע"כ שינה רבינו מלשון הגמ' ונקט לשון לקוחין וכתב שאינו יכול ליקחנה כו' להורות בזה דגם כשיכול ליקח מאחר ג"כ ליכא משום לפ"ע ול"ק עליו הדקדוק הנ"ל ריש מחודש ב' וגם י"ל דהבית שמואל הנ"ל מחודש ג' ג"כ מחמת דקדוק זה ידע דרבינו סובר כן ודו"ק: