Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) לנחש כעכו"ם כו'. לכאורה יש לדקדק דמדוע מנה רבינו ז"ל תחלה שלא לנחש ואח"כ שלא לקסום ושלא לעונן והרמב"ם ז"ל בסה"מ מנה תחלה במל"ת ל"א ול"ב שלא לקסום ושלא לעונן ובמל"ת ל"ג שלא לנחש ובחיבורו הל' עכו"ם פי"א נקט דינם כסדר שנקט רבינו דבהלכה ד' כתב שלא לנחש ובהלכה ז' שלא לקסום ובהלכה ח' שלא לעונן וא"כ על רבינו י"ל כיון שדרכו להלוך בעקבותיו של הרמב"ם בחיבורו ע"כ נקט כסדרו אבל על הרמב"ם בסה"מ טעמא בעי דמדוע שינה מחיבורו, ונ"ל ליישב בס"ד דכשתעיין בסה"מ מל"ת ל"ג תראה דסובר דלא ימצא בך מעונן ומנחש דפ' שופטים פי"ח פ"י הוא עיקר אזהרה לענין התראה שלא לנחש ועל לא תנחשו דפ' קדושים פי"ט פכ"ו סובר שנכפלה אזהרתה לחוזק הענין וכיון שבפסוק לא ימצא בך כתיב קוסם ומעונן תחלה ואח"כ מנחש ע"כ מנה בסה"מ ג"כ כפי סדר זה אבל בחיבורו דסובר דהפסוק לא תנחשו עיקר אזהרה שלא לנחש כמ"ש בהלכה ד' שם אין מנחשין בעכו"ם שנ' לא תנחשו כו' ולא נקט בחיבורו הפסוק לא ימצא בך כלל לזה וכיון דלא תנחשו כתיב מקודם לא ימצא בך שהוא אזהרה לקוסם ומעונן ע"כ נקט גם את דינם כפי סדר זה ורבינו דגכ"ס כהרמב"ם בחיבורו דלא תנחשו עיקר אזהרה שלא לנחש ע"כ מנה ג"כ כפי הסדר של הרמב"ם בחיבורו כמובן, ועי' סמ"ק ז"ל סי' קל"ז שג"כ סובר דלא תנחשו עיקר אזהרה שלא לנחש ואפ"ה מנה מתחלה בסי' קל"ו שלא לעונן ואח"כ בסי' קל"ז שלא לנחש ובלא"ה צ"ע על סידורו דבסי' קל"ח מנה שלא לכשף ובסי' קמ"א קמ"ב וקמ"ג שלא לחובר חבר שלא לשאול למתים ושלא לקסום ואין לי עת לברר את טעמו ולא באתי רק לעורר. ומ"ש רבינו שלא לנחש כעכו"ם כו' כ"כ גם הרמב"ם וכבר עמד על מלת כעכו"ם הנר מצוה סי' י' אות ט"ו ומיישבו היטב עי"ש:
מפרש (ב) בסנהדרין כו'. בסנהדרין ס"ה ע"ב איתא ת"ר מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחוריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך כו' ת"ר לא תנחשו ולא תעוננו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים פירש"י המנחשין כשיוצאין לדרך או כשמתחילין בשום דבר עכ"ל הברייתא ראשונה היא כלשון הספרי דפ' שופטים שדרש על ומנחש דפסוק לא ימצא בך וגו' כמו שאיתא בבריי' ראשונה אלא בספרי איתא בשינוי לשון קצת וגם מהברייתא ראשונה גופא נראה דקאי על ומנחש דפסוק לא ימצא בך מדאמר מנחש זה כו' ולא אמר כברייתא שניה לא תנחשו כגון כו'. והבריי' שניה היא מספרא דפ' קדושים אלא בספרא איתא בכוכבים תחת ובדגים אבל בגליון הש"ס גם בגמ' הגירסא בכוכבים וכן היתה הגירסא להרמב"ם בסה"מ וגם הטור יו"ד סי' קע"ט כתב בכוכבים והב"ח כתב ע"ז וז"ל אבל הרי"ף והרא"ש גורסים בכוכבים וכ"כ רבינו עכ"ל ופליאה לי שמדוע ל"כ שכן איתא בספרא, עכ"פ זה נראה בפי' דברייתא שנייה קאי על הפסוק לא תנחשו וא"כ ק"ל על רבינו מדוע לא הביא גם מברייתא שניה מדוע הביא רק מברייתא ראשונה ואי משום דרצה לקצר נקט מברייתא ראשונה לדוגמא וכמ"ש הכ"מ על הרמב"ם א"כ גם מבריי' שניה הי' לו למינקט קצת כמו שנקט הרמב"ם ואפי' שנא' דרבינו רצה לקצר יותר א"כ טפי הי' לו למינקט רק מבריי' שניה כיון שקאי על הפסוק ולא תנחשו ולא מבריית' ראשונה שקאי על ומנחש דפסוק ולא ימצא בך כיון דרבינו נקט לעיקר אזהרה ולא תנחשו. ובדרך אפשר י"ל דהנמ"י ז"ל בסנהדרין שם הקשה על הבריי' מאגדות חלק צ"ה ע"א דאבישי בן צרויה הוה חייף רישיה אתא יונה איטריף קמיה אמר כנ"י ליונה אימתילא ש"מ דוד מלכא דישראל בצערא שרי כו' ולכאו' הו"ל כמנחש בעופות עי"ש מה שתירץ אבל המעיי"ח דף פ"ה ע"א אות ס"ז כתב שיש לפקפק טובא על תירוצו ומתרץ באופן אחר עי"ש ולרבינו י"ל דגם תירוצו של המעיי"ח לא ניחא ליה אלא סובר דעובדא דאבישי בן צרויה באמת חולק על הברי' שניה בהא דמנחש בעופות, והחידושי ר"ן ז"ל בסנהדרין ס"ה הקשה ג"כ על הברייתא שניה וז"ל ועוד קשה דבגמ' אמרינן דבכלל המנחשים הם המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים דאלמא דמסתכלין באיצטגנינות הכוכבים הם בכלל מנחשים ובפסחים אמרינן מנין שאין שואלין בכלדיים שנ' תמים תהי' עם ה' אלקיך וכלדיים פי' בעל הערוך החוזים במשפט הכוכבים והכא אמר דהוי בכלל לאו דמנחש עי"ש מה שתירץ אבל לרבינו י"ל דלא ניחא ליה תירוצו אלא סובר דגמ' דפסחים באמת חולק על הברי' שניה בהא דכוכבים וא"כ לא הי' יכול להביא מבריי' שניה רק הא דמנחש בחולדה ע"כ לא הביאה כלל כמובן:
ובענין (ג) זה קצת הא דמפרש בפ' במה אשה כו' בשבת ס"ז ע"ב הביא הגמ' טובא מהא דדרכי אמורי והרמב"ם פ' הנ"ל הלכה ד' כתב ג"כ דהא דשחטו תרנגולת זו שקראה כתרנגול בכלל ניחוש כמ"ש רבינו, אבל לכאורה ק"ל הא כל הני דברים שהם מדרכי אמורי נכללים בלאו דבחוקותיהם לא תלכו כמו שאי' בספרא פ' אחרי פרשתא ט' פי"ג בחוקותיהם לא תלכו ר"מ אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים מובא בסה"מ מל"ת ל' וגם רבינו כתב סוף מל"ת נ' וז"ל ובתוספתא דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים מחוקותיהם ודרכי האמורי וא"כ היכי כתבו דשחטו תרנגולת זו כו' אסור משום ניחוש, ואי"ל כיון דרבינו כתב בשם התוספתא מחוקותיהם ודרכ' האמורי נראה דסוברת דדרכי האמורי לחוד וחוקותיהם לחוד וע"כ סברו דדברי' שמנו חכמים מדרכי האמורי לאו משום בחוקותיהם אסורים אלא משום ניחוש דזה אא"ל כיון דבתוספתא דשבת פ"ז ופ"ח בתר דמנה את כל הדברים שהם מדרכי האמורי איתא אח"כ וז"ל אי זהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי כו' אלמא דכל הני דברים שמנאה התוספתא עד השתא לא משום מנחש אסורים ובכל הני דברים מנה גם שחטו תרנגולת זו שכ' רבינו א"כ מוכח בפי' מהתוספתא דהא דשחטו תרנגולת זו כו' לא משום ניחוש אסור וא"כ היכי כתבו רבינו והרמב"ם דמשום ניחוש אסור:
ואפשר לומר דרבינו סובר דבהני דברים שמנאה התוספתא שהם מדרכי האמורי יש שהם בכלל בחוקותיהם לא תלכו ויש שהם בכלל ניחוש וכל הני שמנאה הגמ' דשבת סובר רבינו דכולם משום ניחוש וגם רש"י שם כתב על הרבה דברים שהם משום ניחוש וע"כ לא מנה הגמרא דשבת את כל הני דברים שמנאה התוספתא כיון דגמרא דשבת לא מנה רק הני שהם משום ניחוש והני אינך דתוספתא דלא מנה הגמרא באמת י"ל שהם משום בחוקותיהם לא תלכו [וגם מרש"י במשנה דשבת שם נראה דלשון דרכי האמורי סובל שני פירושים ניחוש וגם ובחוקותיהם לא תלכו דבד"ה דרכי האמורי כתב וז"ל ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו עכ"ל ולכאורה קשה אי ניחוש הוא א"כ לא משום בחוקותיהם אסור אלא משום ולא תנחשו אעכצ"ל דכוונת רש"י לפרש דמלת דרכי האמורי סובל שני פירושים ניחוש וגם בחוקותיהם] וכיון דבהני דברים דמנאה התוספתא יש משום ניחוש ומשום בחוקותיהם ע"כ כתב רבינו במל"ת נ' ובתוספתא דשבת כו' מחוקותיהם ודרכי האמורי כוונתו דבתוספתא איתא מכל גווני דרכי האמורי מה שאסורים משום בחוקותיהם ומה שאסורים משום ניחוש וכיון דלא דיבר רבינו במל"ת נ' מניחוש ע"כ ל"כ מחוקותיהם וניחוש אלא מחוקותיהם ודרכי האמורי ובמל"ת נ"א כאן מפרש רבינו דמה הוא דרכי האמורי שכ' במל"ת נ' וע"כ כתב על שחטו תרנגולת זו כו' וז"ל הרי זה מדרכי האמורי שהוא ניחוש כוונתו דזה הוא הפי' של דרכי האמורי דמל"ת נ' וגם משו"ה מציין רבינו על הא דשחטו תרנגולת את הגמ' דשבת ולא התוספתא אף שבתוספתא ג"כ איתא זה ובמל"ת נ' מציין את התוספתא כיון דבמל"ת נ' עיקר דיבורו מהני דרכי האמורי שאסורים משום בחוקותיהם לא תלכו ומהני ליתא בגמ' דשבת ע"כ מציין על התוספתא אבל במל"ת זו שדיבר מדרכי האמורי שאסורים משום ניחוש ע"כ מציין על גמ' דשבת, וזה ל"ק דמדוע לא נקט רבינו מדרכי האמורי דגמ' דשבת רק חדא את הא דשחטו תרנגולת זו כו' די"ל דלא רצה להאריך ונקט חדא לדוגמא והא דנקט דוקא את הא דשחטו תרנגולת זו כו' ולא נקט הוא בשמה והיא בשמו כו' דמנה הגמ' דשבת ברישא מהדברים שהם מדרכי האמורי דניחוש ע"ז י"ל כיון דהב"י יו"ד סי' קמ"ט הביא בשם הרמב"ן שגרס בגמ' דשבת על הא דשחטו תרנגולת זו כו' מותר ואין בו משום דרכי האמורי והב"ח שם כתב שגם לרבינו יהודא החסיד ז"ל היתה הגירסא בגמרא כן וע"כ צוה הוא לשחוט וכיון דיש שני גירסות בגמ' בהא דשחטו תרנגולת זו כו' ורבינו רצה אגב לאשמעינן דעיקר כהגירסא שלפנינו שאסור ע"כ נקט לדוגמא את זה כמובן:
וממילא לפי הנ"ל י"ל בכוונת רבינו כך דמ"ש ובענין זה כוונתו בענין דברים שהם אסורים משום ניחוש, קצת כלומר יש קצת מהם, הא דמפרש בפ' במה אשה כלומר הא דמפרש בפ' במה אשה כולם הם משום ניחוש אלא משו"ה כתב מלת קצת הגמ' דבלאו הני דגמרא דשבת איכא טובא ולא קאי מלת קצת על הגמ' דשבת דנאמר דקצת דברים מגמ' דשבת אלא מלת קצת פירושו דמכל הדברים שאית בהו משום ניחוש קצת מהם מפורש בשבת, ועל מ"ש התוספתא דשבת הנ"ל אי זהו מנחש כו' י"ל דה"ק אי זהו מנחש שאינו מדרכי האמורי דעד כאן דיברה ממנחש שהוא מדרכי האמורי וממילא ל"ק קושיתינו הנ"ל מהתוספתא כמובן, ואם כנים דברינו אלה אז באמת על רבינו והרמב"ם ל"ק מידי אבל על הב"י הי' קשה שכ' ביו"ד סס"י קע"ח דכל השאר דברים שלא הביא הגמ' דשבת השנויי' בתוספתא דשבת שהם אסורים משום דרכי האמורי דלא כהלכתא מדשתיק תלמודא מיניהו ובזה מתרץ את העולם שנכשלים בהרבה דברים השנויים בתוספתא זו אבל לפי מה שכתבנו באמת ליכא הוכחה מגמ' דשבת שהם דלא כהלכת' והא דשתיק הגמרא מהם י"ל כיון דלא דיבר הגמ' אלא מהני שאסורים משום ניחוש כהנ"ל ומשום שלא יהא קשה מדברינו על הב"י ע"כ לא כתבנו את תירוצינו אלא בדרך אפשר אבל עכשיו ראיתי שהב"י ל"כ אלא בלשון שמא וא"כ י"ל דהב"י כתב ליישב את העולם לפום שי' רש"י דסובר דבהני דברים דמנה הגמ' דשבת איכא גם מהדברי' שאסורים משום בחוקותיהם לא תלכו כמו שנראה ממ"ש רש"י בד"ה דן וז"ל אינו חק האמורי מכלל דלרבנן מחק האמורי הוא עי"ש ותבין אבל אנן שכתבנו את פשטינו אליבא דרבינו והרמב"ם באמת י"ל דגם הב"י מודה לזה ודו"ק:
ומ"ש רבינו כל העושה מעשה מפני דברים אלו לוקה כו' כ"כ גם הרמב"ם והפרשת הכסף הלכות עכו"ם שם הקשה מהרמב"ם זה על מ"ש היבין שמועה שהרמב"ם סובר כהחינוך דכל לאו שאפשר לעבור מבלי מעשה אין בו מלקות הא בלאו דלא תנחשו ג"כ אפשר לעבור מבלי מעשה ואפ"ה סובר דכשעשה מעשה לוקה אעכ"מ דל"ס כהחינוך והניח בתימה ולפי דבריו גם מרבינו יש להוכיח כן וא"כ לפי מה שכתבנו לעיל סוף מל"ת מ"ז דלהנר מצוה מוכח מלאו דלא תכרות ברית דרבינו והרמב"ם סברו ככללו של החינוך א"כ יהא סתירה בדבריהם כיון דממל"ת זו מוכח דל"ס כהחינוך וממל"ת מ"ז מוכח דסברו כוותיה, אבל האמת יורה דרכו דלא יצא הפה"כ ידי חובת עיון בזה כיון דהחינוך ג"כ כתב במצוה רמ"ט וז"ל והעובר עליה ועשה שום מעשה עפ"י הניחוש בעדים והתראה לוקה וא"כ מדוע לא הקשה הפה"כ על החינוך גופא אעכצ"ל כמ"ש השעה"מ בדעת החינוך הבאתיו לעיל סוף מל"ת י"א דל"כ את כללו אלא דוקא היכא שענין זה שעושה עכשיו הי' יכול לעבור מבלי מעשה אז גם אם עבר ע"י מעשה אין לוקין אבל כאן בלאו דלא תנחשו אם עשה למשל מעשה ניחוש בעופות או בחולדה את המעשה זה לא יכול לעבור בדיבור אף שיכול לעבור גם בדיבור על הלאו זה אבל המעשה שעושה עכשיו לא יכול לעבור ע"י דיבור ע"כ בכה"ג באמת שפיר לוקין כשעבר ע"י מעשה וא"כ ממילא לא מוכח מכאן דל"ס רבינו והרמב"ם דלא כהחינוך ודו"ק:
ואם (ד) לחשך אדם לומר כו'. בחולין צ"ה ע"ב איתא והאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר ע"א וכיונתן בן שאול אינו נחש והרמב"ם והראב"ד הל' עכו"ם פי"א פליגי בהפשט של הגמ' זו הרמב"ם סובר דלאיסור קאמר הגמרא והראב"ד השיג עליו דדברים אלו אינם ניחוש ולא נאמרו בגמ' לענין איסור והיתר אלא לסמוכי וה"ק דנחש שאינו כאע"א אינו ראוי לסמוך עליו והר"ן בחולין שם הקשה על שיטת הראב"ד מובא בכ"מ שם ועי' במעיי"ח סי' הנ"ל שמיישב את שיטת הראב"ד היטב ומרבינו נר' בפי' דסובר כהרמב"ם וכ"כ הש"ג בסנהדרין פ"ז עמ"ש הרי"ף מנחש זה כו' עי"ש שמברר את השיטות בזה היטב וגם הטור סי' הנ"ל פסק כהרמב"ם והב"ח שם מיישב את אליעזר ע"א היטב וגם הדינא דחיי מברר את שיטות רבינו והרמב"ם בזה עי"ש, ועל הקושיא שהקשה רבינו על אליעזר ע"א דהיאך עשה דבר זה הלא ב"נ מוזהר על הניחוש ע"ז ק"ל הלא בסנהדרין ל"ו ע"ב איכא פלוגתא בזה דרבנן דסברו דב"נ מוזהר על ז' מצות ל"ס דמוזהר על הניחוש ור' יוסי דאמר כל האמור בפרשת כישוף ב"נ מוזהר עליו סובר דמוזהר וא"כ אכן מקום לקושיא זו רק לר"י וכיון דהלכה כרבנן וכמו שפסק רבינו במ"ע קכ"ב א"כ היאך כתב כאן ואם לחשך אדם לומר כו' הלא להל' שפסקינן כרבנן היאך ס"ד ללחשך כן, הן אמת שהתוס' בחולין ד"ה כאליעזר הקשה ג"כ קושיא זו אבל התוס' הקשה בפי' לר' יוסי אבל רבינו שהקשה סתם וגם מהלשון והלא ב"נ מוזהר על הניחוש שכ' נר' שכן הלכה וע"ז באמת קשה כהנ"ל, ואפי' נדחק עצמינו שגם רבינו לא כיוון בלחשך אדם להקשות רק לר"י והא דל"כ בפי' כן נאמר דסמך עמ"ש כדאמרינן בסנהדרין ובסנהדרין לא אמר א"ז אלא ר' יוסי, אבל זה דוחק גדול אצלי כיון שרבינו לא עשה את ספרו על קושיות ופריקות אם לא מה שקשה להלכה וכיון שפסק כחכמים מה לו להאריך במה שקשה לר"י וזה אצלי קושיא גדולה ולא ראיתי מי שהרגיש בזה. ובכ"מ ראיתי שהקשה כעין קושיא זו על הראב"ד הנ"ל אלא על הראב"ד י"ל כמו שתי' הסד"מ שם שכיון שאברהם אבינו ע"ה קיים כל התורה כולה ומסתמא גם בני ביתו ובפרט אליעזר שהי' בן משק ביתו בודאי ג"כ קיים ע"כ כתב הראב"ד שפיר ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו שעברו על לאו דלא תנחשו כל זה י"ל להראב"ד אבל על רבינו שכ' בפי' הקושיא מחמת שב"נ מוזהר על ניחוש ע"ז באמת קשה כהנ"ל, ואין לי כעת ליישב את רבינו אם לא שנאמר דסובר כמ"ש הסד"מ שם שאפילו לרבנן דסברו דב"נ לא מוזהר אלא על ז' מצות מ"מ אסור הי' לב"נ הכישוף וכמו שפסק הרמב"ם הל' מלכים פ"י הל"ו לענין הרבעה והרכבה בכלאים ועי' במהר"ם שיק מצוה ר"נ שג"כ הסכים לזה ואם באמת גם רבינו סובר כן אז הקשה שפיר אלא אז צ"ל דמ"ש והלא ב"נ מוזהר על הניחוש כוונתו שמוזהר באיסור לא באזהרה גמורה כמו על שאר ז' מצות ואף שגם זה דוחק קצת אבל מחמת חומר הקושיא י"ל כן. וע' ביראים ז"ל סי' פ"ט שהקשה ג"כ קושיית רבינו על יונתן ושבק הקשיא מעל אליעזר ולדידי' באמת י"ל דמשום דפסקינן כרבנן דב"נ לא מוזהר על ניחוש ע"כ לא הקשה על אליעזר ומ"ש היראים חולדה וכוכבים ושבק עופות שאיתא ג"כ בברייתא כהנ"ל מחודש ב' ע"ז י"ל דמחמת קושית הנמ"י שבק' וכמו שכתבנו אליבא דרבינו במחודש ב' ועל כוכבים צ"ל דל"ס כרבינו אלא היה נראה לו תירוצו של הר"ן הנ"ל מחודש ב' כמובן:
ומ"ש רבינו ומצינו כמה גדולים שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקיך כו' עי' בדד"ח מ"ש ע"ז, ולהלכה כל מ"ש רבינו במל"ת זו פסקינן כן בש"ע סי' הנ"ל, ודע שדבר פליאה ראיתי במל"ת זו בדבר המלך שער ב' פל"ג שכ' וז"ל וכלל זה נקוט בידך כל מקום אשר דינו במיתה או במלקות אינו אלא בב"ד של כ"ג ולכן אין עונשין במיתה ומלקות בח"ל כו' עי"ש וע"ז ק"ל מאד הא משנה שלימה ריש סנהדרין מכות בשלשה משום ר' ישמעאל אמרו בכ"ג והלכה כת"ק כמ"ש רבינו מ"ע ק"ה וכ"פ הרמב"ם הלכות סנהדרין פ"ה הל"ד ופט"ז הל"ב וא"כ היאך שבק הדה"מ את הת"ק וכתב כר"י הן אמת שהחינוך סוף מצוה רמ"ט כתב גכ"כ והמנ"ח הניחו בצ"ע הלא כבר קדמו הנר מצוה סי' י' אות ט"ו על החינוך בזה ומיישבו היטב אבל על הדה"מ ל"ל לא כחד מהתירוצים של הנ"מ כיון שכלל ביחד מלקות ומיתות ב"ד עי"ש ותבין וא"כ דבריו באמת צ"ע: