Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) לעזור לו כו'. גם להמל"ת זו המקור מהספרי הנ"ל מל"ת כ"ז מחודש א' כי מ"ש רבינו ז"ל ותניא כו' כונתו על הספרי אלא מוסיף על לשונו מלת בשונא וכן הוסיף הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פ"ה הל' ד' והדינא דחיי ז"ל כתב טעם ע"ז וז"ל והרב המחבר הסמ"ג והרמב"ם כתבו מפני שנ' בשונא מפני שבפ' אלו מציאות (בבא מציעא ל"ב ע"ב) דרשו דפסוק זה מיירי אפילו בשונא ונראה לדברי הרמב"ם והרב המחבר ז"ל שמפרשים דברים כפשטן מפני שנא' בשונא עזוב תעזוב עמו כשנראה שהחמור רובץ תחת משאו יכול שנעזוב ג"כ למסית ת"ל ולא תשמע אליו כו' עכ"ל, הן אמת שמרבינו שכ' שלא לעזור לו בשום עזר נראה בפי' כפשטו של הדד"ח ובהרמב"ם י"ל ג"כ כן וגם בהספרי גופא מוכח כן מדהביא את הפסוק עזוב תעזוב עמו שקאי על כי תראה חמור שונאך דלעיל מיניה אבל מהרמב"ם בסה"מ מל"ת י"ח שכ' וז"ל שימנע המוסת להקל נטירת המסית אבל הוא חייב לנטור אותו על כל פנים וכל זמן שלא יטור הוא עובר על מל"ת כו' נר' דפירושא דמל"ת זו היא שלא לעזוב הנטירה מלבו על המסית וכ"כ ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת י"ח וז"ל שלא לעזוב השנאה למסית כו' וכן כתבו ז"ל החינוך מצוה תנ"ח והעיר מקלט ומצות השם מצוה תנ"ט ואף שבעיקר הדין בודאי שגם הם סברו דלא שרי לעזור לו בשום עזר דכיון דכשיעזור לו עוזב את השנאה מלבו וע"ז מוזהר אבל במשמעות פירושא דמל"ת זו נראה בפי' דפליגי, אבל לכאורה צריך להבין דמהיכא למדו הרמב"ם בסה"מ ודכותי' לומר את פירושם דבשלמא רבינו למד את פירושו מהספרי כיון דמפשטות לשון הספרי מוכח כן כהנ"ל אבל הם מהיכא למדו את פירושם, אבל עם מ"ש החינוך מתורץ זה שפיר דז"ל וכן אמרו רז"ל בפירוש זה הכתוב בכלל שנאמר בישראל עזוב תעזוב עמו ותרגם אונקלוס משבק תשבק מה די בלבך עלוהי יכול אתה עוזב לזה המסית ג"כ ת"ל ולא תשמע אליו עכ"ל וא"כ י"ל דהם סברו גם בספרי כמ"ש התרגום דקאי על השנאה וה"ק יכול אתה עוזב שנאתו ת"ל לא תשמע אליו לעזוב שנאתו וממילא י"ל דגם הם למדו את פירושם מהספרי. אבל עדיין טעמא בעי דמדוע ל"ס רבינו כפירושם ונ"ל דבפסיקתא זוטרתא פ' משפטים פרשה כ"ג פסוק ה' איתא וז"ל ומה לשון עזוב שיפרוק המשא ויעזבהו כו' ד"א עזוב תעזוב השנאה עכ"ל ורש"י ז"ל שם כתב שעזיבה זו לשון עזרה עי"ש שהביא ראיות ע"ז וא"כ י"ל דרבינו סובר כרש"י בפירושא דעזיבה והם סברו כהתרגום וכהד"א של הפסיקתא אבל לדינא באמת ליכא שום נ"מ ביניהם כהנ"ל וכ"כ הדד"ח:
אבל אח"כ עלה ברעיוני דגם לדינא יש נ"מ ביניהם דלרבינו אם עבר ועזר לו לוקה כיון דעבר על לאו שיש בו מעשה אבל לדידהו אינו לוקה דאפילו כשיעזוב שנאתו ע"י מעשה שעוזר לו מ"מ כיון דעיקר הלאו שלא לעזוב שנאתו ושנאה הוי דבר שתלוי בלב ע"כ הוי לאו שאב"מ וכמ"ש הגמרא סנהדרין ס"ה ע"ב שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראייה פי' רש"י וז"ל עיקר חיובא בא ע"י הראי' שמעידין שראו וראייה לית בה מעשה וה"נ כן היא, אבל אחר עיון קצת ראיתי דזה אא"ל משום דכשהיו לוקין לרבינו אז באמת גם לדידהו היו לוקין כיון דהחינוך סובר בפי' דבלאוין דע"ז משום חומרא דע"ז לוקין אפילו כשאב"מ וכ"כ הכ"מ גם אליבא דהרמב"ם כהנ"ל במל"ת כ"ד מחודש ד' וכיון דהרמב"ם הל' סנהדרין פ' י"ט לא מנה את הלאו זה בין הלאוין דלוקין עכ"מ דסובר דאין לוקין על לאו זה והטעם דלמה באמת סובר כן עי' בנר מצוה סי' י"א אות ז' שמפלפל בזה טובא והמציא טעם קלוש לפי שלא נחקרה עדותן בב"ד ולא הוחזק למסית אבל האמת כמ"ש המנ"ח מצוה תנ"ט בשם המש"ח משום דהוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד דבסנהדרין ס"א ע"ב יליף הגמר' מפסוק לא תאבה לו ולא תשמע אליו דאם אבה ושמע חייב המוסת מיתה אפילו כשלא עבד עדיין וכ"פ הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ה הל' ה' [וזה ל"ק דהיכי למד הרמב"ם מפסוק זה תרתי חדא שאם אבה ושמע חייב מיתה וגם אזהרה שלא לעזוב שנאה מהמסית וגם המר"ם שיק מצוה ת"ס עמד ע"ז דלפי מ"ש הדינא דחיי במל"ת כ"ז ליישב את השגות הרמב"ן מעל הרמב"ם הנ"ל מל"ת כ"ז מחודש א' באמת גם קושיא זו ל"ק עי"ש ותבין] וממילא לפי"ז גם לרבינו עכצ"ל דאין לוקין על לאו זה וא"כ ל"ל הנ"מ הנ"ל:
ועל מ"ש רבינו שלא לעזור לו כו' כתב המרש"ל ז"ל בביאורו כאן וז"ל נראה דאיירי היכא שאין לו עליו עדים שיוכל להמיתו בב"ד או בזמן דלא דנין ד"נ עכ"ל ונ"ל דמש"ה כ"כ דהמנ"ח מצוה הנ"ל קמספק אי דוקא הנוסת מוזהר על לאו זה או גם אחרים דהיינו כשיש עדים שהסית אז כל אחד מישראל שידע מזה מוזהר על הלאו זה והניח בצ"ע ולכאורה מה מסופק בזה הלא מלשון הרמב"ם בסה"מ הנ"ל נראה בפי' דדוקא הנוסת מוזהר מדכ' שימנע המוסת כו' וכן מורה לשון רבינו מדכ' בלשון יחיד וצ"ל דמשום די"ל דהסה"מ איירי כשליכא עדים ואז באמת לא מוזהר אלא המוסת וגם לשון הקרא איכא לאוקמי כן ע"כ מסופק המנ"ח שפיר, וא"כ י"ל דהמרש"ל באמת סובר שגם אחרים מוזהרין על לאו זה וכדי שלא תקשה עליו מלשון רבינו שלא מורה כן ע"כ כתב דרבינו איירי כשליכא עדים ומש"ה כתב בלשון זה אבל כשאיכא עדים באמת סובר דגם אחרים מוזהרין כן עלה ברעיוני לפרש את המרש"ל, אבל אח"כ ראיתי דאא"ל כן דא"כ הי' קשה אמאי כתב או בזמן שלא דנין ד"נ ועוד הא מהמרש"ל לקמן מל"ת ל' נראה בפי' דדוקא על המוסת קאי לאו זה וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת המרש"ל דאי כשאיכא עדים ובזמן שדנין ד"נ א"כ מאי נ"מ מלאו זה הלא הב"ד ממיתין את המסית וא"כ מה עזר שייך גביה וע"כ כתב דאיירי שלא בעדים או בזמן דלא דנין ד"נ וגם בדד"ח ראיתי אח"כ שכ' בכוונת המרש"ל כן וגם ספיקתו של המנ"ח יש לפתור מדבריו שכ' בפי' שגם אחרים מוזהרין על לאו זה וגם מלשון החינוך נ"ל ללמוד דסובר כן מדכי מלת בלבבנו ע"ש ותבין: