Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) להסית אדם מישראל כו'. והרמב"ם ז"ל הלכו' עכו"ם פ"ה הל' א' כתב וז"ל המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הר"ז נסקל כו' והכ"מ לא הראה מקור לזה וצ"ל דמדעת עצמו כ"כ דכיון דאשה ג"כ מוזהרת שלא תעבוד ע"ז ע"כ דבר פשוט הוא שמחויב עליה המסית, אבל לכאורה צריך להבין דאמאי באמת כתב הרמב"ם אשה כלל כיון דדבר פשוט הוא ועוד אמאי לא סגיא ליה שנכלל אשה במ"ש אחד מישראל, וצ"ל שהרמב"ם ירא כיון דכתיב בפ' ראה פרשה י"ג כי יסיתך אחיך וגו' בלשון זכר שלא נטעה לומר דדוקא כשמסית איש חייב אבל לא על אשה [דבשלמא כשהוה אמרינן דמסית אינו חייב עד ששמעו המוסת ועובד ע"ז אז לא היתה שום ה"א לטעות דכיון דעבדה ע"ז מחמת הסתתו ואשה ג"כ מוזהרת על ע"ז ע"כ פשיטא דחייב על אשה כמו על איש אבל כיון דהדין דמסית חייב אפילו כשלא שמעו המוסת ולא עובד ע"ז כהנ"ל מל"ת כ"ג מחודש ב' ע"כ הי' מקום לטעות] וע"כ כתב הרמב"ם בין אשה, וא"כ לכאורה אמאי ל"כ בסה"מ מל"ת ט"ז ג"כ אשה וצ"ל דבסה"מ באמת סובר דבמלת אחד מישראל שכ' נכלל גם אשה אלא בחיבורו רצה לפרש יותר כדרכו, והחינוך מצוה תס"ב כתב בתחלת דבריו כמ"ש הרמב"ם בסה"מ ובסוף דבריו כתב כמ"ש בחיבורו והעיר מקלט מצוה תס"ג כתב ג"כ אחד מישראל והאלה מצות מצוה תס"ב כתב שום אחד מישראל ומצות השם שם כתב שום אדם מישראל אלמא דכל אחד מהמוני מצות ז"ל כתבו בלשון שנכלל גם אשה וא"כ קשה לכאורה על רבינו ז"ל דמדוע ל"כ ג"כ בלשון זה, אלא על רבינו י"ל דסובר דבמלת אדם גרידא נכלל גם אשה וכמו שכתבנו לעיל מל"ת ו' מחודש א' בשם הפחד יצחק וא"כ גם מכאן מוכח בפי' דרבינו סובר כן וזה אצלי דבר ברור בס"ד, אבל הסמ"ק סי' קי"ו של"כ גם מלת אדם זה באמת טעמא בעי דמדוע ל"כ בלשון שיהא נכלל גם אשה וצ"ע:
שנאמר (ב) וכל ישראל ישמעו כו'. וכתב הדינא דחיי ז"ל וז"ל מסיפא דקרא דכתיב ולא יוסיפו לעשות הויא אזהרתיה דוכל ישראל ישמעו ויראו צריך להשמיענו שצריך הכרזה כדאמרינן במכות פ"ק גבי עדים זוממים כו' עכ"ל וגם מסה"מ הנ"ל נראה בפי' כן מדלא הביא אלא ולא יוסיפו וגו' ועי' רש"י ז"ל סנהדרין ס"ג ע"ב ד"ה וכל ישראל ישמעו ויראו שכ' וז"ל ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרביך עכ"ל ולכאורה מה רצה בזה הלא בגמ' איתא וגו' וצ"ל דרש"י כיוון למ"ש הדד"ח שלא נטעה דמוכל ישראל ישמעו למד הגמ' אזהרה על מסית ע"כ הביא את כל הסיפא דקרא כמובן, אבל הרמב"ם הל' עכו"ם שם הל' ד' כתב וז"ל ואזהרה להדיוט המסית מנין שנ' וכל ישראל ישמעו ויראו עכ"ל נראה לכאו' דבחיבורו סובר דמוכל ישראל וגו' אזהרה למסית וא"כ קשה עליו הא איצטריך וכל ישראל על הכרזה כמ"ש הגמ' סנהדרין פ"ט ע"א ת"ר ד' צריכין הכרזה המסית כו' ואי"ל דסובר דהגמרא סנהדרין ס"ג ע"ב באמת חולק על הבריי' דד' צריכין הכרזה וסובר דמסית ל"צ הכרזה וע"כ יליף הגמ' דדף ס"ג אזהרה למסית מוכל ישראל והרמב"ם בחיבורו באמת פסק כסתם גמר' דדף ס"ג, דזה באמת אא"ל חדא דבסה"מ למד אזהרה מולא יוסיפו כהנ"ל וא"כ יהא סתירה בדבריו ועוד בהל' ממרים פ"ג הל' ח' פסק את הא דבריי' דד' צריכין הכרזה, וע"כ נ"ל שחסר בהלכות עכו"ם בהרמב"ם מלת וגומר וגם הנתיבות עולם כתב שהרמב"ם בחיבורו ג"כ סובר דולא יוסיפו אזהרה למסית אלא שכ' בלשון הגמרא אבל ל"נ כמו שכתבנו שחסר מלת וגומר כמובן:
כיצד (ג) האומר כו' לך ועבוד כו'. המקור לזה ממתניתין סנהדרין ס"ז ע"א אבל ליתא שם כלשון רבינו לך ועבוד וגם ברמב"ם ליתא ואח"כ ראיתי שכבר דיבר מזה הדד"ח עי"ש אבל זה נראה בפי' ממתניתין ומגמ' דשם ומרבינו והרמב"ם דפירושא דמסית הסתה בדברים אלא המר"ם שיק ז"ל מצוה פ"ז הקשה ע"ז דממה דאמר הגמרא חולין ד' ע"ב שאין הסתה אלא באכילה מוכח דמסית דוקא במאכל ומשקה חייב והניח בצ"ע, אבל כבר דיבר היראים ז"ל סי' פ"ג מזה ותוכן תירוצו שאין דרך להסית כ"א באכילה ושתי' כמ"ש הגמר' חולין אבל אם הסית בדברים גרידא ג"כ חייב כמו שאיתא בגמ' סנהדרין ע"ש, ול"נ בס"ד דגמר' סנהדרין באמת חולק על גמ' דחולין וסובר כהספרי פ' ראה דז"ל כי יסיתך אחיך בן אמך אין הסתה אלא טעות שנ' אשר הסתה אותו איזבל אשתו אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי שנא' ועתה שמע נא אדוני המלך אם ה' הסיתך בי ירח מנחה עכ"ל וכן אי' בפסיקתא זוטרתא שם ומרש"י עה"ת נראה כאחרים דספרי ולכאורה קשה על הגמרא חולין דאין הסתה אלא באכילה ושתי' הלא מהספרי מוכח דפירושו גירוי או טעות וצ"ל דגמ' דחולין ל"ס כהספרי אבל הגמ' דסנהדרין י"ל דבאמת סובר כהספרי ורבינו והרמב"ם פסקו כהגמרא דסנהדרין משום דשם עיקר מקור הדין של מסית כמובן.