שלא (א) לאחר נדרים כו'. הפסוק פ' תצא פכ"ג פכ"ב וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת קנ"ה היראים סי' שי"ז החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תקע"ד הזה"ר מל"ת ל"ב אות ע"ז הפוע"צ מל"ת שמ"ד הדה"מ שער ג' פ"ו המעיי"ח דף קנ"ו ע"א אות ק"ג הנר מצוה סי' י"א אות נ"ב, ומ"ש רבינו הוא ולא חילופיו פי' כו' לכאורה צריך להבין דלפי מה שכתבנו לעיל מל"ת ד' מחודש א' ומל"ת ט"ז מחודש י"ט הכוונה במלת פירוש כשכותב רבינו א"כ מדוע כתב כאן מלת פירוש ונ"ל בס"ד כיון דשקיל וטרי הגמ' ר"ה דף ה' ע"ב דמאי הוא חילופיו ומפ' רב ששת כגון שעברו עליו שני רגלים והומם וחיללו על אחר ועבר עליו רגל אחד סד"א הואיל ומכח קמא קאתי כמא דעברו עליו ג' רגלים דמי קמ"ל ורבא מפ' ג"כ כעין זה אלא כיון דרבא מפ' אליבא דר"מ דברגל אחד עובר בבל תאחר ע"כ מפ' כגון שהומם בתוך הרגל וחיללו ועבר עליו הרגל וסד"א הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעבר עליה כוליה רגל דמי קמ"ל והרמב"ם ז"ל הל' מעה"ק פי"ד הלי"א לא הביא אלא כאוקימתא דר' ששת וצ"ל דסובר דר"ש ורבא פליגי ופסק כר"ש או אפשר דסובר דאליבא דרבנן באמת גם רבא סובר כאוקימתא דר"ש ולא אמר את אוקימתיה אלא אליבא דר"מ וכיון דהרמב"ם פסק שם כרבנן ע"כ לא הביא אלא כר' ששת כן צ"ל אליבא דהרמב"ם, אבל רבינו ז"ל י"ל דסבר דרבא ור' ששת לא פליגי כי גם אליבא דרבנן באמת שפיר י"ל גם כאוקימתיה דרבא אלא משום דר' ששת נקט אליבא דרבנן ע"כ נקט רבא אליבא דר"מ אבל ה"ה אליבא דרבנן וכיון דרבינו רצה לאפוקי משיטת הרמב"ם ולמינקט כתרווייהו ע"כ כתב פירוש שאם בתוך הזמן כו' ובמלת בתוך הזמן כיוון בין על אוקימתא דר' ששת ובין על אוקימתא דרבא ודו"ק:

וכמה (ב) יאחר ויעבור ר"ש אומר כו', הפלוגתא שהביא רבינו היא בבריית' דף ד' ע"ב שם אלא הברייתא הביאה גם את הרבנן דסברו דעל ג' רגלים שלא כסדרן ג"כ עובר בבל תאחר וא"כ לכאורה ק"ל על רבינו דמדוע השמיט את הרבנן ובפרט כפי מה שפסק רבינו לקמן כרבא דף ו' ע"ב שם דקאמר כיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום ויום עובר בבל תאחר וכיון דלא קאמר דבעינן כסדרן ע"כ מוכח דרבא פסק כרבנן [וגם מהכ"מ שאכתוב לקמן בס"ד מוכח דס"כ ברבא] וכיון דרבינו פסק כרבא עכצ"ל דפסק גם כרבנן וא"כ בודאי גדול התימא דמדוע השמיט את הרבנן אם לא שנאמר דרבינו סמך על מה שהביא את הא דרבא דממילא נשמע מזה הא דרבנן אבל זה דוחק וצ"ע:

ולכאורה (ג) משנת ראב"י עיקר כו', ונ"ל בס"ד דיש ללמוד מרבינו שני כללים חדא דגם בברייתא סובר דאמרינן משנת ראב"י קב ונקי ולא כמ"ש הדינא דחיי במ"ע מ"ח דף כ"ח ע"ב דרבינו סובר כהכ"מ הל' בית הבחירה פ"ב הלי"ח דבברייתא לא אמרינן כן דמכאן מוכח בפי' להיפוך ובאמת כבר תמה היד מלאכי סי' תט"ו על הדד"ח בזה וגם העלה לדינא כמ"ש רבינו כאן, ועוד יש ללמוד מרבינו כלל זה דהיכא דאמורא בתרא קאמר בפי' דלא כראב"י שם הלכה כאמורא בתרא דהא גם כאן כיון דרבא ל"ס כראב"י ע"כ לא פסק רבינו כוותיה, ועי' בכ"מ הל' מעה"ק פי"ד הלי"ג דעל מה דפסק הרמב"ם שם ג"כ כרבנן [אבל בסה"מ סי' הנ"ל פסק כר"ש דבעינן ג' רגלים כסדרן וזה לכאורה סתירה וצ"ל דבחיבורו חזר ממה דפסק בסה"מ כדרכו ועי' באלה המצות סי' הנ"ל שנקט כרבנן וגם כר"ש וזה באמת טעמא בעי כיון דהלכה כרבנן מדוע הביא את הא דר"ש כלל ואפשר דמחמת הסה"מ הי' מסופק בהלכה וע"כ נקט כתרווייהו אבל זה דוחק וצ"ע] כתב וז"ל ואע"ג דסתם מתני' התם [בריש] ר"ה כר"ש לא חש לה רבינו משום דת"ק דברייתא פליג ור"מ וראב"י וכיון דרבים טובא פליגי עליה לא חיישינן לסתמא ועוד דמשמע דרבא סבר הכי וסתם ספרי כת"ק דברייתא כו' עי"ש שהביא בשם הר"י קורקוס גם תירוץ אחר, אבל לכאורה צריך להבין מדוע לא הקשה הכ"מ על הרמב"ם מהא דמשנת ראב"י קב ונקי אלא ע"ז י"ל דהכ"מ לשיטתו דל"ס את הכלל זה בברייתא כהנ"ל ע"כ לא הי' קשה ליה אלא מהת"ק דמתני' ועל רבינו י"ל דכיון דסובר את הכלל זה גם בברייתא ע"כ לא הי' קשה ליה מהת"ק דמתני' אלא מראב"י, וגם על הכלל הב' של רבינו הנ"ל נראה דחולק הכ"מ דמדכ' בתירוצו הב' וסתם ספרי כת"ק דברייתא נראה דבלאו זה לא הי' פסק כרבא אע"ג שהוא אמורא בתרא וליכא למימר דהכ"מ רצה לתרץ בזה על רבא גופא דהיאך שבק את הסתמא דמתני' דעל רבא גופא באמת הי' סגיא במה דפסק כרבנן דברייתא אע"כ מוכח כמו שכתבנו דגם את הכלל הב' ל"ס הכ"מ אם לא שנאמר דהכ"מ לא כתב אלא לרווחא דמילתא אבל זה דוחק. ועי' ביראים סי' הנ"ל דבתר דהביא את הפלוגתא דברייתא הנ"ל כתב וז"ל וקי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי כו' ואמר רבא כיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום ויום עובר בבל תאחר כו' עכ"ל ולכאורה צריך להבין כיון דפסק כראב"י היכי הביא את הא דרבא ונ"ל בס"ד דלא הביא את הא דרבא אלא ללמוד מיניה דבכל יום ויום עובר בבל תאחר וא"כ מוכח מהיראים דסובר כרבינו בחדא ופליג עליה בחדא דבהא דהלכה כראב"י אפי' בברייתא סובר כרבינו אבל בהא דהלכה כאמורא בתרא נגד הכלל דהלכה כראב"י ל"ס כוותיה אלא סובר דהכלל דהלכה כראב"י דוחה את הכלל דהלכה כאמורא בתרא וא"כ י"ל דהכ"מ ג"כ סובר דהכלל דהלכה כסתם משנה דוחה את הכלל דהלכה כאמורא בתרא וע"כ כתב הכ"מ בתירוצו הב' דגם הסתם ספרי כהת"ק דברייתא ודו"ק ועי' מה שכתבנו עוד מכלל זה לעיל מל"א נ"ט ומל"ת מ"ד מחודש ב', ומ"ש רבינו וכבר ביארנו בהלכות צדקה בשם ר"ת כו' הרמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח הל"א והרא"ש ריש ר"ה והטור יו"ד סי' רנ"ז לא פסקו כהא דר"ת ועי' בב"י שם שהביא כמה שיטות בדעת הר"ת ולענין הלכה עי' בש"ע שם, ומ"ש רבינו אבל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם כו' עי' תו' ר"ה דף י' ע"א ד"ה יקריב ובמגלת ספר מל"ת זו מ"ש בזה:

שלא (א) לשחוט וכן שלא להעלות קדשים בחוץ כו'. מרבינו ז"ל נראה שלא לשחוט קדשים בחוץ היא המל"ת של"ב ושלא להעלות קדשים בחוץ היא המל"ת של"ג אבל ברמזיו כתב להיפוך וזה באמת טעמא בעי ותו היכי יכול לרמז ברמזיו להיפוך ממ"ש בחיבורו כאן, ונ"ל בס"ד ליישב דהעונש שחוטי חוץ אשר ישחט מחוץ למנחה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ונכרתה כתיב בפ' אחרי פי"ז פ"ג והעונש העלאת חוץ כתיב בפסוק ח' שם ואזהרת העלאת חוץ השמר לך פן תעלה עולותיך כתיב בפ' ראה פי"ב פי"ג ואזהרת שחוטי חוץ ליתא בפי' אלא הגמ' זבחים דף ק"ו ע"א יליף בהיקישא מהעלאת חוץ כמ"ש רבינו ז"ל בחיבורו כאן וגם ברמזיו ועי' במזרחי ז"ל פ' אחרי שם שכ' פלפול גדול בזה, ובמשנה זבחים שם איתא השוחט והמעלה בחוץ חייב חייב על השחיט' וחייב על ההעלאה וכן איתא במשנה ריש כריתות והשוחט ומעלה בחוץ ולכאורה צריך להבין כיון דאזהרת שחוטי חוץ מהעלאת חוץ ילפינן אמאי לא נקט התנא העלאה תחלה וצ"ל כיון דהני משניות מחיוב העונש דברו וכיון דהעונש שחוטי חוץ כתיב ברישא ע"כ נקט התנא ג"כ שחוטי חוץ ברישא, וא"כ י"ל דרבינו בחיבורו כיון דעשה את חיבורו גם לפסק הלכה לא למנין המצות גרידא ע"כ נקט שחיטה ברישא כדאיתא במשנה אבל ברמזיו דלא עשה רק על המנין וכיון דלענין המניין אין מונין את העונש רק את האזהרה וכיון דאזהרת שחוטי חוץ לא ידעינן רק מהעלאת חוץ ע"כ נקט ברמזיו העלאת חוץ תחלה כמובן, וא"כ ק"ל על הרמב"ם ז"ל הל' מעה"ק פי"ח דבהלכה ב' נקט מתחלה את הדין של העלאת חוץ ואח"כ את הדין של שחוטי חוץ וזה דלא כהמשניות הנ"ל בשלמא בסה"מ מל"ת פ"ט צ' שפיר מנה העלאת חוץ תחלה מהטעם שכתבנו אליבא דרבינו ברמזיו אבל בחיבורו דדרכו להלוך אחר המשנה או הגמ' הו"ל למינקט שחוטי חוץ תחלה וצ"ע:

ואמר (ב) ר' אלעזר כ"מ שנאמר השמר פן כו'. בזבחים שם איתא מימרא זו בשם ר' אלעזר אבל בגליון הש"ס שם הגירסא בשם ר' אלעאי ובמנחות דף צ"ט ע"ב איתא גם בגמ' ר' אלעאי וא"כ ק"ל על רבינו דלעיל בסוף מל"ת ס"ד נקט ר' אלעאי וכאן נקט ר' אלעזר ואפשר דרבינו הי' מסופק בהגירסא ע"כ נקט פעם כך ופעם כך, ועי' בגמ' שם ותראה דליתא בפי' דאיזהו הל"ת של העלאה אי השמר או פן אבל בהספרי פ' ראה איתא בפי' דהשמר הל"ת דז"ל השמר לך בלא תעשה וכ"כ רש"י בפרשת ראה שם וז"ל השמר לך ליתן ל"ת על הדבר אבל בפסיקתא זוטרתא שם ראיתי שכ' וז"ל השמר לך פן תעלה עולתיך וגו' פן בלא תעשה עכ"ל ולכאורה צריך להבין מדוע ל"ס הפסיקתא כהספרי או הספרי כהפסיקתא ובמה פליגי, ונ"ל בס"ד דפליגי בפלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן מנחות דף ל"ו ע"ב אי השמר דעשה עשה או השמר דעשה נמי לאו וכיון דיש כאן גם עשה ושם תעלה כל אשר אנכי מצוך כמ"ש רבינו במ"ע קפ"ט וכ"כ הרמב"ם הל' מעה"ק פי"ח הל"א ע"כ י"ל דהספרי סובר כר"א דהשמר דעשה נמי לאו וע"כ סובר דהשמר הוי הל"ת אבל הפסיקתא סוברת כר' יוחנן דהשמר דעשה עשה וע"כ סוברת דפן הוי הל"ת והגמ' זבחים הנ"ל י"ל כיון דלא נחית לפלוגתא ע"כ לא קאמר כלום אלא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועי' בתו' בשבת דף קל"ב ע"ב ד"ה האי עשה ותראה דגם לפי שיטת התו' עולים דברינו יפה בס"ד ודו"ק: אבל לכאורה ק"ל על הספרי דלפי מה שכתבנו לעיל מל"ת רע"א דהספרי סובר דאפי' היכא דכתיב השמר פן בהדי הדדי ג"כ הוי תרי לאוין השמר לאו אחד ופן לאו אחד א"כ אמאי ל"ס גם כאן גבי העלאה שהם תרי לאוין בשלמא על הפסיקתא ל"ק כיון דסוברת דהשמר דעשה עשה וגם על הרמב"ם הלכה ה' שם דסובר ג"כ דהעלאה לא הוי אלא לאו אחד ג"כ י"ל דפסק כר' יוחנן דהשמר דעשה עשה אבל על הספרי דל"ס כר' יוחנן באמת קשה וצ"ע. ודע דבמל"ת הללו ליכא פלוגתא כי כן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת פ"ט צ' היראים סי' ש"צ של"א החינוך האה"מ מצ' קפ"ו תל"ט [עי"ש שכ' במצ' קפ"ו שלא להקריב קדשים בחוץ כו' ולכאורה אמאי ל"כ שלא לשחוט כיון דלשון הקריב העלאה היא כמו שנראה מהרמב"ם הלכה הנ"ל אבל אח"כ ראיתי שבמצ' תל"ט תיקן האה"מ בעצמו את זה] הזה"ר מל"ת ק"ל קל"א אות נ"ב הפוע"צ מל"ת צ"ו רנ"ב העי"מ מצ' קפ"ח ת"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' קפ"ז ת"מ האה"מ שער ב' פק"ג ק"ד המעיי"ח דף ע"א ע"ב אות מ"ד ודף קנ"ו ע"ב אות ק"י והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם שם פי"ח ופי"ט: