Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתוב (א) בפ' קדושים ושרט כו'. לכאו' גם כאן צריך טעם דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו במלת שלא כמו שהקשינו לעיל ריש מל"ת ס"א, ונ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח בהקדים עוד דקדוק אחד מה דק"ל ברבינו דזה נראה מכל המוני מצות חוץ מהסמ"ק דאזהרת מל"ת זו נכפלה בתורה דבפ' קדושים פרשה י"ח פ"ח כתיב ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם ובפ' ראה פי"ד פ"א כתיב לא תתגודדו שג"כ הזהיר שלא ליתן שרט לנפש דשריטה וגדידה אחת היא כמ"ש הגמ' מכות כ"א ע"א ומפרש הריב"ן ז"ל שם [עי' רש"י ז"ל מכות י"ט ע"ב ד"ה ה"ג ותראה דשם יצא נשמתו בטהרה ומשם ואילך מפרש ריב"ן וממילא לפי"ז כל מה שכתבנו לעיל מל"ת ס"א מחודש ב' בשם רש"י דמכות כוונתינו על ריב"ן אלא אשגירת לישנא דב"ח ז"ל יו"ד ריש סי' ק"פ כתבנו בשם רש"י אבל באמת ט"ס וצ"ל ריב"ן וגם מ"ש הב"י שם בשם רש"י דסוף מכות ג"כ ט"ס] וז"ל דתרווייהו בין ביד בין בכלי כו' עכ"ל ונ"ל דכיוון למ"ש הדינא דחיי ז"ל על מ"ש רבינו וגדידה ושריטה אחת היא כלומר דבין ביד בין בכלי חייב שאם גדד והתרו בו משום ושרט לנפש ואם שרט והתרו בו משום לא תתגודדו לוקה עכ"ל ועי' בסה"מ מל"ת מ"ה ותראה שהרמב"ם ז"ל נקט לאזהרה לא תתגודדו ועל הפסוק ושרט לנפש וגו' כתב שנכפלה וכן נקטו ז"ל היראים סי' צ"א החינוך ואלה המצות מצוה תס"ז העיר מקלט ומצה"ש מצוה תס"ח הדבר המלך שער ב' פ"א אבל רבינו נקט לאזהרה ושרט לנפש וגו' ועל הפסוק ולא תתגודדו צ"ל דסובר שנכפלה ושינוי זו באמת טעמא בעי ואף שלגוף הדין אין שום נ"מ ביניהם כיון דמאיזה פסוק שהתרו לוקה כהנ"ל בשם הדד"ח וכ"כ המנ"ח אעפ"כ בודאי דלא בחנם נקט רבינו להיפך וטעמא בעי.
ונ"ל בס"ד כך דרש"י פ' ראה כתב וז"ל לא תתגודדו לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים עכ"ל ומה שעמד הרמב"ן ז"ל שם על רש"י דלדבריו אפילו שלא על המת יהא מוזהר עי' במזרחי ובג"א ז"ל שם מה שתירצו ע"ז, אבל לי קשה על רש"י דבספרי פ' ראה איתא וז"ל לא תתגודדו לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת וכן הוא אומר ואגודתו על ארץ יסדה ד"א לא תתגודדו לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדין שנא' ויתגודדו בחרבות כמשפטם עכ"ל אלמא דהספרי סובר דלא תתגודדו הזהיר או שלא יעשו אגודות אגודות או שלא להתגודד לע"ז כדרך שהעכו"ם עושים דמדהביא הספרי את הפסוק ויתגודדו בחרבות כמשפטם מוכח בפי' שדיבר מלתגודד לע"ז וכ"נ בפי' מגמ' דמכות וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' ראה וז"ל לא תתגודדו כמשמעו לא תעשו כדרך שהאומות עושין על ע"ז וכה"א ויתגודדו כמשפטם ד"א לא תתגודדו לא כענין גדו אילנא אלא מלשון גדוד לא תעשו אגודות אגודות שיהו אלו פוסלין ואלו מכשירין אלו שומרין מקרא קודש היום אלו למחר אלא היו כלכם אגודה אחת כענין שנא' ואגודתו על ארץ יסדה עכ"ל וא"כ ק"ל היכא מפ' רש"י לא תתגודדו שלא תתנו גדידה ושרט על מת שלא כהספרי ונ"ל בס"ד ליישב דביבמות י"ג ע"ב איתא א"ל ר"ל לר' יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות והקשה הגמ' האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת ומסיק דתרתי שמעית מיניה עי"ש ולכאורה על הגמ' גופא קשה דהיאך קאמר דלא כהספרי ואי"ל דהגמרא באמת חולק על הספרי כיון דמגמ' דמכות נראה בפי' דגכ"ס כהספרי וא"כ אמא' לא אמר הגמ' ביבמות ג"כ דלא תתגודדו בא להזהיר שלא להתגודד לע"ז וצ"ל דגמ' דיבמות דיבר מפשטות הקרא ופשטות הקרא סובר הגמ' הזהיר שלא לעשות חבורה על המת והא שלא להתגודד לע"ז זה היא דרשה דקרא וכן איתא בפי' בסה"מ סי' הנ"ל עי"ש, ובלא"ה נ"ל דעכצ"ל דכל המוני מצות סברו בהגמ' כך דלכאורה יש להקשות דמדוע לא מנאו שלא להתגודד לע"ז למל"ת בפ"ע דבשלמא שלא לשרוט על המת ושלא להתגודד על המת לא מנאו לתרתי משום דשריטה וגדידה אחת היא כהנ"ל וכמ"ש הלח"מ הל' עכו"ם פי"ב הלכ' י"ג ועי' במעיי"ח דף קס"ה ע"ב אות ע"ט מ"ש על הלח"מ זה אבל שלא להתגודד לע"ז על זה באמת קשה מדוע לא מנאו למל"ת בפ"ע, אבל בהנ"ל מיושב שפיר דכיון דמנאו את זה דילפינן מפשטות הקרא ע"כ שוב לא מנאו למצוה פרטי' את מה דילפינן מדרשא דקרא זה ועי' בזוהר הרקיע מל"ת קמ"ז אות נ"ה שכ' ואלו שתי אזהרות לאו אחת הם במנין ולכאו' מדוע לא נתן איזה טעם לזה דמדוע לא מנאם לתרתי אבל בהנ"ל י"ל שכיוון למה שכתבנו וע"כ כיון שהקדים וכתב שם דגופיה דקרא הוא לא תעשו חבורה על מת ע"כ כתב אח"כ שפיר ואלו שתי אזהרות לאו אחת הם במנין כמובן, נמצא לפי הנ"ל מוכח מגמ' דיבמות דפשטות הקרא הזהיר שלא לעשות חבורה על המת והדרשא דקרא הזהיר שלא להתגודד לע"ז ועל שניהם לוקין כמו שא' במכות שם וכ"כ הרמב"ם הל' עכו"ם פי"ב הל' י"ג וכ"ס כל הפוסקים וגם א"ז ילפינן מלא תתגודדו שלא לעשות אגודות אגודות ואי דרשא גמורה היא זה או אסמכתא בזה יש פלוגתא, מהכ"מ ז"ל הלכה י"ד שם מוכח שדרשא גמורה היא מדהקשה דהיאך לוקין על המגדד עצמו הא הוי לאו שבכללות כיון שגם שלא לעשות אגודות אגודות ילפינן מפסוק זה אבל הסד"מ שם חולק עליו דלא הוי אלא אסמכתא וגם מהמזרחי פ' ראה נראה דס"כ אבל הג"א שם הוכיח מגמרא דיבמות שהיא דרשא גמורה ול"נ דמהספרי והפסיקתא הנ"ל גכ"מ כן ועל קושית הסד"מ עי' במהר"מ שיק מצוה תס"ח מה שתי' ע"ז. נחזור לעניינינו דמגמ' דילן מוכח דשתי אזהרות ילפינן מלא תתגודדו כהנ"ל ובהספרי והפסיקתא הנ"ל צ"ל חדא מתרתי או דבאמת חלקו על הגמ' דילן וסברו דלא תתגודדו לא הזהיר אלא שלא להתגודד לע"ז ואת זה שלא לעשות חבורה על מת ילפי מושרט לנפש וגו' ולא סברו דשריטה וגדידה אחת היא כמו שסובר ר' יוסי דמכות שם או י"ל דג"כ סברו כהגמ' דילן וכר' יוסי דשריטה וגדידה אחת היא ולא נקטו אלא את מה דילפינן מדרשה ומה דילפינן מפשטות הקרא מזה לא דיברו, וא"כ ממילא ל"ק על רש"י קושיתינו הנ"ל די"ל דרש"י סובר בהספרי והפסיקתא כפי' השני הנ"ל ורש"י לא נקט אלא את מה דילפינן מפשטות הקרא כהגמר' דיבמות הנ"ל וע"כ לא הביא את הדרשה דהספרי והפסיקתא כמובן, אבל רבינו י"ל דסובר כפשטינו הא' דהספרי והפסיקתא חולקים על הגמ' דילן ואף דלהלכה באמת סובר רבינו כהגמ' דילן כמ"ש בפי' דשריטה וגדידה אחת היא אפ"ה הי' עדיף ליה למינקט לאזהרה שלא לשרוט על המת את הפסוק ושרט לנפש כיון שהיא אזהרה לכ"ע גם להספרי והפסיקתא אבל הרמב"ם ודכוותיה י"ל דסברו כפשטינו הב' הנ"ל דהספרי והפסיקתא אינם חולקים על הגמ' דילן וע"כ נקטו שפיר לאזהרה את הפסוק לא תתגודדו אף דהפסוק ושרט לנפש כתיב ברישא כיון דמלא תתגודדו ילפינן ג"כ שלא לעשות אגודות אגודות ע"כ היה הפסוק זה עדיף להם וא"כ ממילא איכא ראי' מזה להכ"מ דלא תעשו אגודות אגודות דרשה גמורה היא ולא אסמכתא, וגם י"ל דמשו"ה לא נקט רבינו את המל"ת זו במלת שלא כיון שנכלל במל"ת זו שני דברים שלא לשרוט על המת ושלא להתגודד לע"ז והי' צריך להאריך ולמיפרט תרתי כיון דהאי מנייהו מפקת ומשום דרבינו רצה קצר ע"כ ל"כ במלת שלא כמובן, וגם מה מאוד יש ליישב בס"ד בהנ"ל את הסמ"ק דבסי' ע"ד מנה שלא לשרוט שריטה על המת ובסי' ע"ה מנה שלא לגדוד נראה דלא פסק כר' יוסי דשריטה וגדידה אחת היא וכבר עמד עליו הדינא דחיי אבל בהנ"ל י"ל דהסמ"ק סובר כפשטינו הא' הנ"ל דהספרי והפסיקתא סוברים דלא תתגודדו לא הזהיר אלא שלא להתגודד לע"ז ולא סברו כר' יוסי דשריטה וגדידה אחת היא וכיון דהספרי והפסיקתא ג"כ סברו כת"ק דר' יוסי דשריטה וגדידה לא אחת היא ע"כ פסק הסמ"ק כהת"ק אלא כיון דמסתם גמרא דיבמות נראה דלא תתגודדו הזהיר שלא להתגודד על המת דלא כהספרי והפסיקתא ע"כ פסק בזה הסמ"ק כסתם גמ' דיבמות כמובן, אבל לכאורה קושיא אחרת ק"ל על הסמ"ק דמדוע נקט בסי' ע"ד לאזהרה את הפסוק ובבשרם לא ישרטו שרטת דכתיב בכהנים פ' אמור פרשה כ"א פ"ה מדוע לא נקט את הפסוק דפ' קדושים ושרט לנפש דקאי על כל ישראל אבל אח"כ ראיתי שהלך בזה בעקבות הבה"ג ז"ל [מובא במצה"ש בסוף ספרו] שמנה בחלק לאוין שבמלקות ארבעים לא ישרטו שרטת וגם לא תתגודדו אלא על הבה"ג גופא עדיין קשה קושיתינו אבל לקמן בס"ד תמצא תירוץ ע"ז:
ודורש (ב) בת"כ שחייב על כל שריטה ושריטה כו' הכי איתא בספרא פ' אמור פ"א ובבשרם לא ישרטו שרטת יכול על חמש שריטות לא יהי' חייב אלא אחת ת"ל שרטת לחייב על כל שריטה ושריטה יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות חייבים על כל שריטה ושריטה אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתירות לא יהיו חייבים אלא אחת ת"ל שרטת שרטת לגז"ש מה שריטה האמורה בכהנים חייבים על כל שריטה ושריטה אף שריטה האמורה בישראל חייבים על כל שריטה ושריטה ומה שריטה האמורה בישראל אינן חייבים אלא על המת אף שריטה האמורה בכהנים לא יהיו חייבים אלא על המת עכ"ל וא"כ צ"ל דכוונת רבינו דבת"כ דרשינן מפסוק ובבשרם לא ישרטו שרטת שחייב על כל שריטה ושריטה וגם ילפינן בגז"ש שגם בישראל הדין כן וכ"כ בכוונת רבינו הדד"ח, אבל לכאורה ק"ל דבמכות כ' ע"ב איתא ת"ר ושרט יכול אפי' שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים ת"ל לנפש אינו חייב אלא על המת בלבד ומנין למשרט חמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל ושרט לחייב על כל שריטה ושריטה פירש הריב"ן ברש"י שם וז"ל ת"ל ושרט דמצי למיכתב לנפש לא תשרטו במקום ושרט לנפש לא תתנו לשון אחר ת"ל ושרט מריבוייא דוי"ו עכ"ל ואח"כ איתא בגמ' ר' יוסי אומר מנין למשרט שריטה אחת על ה' מתים שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לנפש לחייב על כל נפש ונפש והקשה הגמ' והא אפיקתיה לביתו שנפל ולספינתו שטבעה בים ומשני קסבר ר' יוסי שריטה וגדידה אחת היא וכתיב התם למת עכ"ל הגמ' חזינן דהברייתא שהביא הגמ' סוברת דילפינן מושרט שחייב על כל שריטה ושריטה וגם ר' יוסי לא פליג ע"ז אלא מוסיף על הת"ק דבשריטה אחת על ה' מתים ג"כ חייב על כל אחת ואחת כמו שמפרש הריב"ן שם וז"ל ר' יוסי מוסיף חיובי וא"כ ק"ל על רבינו דמדוע שבק את הדרש של הברייתא דגמ' ונקט את הדרשה דספרא, ותו ק"ל כיון דרבינו כתב אח"כ וגדידה ושריטה אחת היא מוכח דפסק כר' יוסי דברייתא דגמ' וא"כ מדוע שבק את הדרשה ול"ל דמשו"ה לא הביא את הדרשה דברייתא דגמ' כיון דמושרט דכתיב בישראל לא ידעינן אלא בישראל דחייב על כל שריטה ושריטה ולא בכהנים אבל מדרשה דספרא ידעינן בתרווייהו דא"כ על הגמ' גופא קשה מנ"ל דגם בכהנים הדין כן אעכצ"ל דהגמ' סובר דכמו דלדרשה דספרא ילפינן ישראל בגז"ש דשריטה שריטה מכהנים כמ"כ נמי ילפינן לדרשה דברייתא בגז"ש זו כהנים מישראל וא"כ נשאר' הקושיא בתקפה על רבינו דמדוע לא הביא את הדרשה דברייתא דגמ' וזה אצלי קושיא גדולה:
ונ"ל בס"ד ליישב דדרשה דברייתא דגמ' באמת איתא גם בספרא פ' קדושים פ"ו על הפסוק ושרט לנפש וא"כ לכאורה קשה על הספרא דל"ל שתי דרשות דחייב על כל שריטה ושריטה ואי"ל דדרשה דפ' קדושים איצטריך על ישראל והדרשה דפ' אמור איצטריך על כהנים כיון דבפ' אמור איתא בספרא דילפינן ישראל מכהנים בגז"ש וא"כ אכתי קשה ל"ל הדרשה דפ' קדושים ואח"כ מצאתי שכבר עמד על הקושיא זו היראים ז"ל סי' צ"א והניח בתימה וכשראיתי שהנחני בס"ד בדרך אמיתי בקושיא זו אמרתי בלבבי אולי עת רצון הוא להלוך עוד בדרך זה למצא גם תרופה על קושיא זו ודפקתי על שערי תשובה שלא ננעלו ומצאתי בס"ד את הדרך לעלות בית אל. דלפי מ"ש הריב"ן בלשון ב' הנ"ל דמריבוייא דוי"ו ילפי הספרא והברייתא מושרט דחייב על כל שריטה ושריטה י"ל כיון דפלוגתא דתנאי היא אי דרשינן וי"ו או לא עי' במלא הרועים ז"ל ח"ש כלל וי"ו אי דרשינן ובאות ח' שם כתב דאביי סובר דר' יהודא דריש וי"ו ורבא סובר דלא דריש וי"ו ובסנהדרין פ"ו ע"א איתא דסתם ספרא ר' יהודא וא"כ י"ל דהספרא דפ' קדושים אזיל אליבא דאביי דר"י דריש וי"ו וע"כ יליף בישראל דחייב על כל שריטה ושריטה מוי"ו דושרט ובכהנים באמת יליף משרטת ולא מגז"ש דשריטה שריטה כיון דלפום דרשה דהספרא דפרשת קדושים באמת לא איצטריך הגז"ש דשריטה שריטה ע"ז וע"כ לא דיבר בפרשת קדושים מהגז"ש כלום, אבל הספרא דפ' אמור י"ל דאזיל אליבא דרבא דר' יהודא לא דריש וי"ו וא"כ ליכא דרשה בישראל דחייב על כל שריטה ושריטה ע"כ יליף שם ישראל מכהנים בגז"ש ואפי' לפום שיטת התוס' דמוע"ק דף ח' שהביא המהרו"ע שגם רבא סובר דר' יהודא דוריש וי"ו י"ל דמ"ש הספרא פ' אמור יכול הכהנים כו' ויליף ישראל מכהנים בגז"ש האי יכול כו' קאמר אליבא דמ"ד דלא דריש וי"ו אבל למ"ד דדריש וי"ו באמת לא ילפינן ישראל מכהנים בגז"ש כמו שכתבנו, וא"כ ממילא ל"ק קושית היראים אלא על היראים י"ל דסובר כפשטו הא' של הריב"ן הנ"ל דלא מריבוייא דוי"ו דריש הספרא בישראל דחייב על כל שריטה ושריטה אלא כמ"ש הריב"ן בפי' הא' הנ"ל וא"כ תו ל"ל כתירוצינו ואפ"ה סובר הספרא דבגז"ש ילפינן ישראל מכהנים ע"כ הניח היראים את הקושיא בתימה אבל לפי פשטו השני של הריב"ן דמריבוייא דוי"ו דריש הספרא באמת ל"ק קושית היראים ודו"ק:
ומה מאד נ"ל בס"ד ליישב בהנ"ל את רש"י דפ' אמור פרשא כ"א פ"ה שכ' וז"ל ובבשרם לא ישרטו שרטת לפי שנ' בישראל ושרט לנפש לא תתנו יכול שרט חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לא ישרטו שרטת לחייב על כל שריטה ושריטה שתיבה זו יתירה היא לדרוש שהי' לו לכתוב לא ישרטו ואני יודע שהיא שרטת עכ"ל ולכאורה קשה מדוע ל"כ שישראל גמרינן בגז"ש מכהנים עי' במזרחי שם שג"כ דיבר מזה ותירץ דרש"י סמך על מה שהביא את הגז"ש זו גבי קרחה וכן תירץ הג"א שם עי"ש אבל לא זכיתי בעוה"ר להבין את תירוצם כיון דלפי תירוצם צ"ל דרש"י סובר כהספרא דפ' אמור וא"כ קשה היכי כתב רש"י לפי שנ' בישראל ושרט לנפש לא תתנו יכול כו' הא בספרא שם לא כתיב האי לפי שנ' כו' ותו מה שייכות יש זה לזה דנאמר בשביל זה דגבי כהנים לא יהא חייב על כל שריטה ושריטה, אבל אנן לפי דרכינו נ"ל בס"ד, דרש"י סובר כמ"ד דדריש וי"ו וה"ק לפי שנ' בישראל ושרט לנפש לא תתנו כוונתו וגמרינן בישראל מושרט שחייב על כל שריטה ושריטה יכול שרט חמש שריטות כו' כלומר כיון דחזינן דהתורה גילתה לנו בישראל מריבוייא דוי"ו דחייב על כל שריטה ושריטה א"כ לפי"ז אי לא הוה מגלה לן גם בכהנים שהדין כן אז הוה יכלינן למימר דבכהנים באמת אינם חייבים על כל שריטה ושריטה מדגלי רחמנא א"ז בישראל דוקא ע"כ כתב רחמנא בכהנים ג"כ שרטת יתירה ללמד על זה, וממילא לפי"ז שפיר עשה רש"י שלא דיבר מהגז"ש כלום כיון דרש"י באמת סובר דבישראל לא בגז"ש ילפינן אלא מריבוייא דוי"ו דושרטת כמ"ש הספרא דפ' קדושים וכמדומה לי שכוונתי בס"ד בדעת אמיתי ברש"י, וא"כ ממילא י"ל שגם רבינו סובר כהאי מ"ד דדריש וי"ו [ועי' במהרו"ע שם שכן באמת הלכה] וה"ק רבינו ודורש בת"כ שחייב על כל שריטה ושריטה כוונתו שבת"כ פ' קדושים ופ' אמור דורש מוי"ו דושרטת ומשרטת יתירה דבין ישראל ובין כהנים חייבים על כל שריטה ושריטה וכיון שרבינו כיוון למה שכתבנו ע"כ לא דיבר מהגז"ש כלום כמו שלא דיבר רש"י וע"כ הביא את הת"כ ולא את הגמ' דמכות כיון דרצה לגלות דהשני דרשות דת"כ לא פליגי אלא גם בפ' קדושים סובר הדרש דשרטת בפ' אמור אלא את הגז"ש לא סובר בפ' קדושים כמו שכתבנו ודו"ק:
וממילא יש ליישב בס"ד בהנ"ל גם הקושיא שהקשינו על הבה"ג והסמ"ק הנ"ל סוף מחודש א' די"ל דהם ג"כ סברו כפי' השני של הריב"ן הנ"ל דמריבוייא דוי"ו דריש הספרא שהיא הברייתא דגמ' דמכות שחייב על כל שריטה ושריטה אלא כיון שהם באמת סברו כהאי מ"ד דלא דריש וי"ו וא"כ לא ידעו בישראל שחייב על כל שריטה ושריטה אלא מגז"ש דכהנים ע"כ הביאו הם לאזהרה את הפסוק ובבשרם לא ישרטו שרטת כיון דמפסוק זה ילפינן בגז"ש דגם בישראל חייב על כל שריטה ושריטה כמובן, או י"ל דהבה"ג והסמ"ק לעולם ג"כ סברו כהאי מ"ד דדריש וי"ו אלא סברו כפי' הא' של הריב"ן הנ"ל דלא מריבוייא דוי"ו דריש הספרא דחייב על כל שריטה ושריטה וא"כ נשאר לדידהו קושית היראים הנ"ל וצ"ל כמ"ש הר"ן נדרים דף ג' ע"א ד"ה לנדור שגם על מלתא דאתיא בגז"ש אמרינן דטרח וכתב לה קרא וממילא לפי"ז באמת הגז"ש עיקר הלימוד דגם ישראל חייב על כל שריטה ושריטה וכיון דעיקר הלימוד הגז"ש היא ע"כ נקטו לאזהרה את הפסוק ובבשרם לא ישרטו שרטת כיון דמפסוק זה ילפינן בגז"ש דגם ישראל חייב על כל שריטה ושריטה, אבל היראים דסובר כהשט"מ מובא ביד מלאכי סי' תי"ט דדוקא היכא דכתיב בקרא בהדיא שייך למימר טרח וכתב לה קרא אבל במה דלא אתיא אלא מריבוייא ולא כתיב בהדיא ע"ז לא אמרינן דטרח וכתב לה קרא דמה אולמיה דריבוייא מהגז"ש עי"ש וכיון דמה דילפינן מושרט דחייב על כל שריטה ושריטה ג"כ לא הוי מלתא דכתיב בהדיא אלא דאתיא מריבוייא ע"כ לא יכלינן למימר בזה דטרח וכתב לה קרא וע"כ הקשה היראים שפיר ועי' ביראים שכ' וז"ל תרי ריבויי לחייב על כל שריטה ושריטה ל"ל ומדכי תרי ריבויי נר' בפי' שכיוון למה שכתבנו אבל על הבה"ג והסמ"ק י"ל דלא סברו כהשט"מ וע"כ י"ל לדידהו שפיר כמו שתירצנו ודו"ק:
ומה (ג) שמצינו בסנהדרין שכשנפטר ר"א כו', נראה מרבינו דדרך הכאה לא דרך שריטה דוקא ג"כ אסור ולא כהרמב"ן ז"ל דיליף מהא דר"ע דדרך הכאה מותר מובא ברא"ש ז"ל מוע"ק פ"ג סי' ק"מ וגם הרא"ש תמה על הרמב"ן והסכים לתירוצו של התוס' דסנהדרין ס"ח ע"א ד"ה היה שג"כ תירץ כמו שמתרץ רבינו דעל התורה והמצות הי' עושה כן, אבל לכאורה ק"ל מדוע הביא הרא"ש את ההיתר ע"י הכאה דוקא בשם הרמב"ן הלא התו' יבמות י"ג ע"ב ד"ה דאמר הביא בשם הר"י גכ"כ וצ"ל משום דהתו' כתב אי נמי ובא"נ באמת מתרץ הר"י כמו שתירץ התו' דסנהדרין והתו' דסנהדרין לא הביא אלא את התירוץ זה נראה דהתוס' סנהדרין סובר דבאי נמי חזר הר"י מהתירוץ הראשון ע"כ לא הביא הרא"ש אלא בשם הרמב"ן וכיון דהרא"ש רצה לרמז א"ז ע"כ הביא את התו' דסנהדרין ולא את התו' דיבמות אע"ג דקודמת בחד סדר אבל הב"י יו"ד סי' ק"פ שאין כוונתו שם לפרש את הרא"ש אלא הביא את השיטות בענין זה ע"כ הביא את התירוץ שני של התוס' דיבמות שקודמת בסדר כמובן, או י"ל דמשו"ה הביא הב"י את התו' דיבמות כדי שלא נאמר דהתו' דיבמות באמת סובר שהר"י סובר כהרמב"ן ואי נמי שכ' התו' הם דעת עצמו ולא דעת הר"י ואז הי' קשה על הרא"ש קושיתינו דמדוע לא הביא גם בשם ר"י ע"כ הביא הב"י על דברי הרא"ש את התוס' דיבמות והראה בזה דבאי נמי באמת חזר הר"י וע"כ לא הביא הרא"ש אלא בשם הרמב"ן וממילא ל"ק קושית חידושי הגהות על הב"י שם עי"ש ותבין, ולהלכה הביא המחבר שם את שיטת הרמב"ן בשם יש מי שאומר הראשון ואת שיטות הרא"ש והתו' בשם יש מי שאוסר וכפי הכלל שבידינו דבלשון זה דעת המחבר לפסוק כהיש מי שאוסר וכיון דרבינו גכ"ס כן בודאי שכן הלכה, אבל לכאורה יש להקשות דמדוע לא דיבר המחבר בפי' גם מזה דעה"ת והמצות מותר ואפשר כיון דהריטב"א ז"ל במכות כ' ע"ב פסק כהרמב"ן ועל תירוצו של התוס' דעה"ת והמצות מותר כתב שהוא דוחק ע"כ פסק המחבר הכא לחומרא והכא לחומרא כמובן, והדד"ח הביא בשם המאירי דדוקא בפני המת אסור הגדידה ושריטה אבל שלא בפניו מותר ובזה מתרץ את ר"ע אבל הדד"ח חולק עליו וכתב שמגמ' בסנהדרין מוכח בפי' שר"ע היה בפני המת וע"כ העלה לדינא שגם שלא בפני המת אסור ופליאה לי שבספר בה"ג ביו"ד שם הביא ג"כ את השריטה זו ולא חולק שם אבל להלכה דאי כמ"ש בדד"ח כי גם הלבוש ביו"ד שם פסק כן:
ומ"ש רבינו ובכלל לא תתגודדו כו' שני בתי דינין בעיר אחת כו', כתב המרש"ל ז"ל בביאורו ע"ז וז"ל הספר [כוונתו על רבינו שקראו כן] לא נחת לדקדק אליבא דהלכתא אלא שבא לפרש המקרא דדרשינן מיניה שלא יעשו אגודות אבל העיקר כרבא דפליג על אביי ואמר דלא שייך אגודות אלא בב"ד אחד פלגא מורין כב"ש ופלגא מורין כב"ה עכ"ל אבל לא זכיתי להבין את דבריו הא הרמב"ם הל' עכו"ם פי"ב הל' י"ד כתב ג"כ כלשון רבינו ובהרמב"ם עכצ"ל דפסק כן כיון שהביא בחיבורו להלכה א"כ מהיכא תיתי נאמר ברבינו שהלך בעקבותיו כהנ"ל בשם המרש"ל מל"ת נ"ח של"כ את זה להלכה ואח"כ ראיתי שגם הדד"ח עמד על המרש"ל בזה, ועי' בכ"מ ובלח"מ שם מ"ש על הרמב"ם זה אבל הרדב"ז ח"ה בלשונות הרמב"ם סי' י"א והמעיי"ח סי' הנ"ל מיישבו את הרמב"ם בטוב טעם א"כ גם אליבא דרבינו י"ל כן ולהלכה עי' מג"א סי' תצ"ג ס"ק ו' שמברר היטב א"ז וגם בפרמ"ג שם, ודע שהנר מצוה סי' י' אות קמ"ב תמה דמדוע לא נתנו שיעור לשריטה וגדידה כמו שנתנו בקריחה וגם תמה על המצ"מ סי' נ"א שאסף שם את כל הדברים שלא נתנו להם שיעור מדוע לא דיבר גם מזה וגם לי עלה ברעיוני תמיהותיו אבל ראיתי בריטב"א בסוגיתינו דמכות שכ' וז"ל ומדלא יהיב תלמודא שיעורא לשריטה ש"מ שהוא בכל שהוא עכ"ל וא"כ י"ל שגם המצ"מ ראה שפשיטא ליה להריטב"א שהיא בכ"ש וע"כ לא דיבר מזה: