Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) ללכת בחוקות עכו"ם כו'. מדכ' רבינו ז"ל סתם עכו"ם נראה בפי' דסובר דלאו זה קאי על כל העכו"ם וכ"כ הרמ"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ל' ובחיבורו הל' עכו"ם פ' י"א הל"א אבל לכאו' ק"ל הלא בפ' אחרי פי"ח פ"ג כתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו בחוקותיהם לא תלכו א"כ מוכח בפי' שלא הזהירה התורה אלא שלא ללכת בחוקות א"מ וא"כ וגם בפ' קדושים פ"כ פכ"ג כתיב ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם וגו' ובספרא שם פרשה ט' איתא וז"ל ולא תלכו בחוקות הגוי אלו המצרים אשר אני משלח מפניכם אלו הכנענים וכן איתא בפסיקתא זוטרתא שם וגם הביאה הפסיקתא ראי' לזה דגו' קאי על מצרים מדכתיב או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי וגו' וגם הפסוק השמר לך פן תנקש אחריהם וגו' דפ' ראה פי"ב פ"ל ג"כ מוכח מעניינא דקרא דלא קאי אלא על דרכי ארץ כנען וא"כ היכי כתבו רבינו והרמב"ם דהלאו זה קאי גם על שאר עכו"ם. אבל ראיתי בחינוך ז"ל מצוה רס"ב שם. וז"ל שלא ללכת בחוקות הגוים מז' האומות שנאמ' ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם וה"ה לכל שאר עכו"ם כי הענין מפני שהם סרים מאחרי השם ועובדים ע"ז כו' עכ"ל נראה דסובר דעיקר הלאו קאי על ז' אומות אלא מסברא סובר דגם על שאר עכו"ם קאי וכיון דסברא דאורייתא ע"כ כתב שפיר סוף דבריו שם דלוקין גם על חוקות שאר העכו"ם וממילא י"ל גם אליבא דרבינו והרמב"ם כמ"ש החינוך אלא אז אכתי קשה דמדוע לא כתבו גם הם כמ"ש החינוך דכמו שכתבו עכשיו נראה דסברו דעיקר הלאו קאי על כל עכו"ם אבל אחר החיפוש מצאתי בס"ד באלה המצות מצוה רס"ב שכ' ה"ל ושמא תאמר לא אסרה תורה כ"א בחוקות האמורי וחבריו אך לא משאר עממים לכך נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו כו' עכ"ל מוכח מדבריו דבפסוק ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי דכתיב סוף פ' קדושים גילתה לנו התורה דלאו ולא הלכו בחוקות וגו' קאי על חוקות כל העמים וגם יש להבין בדבריו דמדוע כתבו רבינו והרמב"ם וכן הוא אומר ואבדיל וגו' דרצו להורות בזה דמהיכא למדו דלאו זה קאי על חוקות כל האומות כמובן:
אבל היראים ז"ל סי' פ"ח כתב בפי' דלאו זה לא קאי רק על חוקות א"מ וז' עממים ולכאורה קשה עליו מלבד דשיטתו נגד כל הראשונים דלא מצינו בשום מקום לא במוני המצות ולא במפרשים שסברו כן מלבד זה קשה ממ"ש הוא בעצמו סי' נ"ז וז"ל צוה הבורא שלא ילך אדם בחוקות הגוים לרדוף אחר שרירות לבבו להיות זולל וסובא דכתיב בפ' קדושים לא תלכו בחוקות הגוים וחוקות הגוים זוללים וסובאים כו' עכ"ל ומדכ' סתם בחוקות הגוים נר' דלא כמו שסובר בסי' פ"ח אלא ע"ז י"ל דבסי' נ"ז סמך עמ"ש בסי' פ"ח, אבל זה ק"ל דבמשנה סנהדרין נ"ב ע"ב איתא מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה ר' יהודא אומר ניוול היא לו כו' ובברייתא דגמ' שם אמר להן ר"י לחכמים אף אני יודע שמיתה מנוולת היא אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו כו' והתוס' ד"ה ר"י מפרש דניוול הוא לו דקאמר ר"י במתניתין ג"כ משום בחוקותיהם לא תלכו הוא והר"ן בחידושיו שם כתב דע"כ צריך לפרש את ר' יהודא דמתניתין כמו שמפרשו התוס' והביא הוכחות לזה עי"ש וזה נראה בעליל דהלשון כדרך שהמלכות עושה שאמרו חכמים מורה שדברו ממלכות שבימיהם וסתם מלכות במשנה או בגמ' מלכות יון עי' רש"י שבת ט"ו ע"א ד"ה המלכות ודף ל"ג ע"ב ונשמעו למלכות, וכיון דחכמים קאי על מלכות דשאר אומות לא על ז' עממים ועל זה קאמר ר"י דמשום בחוקותיהם לא תלכו לא סובר כוותיהו ממילא מוכח משם בפי' דלאו זה קאי גם על חוקות שאר אומות לא על ז' עממים דוקא וגם החכמים לא פליגי בזה אלא סברו כיון דכתיב סייף באורייתא לא מינייהו גמרינן כמו שאיתא בגמ' שם אבל בגוף הדין דבחוקותיהם לא תלכו באמת גם הם סברו כר"י דקאי על כל האומות וא"כ קשה על היראים, הן אמת די"ל דהיראים מפרש ניוול הוא לו דקאמר ר' יהודא כמו שמפרש היד רמ"ה דין מנוול ומאוס הוא זה ללמוד מדרכי האמורי אבל זה דוחק מחמת הראיות של הר"ן הנ"ל. ותו ק"ל דבתמיד ל"א ע"ב איתא לא היו כופתין את הטלה מ"ט רב הונא ורב חסדא חד אמר משום ביזיון קדשים וחד אמר משום דמהלך בחוקי העמים ומפ' המפרש וז"ל כשמקריבין זבח לע"ז הן כופתין אותו כך ארבעה רגלים יחד עכ"ל והלשון משום דמהלך בחוקי העמים מורה בפי' דקאי על כל האומות, ועי' ברמב"ם הל' תמידין ומוספין ח"א הל"י שכ' ולא היו כופתין את הטלה שלא יחקו את האפיקורסין ומהראב"ד ז"ל שם נראה שכך הי' גירסתם בגמ' דתמיד וחד אמר משום חוקי האפיקורסין אלא הראב"ד כתב וז"ל אבל חוקי האפיקורסין לא ידעתי מהו עכ"ל והבאר שבע ז"ל בתמיד שם כתב ע"ז וז"ל ותמיה אני למה עשה עצמו לאינו יודע בדבר פשוט כשמקריבים זבח לע"ז היו כופתין אותו ד' רגלים יחד והיינו דקאמר חוקי האפיקורסין כדאמרינן בפ"ב דחולין ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין וזה ברור עכ"ל ולי"נ דהראב"ד סובר כפי' הרא"ש בתמיד שם שמפ' משום חוקי צדוקי ובייתוס ולפי פירושו צ"ל דהאי מ"ד משום חוקי האפיקורסין סובר דכשם שאסור להלוך בחוקות העמים משום בחוקותיהם לא תלכו כך אסור להלוך בחוקי האפיקורסים והראב"ד משום דסובר כהיראים דבחוקותיהם לא תלכו לא קאי רק על ז' עממים ע"כ כתב אבל חוקי האפיקורסין לא ידעתי מהו כן י"ל על תמיהת הב"ש, אבל הקושיא על היראים מגמ' דתמיד אפילו לפי גירסתם קשה דאף דכ' הראב"ד דלא ידע מהו אבל בגמרא עכ"פ מוכח דעל כל חוקי העמים קאי הלאו זה כיון דגם על חוקי האפיקורסין קאי ומכ"ש לפי גירסתינו בודאי קשה, ותו ק"ל ממשנה דחולין מ"א ג"א אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים ובגמ' איתא ובשוק לא יעשה כן משום שנ' ובחוקותיהם לא תלכו מוכח דלאו זה קאי על חוקות כל העמים כיון דגם על חוקות הצדוקים קאי והיראים בעצמו סי' קל"ז כתב וז"ל אין שוחטין לתיך הגומא וטעמא שהן חוקי המינין כו' ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין עכ"ל וא"כ סותר את למודו:
וע"כ נ"ל בס"ד דגם היראים סובר כחינוך הנ"ל דעיקר אזהרת לאו זה קאי על א"מ וז' אומות ושאר אומות ידעינן מסברא וממילא י"ל דמ"ש בסי' פ"ח דקאי על ז' אומות כוונתו על עיקר אזהרה ומהא דשאר אומות כתב בסי' נ"ז וקל"ז וזה ל"ק דלפי"ז אמאי כתב בסי' פ"ח וכאשר הזהיר הכתוב על ז' אומות ובחוקותיהם כך הזהיר הכתוב על מעשה ארץ מצרים וחוקותיהן שהרי הוקשו זה לזה כו' הא בלא"ה הוה ידעינן חוקות א"מ מסברא כמו שידעינן חוקות שאר אומות דע"ז י"ל שרצה להוכיח שחוקות א"מ ג"כ מעיקר אזהרה ואפשר שיש לו נ"מ בזה לענין מלקות דעל דבר דילפינן מסברא אפשר דסובר דאין לוקין, עכ"פ א"ז הרווחנו בס"ד שגם היראים סובר כהשאר מוני המצות דלאו זה קאי גם על חוקות שאר אומות וגם מהב"ח ז"ל יו"ד סי' קע"ח יש ללמוד דסובר הפשט בהיראים כמו שכתבנו מדכ' שהיראים פליג עם השאר פוסקים בזה היראים סובר דלאו זה לא נא' אלא על חוקות שהרגילו בהם לשם תורה שלהן עי"ש ומדל"כ הב"ח שגם בזה חולק דרק על ז' אומות וא"מ קאי לאו זה עכ"מ דסובר הפשט ביראים כמו שכתבנו כמובן, וגם בטוש"ע סי' הנ"ל איתא דלאו זה קאי על חוקות כל האומות אלא הרמ"א פסק כהמרי"ק שכשיש בו תועלת ואין הדבר משום צניעות ופריצות מותר והמנ"ח מצוה רס"ב הקשה על המרי"ק מגמ' סנהדרין הנ"ל והניח בצ"ע אבל כבר קדמו בזה בביאורי הגר"א ביו"ד שם ועי' במהר"ם שיק מצוה רס"ג שמיישבו:
שיהא (ב) ישראל מובדלין מן העכו"ם כו'. וברמב"ם אי' גם זה ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם ולכאורה מדוע לא הביא גם רבינו א"ז ואינ"ל כיון דהראב"ד השיג על הרמב"ם זה [עי' רדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' רנ"ז] הלא הכ"מ מיישב שפיר את הרמב"ם והב"ח סי' הנ"ל עשה מטעמים לדבריו ועי' ט"ז שם ס"ק ג' ואפשר שרבינו סובר דבמלת במנהג שכ' נכלל הכל, ומ"ש רבינו בדיבור א"ז לא ראיתי בפוסקים ולא בשום אחד מהשאר מוני המצות חוץ מהדבר המלך שער ב' פ"ל שכ' וז"ל והעיקר שצריך האדם הישר אשר יראת ד' על פניו לבל יפול בשחת ציה ואבדון להרחיק כל אשר הם עושים הן במנהג הן בבגדים הן בדיבור הן בהליכה דכתיב הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה עכ"ל ועי' בב"ח שכ' בתר דהביא את רבינו וכך שיטות הפוסקים אין כוונתו עמ"ש רבינו בדיבור אלא וכן שיטות הפוסקים קאי על מ"ש הב"ח לעיל מיניה ועל מ"ש אח"כ דלא כר"א ממיץ עי"ש ותבין, עכ"פ מרבינו נראה בפי' דגם בדיבור צריך להיות מובדל מהם ובזה נ"ל ליישב בס"ד מה דק"ל דמדוע ל"כ רבינו דלוקין על לאו זה כמ"ש הרמב"ם בחיבורו ובסה"מ והשאר מוני המצות, בתחלה עלה ברעיוני דרבינו סובר כפי' המשניות דע"ז פ"א מ"ג דאין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו שבכללות ע" ב"י סי' הנ"ל שכ"כ בטעמא דפי' המשניות אבל אח"כ ראיתי שעדיין קשה ע"ז כיון דהרמב"ם בחיבורו וגם בסה"מ חזר ממ"ש בפי' המשניות כמ"ש הב"י שם א"כ הו"ל לרבינו להלוך בעקבותיו שבחיבורו, אבל לפמ"ש רבינו שגם בדיבור עובר על לאו זה באמת ל"ק מידי די"ל כיון דיכול לעבור על לאו זה בלא מעשה דהיינו בדיבור ע"כ אין לוקין עליו וכמו שכתבנו לעיל סוף מל"ת מ"ז שרבינו סובר בכלל זה כהחינוך אבל הרמב"ם והשאר מוני המצות דלא סברו דגם בדיבור עובר על לאו זה ע"כ כתבו שפיר שלוקין על לאו זה ודו"ק:
ודע דאף שמוזהרינן מלכת בחוקות האומות בכל עניינים כהנ"ל אין הלאו זה להקל ח"ו בכבוד האומות אלא הטעם בזה כמ"ש הדברי חיים ז"ל ח"א יו"ד סי' ל' וז"ל אם כי נתבאר בדברי הפוסקים איסור להלוך בדרכי האומות אין כוונתם ח"ו להקל בכבודם כי אדרבא הזהירנו מאד לכבד שרי המדינה ויושבי' ואפי' האומות שהכבידו עולם עלינו למאד בדרך נגישה גדולה ואכזרי' המה המצרים עכ"ז אחר הוציאנו הבורא ית"ש משם והיינו ברום המעלות בלא פחד אנוש הזהירנו ית"ש אל תתעב מצרי ולא להקל בכבודם מחמת שנהנו מארצם ק"ו האומות שאנו חוסים בצלם ונתן לנו השי"ת חן בעיניהם להקל עולם מעלינו והמה פורשים כנפיהם עלינו לשמרנו מרגשת פועלי עון והמה אוהבי חסד ומכבדי תורה ישלם השם משכורתם הטוב בודאי עלינו לכבדם ולרוממם ולכן אין כוונת הפוסקים הנ"ל להקל בכבודם ח"ו ולא נצטווינו להמנע חברתינו אתם ואדרבא גדולי החכמים החסידים היו בבית המלך ושריו תמיד כמו ר' אבהו ור' יהושע בי קיסר וכמו שמואל ורבא כידוע מהתלמוד, ורק כי הקב"ה רצה ליתן התורה הקדושה לארץ וסיבב על כל האומות ולא רצו ולא קבלו רק ז' מצות ב"נ ואנו ב"י קבלנו התוה"ק כולה תרי"ג מצות אנו מחויבים לשמרה והאומות אין נענשים על מניעת קיום תרי"ג מצות כי מתחלה לא קבלו אבל ישראל נענשים בעברם אחת ממצות ה' מהתרי"ג מצות וכמאמר הכתוב רק אתכם ידעתי מכל מ"ה ע"כ אפקוד עליכם ולכן בכלל אזהרות התורה שנרחיק עצמנו מגאות ומניאוף בהרבה גדרים ולא נלמוד מהאומות ללכת בזה בדרכיהם כי המה לא נצטוו ולא קבלו עליהם לעשות גדר להז' מצות אבל בכללי התרי"ג מצות לעשות גדר לשארי מצות והגדר בפ"ע ללאו יחשב להעובר ולכן אנו מוזהרים בגדר מעריות ומגאוה אבל האומות אין מצווים בגדר, ויש להסביר הדבר עפ"י דברי הש"ס בביצה שאמרו לא נתנה התורה לישראל רק מפני שהם עזים היינו בטבעם המה קשים במדות ולכן ניתנה התורה לשבור קושי הטבע באזהרות וגדרות יתירות לגאוה וניאוף וגזל וכדומה כדי לשמור דרך המיצוע כי המה בטבעם עלולים לעזות לזה גדרה התורה הקדושה בגזירות יתירות אולם האומות א"צ לחומרות יתירות כי אינם עזים בטבעם ודי להם בז' מצות ולכן הזהירנו התורה שלא לילך בדרכיהם מבלי עשות גדרים לערוה וגאות וגזל כי אינן מופרשים מטבעם מחמת טבע העזות וצריכים אנו למשמרת יתירה אבל ח"ו אין כבוד האומות קל בעינינו כי מכירים אנו טובתם אשר אתנו ובהיטב ד' אתנו בגאולתנו גם שכרם הטוב ישולם כמבואר בכל ספרי רז"ל עכ"ל:
ועי' בגוף התשובה שם שמברר לדינא שגם בשביל מלבוש אחד ג"כ עובר בלאו זה והביא ראי' מברכות כ' ע"א דרב אדא ב"א חזייה לאשה דהויא לבישה כרבלתא בשוקא קרעיה מינה ואי נאמר דבמלבוש אחד ליכא אלא איסורא דרבנן א"כ הי' אסור לראב"א לבזותה בשוק משום כבוד הבריות דדוחה לאו דלא תסור ובערך שי יו"ד סי' קע"ח ראיתי שהשיג על הראי' זו וז"ל לע"ד אינו ראי' דשאני בפשע והכניס עצמו לזה במזיד וכמבואר בתוס' והג"א והג"מ הובאו במג"א סי' שי"ב ס"ק א' ומוכרח בגמ' שבת דף פ"א ע"ב בהא דאמר התם אדם קובע ופירש"י וה"ל להכין מאתמול ולא התירו משום כבוד הבריות כו' עפ"ל אבל לי"נ בס"ד בכוונת הד"ח דהן אמת דבמעשה דראב"א כשהיתה פשע במזיד אז אפילו אי לא הי' רק איסור דרבנן ג"כ לא הי' שרי כהראיות שכ' הבעל ערך ש"י אבל יש מציאות במעשה דראב"א שלא היתה פשע במזיד דאפשר שהיתה לובשת מצנפת כשירה ובידה היתה הכרבלתא אלא אדם או הרוח תפס בשוק המצנפת מראשה ולבשה את הכרבלתא ובאמת בכה"ג כשלא הי' מלבוש אחד רק איסור דרבנן הוה שרי ללבוש את הכרבלתא משום כבוד הבריות וא"כ לכאו' קשה על ראב"א היאך קרעיה ממנה דלמא היתה לובשת את הכרבלתא בגוונא דלא פשעה אעכ"מ דגם מלבוש אחד אסור מדאורייתא וא"כ ליכא תו שום גוונא שהיתה שרי לה ללבוש וע"כ קרעיה שפיר מהאשה וכמדומה לי שכוונתי בס"ד בדעת אמיתי של הגאון רשכב"ה ובעיקר הדין גם הבעל ערך ש"י הסכים שגם בשביל מלבוש אחד עובר בלאו זהו ולענין פאה נכרית עי' בד"ח ח"ב יו"ד סי' נ"ט שפסק לאסור אבל בעוה"ר כבר נפרצה בזה הפירצה גם בין מי שבשם חסיד מכונה אוי לאותה בושה וכבר צווח ע"ז הדבר המלך ז"ל סי' הנ"ל וז"ל אמנם אוי לעינים שכך רואים אשר בעונינו הדור נפרץ ועושים כל התאמצות להתערב בגוים דוקא היפך המבואר הן במלבושם ובמנהגם ובמהלכם ב"ה וב"ש הסובל ומעלים עין מסוררים אבל הקב"ה מאריך אפיים וגבה דיליה ואחריתו כיום מר, אשרי תמימי דרך ההולכים בדרך ה' ומקבלים שכר על הליכה בדרך טוב כדכתיב אם בחקותי תלכו ומשפטי תשמרו ללכת בהם וכמה חקרו חכמינו ז"ל למצוא היתר למי שקרוב למלכות לשנות איזה מבגדיו במקצת וכמבואר בסוף סוטה וההולך בשינוי מהם בבגדיו ובקלסתר פניו מרגיש בכל עת שקדושת ה' עליו ובקיום מצותיו והרחקות האסורים אשרי שלו ככה בטוב תלין וזרעו ירש הארץ: