Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לא (א) תעבדם אחר כתיב בפ' משפטים ללמד על המגפף והמנשק כו'. במתניתין דסנהדרין ס' ע"ב איתא אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך כו' עובר בל"ת וליתא במתניתין דעל איזה ל"ת עובר אבל מרש"י ז"ל במתניתין שם ד"ה המגפף נראה בפי' דסובר דאזהרה על גיפוף ונישוק כו' שלא כדרכה הוא לא תעבדם יתירה דפ' משפטים ועי' בח"ש ובמהרש"א מ"ש על רש"י זו אבל בגמרא שם ס"ג ע"א כתב רש"י ד"ה אבל המגפף כו' עובר בל"ת וז"ל לא תלכון אחרי אלהים אחרים א"נ אל תפנו אל האלילים וכגון שאין דרכן בכך עכ"ל [והיראים ז"ל סי' ע"ח סובר ג"כ כרש"י בגמ'] וזה לכאו' סתירה ברש"י וכבר דברו האחרונים מזה המר"ם לובלין שם על דף ס"ג כתב שאפשר שהיא ט"ס אלא שתמה דאיך כפל בספרים ט"ס כזה אבל המרש"א שם וגם המעיין חכמה דף ט"ו ע"ב אות כ"ט מיישבו את רש"י היטב וגם עי' בקובץ על הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ג הל' ו' מ"ש על רש"י זו ובחדושי הר"ן שם על דף ס"ג ע"א ראיתי שנ' וכן נראה מתוך פירש"י ז"ל בפי' המשנה גבי אבל המגפף כו' ומדלא הזכיר הר"ן כלום ממ"ש רש"י בגמ' נראה דלא הי' בגירסתו וזה ראי' לכאורה להמר"ל שהיא ט"ס אבל י"ל גם להיפך דמדדייק הר"ן וכתב מתוך פירש"י בפי' המשנה ול"כ סתם מתוך פירש"י כמובן יהי' איך שיהי' עכ"פ מכולם מוכח שגם רש"י סובר כרבינו דלא תעבדם יתירה הוא אזהרה על גיפוף ונישוק שלא כדרכה וכ"ס התוס' שם ס' ע"ב ד"ה אזהרה וס"ג ע"א ד"ה על כולם וכ"ס הסמ"ק סי' ס"ב, אבל הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פ"ג הל' י' כתב וז"ל המגפף עכו"ם והמנשק לה והמכבד כו' וכל כיוצא בדברי כיבוד האלו עובר בל"ת שנאמר ולא תעבדם ודברים אלו בכלל עבודה הן ואעפ"כ אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש עכ"ל וכתב הכ"מ ז"ל וז"ל עובר בל"ת ומפרש רבינו דהיינו לא תעבדם וכן פירש"י עכ"ל נראה דסובר בדעת הרמב"ם דאזהרה לגיפוף ונישוק היא מלא תעבדם יתירה דפ' משפטים דמה דכתב וכן פירש"י מסתמא על מה שפי' רש"י במתניתין כיוון כיון דבגמ' ל"כ רש"י מלא תעבדם כלום אבל בפי' המשניות בסנהדרין שם כתב על גיפוף ונישוק וז"ל ואלה העבודות שאמר שהוא עובר עליהם בל"ת כמו כן נכלל בזה שאמר לא תעבדם אבל אינו לוקה עליו לפי שאין איסורו איסור מבואר אבל חייב מלקות ומדכ' נכלל בזה מוכח דכיוון על לא תעבדם דדברות דאי כיוון על לא תעבדם דפ' משפטים א"כ היכי קאמר נכלל בזה הלא מלא תעבדם דפ' משפטים לא ילפינן אזהרה אחרת אבל מולא תעבדם דדברות באמת ילפינן גם אזהרה על כל עבודות דרכה בכך כמ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת ו' ע"כ כתב שפיר נכלל בזה וא"כ מוכח מפי' המשניות דסובר דאזהרה על גיפוף ונישוק היא ולא תעבדם דדברות וממילא מוכח דצ"ל גם בחיבורו דכיוון על פסוק זה דמהיכא תיתי נאמר דפליג בחיבורו על מ"ש בפי' המשניות אם לא שאמר בפי' להיפך וכ"כ הדינא דחיי בדעת הרמב"ם בחיבורו וממילא לפי"ז צ"ל דמ"ש הכ"מ וכן פירש"י אין כונתו דהרמב"ם לגמרי סובר כרש"י אלא כוונתו דבזה עכ"פ הרמב"ם ורש"י בחדא שיטתא דמה שאי' במתניתין עובר בל"ת הל"ת היא ולא תעבדם לאפוקי מהנך שיטות שהיא ולא תלכו וגו' או אל תפנו וגו', וממילא לפי הנ"ל נראה בפי' דאיכא פלוגתא בין רבינו והרמב"ם באזהרת מל"ת זו דלהרמב"ם אזהרתה מולא תעבדם דדברות ולרבינו מולא תעבדם יתירה דפ' משפטים ולכאו' צריך להבין דבמה פליגי ומדוע ל"ס רבינו כהרמב"ם או להיפך:
ונ"ל בס"ד דבזה פליגי דבסנהדרין ס"ג על הא דאי' במתניתין אבל המגפף כו' עובר בל"ת הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בל"ת קאמר הגמ' כי אתא רב דימי א"ר אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים בשמו והקשה הגמ' מ"ש הנודר כו' דלא לקי משום דהו"ל לאו שאב"מ הני נמי לאו שבכללות הוא כו' ומסיק הגמ' אלא כי אתא רבין אר"א על כולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו כו' והקשה הגמ' מ"ש אהנך דלא לקי דהו"ל לאו שבכללות הני נמי לאו שאב"מ נינהו כו' נראה דגם לפי המסקנא סובר הגמ' דאזהרת גיפוף ונישוק שלא כדרכה הוי לאו שבכללות וע"כ אין לוקין והיה ק"ל על גמ' זו קושי' גדולה דמדוע הוי הלאו דגיפוף ונישוק לאו שבכללות ואי משום שכלל מגפף ומנשק ואידך שאיתא במתניתין הא כל הני ענינים הם מענין אחד שלא לעבוד לשום ע"ז שום עבודה דרך כבוד והו"ל לאו זה דומיא דלא תעשה מלאכה דשבת שכולל ג"כ ל"ט מלאכות ואפ"ה לא הוי לאו שבכללות כיון שכולם ענין אחד שלא לעשות מלאכה וה"נ כן הוא וא"כ מדוע נקרא לאו זה לאו שבכללות ואח"כ ראיתי בחדושי ר"ן ז"ל שם שכבר עמד בזה ושמחתי כמוצא שלל רב שכוונתי בס"ד לדעת קדשו ותירץ וז"ל ונ"ל דמש"ה נקרא לאו שבכללות מההוא טעמא גופא דאמרן דלא תעבדם מעיקר לישנא משמע עבודה שדרכה בכך ואפשר דמשתמע נמי אחד מעבודות פנים אפילו אין דרכה בכך ומשמע נמי מחמת יתור הפסוק דאם אינה ענין לגופו תנהו לגיפוף ונישוק וחבריו א"כ זה הלאו כולל ג' עניינים חלוקים זה מזה והוי לאו שבכללות כו' עי"ש וא"כ י"ל דלהרמב"ם היתה ג"כ קשה הקושי' הנ"ל דאי נאמר דהלאו של עבודת דרך כבוד שלא כדרכה הוא ולא תעבדם דפ' משפטים א"כ היכי קאמר הגמ' דהוי לאו שבכללות ותירוצו של הר"ן לא ניחא ליה כיון דסובר דעבודת דרכה בכך ילפינן מולא תעבדם דדברות כמ"ש בסה"מ מל"ת ו' ועבודת פנים ילפינן או מלא תשתחוה או כמו שכתבנו לעיל במל"ת י"ז דילפינן ג"כ מולא תעבדם וממילא לפי"ז תו ל"צ ולא תעבדם דפ' משפטים רק על אזהרת גיפוף ונישוק גרידא וא"כ מדוע אמר הגמ' דהוי לאו שבכללות כן הי' קשה להרמב"ם וע"כ סובר דאזהרת גיפוף ונישוק באמת ג"כ ילפינן מולא תעבדם דדברות וע"כ קאמר הגמ' שפיר דהוי לאו שבכללות כיון דמלאו זה ילפינן שלשה עניינים אזהרה לכל עבודות דרכה בכך ואזהרה לג' עבודות פנים ואזהרה על גיפוף ונישוק כן י"ל בדעת הרמב"ם ז"ל:
ועל רבינו י"ל דהי' קשה להיפך דאי נאמר דאזהרת גיפוף ונישוק מולא תעבדם דדברות א"כ מדוע קאמר הגמרא דמש"ה לא לקי משום דהו"ל לאו שבכללות מדוע ל"ק דמשום דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד כיון דגם אזהרת כל עבודות דרכה בכך ילפינן מולא תעבדם דדברות כמ"ש רבינו במל"ת י"ז ומדלא קאמר הגמרא כן מוכח דאזהרת גיפוף ונישוק לא הוי ולא תעבדם דדברות אלא ולא תעבדם יתירה דפ' משפטים ועל הקושיא של הר"ן הנ"ל באמת י"ל דסובר רבינו כתירוצו של הר"ן וזה ל"ק דסוף סוף לפי תירוצו של הר"ן הו"ל לאו הניתן לאזהרת מב"ד כיון שנכלל בלאו זה ג' עניינים חלוקים כמ"ש הר"ן דע"ז י"ל דרבינו סובר דכיון דעיקר אזהרה לא בא אלא על גיפוף ונישוק דעל עבודת דרכה בכך וגם על עבודם פנים באמת ל"צ כיון דשניהם ילפינן מולא תעבדם דדברות אלא הני שני עניינים ג"כ נכללים באזהרת גיפוף ונישוק כמ"ש הר"ן וכיון דעיקר אזהרה לא בא אלא על גיפוף ונישוק ע"כ באמת הי' לוקין עליו אע"ג דהוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד ג"כ וכמו שכתבנו לעיל מל"ת י"ו מחודש ד' עי"ש וע"כ הוצרך הגמ' לומר דאין לוקין משום דהוי לאו שבכללות כן י"ל דסובר רבינו כמובן, ועל היראים הנ"ל מחודש א' י"ל דמש"ה ל"ס כהרמב"ם משום דהיה קשה ליה ג"כ קושיא הנ"ל דא"כ הו"ל לאו הניתן לאזהרת מב"ד ומדוע ל"ק הגמ' את הטעם זה וכרבינו מש"ה ל"ס משום דהי' קשה ליה קושי' הר"ן הנ"ל ותירוצו לא מסתבר ליה משום הטעם שכתבנו אליבא דהרמב"ם וע"כ סובר דאזהרת גיפוף ונישוק היא או לא תלכו אחרי אלהים אחרים או אל תפנו וגו' כן נ"ל בס"ד לפרש את הג' שיטות במל"ת זו כמובן:
וממילא לפי הנ"ל מה מאד יש ליישב בס"ד מעל הרמב"ם את קושיות הרמב"ן שהקשה דמדוע לא מנה הרמב"ם גיפוף ונישוק שלא כדרכה ללאו מיוחד העתקתי את לשונו לעיל מל"ת י"ז מחודש א' ורבינו באמת מנה ללאו בפ"ע וכבר כתב מהחילוק זה במנין המצות שבין רבינו והרמב"ם הפ"ד בד"מ ח"ב דף ס"ד ע"ב עי"ש וזה באמת טעמא בעי דמדוע מנה רבינו למל"ת בפ"ע והרמב"ם לא מנה אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דהרמב"ם לשיטתו דאזהרת גיפוף ונישוק שלא כדרכה מולא תעבדם דדברות באמת לא יוכל למנות גיפוף ונישוק ללאו בפ"ע כיון דגם אזהרת כל עבודות דרכה בכך מלאו זה ילפינן וכיון דמנה בסה"מ מל"ת ו' את כל עבודות דרכה בכך ללאו ע"כ שוב לא יוכל למנות את הפסוק זה עוד ללאו בפ"ע אלא סובר דנכלל אזהרת גיפוף ונישוק בהלאו דולא תעבדם דדברות אבל רבינו לשיטתו דסובר דאזהרת גיפוף ונישוק מולא תעבדם יתירה דפ' משפטים ואזהרת כל עבודות דרכה בכך מולא תעבדם דדברות ע"כ מנה שפיר גיפוף ונישוק ללאו בפ"ע ודו"ק:
וכל (ב) העובד דרך כבוד עובר בל"ת כו'. לכאורה ק"ל מדוע ל"כ רבינו דאין לוקין על לאו זה כמ"ש הרמב"ם העתקתי את לשונו לעיל מחודש א' ואי"ל דרבינו סובר כהתוספתא דמכות דלוקין על גיפוף כמ"ש הראב"ד בהשגותיו הל' עכו"ם פ"ג הל' ט' בשם התוספתא וע"כ ל"כ דאין לוקין דזה באמת אא"ל כיון דגמ' מפורשת בסנהדרין הנ"ל מחודש ב' דאין לוקין על גיפוף ונישוק ודומיהם משום דהוי לאו שבכללות וא"כ היאך נאמר דרבינו פסק כהתוספתא נגד סתימת הגמרא ותו הא הראב"ד ג"כ לא פסק כהתוספתא אלא הקשה מהתוספתא אבל לדינא באמת גם הראב"ד פסק כסתימת הגמרא דילן עי' היטב בדבריו ותראה שכן היא וגם מצאתי אח"כ בפרשת הכסף הל' עכו"ם שם שג"כ כתב שהראב"ד לא הקשה אלא על הגמרא ושמחתי מאד שכוונתי בס"ד לדעתו וא"כ עדיין קשה על רבינו דמדוע ל"כ דאין לוקין' ואפשר דסגיא לרבינו במה שהביא את לשון המשנה עובר בל"ת כיון דהפשט במתניתין דאין לוקין. או י"ל דרבינו סובר כתירוצו הראשון של הכ"מ הל' עכו"ם שם שכ' על קושיות הראב"ד וז"ל יש לתמוה שמאחר שאותה תוספתא לא הזכירה בגמ' משמע דלאו דסמכא היא ולישנא דמתניתין הכי דייקא אבל המגפף כו' עובר בל"ת ואם איתא הול"ל אבל המגפף כו' לוקה עכ"ל וכיון דרבינו ג"כ ל"ק לוקה אלא הביא את לשון המשנה סובר דממילא ידעינן מזה דאין לוקין כמובן:
ועל קושיות הראב"ד הנ"ל לכאו' ק"ל דבתוספתא שלפנינו מכות פ"ד הלכה ה' איתא וז"ל העושה ע"ז המחתיך המעמיד הסך המקנח והמגריד עובר בל"ת אלמא שגם בתוספתא ליתא בפי' לוקה אלא עובר בל"ת כלשון המתניתין וא"כ מה הקשה הראב"ד דילמא באמת גם התוספתא סוברת דאין לוקין על מגפף והסך [ואף שבתוספתא שלפנינו ליתא מגפף אפשר שהיא ט"ס דבתוספתא של הראב"ד היה כמו שהביא] ואי"ל דהראב"ד סובר כיון דהתוספתא הביאה מגפף והסך ביחד עם עושה ע"ז ועל כולם קאמר התוספתא עובר בל"ת וכיון דעל עשיית ע"ז בודאי דלוקין כמ"ש הרמב"ם הל' עכו"ם שם הל' ט' וגם הראב"ד מודה לזה כיון דהראב"ד מתרץ שם את הקושיא ראשונה שהקשה מעושה ע"ז דהוי לאו שבכללות עי"ש ותבין וע"כ סובר הראב"ד דכיון דצ"ל דפירושא דעובר בל"ת בעושה ע"ז הוא דלוקין א"כ גם במגפף בודאי שג"כ סוברת התוספתא דלוקין כיון שכללם ביחד וע"כ הקשה הראב"ד וגם הלשון של הראב"ד מורה דהכי הקשה מדקאמר ובתוספתא דמכות דקא חשיב הלוקים קא חשיב הסך כו' אבל גם זה ליתא כיון דעל זה י"ל דדלמא באמת סוברת התוספתא שגם על עשיית ע"ז אין לוקין משים דהוי לאו שבכללות כקושיא הראשונה של הראב"ד ותו דאפילו כשנאמר דהתוספתא סוברת כתירוצו של הראב"ד על הקושיא הראשונה ג"כ ל"ק הקושיא שנייה של הראב"ד משום דדילמא באמת סוברת התוספתא דהא כדאיתא והא כדאיתא על עשיית ע"ז לוקין ועל מגפף ודכוותיה אינו לוקין וגם במעשה רוקח בהל' עכו"ם שם ראיתי אח"כ שדיבר מקושיא זו, וע"כ נ"ל בס"ד שהראב"ד הכי הקשה כיון דבתוספתא בתר דהביא גם שאר דברים שכותבת עליהם עובר בל"ת איתא וז"ל זה הכלל כל שיש בו מעשה לוקה וכל שאין בו מעשה אינו לוקה חוץ כו' וסובר הראב"ד כיון דאומרת התוספתא את הכלל זה בתר הני דברים שאומרת דעובר בל"ת עכ"מ דסוברת דעל גיפוף וסך ודומיהן ג"כ לוקין כיון דגם גיפוף וכיוצא לאו שיש בהם מעשה כן נ"ל בכוונת קושיות הראב"ד, אבל נ"ל בס"ד גם לתרץ די"ל דהתוספתא סוברת דמהכלל זה דאומרת דכל לאו שאבימ אין לוקין ממילא ידעינן דאין לוקין על גיפוף ונישוק ודומיהן כיון דבסנהדרין ע"ג ע"א איתא מ"ש הנודר בשמו והמקיים בשמו דלא לקי משום דהוי לאו שאב"מ הני נמי לאו שבכללות הוא חזינן מגמ' זו דכשאמרינן דאין לוקין על לאו שאב"מ אז גם על לאו שבכללות אין לוקין וגם הכ"מ הל' עכו"ם פ"ה הל' י"א סובר דכשאמרינן דאין לוקין על לאו שאב"מ אז מכ"ש דאין לוקין על לאו שבכללות עי"ש וא"כ י"ל דהתוספתא באמת סוברת דעל גיפוף ונישוק ודומיהן אין לוקין משום דהוי לאו שבכללות והא דלא אומרת בפי' כן משום דסוברת דממילא ידעינן את זה ממ"ש דאין לוקין על לאו שאב"מ וממילא הרוחנו בהנ"ל דלכ"ע אין לוקין על לאו דגיפוף ונישוק ודומיהן ודו"ק: