המכבה (א) אש שעל המזבח לוקה כו'. בספרי פ' צו פרק ב' איתא מנין שכל המכבה עובר בל"ת ת"ל לא תכבה וכן איתא בפסיקתא זוטרתא שם וכיון דמוכח משם דהוי ל"ת ע"כ מנאה רבינו ז"ל וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת פ"ו החינוך האה"מ מצ' קל"ג הזה"ר מל"ת רס"ט אות ק"ח הפוע"צ מל"ת ע"ג העי"מ מצ' קל"ה [עי"ש שכ' ואנשי מעשה היו עושים ארון שנקברו בו מהשלחן שהיו אוכלים עליו ומאכילין לעניים ואמרו עליו ד"ת כדי שילמדו עליהם זכות] המצה"ש ומהר"ש מל"ת קל"ד הדה"מ שער ב' פצ"ה המעיי"ח דף מ"ט ע"ב אות ק"ד, ומ"ש רבינו שאפי' הוריד גחלת אש כו' כן איתא ביומא דף מ"ו ע"ב ובזבחים דף צ"א ע"ב וכ"פ הרמב"ם הל' תמידין פ"ז הל"ו:

ויש (ב) כאן שני לאוין כו'. וא"כ צ"ל דמ"ש רבינו לעיל לוקה כוונתו דלוקה שתים ומה שמסיים ועניין לאו אחד הוא כוונתו לתרץ בזה מה שהקשה עליו הנר מצוה סי' י' אות י"ט דמדוע לא מנאם לשתי אזהרות ותירץ כיון דעניין אחד היא, אבל לכאורה ק"ל דמלבד דלשון לוקה אינו סובל כמו שכתבנו אלא מורה דלוקה אחת מלבד כל זה ק"ל מהספרא הנ"ל דעל לא תכבה הב' דפ' צו פ"ו פ"ו איתא בספרא וז"ל לא תכבה אף במסעות וכן איתא בפסיקתא זוטרתא שם וגם בירושלמי יומא סוף פרק טרף בקלפי מפ' הקה"ע דאף בשעת מסעות לא היו רשאי לכבות את האש וא"כ היכי כתב רבינו דיש כאן שני לאוין הלא צריך לא תכבה הב' לדרשה דספרא ובאמת בהרמב"ם ליתא מהשני לאוין לא בסה"מ ולא בחיבורו וגם כל השאר מוני מצות הנ"ל לא דברו מזה. אבל אח"כ ראיתי דרש"י ז"ל פ' צו שם כתב על לא תכבה הב' וז"ל המכבה אש על המזבח עובר בשני לאוין והמזרחי והג"א והדבק טוב כתבו דטעמו כמ"ש רבינו משום דכתיב שני פעמים לא תכבה והמשכיל לדוד שם הקשה על רש"י מהספרא הנ"ל ותירץ כיון דממשמעות הכתובים משמע דקרא אפי' לדורות קאי ולא למשכן שבמדבר לבד וכ"ש דכתיב בהך פרשתא לשון צו ודרשינן כ"מ שנאמר צו מיד ולדורות ע"כ ל"ס רש"י כדרשא דספרא ועי' ברמב"ן ז"ל עה"ת שם שכ' דחד לא תכבה צריך ללאו למכבה גחלת וחד צריך ללאו לכהנים שאם התעצלו לקיים האש עברו בל"ת מלבד העשה ולכאורה גם עליו קשה מדוע לא מפ' כהספרא אעכצ"ל גם אליבא דהרמב"ן כמ"ש המשכיל לדוד א"כ גם אליבא דרבינו י"ל כן, אבל לכאורה ק"ל על הרמב"ן דלפי פירושו דב' לאוין נפרדין הם א"כ מדוע לא מנאם לשתי אזהרות אבל אח"כ מצאתי שכבר דיבר מזה המר"ם שיק סי' הנ"ל: