Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) להקריב אתנן זונה ושלא להקריב מחיר כלב כו'. במל"ת הללו יש פלוגתא בין המוני מצות ז"ל דהרמב"ם בסה"מ מל"ת ק' לא מנה אותן אלא לחד אזהרה וכן מנאו החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תקע"א הזה"ר מל"ת ק"מ אות נ"ד הפוע"צ מל"ת שמ"ב הדה"מ שער ב' פקי"ג וכן נראה דסובר היראים סי' ר"ז מדכתב שתיהן בסי' אחד אבל הרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ שרש ט' השיג על הרמב"ם ובסוף השגותיו בסה"מ שם מנה אתנן זונה ומחיר כלב לשתי אזהרות כמו שמנה רבינו וכן סובר הרדב"ז מובא באלה המצות שם ועי' במעיי"ח דף קל"ב ע"א אות קכ"ה שכ' דגם לענין מלקות פליגי דלהרמב"ם אינו לוקה על שתיהן אלא אחת ולהרמב"ן לוקה שתים וכ"כ המצה"ש והמנ"ח אבל המר"ם שיק בהגהותיו על המצה"ש חולק על זה וכתב דגם להרמב"ן אינו לוקה אלא אחת כמבואר בשרש ט' ונ"ל שכיוון למה שהביא האלה המצות שם בשם הרמב"ן בשרש ט' עי"ש ותבין וגם עי בנר מצוה סי' י' אות מ"ו:
ומפרש (ב) בתמורה איזהו אתנן האומר לזונה הילך דבר זה בשכרך כו', במשנה תמורה דף כ"ט ע"א איתא ואיזהו אתנן האומר לזונה הילך טלה זה בשכרך ורבינו נקט דבר זה כלשון הרמב"ם הל' איסורי המזבח פ"ד הל"ח וטעמם נ"ל בס"ד כיון דהדין אתנן לא בטלה דוקא אלא ה"ה בשאר בהמות או בכל דבר הראוי להקרבה כמו שמוכח מגמ' ב"ק דף ס"ה ע"ב שהביא רבינו דדוקא חיטין ועשאן סלת מותר אבל סלת עצמו באמת אסור וכ"כ הרמב"ם בפי' בהלי"ד שם, אבל לכאורה יש לדקדק מדוע כתב רבינו ומפרש בתמורה מדוע ל"כ ומפרש במשנה דתמורה כיון דמלת מפרש סתם מורה טפי על מימרא דאמוראי וע"כ נ"ל דרבינו באמת כיוון גם על מימרא דרב חסדא שם דבעמוד ב' שם איתא בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר והקשה הגמ' והתניא בא עליה ונתן לה ואפי' עד שנים עשר חדש אתננה אסור א"ר חנן בר רב חסדא [ובע"ז דף ס"ג ע"א איתא א"ר נחמן בר יצחק א"ר חסדא] לא קשיא הא דאמר לה הבעלי לי בטלה זה הא דאמר לה הבעלי לי בטלה סתם פרש"י וז"ל בטלה זה הואיל דיהביה בשעת ביאה חייל עליה אתנן מיד טלה סתם דמשדר לה בתר הכי מתנה בעלמא הוא ואין אתנן אלא המיוחד בשעת ביאה עכ"ל עי"ש היטב וגם בע"ז ותראה דהא דרב חסדא איירי או בזונה כותית דלא קניא במשיכה או בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצרה ושוויה לה אפותיקי והרמב"ם הלכה י"ג שם פסק כרב חסדא וא"כ י"ל דגם רבינו רצה לרמז על ברייתא זו דאפי' כשבא עליה ואח"כ נתן לה אסור וכמו שמפרש רב חסדא ע"כ כתב ומפרש בתמורה איזהו אתנן כוונתו דבתמורה מפרש ר"ח דאפי' כשאח"כ נתן לה ג"כ הוי אתנן ואסור ואח"כ רצה רבינו לגלות דהיכי מפ' ר"ח ע"כ כתב האומר לזונה הילך דבר זה כו' כלומר דדוקא כשאמר לה טלה זה אסור אבל לא בטלה סתם ובמלת הילך מרמז רבינו על אפותיקי דקאי בחצרה דקאמר הגמ' שם ודו"ק:
ובפנים מאירות ז"ל ח"א סי' צ"ב ראיתי שהקשה בסוגי' זו על הרא"ש ע"ז קושיא גדולה וז"ל ועוד קשיא לי על הא דכ' הרא"ש בפ' השוכר את הפועל גבי הא דתנן בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר ורמינהו בא עליה ואח"כ נתן לה אסור א"ר חסדא לא קשיא הא דאמר לה הבעלי בטלה זה הא דאמר לה בטלה סתם טלה זה הא קמחסרה משיכה והקשה הרא"ש וז"ל ק"ל הא שכר פעולה לא בעי קנין דפועל העושה עם בעה"ב קנה שכרו וביאה דבר שנותנים עליו שכר ואמאי לא נקנה לה הטלה בביאה מכאן נ"ל לדקדק דהאומר לפועל עשה עמי מלאכה זו ואתן לך חפץ זה בשכרך יכול ליתן לו דמי החפץ בשכרו ודאי נתחייב לו החפץ או הדמים אבל בגוף החפץ א"א לו להקנות אלא במשיכה וכדבריו פסק רמ"א בחו"מ סי' של"ב וק"ל דילמא המקשה פריך הכא לרב חסדא ורב חסדא מוקי לברייתא [וכוונתו על הברייתא גיטין דף ע"ה ע"א שהביא הפ"מ מתחלה שם דמוקי רב חסדא כרשב"ג דאמר תתן לו דמיה ואביי הקשה עליו אימור דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיניה היכא דאיתיה בעיניה מי אמר עי' בסוגי' שם היטב ותבין את הפ"מ] אם אמר ע"מ שתחזיר לי הנייר כרשב"ג דאמר תתן דמיה אף כשהחפץ הוא בעין אבל אנן דלא קי"ל כאוקימתא דרב חסדא בזה משום קושיא דאביי ש"מ דפלוגתייהו אם אין החפץ בעין אבל אם החפץ הוא בעין מחוייב לקיים תנאו ככל תנאי שבממון וק"ל עכ"ל הפ"מ ועי' בקצה"ח סי' של"ב שהביא את הקושיא זו ביותר ביאור. ונ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה צריך להבין היכי אמר רב חסדא הא דאמר לה הבעלי בטלה סתם ואז מותר מאי הוי דאמר לה בטלה סתם כיון דאח"כ נתן לה את הטלה ומקיים דיבורו אמאי לא יהא אתנן ואסור וכ"ת דאין אתנן אלא במיוחד ע"ז גופא ק"ל כיון דאמר שיתן לה טלה ונתן לה טלה אמאי לא יהא כמיוחד אפי' בסתם הלא על הייחוד אינו צריך קנין כמו שהקשה התו' בתמורה שם ד"ה כגון וגם התוספת רי"ד בע"ז שם הקשה כעין קושיא זו אלא התו' רי"ד הקשה על מה דאמר הגמ' והא מחוסר משיכה עי"ש, הן אמת דרש"י בע"ז ס"ג ע"א ד"ה בטלה סתם כתב וז"ל כי יהיב לה לאחר זמן לאו אתנן הוא דהשתא הוא דקניא לה עכ"ל אבל זה גופא עדיין צריך טעם דמאי הוי דלא קניא הלא הוא מקיים דיבורו ונתן לה את הטלה שאמר א"כ אמאי לא יהא הטלה זה שנתן לה אח"כ שכר הפעולה שלה ואסור וגם בתמורה שם כתב רש"י בד"ה טלה סתם וז"ל דמשדר לה בתר הכי מתנה בעלמא הוא ואין אתנן אלא המיוחד בשעת ביאה עכ"ל וגם זה טעמה בעי דאמאי אמרי' דמתנה הוי אמאי לא נאמר דזה הוא השכר שהתנה ליתן לה והוי אתן, אעכצ"ל בכוונת רש"י כיון שאמר לה טלה סתם ע"כ לא הוי האי טלה שנתן לה אח"כ אלא כמעות ואם באמת לא הי' נותן לה אח"כ אלא מעות או חפץ אחר מה שלא התנה עמה בודאי לא הי' אלא מתנה וכיון דהטלה ג"כ לא הוי אלא כמעות ע"כ אמרינן דג"כ לא הוי אלא כמתנה והכי קאמר רש"י בתמורה דמשדר לה בתר הכי מתנה בעלמא הוא כוונתו כיון דמה דמשדר לה בתר הכי לא הוי אלא כמעות ע"כ לא הוי אלא כמתנה בעלמא וע"כ כתב רש"י אח"כ ואין אתנן אלא המיוחד בשעת ביאה כלומר כיון דמה דמשדר לה אח"כ לא הוי אלא כמעות ע"כ לא הוי כמיוחד לה כיון דלא התנה על זה וכן כוונת רש"י בע"ז כי יהיב לה לאחר זמן לאו אתנן הוא כלומר כיון דלא הוי האי טלה אלא כמעות ואח"כ כתב רש"י הטעם דמדוע לא הוי אלא כמעות וע"כ כתב דהשתא הוא דקניא לה כלומר בשלמא אי הוה קניא לה מתחלה אז לא הי' הטלה שנתן לה כמעות אבל כיון דלא קניא מתחלה ע"כ הוי כמעות כן נ"ל בס"ד בכוונת רש"י, אבל לכאורה עדיין צריך ביאור דלרב חסדא דגיטין הנ"ל דסובר דאפי' כשאיתא החפץ בעין ג"כ יכול ליתן מעות א"כ עכצ"ל דלרב חסדא הוי מעות כחפץ גופא דאי לא הוי כחפץ גופא אז בודאי לא הי' מועיל נתינת מעות כשאיתא החפץ בעין וא"כ אפי' הוי הטלה שנתן לה אח"כ כמעות מאי הוי הלא המעות ג"כ הוי כחפץ גופא וא"כ אמאי לא הוי אתנן אעכצ"ל דרב חסדא בע"ז שם לא קאמר את זה אלא בתר דשמע מאביי דגיטין דמחלק בין איתא בעיניה להיכא דליתא בעיניה וקיבל מיניה וכיון דבתר דשמע מאביי באמת סובר דמעות לא הוי כחפץ וע"כ לא מועיל כשהחפץ בעין ע"כ קאמר רב חסדא בע"ז שפיר דכשאמר לה טלה סתם מותר כיון דהוי כמעות ומעות לא הוי כחפץ כמובן, וממילא לפי הנחה זו עולים דברי הרא"ש והרמ"א יפה כיון דהאי מימרא דרב חסדא דע"ז עכצ"ל דלא קאמר אלא בתר דשמע מאביי דגיטין וקבל מיניה וע"כ ל"ק קושיית הפ"מ ודו"ק. ומ"ש רבינו וגם לב"ה קשיא כו' כי לב"ש בא לרבות שינוייהם כו' כן איתא בב"ק דף ס"ו ע"א ועי' רש"י פ' תצא פכ"ג פי"ט שכ' גם לרבות שינוייהם ולכאורה היכי שביק את הב"ה ונקט כב"ש עי' ברמב"ן ומזרחי שם מה שתירצו על זה אבל מצאתי דגם הפסיקתא זוטרתא בפ' תצא שם כתב וז"ל גם שניהם להביא שינוייהם עכ"ל וא"כ צ"ל דהי' להפסיקתא איזה מקור דמדוע נקטה כב"ש א"כ י"ל דגם רש"י מחמת הפסיקתא זו נקט כן כדרכו בקדש בפירושו עה"ת למישבק את הגמ' ולמינקט כהפסיקתא או שאר מדרשים כמ"ש המזרחי כמה פעמים את זה, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' איסורי המזבח פ"ד ולהלכה לענין בהכ"נ או ס"ת אי אסור לעשות מאתנן זונה או ממחיר כלב עי' רמ"א או"ח סי' קנ"ג ובמג"א שם: