Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) לאכול מנחת כהן כו'. בפ' צו פ"ו פט"ז כתיב וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל ודרש בספרא שם פרק ה' פרשתא ג' כל שבכליל ליתן ל"ת על אכילתן וכן איתא במכות דף י"ח ע"ב ובמנחות דף נ"א ע"ב קאמר הגמ' ומה להלן ליתן ל"ת על אכילתו כו' וגם בפסיקתא זוטרתא בפ' צו שם איתא וכל מנחת כהן וגו' בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו וא"כ מוכח דהפסוק זה הוא ל"ת וע"כ מנאו רבינו ז"ל וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת קל"ח היראים סי' שס"ו החינוך האה"מ מצ' קל"ז הזה"ר מל"ת רע"ה אות קי"ב הפוע"צ מל"ת ע"ה העי"מ מצ' קל"ט המצה"ש ומהר"ש מצ' קל"ח הדה"מ שער ב' פקנ"ב המעיי"ח דף נ"א ע"א אות ק"א הנר מצוה סי' י' אות ע':
ולוקין (ב) עליה כו'. לכאורה יש לדקדק מדוע כתב רבינו בלאו זה ממלקות הלא אין דרכו לכתוב מזה אלא היכא דאיכא ה"א דאין לוקין כמו שכתבנו מזה כמה פעמים בחיבורינו זה ובכאן באמת ליכא שום ה"א לומר כן, וע"כ נ"ל בס"ד דבמנחות שם למד הגמ' מהג"ש שהביא רבינו תרתי חדא דכמו דחביתי כ"ג כליל תקטר כך מנחת כהן הדיוט כליל תקטר וכמו במנחת כהן הדיוט עובר בל"ת על אכילתה דכתיב בהדיא לא תאכל כך בחביתי כ"ג עובר בל"ת על אכילתה והתו' שם ד"ה אף כתב וז"ל אבל איסורא נפקא לן מכליל תקטר וקצת קשיא אמאי לא דרשינן לאו נמי מדכתיב לאמר לא אמר כדדרשינן פ' כל שעה (פסחים דף מ"ב ע"א) עכ"ל ולכאורה צריך להבין אמאי כתב התו' וקצת קשיא הלא קושיא גדולה היא זו ועוד יש לדקדק אמאי כתב התו' הקדמה לקושיתו אבל איסורא נפקא לן כו' מה נפ"מ לענין הקושיא מאיסור זה, ונ"ל בס"ד בכוונת התו' דלכאורה יש להקשות על התו' דלפמ"ש התו' פסחים שם ד"ה לאמר דדוקא בהנך דברים דאית בהו לאו הבא מכלל עשה הוי לאמר לאו א"כ מה הקשה התו' הלא שם גבי חביתי כ"ג ליכא לאו הבא מכלל עשה וא"כ לא הוי לאמר לאו וע"כ צריך הגז"ש ללאו אעכצ"ל דהתו' מנחות סובר דלאו הבא מכלל עשה דכ' התו' פסחים לאו דוקא אלא ה"ה בהנך דברים דאית בהו איסור ג"כ הוי לאמר לאו וע"כ כתב התו' מתחלה אבל איסורא נפקא לן כו' ואח"כ הקשה שפיר כמובן, אבל עי' בפחד יצחק ז"ל אות לאמר שהביא בשם הליכות אלי' ז"ל שכ' בכוונת התו' פסחים וז"ל דזהו דוקא כשיש באותו ענין רמז לאו כגון לאו הבא מכלל עשה אז אמרינן דלכך כתב לאמר לחשובי' ללאו גמור שילקה עליו עכ"ל א"כ לפי"ז יש מקום לומר דאפי' כשאמרינן דבהנך דברים דאית בהו איסור הוי ג"כ לאמר לאו אבל לא לאו גמור הוא ללקות עליו די"ל דלאמר לא פעל אלא חד דרגא דהיינו בלאו הבא מכלל עשה כיון דבלא"ה יש רמז לאו פעל שיהא לאו גמור ללקות עליו אבל באיסור בלא שום רמז לאו שם לא פעל אלא שיהא לאו בלא מלקות [והנפ"מ בין איסור גרידא לאיסור לאו כבר כתבנו לעיל מל"ת ע"ו מחודש ה'] וכשבאמת הוה אמרינן כן אז לא הי' מקום לקושיית התו' כיון די"ל דאיצטריך הג"ש למלקות אבל י"ל גם לאידך גיסא דכשלאמר הוי לאו אז ממילא הוי לאו גמור גם לענין מלקות וא"כ י"ל דהתו' באמת הי' מסופק בזה וע"כ לא כתב אלא וקצת קשיא כמובן, אבל רבינו ז"ל י"ל דלא הי' מסופק בזה אלא סובר דלאמר באמת לא פעל אלא חד דרגא וע"כ כתב מתחלה ולוקין עליה בכזית ואח"כ כתב ע"ז וכן במנחת חובה כמו חביתין כו' בג"ש כו' כוונתו ליישב בזה קושיית התו' דמנחות הנ"ל דהג"ש איצטריך למלקות ודו"ק:
ובאופן ב' נ"ל בס"ד ליישב דמדוע כתב התו' וקצת קשיא דכפמ"ש המרש"א ז"ל בפסחים שם דהחכמים דהספרא פליגי על ר' יהודא וסברו דלאמר לא הוי לאו אלא כמו שדרש ר' מנסיא ביומא דף ד' ע"ב מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר שנ' וידבר ד' לאמר כו' עי"ש וא"כ לכאורה קשה מה הקשה התו' דילמא אתיא הסוגי' דמנחות כהחכמים וע"כ צריך הגז"ש ללאו וצ"ל בכוונת התו' כיון דהלימוד גז"ש זו דקאמר הגמ' מנחות היא סתם ספרא בפ' צו סי' הנ"ל וכיון דסתם ספרא ר' יהודא כמו שאיתא בסנהדרין דף פ"ו ע"א ע"כ הקשה התו' על ר' יהודא לשיטתו שפיר אלא כיון די"ל דתרי תנאי אליבא דר' יהודא דהיינו התנא דספרא דגמ' מנחות ל"ס אליבא דר' יהודא דלאמר לאו אמר ואז באמת ל"ק קושיית אתו' אלא כיון דזה דוחק קצת ע"כ כתב התו' וקצת קושיא ודו"ק, ועי' רש"י ז"ל פ' צו פ"ו פט"ו שכ' כליל תקטר אין נקמצת להיות שיריה נאכלין אלא כולה כליל וכן כל מנחת כהן של נדבה כליל תהיה עכ"ל נראה מלשונו דמנחת כהן הדיוט ילפינן ממנחת כ"ג מדכ' וכן אבל איני יודע דמדוע כתב כן הלא במנת כהן הדיוט ג"כ כתיב כליל תהי' וגם המזרחי ז"ל שם עמד על מלת וכן שכ' אבל לפי הסוגי' דמנחות הנ"ל דלענין כליל תקטר באמת ילפינן כהן הדיוט מכ"ג כתב רש"י שפיר וכן כמובן והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' מעה"ק פי"ב: