Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) לעשות צורה לנוי אע"פ שאינה ע"ז כו'. הנה הלאו זה לא תעשון אתי אלקי כסף הוא אזהרה שלא לעשות צורת אדם אפי' שלא לעבוד והלאו לא תעשה לך פסל הוא אזהרה שלא לעשות צורה לעבוד אע"פ שלא עבדה אלא עשייתה הי' לעבוד כן נראה בפי' מרבינו ז"ל כשמעיינין שפיר בדבריו במל"ת כ' ובמל"ת זו וכמו שכתבנו לעיל מל"ת כ' מחודש ב' שמוכח כן מגמרא דר"ה וע"ז עי"ש וכ"כ בפי' המנ"ח ז"ל מצוה ל"ט וא"כ ק"ל דמדוע כתב רבינו מלת לנוי מדוע ל"כ שלא לעשות צורה אפילו שלא לעבוד אע"פ שאינה ע"ז כו' ואי"ל שרצה לתפוס לשון קצרה וכמ"ש הגמרא פסחים דף ג' הא היכא דאיכא למיטעי לא קפדינן אלישנא קצרה והכ"נ כמ"ש רבינו עכשיו איכא למטעי דעשי' שלא לנוי ושלא לע"ז מותר ואי"ל דרבינו באמת סובר כן ונאמר שלמד את זה מהמכילתא דפ' יתרו סוף פרשה י' דז"ל דבר אחר לא תעשו לכם אלקי כסף שלא תאמרו הרי אנו עושים כדרך שעושים במדינה ת"ל לא תעשו לכם כן הגירסא במכילתא שלפנינו אבל להרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ד' היה גירסא אחרת וז"ל שלא תאמר הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושים במדינות ת"ל לא תעשו לכם עכ"ל וגם לפי גירסת הילקוט פ' יתרו סי' ש"ג ג"כ איתא מלת לנוי וגם בפסיקתא זוטרתא פ' יתרו אות כ' איתא כן עי"ש ונאמר דרבינו למד מהמכילתא דדוקא לנוי אסור כדרך שעושים במדינות אבל אם עושה סתם שלא לנוי ושלא לע"ז באמת מותר וע"כ כתב מלת לנוי' אבל זה אאפ"ל משום דאי נאמר דהדין באמת כן היא א"כ קשה מאי הקשה הגמ' ר"ה כ"ד ע"ב וע"ז מ"ג על הא דדמות צורת לבנה היה לו לר"ג בטבלא כו' מהפ' לא תעשון אתי הא ר"ג עשה שלא לנוי ושלא לנוי באמת מותר ואי"ל דהגמר' באמת מתרץ כן ואיבעית אימא להתלמד עבד כלומר דכיון שעשה להתלמד הו"ל כעשה שלא לנוי ושלא לע"ז וע"כ מותר דזה ליתא דאם נא' כן א"כ מדוע הביא הגמ' ראי' לזה דלהתלמד שרי מהבריי' דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות דנר' מהגמ' דדוקא להתלמד שרי אבל אם עשה שלא להתלמד אע"ג שעשה שלא לנוי ושלא לע"ז ג"כ אסור אמאי לא משני הגמ' דר"ג עשה שלא לנוי ושלא לע"ז אעכ"מ מגמרא זו דבאמת מה דילפינן מלא תעשון אתי אסור לעשות אפי' כשעושה שלא לנוי ושלא לע"ז וא"כ קשה על רבינו דמדוע כתב מלת נוי כיון דאיכא למיטעי כהנ"ל והרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ד' אע"ג שהביא את המכילתא ובהמכילתא איתא מלת נוי אפ"ה השמיט מדבריו מלת נוי אבל בחיבורו הל' עכו"ם פ"ג הל' י' כתב ג"כ מלת נוי וא"כ גם על הרמב"ם בחיבורו קשה קושיתינו הנ"ל והחינוך ז"ל מצוה ל"ט אע"פ שג"כ כתב מלת לנוי אפ"ה ל"ק עליו כיון שכ' וז"ל שלא לעשות צורת אדם משום דבר הן ממתכות הן מעץ או מאבן ומזולתם ואפילו לנוי כו' וכיון שכ' ואפילו א"כ תו ליכא למיטעי כלום וגם האלה המצות ומצות השם ז"ל מצוה ל"ט לא שכחו מלכתוב מלת אפילו ואפשר דבאמת משום כוונה זו כדי שלא נטעה כתבו כן אבל על רבינו והרמב"ם בחיבורו קשה כהנ"ל:
ונ"ל בס"ד לתרץ כך דהגמ' ר"ה וע"ז על הקושיא שהקשה על ר"ג הנ"ל מתרץ ג' תירוצים חדא כיון דנשיא היה ושכיחי רבים גבי' וברבים ליכא חשדא ואיבעית אימא דפרקים הואי ואיבעית אימא להתלמד עבד וכתב הכ"מ ז"ל הל' עכו"ם הלכה הנ"ל דהרמב"ם סובר כהתירוץ דלהתלמד שאני [כמו שפסק הרי"ף ז"ל בע"ז דלא הביא אלא את התירוץ זה עי' בר"ן שם היטב] וע"כ לא הזכיר הרמב"ם את השאר חילוקים שמתרץ הגמרא אלא הכ"מ הקשה על הרמב"ם דלמה לא הזכיר בפי' דלהתלמד שרי והניח בצ"ע עי"ש וא"כ לפי"ז מדחזינן דגם רבינו לא הזכיר את החילוקים שמתרץ הגמר' א"כ גם אליבא דרבינו צ"ל דסובר כהתירוץ דלהתלמד שאני כמ"ש הכ"מ אליבא דהרמב"ם וממילא גם על רבינו נשאר קושיות הכ"מ דלמה לא הביא בפי' דלהתלמד שרי והדינא דחיי במל"ת זו באמת הניח בצ"ע על רבינו דמדוע לא הזכיר מכל הני תירוצים כלום אבל ראיתי במעשה רוקח ז"ל הל' עכו"ם הלכה הנ"ל שכ' על קושית הכ"מ וז"ל אפשר דכיון דרבינו פירש דלנוי דוקא אסור מינה דלהתלמד שאינו לנוי שרי תדע דאל"כ מנ"ל לרבינו דלנוי דוקא אסור עכ"ל וגם המר"ם שיק ז"ל מצוה ל"ט כתב את התירוץ זה מדעתו וממילא לפי"ז שפיר י"ל דמש"ה כתב גם רבינו מלת לנוי להורות דדוקא לנוי אסור אבל להתלמד שרי ועל קושיתינו הנ"ל דאיכא למיטעי י"ל דסברו דכיון שהם כתבו הטעם של הלאו זה כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם של ע"ז א"כ ממילא נשמע מזה דאפילו שלא לנוי ושלא לע"ז ג"כ אסור לעשות אם לא להתלמד כמובן: וכשאני לעצמי נ"ל בס"ד לתרץ את קושיות הכ"מ הנ"ל דבכריתות ה' ע"א איתא ת"ר המפטם את השמן ללמד בו או למוסרו לצבור פטור כו' אמר מר ללמד בו כו' פטור מנ"ל אתיא מתכונתו מן במתכונתו דקטורת וכתיב לגבי קטורת לא תעשו לכם לכם הוא דאסור אבל למסרו לצבור פטור עי"ש ולכאו' קשה אמאי ל"ק הגמ' דמהיכא למד דלהתלמד בו פטור אעכצ"ל דאת זה ידע הגמ' מהבריי' שהביא הגמרא דר"ה וע"ז הנ"ל לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות וא"כ לפי"ז מוכח מסתמא דגמרא דכריתות כהתירוץ דגמ' דע"ז דלהתלמד שרי וא"כ ממילא י"ל כיון דהרמב"ם הל' כלי מקדש פ"א הל' ד' פסק אבל אם עשהו להתלמד או לתנו לאחרים פטור ממילא מוכח משם דפסק כהתירוץ דגמ' דע"ז דלהתלמד שרי וע"כ לא הביא בהל' עכו"ם את זה משום דסמך על מ"ש בהלכ' כלי מקדש וממילא גם על רבינו ל"ק מידי כיון דגם רבינו במל"ת רצ"ב הביא את הא דהמפטם את השמן להתלמד דפטור ודו"ק: או י"ל דרבינו סמך על מה שהביא את הבריי' זו במ"ע צ"ז גבי מעלות הדיינים וז"ל בעלי כשפים שידעו לבטל כישוף כו' ודרשינן בפ"ד מיתות לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות עכ"ל וגם המעשה רוקח הל' עכו"ם הלכה הנ"ל כתב בשם הפר"ח שהרמב"ם סמך על מ"ש הל' סנהדרין דאין מעמידים בסנהדרין אלא היודעים ג"כ קצת משאר חכמות כו' א"כ שפיר י"ל אליבא דרבינו ג"כ כמו שכתבנו כמובן:
שנאמר (ב) לא תעשון אתי אלקי כסף כו'. כל המוני מצות הביאו את הפסוק זה על אזהרת ל"ת זו וכן איתא בפי' בגמרא ר"ה וע"ז הנ"ל אבל הסמ"ק סי' קס"ב הביא את הפסוק דפ' בהר פרשה כ"ו פ"א לא תעשו לכם אלילים לאזהרת מל"ת זו וק"ל עליו דהיכי שבק את אזהרה של הגמ' לא תעשון אתי ולמד אזהרה לעצמו ותו ק"ל כיון דלמד את אזהרה מהפסוק לא תעשו לכם אלילים א"כ מהיכא ידע למימר דדוקא צורת אדם אסור עי"ש שכ' כן דבשלמא כשהי' לומד מלא תעשון אתי אז שפיר קאמר דדוקא צורת אדם אסור כמ"ש הגמר' ר"ה שם אלא מעתה פרצוף אדם לחודי' תשתרי אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם אמר רב הונא כו' לא תעשון אתי לא תעשון אותי ומפרש החינוך מצוה ל"ט וז"ל ודרשו לא תעשון אותי כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה דהיינו גוף אדם שכתבתי עליה בתורתי נעשה אדם בצלמינו והכוונה בכתוב מצד השכל שנתן בו ומה שאמר בצלמינו על חלק השכל שבאדם מפני שהשכל כונו הוא בו ב"ה אבל אין שום דמיון אחר בינו ב"ה ובין שום ברי' מנבראיו חלילה עכ"ל אבל כיון שלמד הסמ"ק אזהרה לצורת נוי מלא תעשו לכם אלילים א"כ קשה מהיכא ידע דדוקא צורת אדם אסור לעשות והיכי כתב ואין אסור רק צורת אדם ותו ק"ל עליו הלא בהספרא סוף פ' בהר איתא על הפסוק לא תעשו לכם אלילים וז"ל כנגד זה הנמכר לעכו"ם הכתוב מדבר שלא יאמר הואיל ורבי עובד עכו"ם אף אני אעבוד עכו"ם הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות הואיל ורבי מחלל שבתות אף אני אחלל את השבתות ת"ל לא תעשו לכם אלילים את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו הזהיר כן הכתוב על כל המצות עכ"ל וגם רש"י שם כתב את זה ומפרש הקרבן אהרן וז"ל כנגד כו' דאי לכל ישראל כל אלו המצות כבר נזכרו מלא תעשו אלילים עד סוף הפרשה אלא זה אזהרה לנמכר לעכו"ם שלא יטעה בדעתו שהואיל ומשועבד הוא לזולתו בזה נסתלק ממנו עול אלהותו יתברך ועול המצות והותר לו לעשות מה שרבו עושה כו' עי"ש חזינן דהספרא למד מהפסוק לא תעשו לכם אלילים אזהרה על ישראל שנמכר לעכו"ם וא"כ קשה היכי כתב הסמ"ק נגד הספרא ובאמת לא ראיתי בשום אחד מהמוני מצות ולא בשאר פוסקים שיאמרו כן חוץ מהיראים סי' ס"ד אלא קצת חילוק ראיתי בין היראים להסמ"ק שהיראים דיבר מעשיית צלמים לעבודת עכו"ם ועל זה הביא לאזהרה את הפסוק לא תעשו לכם אלילים אבל הסמ"ק דיבר מעשיית צלמים לנוי יהי' איך שיהי' עכ"פ על שניהם קשה מהספרא הנ"ל ועל היראים עוד ק"ל הלא אזהרה על עשיית צלמים לעבודת עכו"ם ילפינן מואלקי מסכה לא תעשו כמו שכתבנו במל"ת כ"א סוף דבר היראים צ"ע גדול אצלי:
ועל הקושיות שהקשינו על הסמ"ק נ"ל בס"ד די"ל דלמד את זה מגמ' סנהדרין ז' ע"ב דאיתא שם כתיב לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב אלקי כסף ואלקי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ שרי אמר רב אשי אלקי הבא בשביל כסף ואלקי הבא בשביל זהב פי' רש"י דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך והוה קשה להסמ"ק דהיכי למד רב אשי מפסוק זה שאסור להעמיד דיין בשביל ממון הא איצטריך פסוק זה לאזהרה שלא לעשות צורות לנוי כמ"ש הגמ' ר"ה וע"ז אעכצ"ל דרב אשי סובר דאזהרה לזה היא מהפסוק לא תעשו לכם אלילים וע"כ יליף שפיר מלא תעשון אתי את לימודו וזה ל"ק מנ"ל להסמ"ק לומר דר"א חולק על הספרא הנ"ל דעל זה י"ל כיון דבירושלמי ע"ז פ"ד סוף הלכה ד' איתא וז"ל כתיב לא תעשו לכם אלילים ופסל מסכה לא תקימו לכם לא היא עשיי' היא קימה א"ר הילא עשי' בתחלה קימה כל שאלו תפול לא יקימינה עי"ש אלמא דהירושלמי סובר דלא תעשו לכם אלילים בא להזהיר על עשי' ע"ז ודלא כהספרא [ואפשר דהיראים הנ"ל מהירושלמי זה למד את למודו ול"ק עליו הצ"ע הנ"ל] כמו כן נמי שפיר י"ל דרב אשי בזה דלא סובר כהספרא סובר כהירושלמי אלא בזה חולק עם הירושלמי ר"א סובר דאזהרה על עשי' ע"ז ילפינן מלא תעשה לך פסל או מאלקי מסכה לא תעשו ומהפסוק לא תעשו לכם אלילי' יליף אזהרה על עשי' צורות לנוי וע"כ למד שפיר מהפסוק לא תעשון אתי את למודו וכיון דרב אשי שהוא בתרא חולק על הגמ' דר"ה וע"ז ע"כ פסק הסמ"ק כרב אשי וגם את זה י"ל דסובר הסמ"ק כיון דלא חזינן בפי' דרב אשי חולק על הברייתא דר"ה וע"ז דכל הפרצופים מותרין חוץ מפרצוף אדם בודאי מסתבר למימר דגם ר"א סובר בזה כהברייתא אלא ר"א ל"ס כהא דאמר ר' יהודא בריה דרב יהושע מפירקיה דר' יהושע שמיע לי לא תעשון אתי לא תעשון אותי אלא סובר דמאיזה דרש אחר למד הברייתא את זה דדוקא פרצוף אדם אסור לעשות וא"כ ל"ק על הסמ"ק מידי כמובן, אבל רבינו והרמב"ם והשאר מוני מצות הנ"ל סברו דרב אשי לא חולק על הגמרא דר"ה וע"ז אלא הגמ' יליף מפשטות הקרא דלא תעשון אתי אזהרה שלא לעשות צורת אדם לנוי ורב אשי יליף את למודו דסנהדרין מדרשת הקרא מדכתיב אלקי כסף וכן כתבו הרמב"ם בסה"מ מל"ת ד' והחינוך מצוה ל"ט דשני למודים ילפינן מפסוק לא תעשון אתי עי"ש ודו"ק:
אבל לכאורה צריך להבין דמדוע ל"כ רבינו כמ"ש הרמב"ם הל' עכו"ם הלכה הנ"ל ואם צר לוקה וכ"כ בסה"מ מל"ת ד' והעובר על לאו זה חייב מלקות ורבינו מדלא דיבר מזה צ"ל דסובר כהחינוך מצוה ל"ט שכ' שאין בלאו זה חיוב מלקות ובאמת כבר עמד על החינוך הפ"ד בהגהותיו שם וגם בדרך מצותיך ח"ד כתב וז"ל לא ידעתי טעם הדבר והרמב"ם בהל' סנהדרין מנאה בכלל הלוקין וכ"כ במנין המצות מל"ת ד' עכ"ל אבל איני יודע דמדוע כתב הפ"ד מהרמב"ם דהל' סנהדרין הלא גם בהל' עכו"ם במקומו כתב בפי' דלוקין כהנ"ל ואפשר כדי שלא נא' דמ"ש הרמב"ם בהל' עכו"ם לוקה פירושו מכות מרדות מדרבנן כמו שמצאנו גם בגמ' לוקה ופירושו מכות מרדות עי' סנהדרין פ"ט ע"א בתוס' ד"ה הכובש נבואתו לוקה ע"כ הביא הפ"ד מהל' סנהדרין דשם מנה הרמב"ם את זה בין הלאוין דלוקין מה"ת וגם הדינא דחיי במל"ת זו הניח את החינוך בצ"ע ולא ראה שכבר קדמו הפ"ד, אבל לכאו' מדוע לא נא' שטעמו של החינוך משום דהוי לאו שבכללות כיון שגם שלא להעמיד דיין בשביל ממון ילפינן מהלאו זה כהנ"ל מחודש ב' וכמו שנראה בפי' כן מלשון החינוך שם שכ' ובמס' סנהדרין אמרו שהלאו זה כולל עניינים אחרים כו' אבל ראיתי אח"כ במעיין החכמה ז"ל דף כ' ע"א אות פ' שכבר דיבר מזה וכתב דילפותא דדיין אינו אלא אסמכתא עי"ש אבל לכאורה ק"ל עליו דהיכי כ"כ הלא מהרמב"ם בסה"מ מל"ת ד' נראה בפי' שהוא דרש גמור דאל"כ מה דיבר הסה"מ מהא דסנהדרין כיון שהיא אסמכתא ובסה"מ שם איירי מלאו דאורייתא אעכצ"ל דסובר שהיא דרש גמור וא"כ ממילא גם אליבא דהחינוך י"ל דסובר כן וע"כ סובר דאין לוקין משום דהוי לאו שבכללות ואדרבא על הרמב"ם לכאו' קשה דהיכי כתב דלוקין הלא לאו שבכללות הוא וצ"ל דהרמב"ם סובר כיון דפשטות הקרא בא להזהיר שלא לעשות צורות לנוי דאת זה שלא להעמיד דיין בשביל ממון לא ילפינן אלא מדרשא דאלקי כסף וכיון דעיקר הקרא בא על אזהרת צורות נוי על כן לא הוי לאו שבכללות וממילא לפי"ז כיון שהחינוך ג"כ כתב אמנם עיקר הלאו במה שזכרנו וכוונתו כמ"ש הרמב"ם בסה"מ דעיקר הלאו להזהיר על צורות נוי ע"כ כתב הפ"ד שפיר שלא ידע טעמו של החינוך ועי' במנ"ח שכ' מ"מ צ"ע דנטה מדעת הרמב"ם ועם מה שכתבנו שפיר יש להבין את הצ"ע אבל המר"ם שיק ז"ל מצוה ל"ט מיישב את החינוך בטוב טעם עי"ש:
ול"נ בס"ד דלפי מ"ש הלח"מ ז"ל הל' מ"א פ"ט הל' ב' דעל מלתא דנפק באם אין ענין לא לקי ממילא י"ל דהחינוך סובר דמה דיליף הגמ' ר"ה וע"ז הנ"ל מלא תעשון אתי אזהרה שלא לעשות צורות לנוי הלימוד זה היא באם אין ענין משום דלכאורה קשה מנ"ל לגמ' דהפסוק לא תעשון אתי בא להזהיר שלא לעשות צורות לנוי דלמא הזהיר על ע"ז שלא לעשות לעבדה וצ"ל כיון דעל ע"ז שלא לעשות לעבדה ל"צ דכבר כתיב לא תעשה לך פסל וגו' אם אין ענין לגופא תנוהו ענין שלא לעשות צורות לנוי וכיון דבאם אין ענין ילפינן אזהרת צורות לנוי ע"כ סובר החינוך דאין לוקין וכמ"ש הלח"מ הנ"ל אבל הרמב"ם י"ל דסובר דעכצ"ל דלאו באם אין ענין יליף הגמ' את זה דאל"כ עדיין היתה קשה דילמא לעולם גם לא תעשון אתי בא להזהיר שלא לעשות צורות לע"ז לעבוד וכדי לעבור עליו בשני לאוין אעכ"מ דלאו באם אין ענין יליף הגמ' אלא הי' קשה להגמ' דאם גם האי קרא להזהיר שלא לעשות צורת ע"ז לעבדם בא א"כ מדוע כתיב אלקי כסף דוקא הלא לע"ז אפי' שאר דברים ג"כ אסור נהי דבסנהדרין דרש הגמ' מאלקי כסף שלא להעמיד דיין בשביל ממון זה הוא על דרך דרש כמ"ש הרמב"ם בסה"מ והחינוך הנ"ל אבל על פשטות הקרא עדיין קשה אעכצ"ל דמש"ה כתיב אלקי כסף למילף דקרא זה בא להזהיר שלא לעשות צורת לנוי כיון דמכסף וזהב דרך לעשות לנוי וכמ"ש המהר"ם שיק מצוה הנ"ל וכיון דלאו באם אין ענין ילפינן ע"כ סובר הרמב"ם שפיר דלוקין על לאו זה אבל רבינו מדכ' במל"ת זו כמעט את כל לשון הרמב"ם והשמיט מלת לוקה עכ"מ דסובר כהחינוך כמובן:
אבל לכאורה יש להוכיח מרבינו להיפך דסובר כהרמב"ם דלוקה דמהר"ם שיק מצוה ל"ט כתב וז"ל ודעת הרמב"ם פ"ג מע"ז היא דאם עשה צורת אדם לוקה אבל אם עשה שאר שמשים שבמרום נהי דאסור אבל אינו לוקה וזה אינו מובן כו' ואח"כ כתב טעמים על שיטת הרמב"ם עי"ש אבל מנ"ל דהרמב"ם סובר כן וצ"ל דיליף מדלא עירבינהו הרמב"ם את הא דצורת אדם עם הא דשאר שמשים שבמרום דבהלכה י' כתב את הדין דצורת אדם ובהלכה י"א כתב וכן אסור לצור דמות חמה כו' ולכאורה מדוע לא ערבינהו אע"כ דמשום דלאו חד דינא אית להו דעל צורת אדם לוקה ועל צורת שאר שמשים שבמרום אינו לוקה וא"כ ממילא י"ל כיון דרבינו ג"כ לא ערבינהו יש להוכיח מזה דג"כ סובר דעל צורת אדם לוקה וע"כ ל"כ בפי' כמובן, אבל אח"כ ראיתי דל"ל כן דלכאורה אכתי קשה על המהר"ם שיק דילמא לעולם סובר הרמב"ם דלוקין גם על שאר שמשים שבמרום והא דלא ערבינהו באמת הטעם משום דלאו חד דינא אית להו אלא בזה דעל צורת אדם אינו חייב אלא על צורה בולטת ועל שאר שמשים שבמרום חייב גם אם הם משוקעות כמ"ש הרמב"ם שם עי' בראב"ד ובכ"מ שם וצ"ל דהוה קשה ליה להמר"ם שיק דמדוע כתב הרמב"ם את הא דלוקה בהלכה י' מקודם שהביא את הא דשאר שמשים שבמרום אעכ"מ מזה דסובר דדוקא על צורת אדם לוקה ולא על שאר שמשים שבמרום וממילא לפי"ז תו ליכא הוכחה מרבינו דסובר כהרמב"ם דלוקה כיון דרבינו ג"כ סובר בזה כהרמב"ם דבצורת אדם דוקא בולטת חייב ובצורת חמה ולבנה ושאר שמשים שבמרום אפי' אינם בולטות כמ"ש בפי' במל"ת זו וא"כ ממילא י"ל דמש"ה לא ערבינהו גם רבינו אבל לענין מלקות באמת סובר כהחינוך מדהשמיט מלת לוקה ודו"ק:
כלומר (ג) צורת אדם של כסף וזהב לנוי כו' כ"כ גם הרמב"ם הל' עכו"ם הל' הנ"ל ועי' בביאור על הסמ"ג ממו"ה יוסף מקרעמניץ ובדינא דחיי מה שמפרשו על הכלומר ול"נ בס"ד דכוונתם דלכאורה נראה מהקרא דדוקא צורת אדם של כסף וזהב אסור לעשות ולא משאר דברים ובאמת גם משאר דברים אסור כמ"ש הרמב"ם בפי' שם ובסה"מ מל"ת ד' וגם מגמ' סנהדרין ז' ע"ב מוכח כן מדהקשה ורב אשי אלקי כסף ואלקי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ שרי וא"כ לכאו' קשה מדוע איתא בקרא כסף וזהב דוקא וצ"ל כהנ"ל מחודש ג' בשם המר"ם שיק ללמוד דהקרא קאי על צורת אדם לנוי ולא על ע"ז ולעבור בב' לאוין כהנ"ל מחודש ג' ומשום כוונה זו כתבו רבינו והרמב"ם מלת כלומר של"ת דדוקא צורת אדם של כסף וזהב אסור לעשות כדמוכח מהקרא אלא טעמא דקרא ללמוד כמו שכתבנו וע"כ כתבו רבינו והרמב"ם צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כמובן אבל לכאורה ק"ל על רבינו דמדוע ל"כ אח"כ דגם משאר דברים אסור לעשות צורת אדם כמ"ש הרמב"ם לפיכך אין מציירים לא בעץ כו' וי"ל דרבינו סמך על מ"ש אח"כ הטעם של האיסור כדי שלא יטעו בהן הטועים כו' דממילא ידעינן מזה דגם משאר דברים אסור כיון דגם בהם שייך הטעם זה כמובן ובש"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ד' באמת כתב סתם וכן צורת אדם כו' ול"כ מכסף וזהב, ולענין הלכה כל מ"ש רבינו במל"ת זו פסקינן בש"ע שם מלבד מה שחולק על הבה"ג ומחמיר אפי' בפרצוף אדם לבדו בזה פסק הרמ"א כהבה"ג אבל השל"ה מובא בפת"ש גם בזה פסק כרבינו וכן המנהג אצל כל יראי השם שאין בביתם שום דבר מצויר כמ"ש היערות דבש ח"א דרוש ב' ולצייר בהכ"נ בצורות בהמות חיות ועופות עי' ברכי יוסף שם ובתשו' אחרונים וגם עי' מהרי"ט ח"ש סי' ל"ה שכ' תשובה גדולה לענין מנורות מצויירים: