המלוה (א) את חבירו כו' במל"ת הללו יש פלוגתא בין המוני מצות ז"ל רבינו מנה לא יחבול ריחים ורכב דפ' תצא פכ"ד פ"ו לשתי אזהרות וטעמו כיון דאיתא בברייתא ב"מ דף קט"ז ע"א מה ריחים ורכב שהן מיוחדין שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בפ"ע וע"ז בפ"ע אף כל דברים שהן שני כלים מיוחדים ועושין מלאכה אחת חייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע וכן איתא בספרי פ' תצא וכיוו דאיתא שם וחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע ע"כ סובר רבינו דגם לעניין מנין המצות שתי אזהרות הם כ"כ רבינו ברמזיו וכ"ס הסמ"ק דבסי' רס"ח מנה שלא לחבול ריחים ובסי' רס"ט מנה שלא לחבול רכב, אבל הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת רמ"ב מנה ריחים ורכב למל"ת אחת והאריך בטעמיה שלא יהא קשה עליו ממ"ש בשרשיו שרש ט' דכ"מ דלוקה תרתי נמנה לתרתי וכן מנאו ז"ל הבה"ג היראים סי' רע"ז החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש מצ' תקפ"ג הזוה"ר מל"ת ש"ב אות ק"כ ועי' במעיי"ח דף קצ"ה אות ט' שכ' שגם הרמב"ן ז"ל אע"ג שחולק על הרמב"ם בנא ומבושל ובשאור ודבש ודומיהן למנות לשתים אבל בריחים ורכב מודה לו ולטעמיה ומה שיש להקשות על טעמו של הרמב"ם כבר דיבר מזה המהר"ם שיק מצ' תקפ"ג, ומ"ש רבינו ותניא כו' מנין לרבות כל דבר כגון הערבות של עץ כו' אין זה לשון הברייתא אלא מכגון ואילך נ"ל שהוא לשון רבינו ומ"ש המציין שמצא בספרי מזה בספרי שלפנינו ליתא ומ"ש רבינו בשם ר"י דאוכל נפש מותר לחבול כן הלכה בש"ע חו"מ סי' צ"ז:

בעניין (א) הרבית יש שלשה לאוין כו', וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רל"ה רל"ו רל"ז תיראים סי' רע"ב הסמ"ק סי' רנ"ט החינוך האה"מ מצ' ס"ח שמ"ג תקע"ב הזוה"ר מל"ת ע"ט אות ל"ב ומל"ת קע"ז אות ס"ו ומל"ת רפ"ד אות קט"ז העי"מ מצ' ס"ט של"ט תקע"ב המצה"ש ומהר"ש מצ' ס"ח שמ"ד תקע"ב המעיי"ח דף קי"ב ע"ב אות כ"ז הנר מצוה סי' י"א אות ס"ד, והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם הל' מלוה פ"ד עד פי"א ולהלכה עי' טוש"ע יו"ד הלכות רבית: