Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) לאהוב את המסית כו'. המקור למל"ת זו מהספרי פ' ראה דאיתא שם לא תאבה לו ולא תשמע אליו מכלל שנא' ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה ת"ל לא תאבה לו מכלל שנ' עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב עם זה ת"ל ולא תשמע מכלל שנאמר ולא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה ת"ל ולא תחוס עינך עליו עכ"ל מוכח מהספרי דפירושא דלא תאבה לו שלא לאהוב את המסית ומחמת הספרי זה מנאו ז"ל רבינו והרמב"ם בסה"מ מל"ת י"ז שלא לאהוב את המסית למל"ת אלא הרמב"ם הביא את הספרי וגם בחיבורו הל' עכו"ם פ"ה הל' ד' פסק כן וגם הסמ"ק סי' ט"ז כתב וז"ל שלא לאהוב מסית דכתיב לא תאבה לו ודרשו רבותינו לא תאהב לו ואסור לאהוב שום עכו"ם אם העכו"ם מסיתו עכ"ל [כן הביא הדינא דחיי ז"ל הגירסא בסמ"ק אבל בסמ"ק שלפנינו דפוס קראקא איכא גירסא אחרת] אבל לא זכיתי להבין מ"ש ואסור לאהוב שום עכו"ם כו' וכי דיברה התורה מעכו"ם שמסית הלא כי יסיתך אחיך כתיב ותו הלא גם הסמ"ק מחמת דרשה דספרי מנה את המל"ת זו ובספרי דרש את זה מחמת ואהבת לרעך כמוך וא"כ עכצ"ל דלא דיבר הקרא מעכו"ם כיון דבעכו"ם לא שייך ואהבת לרעך כמוך, ואין לי כעת תירוץ אחר אם לא שנא' שהסמ"ק סובר כהקהלת יעקב הנ"ל מל"ת אי מחודש י"ח ומל"ת כ' מחודש ג' דכשישראל פלח לע"ז הרי הוא כבן נח ואמרינן גביה דיש שליח לדבר עבירה וע"כ סובר הסמ"ק דכשמסית לעבוד ע"ז ג"כ דינו כב"נ וע"כ קראו בשם עכו"ם, וגם נ"ל בס"ד לתרץ בזה קושיות התוס' סנהדרין כ"ט ע"א דעל הא דאמר ר' יוחנן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני כו' מה הול"ל דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין הקשה התוס' א"כ כל מסית יפטור עצמו באותה טענה אבל לפי מ"ש המלוא הרועים ז"ל הטעם דאין שליח לדבר עבירה משום דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין א"כ לפי הק"י הנ"ל מוכח דבישראל שעבד ע"ז לא אמרינן דברי הרב ודברי תלמיד דמ"ש כיון דאמרינן ביה דיש שליח לד"ע וממילא לפי מה שכתבנו בכוונת הסמ"ק דגם במסית הדין כן באמת שפיר קאמר הגמר' דאין טוענין למסית ול"ק קושית התוס' הגם די"ל דהתוס' סובר בהא דאין שליח לד"ע כהטעמים אחרים שכ' המהר"ע בסוגי' שם אבל עכ"פ הרוחנו דלפי טעם זה ל"ק קו' התוס' כמובן, נחזור לענינינו שגם החינוך מצוה תנ"ז והשאר מוני המצות ז"ל מנאו את המל"ת זו חוץ מהבה"ג ז"ל מובא בהרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ מל"ת כ"ח וגם הרמב"ן ז"ל שם השיג על הרמב"ם וז"ל אבל הנאמר במסית לא תאבה לו ולא תשמע אליו נדרש בספרי כו' אבל בגמר' סנהדרין ס"א ע"ב אמרו לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב שהוא אצלם הקבלה לדברי המסית ואומר אלך ואעבוד ע"ז שאמרת והוא מתחייב מיתה בהודאתו וכן תרגם אונקלוס ולא תקבל מיניה והמדרש שבגמרא נתפוש ולא נמנה אלו השנים שהם מלאוי ע"ז ובעל ההלכות לא כתבן עכ"ל כוונתו כיון דמאביי שאמר בסנהדרין שם מנא אמינא לה דכתיב לא תאבה לו ולא תשמע הא אבה ושמע חייב מוכח דחולק על הספרי הנ"ל וע"כ פסקו הבה"ג והרמב"ן כהגמ' דסנהדרין:
ודע דמפשטות לשון הרמב"ן במ"ש ולא נמנה אלו השנים כו' נראה לכאורה דכיוון לסלק מהמנין את המל"ת שלא לאהוב את המסית ואת המל"ת שלא לעזור לו שמנאם רבינו במל"ת זו ובמל"ת כ"ח והרמב"ם בסה"מ במל"ת י"ז י"ח וכ"כ לחלוטין בכוונת הרמב"ן הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת נ"ה אות כ"ג וא"כ לפי דבריו חסר להרמב"ן שתי מל"ת ובאמת לא מצינו שיהא הרמב"ן משלים את הני תרתי אלא אדרבא מהרמב"ן הנדפס בסוף סה"מ שחשיב שם את כל המל"ת שמסלק מהמנין של הרמב"ם לא חשיב את הני תרתי, אעכצ"ל שגם הרמב"ן סובר דלא תאבה לו ולא תשמע אליו הוי ל"ת אלא חולק בהפשט וסובר דלא כמ"ש הספרי אלא כמ"ש הגמ' הנ"ל וכמ"ש בפי' הרמב"ן עה"ת בפ' ראה פרשה י"ג פ"ט עי"ש וכן נראה דסובר בכוונת הרמב"ן הדינא דחיי, וממילא לפי"ז צ"ל דמ"ש הרמב"ן בהשגותיו ולא נמנה אלו השנים כו' דכוונתו שלא נמנה על דרך שמנאם רבינו והרמב"ם שלא יאהוב ושלא לעזור את המסית אלא באו להזהיר כמ"ש הרמב"ן עה"ת וגם בזוה"ר הנ"ל אפשר לדחוק שכיוון לזה עי"ש, עכ"פ הקושיא שהקשה הרמב"ן מגמרא דסנהדרין הנ"ל היא קושיא גדולה על רבינו והרמב"ם ודכוותייהו אבל הדד"ח והנתיבות עולם מיישבו שפיר עיי"ש וגם עי' במזרחי ז"ל פרשה הנ"ל מ"ש על התרגם. שהביא הרמב"ן:
אבל עוד דקדוק גדול על רבינו ראיתי בדד"ח דכיון דבמל"ת כ"ח ובמל"ת כ"ט כתב רבינו כלשון הספרי הנ"ל א"כ מדוע השמיט במל"ת זו את מ"ש הספרי מכלל שנ' ואהבת לרעך כמוך כו' וזה באמת טעמא בעי וגם בהרמב"ם נ"ל דיש לדקדק כן דבהלכות עכו"ם פ"ה הל' ד' כתב וז"ל ואסור למוסת לאהוב את המסית שנא' לא תאבה לו ולפי שנא' בשונא עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה ת"ל ולא תשמע אליו ולפי שנ' ולא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה ת"ל ולא תחוס עינך כו' אלמא דגם הרמב"ם על הא דלא תשמע אליו ולא תחוס עינך כתב כמ"ש הספרי ועל לא תאבה לו ל"כ לפי שנא' ואהבת לרעך כמוך כמו שאיתא בספרי, ואי"ל דהי' לו גירסא אחרת בספרי דבסה"מ מל"ת י"ז העתיק את הספרי כמו שהעתקנו וא"כ לא על רבינו דוקא הי' לו לדקדק אלא גם על הרמב"ם עכ"פ הדקדוק באמת גדול מאד • ונ"ל בס"ד ליישב דמהספרי נראה דאי לא הוה כתיב ואהבת לרעך אז לא הי' צריך למיכתב לא תאבה לו אבל לכאו' ק"ל ע"ז דהיכי ס"ד למימר במסית ואהבת לרעך הלא רשע גמור הוא ורשע גמור מותר לשנאותו כמ"ש רבינו במל"ת ה' וא"כ היכי ס"ד שיהא מחויב המוסת לאהוב את המסית שיצטרך קרא להזהיר דלא, ואח"כ ראיתי שכבר קדמני בקושיא זו על רש"י שגכ"כ כלשון הספרי המשכיל לדוד פ' ראה פרשה י"ג פ' ט' ותירץ ת"ל וי"ל דאיצטריך כלפי מ"ש ז"ל על חייבי מיתות ב"ד ברור לו מיתה יפה ומייתי לה מהך קרא דואהבת לרעך כמוך גלי קרא במסית שאינו בכלל צווי זה עכ"ל אבל תירוצו לא ניחא לי דבשלמא בחייבי מב"ד אף דרשע הוא ומותר לשנאותו אפ"ה קאמר הגמ' סנהדרין נ"ב ע"ב שפיר דמשום ואהבת לרעך ברור לו מיתה יפה דכיון דדניהו להריגה ועשה תשובה דכל המומתין מתודין והמיתה כפרה להם על כל עונות כדאיתא סנהדרין מ"ג ע"ב ע"כ שפיר י"ל דתיכף כשדניהו תו לא נק' רשע ואמרינן גם ביה ואהבת לרעך אבל מסית שלא דניהו עדיין ואכתי רשע גמור הוא היכי ס"ד למימר ביה ואהבת לרעך ובפרט לפי מ"ש היד רמה סנהדרין נ"ב ע"ב ד"ה ומקשינן עי"ש דדוקא לענין זה שיברור לו מיתה יפה אמרינן גם ברשע ואהבת לרעך אבל לא שיאהוב המוסת את המסית משום ואהבת לרעך וא"כ אכתי קשה על הספרי הנ"ל, וצ"ל שהספרי באמת סובר כר' שמואל בר"י אמר רב פסחים קי"ג ע"ב שמותר לשנוא את הרשע אבל לא מצוה וכיון דרשות לשנאותו גם רשות לאהוב אותו וכ"כ המר"ם שיק ז"ל מצוה תנ"ט דכשמותר לשנאותו אז גם רשות לאהוב אותו וע"כ קאמר הספרי שפיר, וממילא לפי"ז לרב נחמן בר יצחק בפסחים שם שמצוה לשנאותו באמת ל"ל כמ"ש הספרי וא"כ קשה לדידי' ולא תאבה לו ל"ל אעכצ"ל דרחמנא מגלה לן דבמסית עובר על לאו אם אוהב אותו משא"כ בשאר רשעים דאף דמצוה לשנאותם אבל לאו ליכא כשאוהב אותם וא"כ ממילא שפיר עשו רבינו והרמב"ם דלא כתבו בלאו דלא תאבה לו ולפי שנ' ואהבת לרעך כמו שאיתא בספרי כיון דרבינו במ"ע ט' והרמב"ם הל' רוצח פי"ג הל' י"ד פסקו כהא דרב נחמן בר יצחק ודו"ק: