Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתוב (א) בפ' קדושים וכתובת קעקע כו'. לכאור' יש לדקדק דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו במלת שלא כמ"ש ברמזיו שלא יכתוב איש בשריטה כו' וכן כתבו ז"ל הרמב"ם ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם רמז מל"ת מ"א [ובסה"מ שם כתב הזהירנו כדרכו כהנ"ל ריש מל"ת כ'] הסמ"ק סי' ע"ב החינוך ואלה המצות מצוה רנ"ג העיר מקלט מצוה רנ"ה המצות השם מצוה רנ"ד ובודאי דלא בחנם שינה רבינו בחיבורו כאן, ואפשר כיון דר"ש במשנה דמכות כ"א ע"א סובר דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז כמ"ש הגמרא שם ואף דת"ק פליג ולא בעי שיכתוב שם ע"ז והלכה כת"ק כמ"ש רבינו מ"מ כיון דהפסוק וכתובת קעקע לא תתנו וגו' הוי מל"ת לכ"ע ולר"ש לא יוכל למימר כמ"ש ברמזיו כיון דלר"ש בלא שם ע"ז ליכא מה"ת שום איסור כלל ואף דרש"י ז"ל כתב שם בד"ה כתובת קעקע דמה"ת אסור לר"ש כל כתיבה ורק למלקות צריך שם ע"ז ונ"ל דלמד א"ז מדאמר ר"ש במתניתין אינו חייב עד שיכתוב שם כו' ומדלא אמר אינו אסור נר' דדוקא חיוב מלקות סובר דליכא אבל איסור מה"ת איכא ואח"כ ראיתי שכבר קדמנו בראי' זו הב"ח ז"ל יו"ד סי' ק"פ, וא"כ שפיר הי' יכול רבינו למימר גם אליבא דר"ש כמ"ש ברמזיו כיון דעכ"פ איסור מה"ת יש אפי' כשלא כתב שם ע"ז, אבל רבינו י"ל דסובר כהריטב"א ז"ל במכות שם שכ' על הני מימרות דרב מלכיא ורב ביבי וז"ל ונראין דברים שכל המימרות הללו לא נאמרו אלא לרבנן דאלו לר"ש אין לאסור דבר מכל זה אפי' מדרבנן כיון שהתורה לא אסרה אלא שם של ע"ז כו' עכ"ל ומדכ' שהתורה לא אסרה כו' מוכח בפי' דסובר דלר"ש בלא שם ע"ז אפי' איסור גרידא מה"ת ליכא ועל לשון אינו חייב דמתניתין צ"ל להריטב"א חדא מתרתי או משום דסובר ר"ש דמדרבנן עכ"פ אסור ע"כ אמר אינו חייב או י"ל כיון דת"ק אמר אינו חייב ע"כ נקט גם ר"ש לשון זה, וא"כ ממילא שפיר י"ל דלר"ש לא מצי למינקט רבינו כמ"ש ברמזיו אלא לר"ש הי' צ"ל שלא יכתוב איש שם ע"ז כו' ולשון זה לא יוכל לומר לת"ק כיון דלת"ק חייב אפי' בלא שם ע"ז וכיון דרבינו רצה לומר לשון שיהא סובל לכ"ע ע"כ התחיל עם הפסוק אבל ברמזיו י"ל שרצה לרמז שפסק כת"ק ע"כ כתב במלת שלא לשון שאינו סובל לר"ש, אבל הרמב"ם והשאר מוני המצות הנ"ל י"ל דסברו כרש"י הנ"ל דלר"ש בלא שם ע"ז אסור מה"ת וע"כ שפיר כתבו בלשון שכ' רבינו ברמזיו ודו"ק:
פי' כתובת קעקע האמורה בתורה כו'. כוונת פי' שכ' רבינו מפרש המרש"ל ז"ל בביאורו כאן וז"ל פי' לאפוקי מפרשים שפירשו בענין אחר עכ"ל פי' לפירושו דבמשנה דמכות שם איתא הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם פרש"י וז"ל כתובת קעקע כותב תחילה על בשרו בסם או בסיקרא ואח"כ מקעקע הבשר במחט או בסכין ונכנס הצבע בין העור לבשר ונראה בו כל הימים ואסור לכתוב שום כתיבה בעולם על בשרו בענין זה שכך גזה"כ עכ"ל נראה דסובר דפירושא דכתובת קעקע דמתחלה כותב בסם או בסיקרא ואח"כ מקעקע הבשר במחט או בסכין אבל רבינו רצה לאפוקי מפי' זה ע"כ כתב פי' ומפרש שמתחלה משרטט על בשרו ואח"כ ממלא מקום השריטה בכחול או דיו וממילא לפי כוונת המרש"ל ברב"נו עכצ"ל שחולק על רש"י' וגם נ"ל רא" לדבריו מדכ' רבינו שנינו במכות שאינו חייב עד שיעשה שני הדברים שיכתוב בשריטה וגם יקעקע בצבע ולכאורה אמאי ל"כ בקיצור שנינו במכות שאינו חייב עד שיעשה שני הדברים ותו לא מידי כיון דממילא הוה ידעינן דעל שני הדברים שדיבר מתחלה קאי אח"כ אבל בהנ"ל י"ל שרבינו ירא דכשלא יפרש את השני דברים נטעה לומר שגם הוא מודה לפירושו של רש"י אלא חדא מהשני פירושים נקט וע"כ כתב אח"כ סתם עד שיעשה שני הדברים ולא מפרשם דכוונתו דעל איזה אופן מהשני פירושים שיעשה חייב וכדי שלא נטעה לומר כן ע"כ כתב רבינו שיכתוב בשריטה כו' כוונתו שאינו חייב עד שיעשה את השני דברים רק באופן שהוא מפרש ולא כמו שפרש"י כיון דבאמת חולק על רש"י כמ"ש המרש"ל כמובן: וגם מהרמב"ם הל' עכו"ם פי"ב הל' י"א נר' לכאו' שחולק על רש"י מדמפרש כתובת קעקע כמו שמפרש רבינו וגם מדכ' ומעת שירשום באחד מדברים הרושמין אחר שישרוט כו' לוקה ומדכ' אחר שישרוט נראה דדוקא כשירשום אחר שישרוט לוקה אבל כשירשום תחילה אינו לוקה, אבל י"ל בהרמב"ם גם לאידך גיסא דמדלא למד המרש"ל שרבינו חולק על רש"י אלא ממלת פי' שכ' ולא למד א"ז מהפשט גרידא שכ' רבינו בכתובת קעקע עכצ"ל דהמרש"ל סובר דמהפשט גרידא לא מוכח שחולק כיון די"ל דחדא מהפירושים נקט אלא הלשון פי' שכ' מורה שחולק וא"כ לפי"ז כיון שהרמב"ם ל"כ מלת פי' שמורה שחולק באמת י"ל דחדא מהשני פירושים נקט וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' שאינו חולק על רש"י מדכ' הרמב"ם כתב ולא רשם בצבע או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור ואי נאמר שחולק על רש"י א"כ היכי כתב או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור דנראה הא כתב בשריטה חייב הלא אפי' כשכתב בשריטה אחר שרשם בצבע ג"כ פטור אעכ"מ דלא חולק על רש"י והא דמפרש כרבינו באמת צ"ל דחדא מהפירושים נקט וכן יש להוכיח מסה"מ מל"ת מ"א דמדלא מפרש שם דבאיזה אופן חייב בכתובת קעקע, וגם מהחינוך ז"ל מצוה רנ"ג נ"ל להוכיח שסובר בדעת הרמב"ם כן כיון דהחינוך לעצמו עכצ"ל דסובר כהשני פירושים מדלא מברר מזה כלום וכ"כ המנ"ח וא"כ ממילא גם בדעת הרמב"ם צ"ל דסובר כן כיון שדרכו להלוך בעקבותיו, וממילא לפי הנ"ל גם מהזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קע"א אות ס"ד ליכא להוכיח שחולק על רש"י אף שמפרש כרבינו די"ל דחדא מהשני פירושים נקט וגם מדכ' הזוה"ר קעקע ולא כתב פטור יש להוכיח דלא חולק כמו שהוכחנו בזה להרמב"ם, אבל מהסמ"ק ז"ל סי' ע"ב מוכח בפי' שחולק על רש"י מדמפרש כתובת קעקע כמו שמפרש רבינו וגם כתב מלת פי' א"כ י"ל גם בהסמ"ק כמ"ש המרש"ל ברבינו וגם מהכלבו ז"ל הלכות ע"ז סי' צ"ז יש להוכיח כן דמלבד שמפרש כמו שפירש רבינו יש להוכיח ממ"ש וז"ל ומעת שירשום באחד מן הצבעים הרושמין באיזה מקום מהגוף לוקה עכ"ל ואי נא' דסובר כרש"י היכי כתב ומעת שירשום כו' לוקה הא איכא גוונא דלא לקי מעת שירשום דהיינו כשרושם תחלה ואח"כ קעקע אעכ"מ דל"ס כרש"י אלא כרבינו אבל מהרי"ף והרא"ש ז"ל במכות שם ליכא שום הכרע כיון שהם הביאו את המשנה כצורתא. אבל מהר"ן ז"ל שם נראה בפירוש דסובר כרבינו דעל עד שיכתוב ויקעקע שכ' הרי"ף כתב וז"ל כלומר אחר שקרע עורו הניח דיו באותה שריטה וניכרת שם זמן גדול ובעינן תרתי לחיובא שריטה וכתיבה ולישנא דקרא נקט דכתיב וכתובת קעקע שהרי תחילה הוא קורע העור ואח"כ כותב עכ"ל ומדכ' שהרי תחילה הוא קורע העור ואח"כ כותב מוכח דסובר דבענין אחר לא הוי כתובת קעקע ומשום דס"כ ע"כ כתב כלומר כיון דהיה קשה לו דהיכי קאמר התנא עד שיכתוב וקעקע דנראה שמתחילה נותן את הצבע ואח"כ מקעקע את הבשר במחט כמ"ש רש"י הא בכה"ג אינו עובר אלא דוקא כשרושם תחילה ואח"כ נותן את הצבע כמ"ש רבינו ועי"כ כתב כלומר כוונתו דל"ת שהתנא סובר כרש"י אלא לישנא דקרא נקט כמובן, אבל לכאורה עדיין צריך להבין דמדוע לא הי' קשה להר"ן על הקרא גופא דמדוע כתיב כתובת קעקע אבל עם הברטנורה ז"ל במכות שם גם זה מיושב דז"ל לישנא דקרא נקט דכתיב כתובת קעקע כתיבה ברישא והדר קעקע אבל לעולם הקעקע תחילה ואח"כ הכתב וקרא הכי משמע וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם עכ"ל וא"כ י"ל דבשלמא בהקרא גם הר"ן סובר כמ"ש הברטנורה וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם וע"כ ל"כ את הכלומר אלא על התנא דמתניתין דל"ל ביה כמ"ש הברטנורה בהקרא כיון דקאמר ויקעקע לשון זה מורה שכותב תחילה ואח"כ קעקע וע"ז משני כמו שמשני הברטנורה דלישנא דקרא נקט כמובן, וגם מהברטנורה מוכח דסובר כרבינו וכ"כ המנ"ח בשם המש"ח שהר"ן והרע"ב והמרש"ל סברו כרבינו ואם כיוון המש"ח עמ"ש המרש"ל בביאורו כאן אז איני יודע דמנ"ל שגם המרש"ל ס"כ דלמא דוקא בדעת רבינו ס"כ משום שכ' מלת פירוש, ואפשר דמשום דסתם המרש"ל ול"כ שסובר כרש"י הוכיח שהסכים לפירושו של רבינו יהי' איך שיהיה עכ"פ זה יוצא לנו מהנ"ל שיש שני שיטות בפירושא דמל"ת זו דרבינו והסמ"ק והכלבו והר"ן והרע"ב והמרש"ל סברו דדוקא קעקע תחילה ואח"כ כתב חייב אבל כתב ואח"כ קעקע פטור אבל רש"י סובר כתב ואח"כ קעקע חייב ואפשר דדוקא בכה"ג סובר דחייב מדלא מפרש שגם להיפך חייב אבל זה נראה בפי' שסובר דכתב תחילה ואח"כ קעקע חייב והרמב"ם והחינוך והזוה"ר י"ל דסברו כהשני פירושים כהנ"ל, אבל לכאורה ק"ל דמה הכריח את רבינו ודכוותיה לומר כשיטתם דבשלמא רש"י י"ל דלישנא דקרא וכתובת קעקע וגם לישנא דתנא דמתניתין עד שיכתוב ויקעקע הכריחו לומר את פשטו כיון דתירוצם של הר"ן והרע"ב לא היה ניחא ליה אבל על רבינו ודכוותיה לכאורה קשה נהי דבלישנא דקרא ובלישנא דתנא דמתניתין סברו כתירוצם של הר"ן והרע"ב אבל מנ"ל הכרח לומר כתירוצם דלמא באמת הפשט כמ"ש רש"י:
ונ"ל בס"ד דרבינו ודכוותיה סברו הטעם של המל"ת זו משום חוקות העכו"ם כמ"ש רבינו בפ" כן וכיון שראו שדרך העכו"ם לשרוט תחלה ואח"כ ממלאין השריטה בצבע כמ"ש הב"ח יו"ד ס" ק"פ בפי' שדרך העכו"ם לעשות כן ע"כ הי' קשה להם דאי נאמר הפשט בהפסוק וכתובת קעקע כמ"ש רש"י היכי אסרה התורה כתובת קעקע משום חוקות העכו"ם הא העכו"ם אינם עושים כן אלא שורטין תחילה ואח"כ ממלאים השריטה בצבע אעכ"מ דכמו שהם עושין אסרה לנו התורה וע"כ מפרשו כן ועמ"ש כתובת קעקע עכצ"ל כמ"ש הרע"ב אבל רש"י לשיטתו דל"ס הטעם של המל"ת זו משום חוקות העכו"ם אלא גזה"כ כהנ"ל בשמו מחודש ב' ע"כ מפרש כמו שמורה פשטות לשון הקרא כמובן, וא"כ ממילא כיון שהרמב"ם ג"כ כתב בפי' הטעם של המל"ת זו משום חוקות העכו"ם עכצ"ל שגם הרמב"ם סובר לגמרי כרבינו וגם מלשון הרמב"ם יש להוכיח דסובר בפירושא דקרא כמ"ש הרע"ב מדכ' כתובת קעקע האמורה בתורה היא שישרוט על בשרו כו' ולכאו' קשה הא בהתורה כתיב כתובת קעקע לשון שמורה שכותב תחילה ואח"כ קעקע והיכי כתב הרמב"ם דכתובת קעקע האמורה בתורה היא שישרוט כו' אעכ"מ דסובר הפשט בהקרא כמ"ש הרע"ב, וכיון שהוכחנו בס"ד שהרמב"ם סובר לגמרי כרבינו א"כ נשאר עליו הדקדוק הנ"ל מחודש ב' דהיכי כתב או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור אבל לקמן בס"ד תמצא תירוץ על זה. והטור ז"ל יו"ד סי' ק"פ כתב וז"ל כתובת קעקע מחוקי העובדי כוכבים הוא והוא שכותב על בשרו בשריטה וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעוני' הרושמין ובכל מקום שעשה כן על בשרו חייב כו' עכ"ל ולכאורה קשה הא הוא בעצמו שם סי' קפ"א צווח על הרמב"ם דמדוע נתן טעם למצוה וא"כ היכי נתן הוא טעם על כתובת קעקע וגם הפרישה סי' קפ"א מרמז מזה אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר כיון דהטור גכ"ס כרבינו ולא כרש"י ומשו"ה לא מפרש אלא כרבינו וכדי שלא יהא קשה עליו קושיתינו הנ"ל דמה הכריחו דלא כרש"י ע"כ כתב את הטעם של המל"ת זו לרמז שהטעם הכריחו לפרש כרבינו, אבל בש"ע שם אף שמפרש כתובת קעקע כרבינו אעפי"כ כיון שלא הביא גם את הטעם אין זה הוכחה לומר שפסק כרבינו כיון שעדיין י"ל דחדא מהשני פירושים נקט כהנ"ל אליבא דהרמב"ם והזוה"ר אבל הטור שכ' גם את הטעם באמת מוכח דסובר לגמרי כרבינו כמובן. אבל הב"ח שם כתב להלכה שהרמב"ם והטור אינם חולקים עם רש"י אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והביא ראי' לזה ממתניתין גופא כמו שהוכחנו מהרמב"ם במחודש ב' ממ"ש או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור ובאמת היא ראי' אלימתא וגם הש"ך שם ס"ק א' פסק בזה כהב"ח וכ"ס היד הקטנה וגם מהב"ש אה"ע סי' קכ"ד ס"ק ט"ז נ"ל להוכיח דס"כ דמדהקשה דהיאך כשר גט שכתב וחתם על ידו של עבד בכתובת קעקע הא העדים שחתמו בכתובת קעקע נעשו רשעים והגט פסול ולכאו' מה הקשה דילמא סובר המחבר דאזהרת כתובת קעקע דוקא כששרט תחילה ואח"כ רשם בצבע אבל לא כשכותב תחילה ואח"כ קעקע וממילא י"ל שהעדים חתמו בכה"ג שכתבו תחילה ואח"כ קעקעו אעכ"מ דהב"ש סובר כהב"ח דליכא פלוגתא בזה:
ודע דאף שלגוף הדין לענין איסור באמת אין לנו שום נ"מ בין אי אמרינן דפליגי או לא כיון דאפי' כשנאמר שהרמב"ם והטור ל"ס כרש"י אעפ"כ בודאי מודים דמדרבנן עכ"פ אסור לקעקע ולכתוב מפני שנראית ככתובת קעקע וראי' לזה דבמכות שם איתא א"ר מלכיא אמר ר' אב"א אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע ואף שרב אשי חולק עליו והלכה כרב אשי כמו שפסקו רבינו והרמב"ם והטוש"ע הא ר"א לא חולק אלא משום דסובר שמכתו מוכיח עליו אבל לקעקע תחילה ואח"כ לכתיב בודאי גם ר"א מודה דאסור מדרבנן ועי' בתו' גיטין כ' ע"ב ד"ה בכתובת קעקע דאפילו קעקע גרידא בלא כתיבה סובר דאסור מדרבנן [ומ"ש התוס' שם וז"ל דאפילו אפר מקלה אסור ליתן על גבי מכתו כו' דנראה דפסק כרב מלכיא ולא כרב אשי וזה סתירה לכאורה למה שפסק התוס' במכות כר"א כבר דיבר הקובץ הל' עכו"ם פי"ב הלכ' י"א מזה ומיישב היטב עי"ש] א"כ מכ"ש כשקעקע תחילה ואח"כ כותב בודאי שאסור מדרבנן אפי' לפום שיטת רבינו וגם נ"ל דאפי' להפר"ח מובא בקובץ שם דל"ס כהתו' דגיטין אבל בזה כשקעקע תחילה ואח"כ כותב גם הפר"ח מודה דאסור וגם מהסמ"ק הנ"ל נ"ל להוכיח דס"כ מדכ' וז"ל וקיימ"ל דכל כתובת קעקע אסור כו' ואע"ג די"ל שרצה להודיענו בזה דלא פסק כר' שמעון דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז אבל אם זה לבדו היתה כוונתו מדוע ל"כ וקיימ"ל דעל כל כתובת קעקע חייב מדוע כתב אסור אעכ"מ שכיוון להודיענו דאע"ג דמה"ת אינו עובר אא"כ שורט תחילה ואח"כ קעקע כהנ"ל מחודש ב' דסובר כרבינו אעפי"כ לקעקע תחילה מדרבנן אסור וע"כ כתב דכל כתובת קעקע אסור כמובן, וכיון שבררנו בס"ד דלכ"ע קעקע תחילה ואח"כ כותב עכ"פ מדרבנן אסור ממילא לפי"ז לענין איסור באמת ליכא שום נ"מ אפי' כשנאמר דפליגי אלא הנ"מ לענין מלקות ואע"ג דבזמה"ז בלא"ה אין לוקין אבל לפמ"ש הש"ך יו"ד סי' ט"ז ס"ק י"ז באמת גם בזמה"ז יש נ"מ מזה לענין פסול לעדות מה"ת ולענין קידושין עי"ש וע"כ אכתוב בס"ד מה שנלענ"ד בזה לדינא:
עיין בריטב"א במכות שם שהרכיב ומפרש כתובת קעקע כהשני פירושים הנ"ל וצ"ל דסובר דהרמב"ם ורש"י לא פליגי כמ"ש הב"ח ובודאי דמחמת הראי' ממתניתין כמ"ש הב"ח כתב כן וא"כ לכאורה קשה על רבינו והר"ן והרע"ב דסברו בפי' דלא כרש"י היכי קאמר התנא כתב ולא קעקע כו' אינו חייב דנראה הא כתב וקעקע חייב הא לדידהו כתב וקעקע ג"כ פטור אעכצ"ל דהם סברו הפשט במתניתין כך כתב ולא קעקע כלומר כתב ולא קעקע תחילה אינו חייב ומינה הדיוק הא כתב וקעקע תחילה חייב אבל אם כתב ואח"כ קעקע באמת פטור ואח"כ ראיתי בקיצור פסקי הרא"ש שם שכ' וז"ל הכותב כתובת קעקע קעקע ולא כתב או שכתב על בשרו ולא קעקע תחילה אינו חייב עד שיקעקע ויכתוב בדיו כו' עכ"ל נראה בפירוש שהטור בק"פ הרא"ש סובר כרבינו וכיוון במלת תחילה שהוסיף לרמז את הפשט במתני' כמו שכתבנו ובאמת איני יודע דהיאך לא דיבר הב"ח ממ"ש הטור בק"פ הרא"ש, וממילא לפי דברינו הנ"ל נסתרה הראי' שכתבנו לעיל מחודש ב' דממ"ש הרמב"ם או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור מוכח דסובר כרש"י כיון די"ל הפשט גם בהרמב"ם על דרך שפירשנו במתניתין או שרשם בצבע ול"כ בשריטה תחילה וממילא גם בהזוהר הרקיע הנ"ל מחודש ב' י"ל ג"כ הפשט כן כמובן, נמצא לפי"ז כיון שרבינו והר"ן והרע"ב קיימו בחדא שיטתא ובהרמב"ם והזוה"ר ג"כ י"ל דס"כ כיון דנסתר' הראי' שכתבנו להיפך ומפשטות לשונם באמת נר' דסברו כן כיון דלא מפרשו כתובת קעקע אלא כמו שמפרש רבינו ומהסמ"ק והכלבו גכ"מ דסברו כן כהנ"ל מחודש ב' ובהטור עכצ"ל דס"כ מדהוסיף בק"פ הרא"ש מלת תחילה ממילא לפי"ז צ"ע לדינא אי פסול לעדות מה"ת אם כתב תחילה ואח"כ קעקע:
אע"ג (ב) דאיכא דפליג עלייהו ואמר אינו חייב כו'. לכאורה יש לדקדק הא האי דפליג על רבנן ר"ש הוא דסובר דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז כהנ"ל מחודש א' וא"כ מה רבותא היא זה דפסק כרבנן נגד ר"ש שכ' אע"ג כו' ונ"ל בס"ד בכוונת רבינו דהריטב"א במכות שם כתב שהרי"ף פסק כר"ש כיון דבר קפרא ורב אחא שקלי וטרי אליביה אלא הוא פסק כרבנן משום הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים עדיף ליה וגם מק"פ הרא"ש שם נראה דסובר בדעת הרא"ש שפסק כר"ש מדכ' ואינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז וגם המעיי"ח ד' פ"ו ע"ב אות ע"ט כתב שהרי"ף והרא"ש פסקו כר"ש מהטעם הנ"ל וכ"כ הב"י יו"ד סי' ק"פ בשם הר' ירוחם שיש פוסקים כר"ש אבל הוא לעצמו לא פסק כן, וא"כ י"ל שרבינו במ"ש אע"ג דאיכא דפליג עלייהו כיוון אהני מימרות דבר קפרא ורב אחא שמורים דלא כרבנן וה"א לפסוק כר"ש קמ"ל דאעפ"כ פסק הוא כרבנן משום הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים עדיף ליה כמ"ש הריטב"א כמובן, ועי' ביראים ז"ל סי' צ"ה ותראה שיש לדקדק בו בתרתי חדא דמדוע כתב וקיימ"ל כרבנן הא מלתא דפשיטא היא דכרבנן קיימ"ל נגד ר"ש משום הכלל דיחיד ורבים הל' כרבים ועוד כיון שפסק כרבנן מדוע הביא את המימרות דבר קפרא ודרב אחא הא הם שקלי וטרי אליבא דר"ש, אבל בהנ"ל י"ל דקושיא חדא מתורצה בחברתה די"ל כיון דהיראים רצה לגלות דמה הכריחו לומר וקיימ"ל כרבנן ע"כ הביא תחילה את המימרות דבר קפרא ודרב אחא כמובן, יוצא לנו מהנ"ל דרבינו והיראים והריטב"א ור' ירוחם קיימו בחדא שיטתא בהל' זו וגם הרמב"ם והסמ"ק והכלבו והזוה"ר הנ"ל פסקו כרבנן וא"כ יפה עשה הטור שפסק גכ"כ אע"ג שסובר בק"פ הרא"ש בדעת אביו הרא"ש שפסק כר"ש כיון דרוב מנין ורוב בנין מהפוסקים פסקו כרבנן:
ודע שיש לי כמה הערות על רבינו במל"ת זו חדא דמדוע לא הביא שגם אשה מוזהרת על לאו זה ועוד מדוע ל"כ שלוקין על לאו זה ותו מדוע ל"כ שאם אחר כתב בבשרו וקעקע בו אינו לוקה אא"כ סייע כדי שיעשה מעשה וכל הני דברים כתב הרמב"ם בהלכה הנ"ל, ואפשר דבהא דאשה סמך רבינו על הכלל שכ' במל"ת נ"ז דכל מל"ת שבתורה אחד האנשים ואחד הנשים חייבין והא דלא סמך הרמב"ם על הכלל זה שכ' בהלכה ג' שם ע"ז באמת כבר עמד הנ"מ סי' י' אות קמ"ד ומתרצו שפיר עי"ש, ועל הא דל"כ דלוקין על לאו זה י"ל דרבינו ל"כ ממלקות אלא היכא דאיכא למיטעי דאינו לוקה כהנ"ל מל"ת נ"ב מחודש ב' אבל במל"ת זו מהיכא תיתי דלא לילקי, והא דל"כ מהא דכשאחר כתב בבשרו וקעקע דכשמסייע לוקה י"ל דרבינו סובר כהכ"מ שכ' דלא ידע מקום מפורש להרמב"ם בזה אלא למד מדין הקפת הראש ועי' בסד"מ שם שתמה על הכ"מ שהיא תוספתא מפורשת פ"ג דמכות וז"ל הכותב כתובת קעקע בבשר של חבירו שניהם חייבין הרי מבואר שגם הכותב חייב והתוספתא מיירי שזה שנכתב עליו סייעו שעשה מעשה ולפיכך שניהם חייבין עכת"ד וצ"ל שלא היתה בתוספתא של הכ"מ וא"כ גם בתוספתא של רבינו י"ל דלא היתה אלא גם רבינו סובר שהרמב"ם למד א"ז מדין הקפת הראש וכיון שכן ממילא שפיר י"ל שרבינו סמך בזה על הא דהקפת הראש שכ' במל"ת נ"ז כמו שסמך בזה במל"ת נ"ח גבי השחתת הזקן על המל"ת נ"ז כמובן:
ועי' בפת"ש יו"ד סי' ק"פ שהביא בשם מעיל צדקה סי' ל"א שנסתפק בכתובת קעקע לענין חיוב מלקות אי בעינן אותיות דוקא או סגיא בשריטה בעלמא ולבסוף העלה דבעינן כתב אותיות ממש אלא דסגיא אפילו באות אחת, אבל לכאורה ק"ל על פסקו ממ"ש הר"ש משאנץ ז"ל [פירוש על הספרא מחד מבעלי התוס'] פ' קדושים פרשתא ג' פרק ו' אות י' וז"ל קעקע מלשון נקע והוא גומא ומקעקע וממלא גומות דיו וכוחל והוא הנקרא כתובת אע"ג שלא כתב אותיות אבל כתב על בשרו בלא קעקוע אינו חייב עכ"ל אלמא דלא בעינן אותיות וגם מסה"מ מל"ת מ"א נ"ל להוכיח דס"כ מדכ' הזהירנו מרשום בגופנו כו' ומדל"כ הזהירנו מכתוב בגופנו כו' מוכח בפי' דברשימה בעלמא בלא כתובת צורות אותיות סגיא וגם בחיבורו הל' עכו"ם פי"ב כתב כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרט על בשרו ול"כ מצורות אותיות כלום, ומה שהביא ראי' המ"צ ממ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין פי"ט במניינא דלאוין שלוקין עליהם אות קמ"ד הכותב כתובת קעקע כוונתו דמדכפל ול"כ הכותב קעקע הוכיח מזה דסובר דבעינן כתיבה ממש על זה י"ל שירא שלא נטעה דעל קעקוע גרידא חייב ובאמת אינו חייב מלקות עד שיכתוב בשריטה ויקעקע וע"כ קאמר הכותב כתובת קעקע ומה שלא אמר הרושם כתובת קעקע י"ל דלישנא דקרא נקט כמ"ש הר"ן הנ"ל מחודש ב' על התנא דמתניתין או י"ל דסמך על הלכ' עכו"ם וע"כ לא קפיד כל כך בלישנא וא"כ ליכא הוכחה כל כך מהל' סנהדרין דלידחי את הוכחה שהוכיח המ"צ בעצמו בריש דבריו שם מדבריו דהל' עכו"ם שהבאתי דלא בעינן צורות אותיות וגם לדחות את הראי' שהוכחנו מסה"מ הנ"ל, ועל הראי' שהביא המ"צ מקרבן אהרן ז"ל שכ' בפי' דבעינן צורות אותיות גם ע"ז יש לפקפק די"ל כיון דהק"א מפרש שם כתובת קעקע כרש"י הנ"ל מחודש ב' א"כ לפי"ז לפי מה שכתבנו במחודש ג' עכצ"ל דל"ס הק"א בטעמא דמל"ת זו כרבינו והרמב"ם אלא סובר כרש"י דגזה"כ היא וכיון דס"כ ע"כ סובר דבעינן צורות אותיות וגם מרש"י במכות שם באמת נראה דבעינן צורות אותיות מדכ' וז"ל כתובת קעקע כותב תחילה על בשרו כו' ומדכ' כותב תחילה נראה בפי' דס"כ וגם ברש"י נ"ל דכיון דסובר דגזה"כ הוא ע"כ ס"כ [וגם במהר"ם שיק ז"ל מצוה רנ"ד ראיתי אח"כ שכ' בדעת רש"י דבעינן כתובת אותיות אלא הוא כתב מטעם אחר] אבל רבינו והרמב"ם דסברו דטעמא דמל"ת זו משום חוקות העכו"ם וכיון שהעכו"ם אינם כותבין צורות אותיות אלא רושמין איזה סימן בעצמן שהם עבדים לעכו"ם כמו שנראה מרבינו והרמב"ם מדכתבו וזה הי' מנהג העכו"ם שרושמין עצמן לעכו"ם כו' באמת י"ל דלא בעינן צורות אותיות וא"כ לפי פסקו של הטור שכ' דטעמא דמל"ת זו ג"כ משום חוקות העכו"ם באמת ליכא ראי' לדינא מהק"א דבעינן צורות אותיות כמובן:
אבל נ"ל בס"ד להביא רא"ש אין עלי' תשובה לפסקו של המ"צ דהרמב"ם ברמזיו ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת מ"א כתב וז"ל שלא לכתוב בגוף כעובדי עכו"ם שנ' וכתבות קעקע וגו' עכ"ל ומדכ' שלא לכתוב מוכח בפי' דסובר דבעינן כתב ממש בצורות אותיות וגם מדכ' שלא לכתוב כעובדי עכו"ם מוכח דסובר דגם עכו"ם בכתב ממש בצורות אותיות כותבים וממילא לפי"ז מ"ש בסה"מ הזהירנו מרשום צ"ל כיון דכותבין במיני צבעונים כמ"ש הסה"מ ע"כ קרא כתיבה זו רשום דהתנא ג"כ קרא כן במשנה דשבת ק"ד ע"ב ובכל דבר שהוא רושם וקאמר הגמ' לאתויי במי תריא פרש"י מין פרי, וגם רבינו כתב ברמזיו שלא יכתוב איש בשריטה בבשרו ויקעקע השריטה בצבע ומדכ' שלא יכתוב מוכח גם מרבינו דבעינן צורות אותיות, ובקיצור הסמ"ג שלו ראיתי שכ' וז"ל לא תתנו כתובת קעקע בבשרכם הוא שישרוט על בשרו וימלא מקום השריטה כחול זה הי' מנהג העכו"ם שרושמין עצמן וכותבין שם הע"ז בבשרם עכ"ל ולכאו' מדוע כתב וכותבין שם הע"ז בבשרם דבשלמא אי הוה פסק כר"ש דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז אז י"ל דרצה ליתן טעם ע"ז ע"כ כתב שגם העכו"ם היו כותבין כן אבל כיון שפסק רבינו דלא בעינן שיכתוב שם ע"ז כמ"ש בפי' בחיבורו כאן א"כ מדוע כתב את זה אבל לפי דברינו דרבינו סובר דבעינן צורות אותיות י"ל דכדי שלא יהא קשה עליו הא איהו סובר דטעמא דמל"ת זו משום חוקות העכו"ם וא"כ מדוע צריך צורות אותיות ע"כ כתב שגם העכו"ם רושמין עצמן בכתובת אותיות כמובן, וגם החינוך מצוה רנ"ג כתב וז"ל שלא לכתוב בבשרינו כתובת קעקע כו' והענין הוא כמו שעושין היום הישמעאלים שכותבין בבשרם כתב מחוקה ותקוע שאינו נמחק לעולם ואין החיוב אלא בכתב חקוק ורשום בדיו כו' והעובר ע"ז וכתב אפי' אות אחד בכל מקום כו' לוקה עכ"ל מוכח בפי' דגכ"ס דבעינן כתב בצורות אותיות, וגם מהרי"ף והרא"ש יש להוכיח דסברו כן כיון דהם פסקו כר"ש דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז כהנ"ל מחודש ה', וכיון שזכינו לברר בס"ד שרבינו והרמב"ם והחינוך קיימו בחדא שיטתא דבעינן צורות אותיות וכ"ס רש"י וגם הרי"ף והרא"ש ס"כ א"כ שפיר פסק המ"צ אע"ג דהר"ש משאנץ ל"ס כן ודו"ק:
ומה דפשיטא ליה להמ"צ דאפי' על אות אחת חייב וז"ל משום דדוקא בשבת בעינן מלאכה שהי' במשכן דוקא ב' אותיות שכן היו כותבין על קרשי המשכן אבל ודאי שגם אות אחת מיקרי כתב עכ"ל גם החינוך ס"כ דכ' בפי' דעל אות אחת חייב כהנ"ל אבל המוצל מאש ז"ל סי' נ"א כתב וז"ל כתובת קעקע לא נתברר שיעורו אם הוא אפי' כל שהוא או נאמר שהוא כמו כתיבה בשבת שהוא שתי אותיות ה"נ שיעורו שתי אותיות ולא יהא חמיר משבת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' מעילה הגוזז בקדשים ששיעורו מלא הסיט מטעם זה עכ"ל נר' דהי' מסופק בדבר דפשיטא להו ובאמת כבר כתב הברכי יוסף יו"ד סי' ק"פ דאישתמיט מיניה דברי החינוך אבל הנר מצוה סימן י' אות קמ"ד המליץ בעדו שהיה מסופק אליבא דהרמב"ם כיון דיליף שיעורים גם לדברים אחרים משבת כמו שנר' מהל' מעילה עכ"ד ועי' במעיי"ח סי' הנ"ל מחודש ה' מה שהקשה על החינוך וא"כ י"ל שנם להמצ"מ הי' קשה על החינוך קושי' זו וע"כ נסתפק בזה שפיר אבל גם העיר מקלט מצוה רנ"ה סובר דחייב על אות אחת וכ"כ הדבר המלך שער ב' פס"ט, ודבר פלא ראיתי בר' בחיי ז"ל פ' קדושים פרשה י"ט פכ"ח שכ' וז"ל רשב"י אומר אינו חייב עד שיכתוב שם ד' שנ' וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ד' כלומר לא תתנו בכם שמי שהוא ד' עכ"ל וק"ל הא הגמ' במכות מפרש את דברי ר"ש שאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז וצ"ע והשם יאר עינינו בתורתו: