כתוב (א) בדברות הראשונות והאחרונות לא תשא כו'. וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת ס"ב היראים סי' שי"ג הסמ"ק סי' קכ"ט החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ל' הזוהר מל"ת ט' אות י' הדה"מ שער ג' פ"א המעיי"ח דף ט"ז ע"א אות ל"ד הנר מצוה סי' י' אות קל"ו והד' חילוקים שכ' רבינו ז"ל כתב גם הרמב"ם ז"ל הל' שבועות פ"א עי' כ"מ שם, ומ"ש רבינו והורה גאון שבכלל זה הנשבע שלא יכנס בתקנות הקהל כו' כ"כ גם הגמי"י הל' שבועות שם אות ב', ומ"ש רבינו אבל ב"ד מלקין אותו כו' כתב מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן ע"ז וז"ל אבל שמעתי לאו דוקא שמלקין אותו אלא אפי' בלא מלקות מותר שנשבע לבטל את המצוה עכ"ל וכ"כ המרש"ל ז"ל בביאורו כאן, ועי' רמב"ם פי"ב הלכה א' שם שכ' דחמור עון שבועת שוא מכל עונות שאף שקבל עונש מלקות עדיין אינו מנוקה מעון ולענין הלכה עי' טוש"ע יו"ד סי' רל"ו והטעם דמדוע חמור כ"כ כתב העיר מקלט סי' הנ"ל בשם המדרש כי יש אבן על התהום שחקוק בו שם אחד והנשבע לשקר גורם שיקום אותו אבן מעל פי התהום ויעלה וישטוף העולם: