אם (א) ידע המוסת חובה על המסית כו'. כ"כ גם הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פ"ה הל' ד' והמקור למל"ת זו ג"כ מהספרי הנ"ל מל"ת ל', ולכאו' יש לדקדק דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו בלשון שלא כדרכו בקודש ברוב מל"ת וכמו שהתחילו השאר מוני המצות ז"ל הסמ"ק סי' קי"ח החינוך ואלה המצות מצוה תס"א העיר מקלט מצוה תס"ב וגם הרמב"ם בסה"מ מל"ת כ"א כתב בלשון שדרכו בקדש וא"כ מדוע שינה רבינו, ואפשר דלפי מ"ש המנ"ח מצוה תס"א בשם המש"ח דדוקא כשאין המוסת עד בדבר צריך ללמד חובה אבל אם עד בדבר דהיינו כשמסית לשנים דהן הן עדיו כמ"ש רבינו במל"ת כ"ו בכה"ג אסור למוסת ללמד חובה כיון דעד המעיד מוזהר בלאו דלא יענה וגו' מלומר חוב או זכות כמ"ש הרמב"ם סוף פ"ה מהל' עדות וע"כ מוטב לשתוק ולעבור בלאו זה בשו"ת מלעבור על לאו דלא יענה בקום ועשה כ"כ המנ"ח בשמו עי"ש, וממילא לפי"ז י"ל דרבינו סובר דכיון דלא קאי הדין של המל"ת זו על כל מוסת רק על מוסת שאין עד בדבר ולא הוי דומה המל"ת זו למל"ת דקאי על כל מוסת ע"כ לא התחיל את המל"ת זו במלת שלא להודיענו בשינוי זו שאינה דומה למל"ת ל' שלפני' כמובן:

ודע שראיתי בספר אחד על קיצור הסמ"ג במל"ת זו שכ' בפשיטות שגם במסית אמרינן דאין עד נעשה דיין אבל:לי"נ דאין זה פשוט כל כך אלא תליא בהטעמים של התוס' כתובות כ"א ע"ב ד"ה הנח בהא דאין ענ"ד אי הטעם משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דלא ירצו לקבל הזמה על עצמם או הטעם כמ"ש הרשב"ם משום דכתיב ועמדו שני האנשים וגו' דבעינן שיעידו העדים לפני הדיינים וגם רבינו במ"ע ק"ט הביא את השני טעמים, ועי' במהר"ם שיק מצוה תס"ג שהעלה לדינא דבמסית לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה ובזה מתרץ את קושיות ערוך לנר דלפי שיטת הרמב"ם הל' עדות פ' י"ח הל' ח' דהיכא שיש הכחשה והזמה בפעם אחת לא מיקרי הזמה א"כ במסית לשנים שהן עדיו כהנ"ל הוי עדות שאי"ל ותירץ המר"ש דבמסית לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה ובספרי פני משה הל' עכו"ם פ"ה הל' ב' הבאתי בס"ד ראי' גדולה לדבריו עי"ש, וא"כ לפי"ז לפי טעם הראשון הנ"ל בהא דאין ענ"ד באמת י"ל במסית דעד נעשה דיין אבל לפי הטעם של הרשב"ם גם במסית אענ"ד וא"כ תלוי דין זה בהשני טעמים הנ"ל אבל לא דבר פשוט היא כמובן:

נסתפקתי כשידע המוסת חובה למסית אם הדין שלא ישתוק ממנה אפילו כשליכא נ"מ לב"ד מדבריו דהיינו אפי' כשרואה המוסת שבלא"ה הב"ד מחייבין אותו או דילמא דוקא כשיש נ"מ מדבריו, ולכאורה ממ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת כ"א וז"ל שהזהיר המוסת מלשתוק בחובה שידע אותה למסית ממה שיעמוד להעמיד העונש עליו כו' ומדכ' להעמיד העונש עליו נראה דסובר דדוקא כשיש נ"מ מדבריו מחויב לומר אבל עדיין אין ברור לי ולא באתי רק לעורר. ועי' בחינוך מצוה תס"א שכ' וז"ל ומרוב אזהרות אלה על המסית יש לי להבין שמותר וגם מצוה עלינו לשנוא ג"כ אפילו הרשעים בשאר עבירות אחר ראותינו שהשחיתו והתעיבו מעשיהם אף שאין תקוה בהם ולא ישמעו לקול מורים אבל יבוזו דבריהם ולמלמדם לא יטו אזן אבל להזיקם מגמת פניהם הנה אלה רשעים שהיה דוד אומר עליהם הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט עכ"ל וכ"כ בהגהות סמ"ק סי' פ' ולכאו' הלא גמ' מפורשת בפסחים קי"ג ע"ב שמצוה לשנאותם כהנ"ל מל"ת כ"ז מחודש ב' וא"כ מה אתו לאשמעינן ואפשר דכוונתם דבגמ' שם יליף רב נחמן ב"י דמצוה לשנאותם מדברי קבלה ע"כ כתבו הם דיש סמך לזה מדאוריי' והשם ירחם עלינו בקרב ויעזרנו במי דעת: