שלא (א) יאכל משומד בפסח כו'. בפ' בא פי"ב פמ"ג כתיב כל בן נכר לא יאכל בו ומתרגם התרגום כל בר ישראל דאשתמד לא ייכול ביה ונ"ל בס"ד דאין כוונת התרגום לאפוקי נכרי אלא כוונתו דגם ישראל משומד דינו כנכרי וכ"כ רש"י שם בשם המכילתא וז"ל כל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד נכרי ואחד ישראל מומר במשמע ועי' במזרחי ובג"א שם וכן מוכח מעובדא דההוא ארמאה פסחים דף ג' ע"ב מדאמר כתיב כל בן נכר לא יאכל בו כל ערל לא יאכל בו ומה שנקט תרי קראי י"ל מחמת חוזק הקושיא ואח"כ ראיתי בתשו' יהודא יעלה או"ח סי' נ"ה שג"כ עמד ע"ז עי"ש מה שתירץ עכ"פ זה מוכח מגמ' זו דגם נכרי לא יאכל בו וכן מוכח ממ"ש רבינו ז"ל לקמן מל"ת שנ"ד בשם המכילתא עי"ש ותבין וכ"כ רבינו בפי' בקיצור והסמ"ג שלו וז"ל שנ"ג לא יאכל מומר בפסח שנ' כל בן נכר לא יאכל בו בין הוא נכרי בין הוא ישראל מומר עכ"ל וא"כ צ"ל דמ"ש רבינו בחיבורו כאן שלא יאכל משומד כו' כוונתו כמו שכתבנו אליבא דהתרגום, וכ"ס כל המוני מצות ז"ל הסה"מ. מל"ת קכ"ח היראים סי' תי"א החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' י"ג הזה"ר מל"ת ק"ד אות מ"ב הפוע"צ מל"ת ו' הדה"מ שער ב' פקמ"ב המעי"ח דף ט' ע"א אות נ"ז ולענין מלקות הרמב"ם הל' ק"פ פ"ט הל"ז כתב דאינו לוקה והחינוך כתב הטעם לפי שאין בו מעשה אבל הכ"מ כתב טעם אחר ועי' בנר מצוה סי' י"א אות מ"ט מה שמפלפל בזה: