Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) להתנבא בשם ע"ז כו'. נראה מרבינו ז"ל דמלאו זה ושם אלהים אחרים לא תזכירו ילפינן ד' דברים שלא להתנבא בשם ע"ז ושלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית ושלא ידור ויקיים בשם ע"ז ושלא יגרום לאחרים לישבע ולידור בשם ע"ז וכ"ס הרמב"ם ז"ל אלא בזה יש חילוק ביניהם רבינו מנה כל הד' דברים למל"ת אחת והרמב"ם בסה"מ מל"ת כ"ו מנה שלא להתנבא בשם ע"ז למל"ת בפ"ע ובמל"ת י"ד מנה השאר ג' דברים הנ"ל ג"כ בפ"ע [והטעם דמדוע מנה הרמב"ם כן ולא גם רבינו אכתוב לקמן בס"ד] אבל את זה כתב גם הרמב"ם בסה"מ שם בפי' דכל הד' דברים הנ"ל ילפינן מושם אלהים אחרים לא תזכירו וכ"כ בחיבורו הל' עכו"ם פ"ה הל' ו' והלכה י' וכ"ס החינוך ז"ל מצוה פ"ו ומצוה תקי"ח עי"ש, אבל להסמ"ק ז"ל יש לו שיטה אחרת דבסי' קי"ד למד מהפסוק ושם אלהים אחרים וגו' שני דברים שלא להתנבא בשם ע"ז ושלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית ודבר זה שלא ידור וישבע בשם ע"ז ושלא יגרום לאחרים לישבע ולידור בע"ז יליף בסי' קי"ט מלא ישמע על פיך נמצא דבשני דברים סובר הסמ"ק כרבינו ודכוותי' ובשני דברים חולק עליהם, והיראים ז"ל סי' ע"ה כתב וז"ל הזהיר הקב"ה בפ' משפטים ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא ישמע על פיך ותניא בסנהדרין ס"ג ע"ב ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא יאמר לו שמור לי אצל אליל פלוני ולא ישמע על פיך לא ידור בשמן ולא יקיים בשמן ולא יגרום לאחרים שידרו בשמן ויקיימו בשמן ד"א לא ישמע על פיך אזהרה למדיח [בכאן יש שינוי קצת מלשון הגמרא אבל לדינא אין שום נ"מ] אמר אבוה דשמואל אסור לו לאדם שיעשה שותפות עם העכו"ם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בשם אליל שלו וכתיב לא ישמע על פיך כו' עכ"ל נראה מהיראים דיליף ג' דברים מפסוק ושם אלהים אחרים וגו' שלא יאמר שמור לי אצל ע"ז פלונית ושלא ידור ויקיים משמו ושלא יגרום לאחרים לישבע בשמו דאת זה דפסק כהד"א של הגמרא דלא ישמע על פיך אזהרה למדיח עכצ"ל כמ"ש בפי' בסי' פ"ג וא"כ לכאורה קשה עליו דמדוע הביא את הא דאבוה דשמואל כיון דאבוה דשמואל סובר כלישנא קמא דגמ' אעכצ"ל דאף דפסק כהד"א אפ"ה סובר כהא דאבוה דשמואל משום דסובר דלפי הלשון אחר גם את הא דאבוה דשמואל ילפינן מושם אלהים אחרים וגו' דבשלמא אבוה דשמואל דסובר כליש"ק ע"כ יליף מלא ישמע על פיך אבל לפי הד"א באמת ילפינן מושם אלהים אחרים וגו' וע"כ הביא שפיר את הא דאבוה דשמואל, וראי' לדברינו דהא רבינו והרמב"ם והחינוך ג"כ פסקו כהד"א ואפ"ה פסקו גם את הא דאבוה דשמואל אעכ"מ כמו שכתבנו ואח"כ נזכרתי שרבינו במל"ת זו כתב בפי' כמו שכתבנו, וא"כ מוכח בפי' שהיראים יליף מושם אלהים אחרים ג' דברים הנ"ל ובסי' ע"ו יליף היראים אזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז מהפסוק לא תלכו אחרי אלהים אחרים נראה דבג' דברים הנ"ל דילפינן מושם אלהים אחרים סובר היראים כרבינו ודכוותיה ובהא שלא להתנבא בשם ע"ז סובר בחדא כהרמב"ם והסמ"ק והחינוך שהיא מל"ת בפ"ע ודלא כרבינו ולענין אזהרתה פליג עליהם שהם סברו דאזהרתה ושם אלהים אחרים וגו' אבל היראים סובר דאזהרתה לא תלכו אחרי אלהים אחרים:
וא"כ יש לפנינו ד' שיטות ומצוה לבררם דבמה פליגי ומקודם אברר בס"ד את שיטות רבינו והרמב"ם בהקדים קושיא גדולה מה שהקשה הדינא דחיי ז"ל על רבינו וז"ל ובדברי הרב המחבר ז"ל יש לי תמיה גדולה שמנה שלא להתנבאות בשם ע"ז ושלא לידור ולשבע בשמה למצוה אחת וזה תימה דמ"ש זה מאלקים לא תקלל ולא תקלל חרש ולא יוסיף דמנאם כל או"א מהם לשתים בלאוין י"ו ורי"ב ורי"ח ורי"ט ואם דעתו לומר דלא דמי זה לאלו מפני שבושם אלקים אחרים לא משמע יותר הנודר והמקיים בשמו מהמתנבא בשם ע"ז והוי לאו שבכללות כמו לאו שבכללות מהמין הא' כמו לא תאכלו על הדם ולא תשא שמע שוא ולאו דלפני עור לא תתן מכשול ופליג על דברי התוס' בפ' ד' מיתות דלא הוי לאו שבכללות יקשה לנו למה כתב לפנינו שהנודר והנשבע בשם ע"ז לוקה והלא לאו שבכללות כמו לא תאכלו על הדם וכיוצא בזה אין לוקין עליו אפילו אחת כמ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש ט' כו' עי"ש שהניח בצ"ע וגם הפ"ד ז"ל כבר עמד על רבינו בקושיא זו בד"מ ח"ב דף ס"ג ע"ג. ונ"ל בס"ד לתרץ דבסנהדרין ס"ג ע"ב איתא דתניא ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית כו' ולכאו' ק"ל על רבינו והרמב"ם ודכוותיהו דסברו דושם אלהים אחרים לא תזכירו אזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז א"כ אמאי לא אמר הברייתא דגם שלא להתנבא בשם ע"ז ילפינן מושם אלהים אחרים אעכצ"ל דהברייתא סוברת דאזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז לא מושם אלהים אחרים אלא מלא תלכו אחרי אלהים אחרים כמ"ש היראים הנ"ל וא"כ קשה על רבינו ודכותיה מהברייתא זו, אעכצ"ל דהם סברו דברייתא זו ע"כ דל"ס כהיראים כיון דבריי' זו תוספתא כמו שמציין הבעל מסורת הש"ס שם ובתוספתא ע"ז איתא בפי' דילפי' מלא תלכו אחרי אלהים אחרים שלא יטייל אדם עם התועים כמ"ש רבינו לעיל מל"ת י"ד וא"כ עכצ"ל דגם הברייתא זו סוברת דאזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז מושם אלהים אחרים וגו' וא"כ נשאר קושיתינו דאמאי ליתא בברייתא גם זה וע"כ נ"ל בס"ד דבאמת מחמת קושיא זו למדו הם את שיטתם:
דרבינו סובר דמש"ה לא הביאה הברייתא דשלא להתנבא בשם ע"ז ג"כ ילפינן מושם אלהים אחרים כיון דבלישנא קמא סוברת הבריי' דעיקר פשטות הקרא ושם אלהים אחרים פירושא שלא יאמר אדם שמור לי בצד ע"ז פלונית דהיינו שלא יזכיר אדם שם ע"ז אפילו בגוונא דלא מייקרה בהזכרתו אלא לסימן גרידא, וזה ל"ק דל"ל לא ישמע על פיך שלא ידור ולא יקיים בשמו הא ממילא ידעינן שאם להזכיר בגוונא שלא מייקרה אסור מכ"ש לידור ולקיים דמייקרה בודאי אסור, דע"ז י"ל דאי לא הוה כתיב ולא ישמע על פיך אז באמת הוה שדינן ושם אלהים אחרים על שלא ידור ויקיים דמסתבר טפי אלא עכשיו דכתיב לא ישמע על פיך ילפינן מושם אלהים אחרים שלא יאמר שמור לי בצד ע"ז פלונית כמובן ובהד"א סוברת הבריי' דאפילו בזה כשישראל מזכיר את שם ע"ז ואמר שמור לי בצד ע"ז פלונית איכא ג"כ יקרא לע"ז וע"כ סובר הבריי' בהד"א דגם שלא ידור ויקיים בשם ע"ז ושלא יגרום לאחרים להזכיר ג"כ ילפינן מושם אלהים אחרים כיון דכל הני ג' דברים שווים הם דבכולן איכא יקרא לע"ז אבל את זה סוברת הברייתא גם בהד"א דפשטות הקרא ושם אלהים אחרים לא בא אלא על הני ג' דברים הנ"ל והחילוק שבין ליש"ק להד"א כמו שכתבנו ושלא להתנבא בשם ע"ז סוברת הבריי' בין בליש"ק ובין בד"א דילפינן בק"ו כיון דכשניבא בשם ע"ז איכא יקרא טפי דנראה דעושה לאלקות, וזה ל"ק דהיכי חייב חנק המתנבא בשם ע"ז כיון דאין מזהירין מה"ד דע"ז י"ל דרבינו סובר כהרמב"ם בסה"מ סוף שורש י"ד דהיכא דעונש מפורש מזהירין מה"ד, וממילא לפי"ז שפיר י"ל דמש"ה לא הביאה הברייתא גם שלא להתנבא בשם ע"ז כיון שלא דיברה אלא ממה דילפינן מפשטות הקרא ולא ממה דילפינן בק"ו כמובן, ומה מאד מיושב בס"ד קושי' הפ"ד והדד"ח הנ"ל מעל רבינו דכיון דאזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז בק"ו ילפינן ע"כ שפיר עשה שלא מנה את זה למצוה פרטי כפי השורש שהשריש הרמב"ם בסה"מ שורש ב' שאין למנות מה שנלמוד באחד מי"ג מדות, ואי"ל כיון דהעונש מפורש ע"כ תו לא קפדינן על אזהרה אפי' לענין מנין המצות דזה באמת ליתא דהא הדד"ח הנ"ל מחודש ב' ג"כ היה רוצה ליישב את רבינו דמשום הכלל של הרמב"ם שלא למנות לאו שבכללות למצוה פרטי לא מנה רבינו שלא להתנבא בשם ע"ז אלא הדד"ח הקשה ע"ז מכח מלקות כהנ"ל ולכאורה היכי רצה לתרץ כך דילמא היכא דעונש מפורש ל"כ הרמב"ם את כללו אעכצ"ל דסובר כיון דלענין מנין המצות אין מונין אלא את אזהרות ע"כ אין נ"מ על העונש אם הוא מפורש או לא וא"כ ממילא גם דברינו עולים יפה כמובן ועי' במעיי"ח דף ל"ג ע"א אות מ' מה שתירץ על קושיות הפ"ד:
וממילא מיושב בס"ד מעל רבינו קושיות המרש"א בסנהדרין שם דהיכי לוקין על נודר ומקיים בשמו הא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד עי"ש אבל בהנ"ל י"ל גם אליבא דרבינו כמ"ש הלח"מ הלכ' סנהדרין פי"ט הל' ד' אליבא דהרמב"ם דכיון דעיקר הקרא אתי להזהיר שלא לידור ולקיים בשמו ע"כ לוקין עליו אע"ג דגם אזהרת מב"ד ילפינן מיני' עי"ש כמ"כ נמי י"ל לרבינו כיון דאזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז בק"ו ילפינן אבל עיקר פשטות הקרא לא אתי אלא על הני ג' דברים הנ"ל ע"כ שפיר לוקין על נודר ומקיים בשמו דבשלמא בלא דברינו הנ"ל לא יכלינן לתרץ אליבא דרבינו כמו שתירץ הלח"מ אליבא דרמב"ם וכמו שבאמת המרש"ל בביאורו כאן מתרץ כן כיון דאז נשאר קושיות הפ"ד והד"ח הנ"ל על רבינו בתקפה דכל הטעם מה שהרמב"ם מנה את הדברים הנ"ל לשתי מצות היא משום דסובר דעיקר הקרא לא בא אלא על שלא ידור ויקיים בשמו ושלא יאמר שמור לי בצד ע"ז פלונית ושלא יגרום לאחרים להזכיר בשם ע"ז וע"כ מנה הני ג' למצוה אחת ושלא להתנבא בשם ע"ז מנה למצוה בפ"ע משום דעונש מפורש ואזהרה לא מק"ו יליף, וא"כ אי הוה אמרינן גם אליבא דרבינו על קושיות המרש"א כמו שתירץ הלח"מ אז היה נשאר קושיות הפ"ד והדד"ח על רבינו בתקפה אבל עם דברינו הנ"ל מיושב בס"ד הכל שפיר כמובן, ובאופן אחר על קושיות המרש"א י"ל דרבינו סובר כתירוץ השני של התוספ' דשבת קנ"ד ע"א ד"ה בלאו דהיכא שנכלל בתוך הלאו שניתן לאזהרת מב"ד איסור אחר שאין בו מב"ד והתרו בו על אותו איסור למלקות לוקין עליו עי"ש דבשלמא התוס' סנהדרין ס"ג ע"ב ד"ה שלא ידור בשמו שהקשה הא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד י"ל דסובר כתירוץ ראשון של התוס' דשבת הנ"ל וע"כ הקשה שפיר אבל רבינו י"ל דסובר כתירוץ שני של התוס' דשבת הנ"ל ול"ק עליו קושיות המרש"א, ואל תשיבני הא רבינו במל"ת ס"ה קודם ד"ה נשלמו עיקרי אבות מלאכות כתב דמש"ה אין לוקין על לאו דמחמר כיון דהוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד וא"כ מוכח דסובר כתי' ראשון של התוס' דשבת הנ"ל דאי הוה סובר כתירוץ שני היכי סובר דאין לוקין על לאו דמחמר, דכשתעיי' היטב בתוס' דשבת הנ"ל תראה דבתירוצו השני ג"כ מיישב שפיר את הא דלאו דמחמר וא"כ ממילא שפיר י"ל דרבינו סובר כתירוצו השני של התוס' דשבת וגם אליבא דהרמב"ם י"ל כן ובאמת על הלח"מ הנ"ל לכאורה צ"ע דמדוע לא מתרץ על הרמב"ם כן ואפשר כיון דהתוס' בשבת שם מסיים וז"ל ותירוץ ראשון נראה לר"י עיקר וגם התוס' דסנהדרין סובר כן כהנ"ל ע"כ לא רצה הלח"מ לתרץ אליבא דהרמב"ם כן וגם מהלח"מ הל' ממרים פ"ה הל' ד' יש ללמוד דתפס לעיקר אליבא דהרמב"ם כתירוצו הראשון של התוס' בשבת עי"ש אבל אליבא דרבינו באמת י"ל כמו שכתבנו כמובן כן נ"ל ליישב בס"ד את שיטת רבינו:
והרמב"ם י"ל דגם הוא המציא את שיטתו מחמת קושיתינו הנ"ל מחודש ב' על הברייתא דסנהדרין דמדוע לא אמרה דגם שלא להתנבא בשם ע"ז ילפינן מושם אלהים אחרים וגו' אלא הרמב"ם סובר מחמת קושיא זו דהברייתא באמת סוברת דמקרא ושם אלהים אחרים לא ילפינן אלא הני ג' דברים שלא יאמר אדם שמור לי בצד ע"ז פלונית ושלא ידור ויקיים בשמו ושלא יגרום לאחרים לידור ולקיים בשמו וגם את זה סובר הרמב"ם דמהברייתא זו מוכח דאזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז לאו בק"ו ילפינן כהנ"ל אליבא דרבינו משום דאי הוי ילפינן בק"ו אז הוה הביאה הברייתא גם את זה כיון דגם דבר דילפינן בק"ו סובר הרמב"ם דדרש גמור היא [הגם שיש לפלפל בזה מריש פ"א דהלכ' אישות אבל י"ל דסובר דק"ו הוי כהיקש עי"ש ותבין] אלא הברייתא סוברת דמחמת הכלל שבידינו דהיכא שמצינו בקרא עונש מיתה בפי' ונשרש אצלינו שלא ענש אא"כ הזהיר יכלינן להמציא אזהרה ממקום שדומה לו כמ"ש הרמב"ם בסה"מ בסוף שרשיו ע"כ ילפינן את האזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז ג"כ מושם אלהים אחרים וגו' משום דדומה לו ומשום דדבר זה באמת לאו דרשה גמורה היא ע"כ לא הביא הבריי' שלא להתנבא בשם ע"ז בין הני ג' דברים דילפינן מפסוק זה בדרש גמור וכיון דהרמב"ם פסק כהברייתא זו ע"כ מנה את הג' דברים הנ"ל למל"ת בפ"ע כיון דאזהרתם מדרשה גמורה והא שלא להתנבא בשם ע"ז מנה ג"כ למל"ת בפ"ע כיון דהעונש מפורש ואזהרתה לא בק"ו ילפינן וע"כ מתרץ הלח"מ הל' סנהדרין הנ"ל מחודש ג' את הרמב"ם מקושי' המרש"א שפיר ועולה גם שי' הרמב"ם יפה כמובן:
אבל הסמ"ק צ"ל דסובר הפשט בבריי' כמו שכתבנו אליבא דרבינו דאי הוה סובר כמו שכתבנו להרמב"ם הי' קשה עליו דמדוע לא מנה שלא להתנבא בשם ע"ז ושלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית לשתי מל"ת אעכצ"ל דסובר כהנ"ל לרבינו דאזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז בק"ו ילפינן וע"כ לא מנה את זה למל"ת בפ"ע, ועל מ"ש הסמ"ק סי' קי"ט דלא ישמע על פיך אזהרה שלא להדיח ועל שלא ידור ויקיים בשמו ע"ז לכאו' ק"ל כיון דעכצ"ל דסובר כהד"א של הברייתא דסנהדרין הנ"ל מחודש א' כיון דכי דאזהרה של מדיח מלא ישמע על פיך וכיון דסובר כהד"א א"כ היכי כתב דלא ישמע על פיך אזהרה שלא ידור ויקיים בשמו הא להד"א אזהרה על זה מושם אלהים אחרים וגו' כמ"ש התוס' שם ד"ה שלא ידור בשמו וכ"ס רבינו והרמב"ם, וע"כ נ"ל דהסמ"ק באמת סובר כלישנא קמא דברייתא שלא ידור ויקיים בשמו ילפינן מלא ישמע על פיך אלא סובר דגם ללש"ק אזהרה למדיח מלא ישמע על פיך וכמ"ש התוס' שם בד"ה הנ"ל אלא על מ"ש התוס' דללש"ק ג"כ ילפינן שלא ידור ויקיים בשמו מושם אלהים אחרים ומה שאיתא בברייתא אינו אלא אסמכתא עי' במהרש"א ומהר"ל שם ותבין על זה חולק, הסמ"ק דבשלמא התוס' דאזיל שם לפום האי שיטתא דלוקין על שלא ידור ויקיים בשמו כמו שאכתוב לקמן בס"ד מחודש ז' והיה קשה להתוס' דללש"ק הוי אזהרת מב"ד ע"כ מוכרח התוס' לתרץ דדרשה דלש"ק אסמכתא אבל הסמ"ק דסובר דאין לוקין כמו שאכתוב לקמן בס"ד באמת שפיר מצי סובר דדרשה גמורה וע"כ חולק על התוס' בזה אבל על מ"ש התוס' דגם ללש"ק אזהרה למדיח מלא ישמע על פיך ע"ז באמת לא חולק אלא סובר דהחילוק שבין לש"ק והד"א היא זה דללש"ק ילפינן מלא ישמע על פיך תרתי שלא ידיח ושלא ידור ויקיים בשמו ולהד"א לא ילפינן אלא חדא שלא ידיח ושלא ידור ויקיים בשמו ילפינן מושם אלהים אחרים וגו' ופסק כלש"ק משום דסובר כריב"א דפסק בכ"מ כלש"ק מובא בתוס' ע"ז ז' ע"א ד"ה בשל, או אפשר דסובר כהר' שמשון דתוס' דע"ז שם דבכ"מ שיש להתברר כחד מהתרי לשונות משי' התלמוד בתריה אזלינן וא"כ י"ל דכיון דאבוה דשמואל בסנהדרין שם סובר כלש"ק כהנ"ל מחודש א' וגם מפסיקתא זוטרתא פ' משפטים פרשה כ"ג פסוק י"ג נראה דסוברת כן ע"כ פסק הסמ"ק כלש"ק, או י"ל דלעול' סובר כהפוסקי' דהלכה בכ"מ כלישנא בתרא וגם כאן פסק כן אלא סובר הפשט בהד"א במ"ש לא ישמע על פיך אזהרה למדיח כלומר אף למדיח דו"ק בזה כי קצרתי למבין:
אבל לכאורה ק"ל על הסמ"ק דלפי שיטתו דלא ישמע על פיך אזהרה למדיח ושלא ידור ויקיים בשמו נשאר קושי' התוס' דסנהדרין שם דאיך לוקין על נודר ומקיים הא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד וי"ל דהסמ"ק באמת סובר כשיטת הראב"ד בהשגותיו הלכ' עכו"ם פ"ה הלכ' י"א דאין לוקין על נודר ומקיים בשמו משום דהוי לאו שאב"מ וגם כשתעי' היטב בלשונו תראה שמורה דסובר כן וא"כ עולה גם שיטת הסמ"ק יפה כמובן:
ועל היראים הנ"ל מחודש א' י"ל דג"כ יליף שיטתו מהבריי' דסנהדרין הנ"ל כיון דג"כ היה קשה לו על הברייתא קושיתינו הנ"ל מחודש ב' ומחמת קושיא זו סובר דבאמת סוברת הבריי' דאזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז ילפינן מלא תלכו אחרי אלהים אחרים ועל מה שכתבנו לעיל מחודש ב' מהתוספתא דילפת מפסוק זה שלא יטייל עם תועים י"ל דסובר היראים דזה אסמכתא בעלמא ועי' לעיל סוף מל"ת י"ד ותראה דיש להוכיח שגם רבינו ס"כ וממילא ל"ק הצ"ע שהנחתי שם על רבינו עי"ש ותבין, או י"ל דהיראים סובר דהתוספתא דברייתא דגמ' דסנהדרין פליגא על התוספתא דע"ז וע"כ סובר היראים בסי' ע"ו דאזהרה שלא להתנבא בשם ע"ז לא תלכו אחרי אלהים אחרים, ומ"ש היראים סי' ע"ה דלא אסור להזכיר אלא שם הניתן לע"ז לשם אלהות עי' בהגמ"יי הלכ' עכו"ם פ"ה שהביא את זה בשמו ועי' בב"י חו"מ סי' קפ"ב מחודש א' מ"ש בשם המרדכי ואבי"ה בזה ותראה שגם הם סברו כן וכ"כ הד"מ יו"ד סי' קמ"ז וכן הפסק בש"ע שם ועי' בביאורי הגר"א שם ובסד"מ הל' יסוה"ת פ"א הלכ' ז' מ"ש בזה, וממילא לפי הנ"ל עולים כל השיטות של המל"ת זו יפה דלכל אחד הי' לו שביל מיוחד לשיטתו:
בכלל (ב) לאו זה הנודר בשם ע"ז והנשבע בשם ע"ז לוקה כו'. גם הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ה הל' י"א כ"כ והראב"ד שם השיג עליו עי"ש ובאמת קושיתו גדולה מאד דכיון דמהגמרא סנהדרין ס"ג ע"א מוכח דמ"ש ר"א דעל הנודר והמקיים בשמו לוקין אתיא כר"י דסובר דלוקין על לאו שאב"מ וכיון דאנן פסקינן כר' יוחנן שאמר משום ריה"ג בתמורה ג' ע"א דכל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור חוץ כו' באמת צ"ל דעל הנודר ומקיים בשמו אינו לוקה וכיון דהרמב"ם בעצמו פסק בהל' סנהדרין פ' ח"י הל' ב' כהא דר"י משום ריה"ג א"כ היכי פסק דלוקין על נודר ומקיים בשמו וגם על רבינו קשה קושיא זו כיון דגם רבינו פסק במל"ת שמ"ה כהא דר"י משום ריה"ג, אבל לכאורה ק"ל על הראב"ד דהיכי כתב ולית הלכתא כוותיה אלא כר"י משום דריה"ג כו' הא לפי מה שכתבנו לעיל מל"ת ט' מחודש ב' בשם השט"מ דב"מ שכ' בשם הראב"ד דר' יוחנן גופא לא פסק כהא דריה"ג אלא סובר דעקימת פיו הוי מעשה והראב"ד פסק בזה כר' יוחנן א"כ היכי כתב בהשגותיו דפסק כהא דריה"ג, אבל כבר הקשה המר"ם שיק מצוה פ"ו כעין קושיא זו ומתרץ שהראב"ד דשט"מ אין זה הראב"ד בעל השגות עי"ש, עכ"פ על רבינו והרמב"ם קושיות הראב"ד בתקפה עומדת: ועי' במהרי"ק סוף שורש ע"ו מה שתי' ע"ז אבל הגר"א בביאורי יו"ד סי' קמ"ז כתב על תירוצו שאין לו שחר וגם תירוצו של הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' רנ"ו דחוק מאד עי"ש ועל תירוצו של הלח"מ הלכ' סנהדרין פי"ט הל' ד' השיג המש"ח מובא במנ"ח מצוה פ"ו וכבר קדמו הדד"ח במל"ת זו בהשגה זו [ובאמת פליאה לי על הגר"א הנ"ל שהסכים לתירוצו של הלח"מ ולא הרגיש מהשגות הדד"ח כלום] והסכי' לתירוצו של הכ"מ דמשום חומרא דע"ז לוקין אפילו על לאו שאב"מ וגם מהחינוך מצוה פ"ו נר' שהסכים לתירוץ זה, ול"נ דבזה יש ליישב גם קושיות המרש"א הנ"ל מחודש ג' די"ל דכיון דלוקין משום חומרא דע"ז אע"ג דהוי לאו שאב"מ ע"כ לוקין אע"ג דהוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד וכמ"ש הלח"מ הלכ' ממרים פ"ה הל' ד' בשם התוס' ב"ק דף ע"ד ע"ב ד"ה הוי דהיכא דלוקין על לאו שאב"מ משום גזה"כ שם לוקין גם על לאו הניתן לאזהרת מב"ד. ועל התוס' דסנהדרין דסוגיתינו שהקשה דהוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד י"ל דבאמת סובר כשיטת הראב"ד דלדידן אין לוקין על נודר ומקיים בשמו אלא התוס' הקשה על ר"א דסובר דלוקין משום דסובר כר"י דלוקין על לאו שאב"מ כמ"ש הגמרא שם וגם סובר התוס' דמסתמא לא פליג ר' אלעזר על הברייתא דושם אלהים אחרים לא תזכירו אזהרה על נודר ומקיים בשמו וגם אזהרה שלא להדיח וכיון דלא משום חומרא דע"ז סובר ר"א דלוקין ע"כ הקשה התוס' שפיר דהיאך לוקין הא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד אבל אליבא דרבינו והרמב"ם באמת י"ל כמו שכתבנו ודו"ק:
אסור (ג) לאדם שיעשה שותפות עם העכו"ם כו' עי' תוס' סנהדרין ס"ג ע"ב ד"ה אסור שכ' הדין לבזמה"ז ומבוכה גדולה יש בין האחרונים בפשטא דהתוס' עי' מחה"ש סי' קנ"ו ס"ק ב' ובת' שער אפרים או"ח סי' כ"ד כתב פשט יפה וגם הסד"מ הל' יסוה"ת פ"א הל' ז' האריך בזה, ועי' בפסקי התוס' סנהדרין פ"ז אות קכ"ו שכ' ב"נ לא נצטווה על לפני עור ובאמת אין לו שום הבנה כיון שנובעים מהתוס' הנ"ל ובתוס' שם באמת ליתא מזה כלום אבל ראיתי בנר מצוה סי' י' אות ז' שכבר עמד ע"ז ומפרש שפיר עי"ש: ולהלכה כל מ"ש רבינו במל"ת זו פסקינן כן ביו"ד סי' קמ"ז ועי' בסמ"ק סי' קי"ט שכ' שהנשבע במלאכים עובר בלאו וע"כ נ"ל שלא יאמר אדם לחבירו איך שווער דיר בייא אללעם וואס הייליג איז כיון שנכלל בזה גם מלאכים שג"כ קדושים הם כדאמרינן כולם קדושים, ולענין לעשות שותפות עם עכו"ם בזמה"ז עי' או"ח סי' קנ"ו וחו"מ סס"י קע"ו וביד אפרים יו"ד סי' קמ"ז מציין הרבה תשו' אחרונים בזה וגם עי' בב"ח חו"מ סי' קפ"ב מ"ש מצד חסידות בזה וגם בכנה"ג יו"ד סי' קמ"ז: