לא (א) תחסום שור בדישו כו', וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רי"ט היראים סי' קס"ח הסמ"ק סי' קס"ט החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תקצ"ו הזוה"ר מל"ת ל"ז אות י"ח המעיי"ח דף קל"ה ע"ב אות נ"ו, ומ"ש רבינו ז"ל אחד השור ואחד כל בהמה חיה ועוף לפריקה ולחסימה כו' כן איתא במשנה ב"ק דף נ"ד ע"ב ובספרי פ' תצא איתא וז"ל לא תחסום שור בדישו אין לי אלא שור מנין לעשות בחיה ובעוף כיוצא בשור ת"ל לא תחסום שור מ"מ א"כ למה נאמר שור שור אי אתה חוסם אבל אתה חוסם אדם כו' וכן איתא בגמ' ב"מ דף פ"ח ע"ב וכ"פ הרמב"ם הל' שכירות פי"ג הל"ב והחוסם את הפועל פטור ורבינו כתב את זה לעיל מל"ת קפ"ב ועל מ"ש רבינו לפריקה ולחסימה כתב המרש"ל בשם הגמ"י דה"ה לטעינה:

חסמה (ב) בקול כו' והלכה כר' יוחנן כו', גם הרמב"ם שם פסק כן ועי' ברהמ"ג ולח"מ שם מה שמפלפלו על הרמב"ם בהא דעקימת שפתיו הוי מעשה כי גם על רבינו קשה כל הקושיות שהקשו על הרמב"ם אבל כבר כתבנו בזה בס"ד לעיל מל"ת ה' מחודש א' ומל"ת ו' מחודש ה' ומל"ת ט' מחודש ב' עי"ש ותמצא נחת, ומה שהקשה המרש"ל בביאורו כאן על רבינו דל"ס דעקימת שפתיו הוי מעשה כיון שכ' שבדיבורו נעשה מעשה א"כ היכי כתב רבינו לעיל מל"ת ל"ב דהנודר או הנשבע בשם ע"ז לוקה הלא גם שם ליכא אלא עקימת שפתיו עי' לעיל מל"ת ל"ב מחודש ז' מה שכתבנו בזה וגם עי' בנר מצוה סי' י' אות קכ"ה מ"ש בזה:

אמר (ג) לעכו"ם חסום פרתי כו', מדכתב רבינו אסור ואינו לוקה נראה דסובר דאסור מדאורייתא ועל זה לכאורה ק"ל כיון דהגמ' ב"מ דף צ' ע"א לא בעי אלא אי אמירה לעכו"ם אסור גם באיסור לאו כמו באיסור סקילה בשבת וכיון דגם בשבת לא הוי אמירה לעכו"ם אלא איסור דרבנן א"כ כיון דהוי איבעיא דלא איפשיטא הי' לו לרבינו לפסוק לקולא דאפי' איסור דרבנן לא הוי כמו שבאמת פסק הראב"ד מובא ברא"ש שם אלא ע"ז י"ל דרבינו סובר כשיטת הרא"ש דחולק על הראב"ד וסובר דאיפשיטא האיבעיא לאיסורא כמו שפסק גם הרמב"ם הנ"ל הלכה ג' וכ"פ הרמב"ן מובא ברהמ"ג שם אבל זה עדיין ק"ל על רבינו דהיאך סובר דאסור מה"ת הלא אמירה לעכו"ם לא הוי גם בשבת אלא איסור שבות דרבנן ואח"כ מצאתי שגם המגלת ספר מל"ת קפ"ד עמד על זה ותיר' דצריך לדחוק ולומר דמ"ש רבינו ואינו לוקה כוונת' דאינו לוקה מכות מרדות מדרבנן, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם פרק הנ"ל ולהלכה טוש"ע סי' של"ח: