Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השמר (א) לך כו' אזהרה שלא יתגאו כו'. גם כאן לא התחיל רבינו ז"ל במלת שלא וזה טעמא בעי כהנ"ל ריש מל"ת ס"א ונ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח דהרמב"ם ז"ל לא מנה את המל"ת זו כמ"ש רבינו בעצמו כאן ובסוף הקדמתו ולכאורה מדוע לא מנאה ובמה פליגי אבל כבר עמד על הרמב"ם הפ"ד ז"ל בד"מ ח"ב דף ס"ד ע"ב ותירץ וז"ל והרמב"ם לא הזכיר אזהרה זו משום שהיא מהצוויי' הכוללים וכבר השריש בשורש הד' שהצוויים הכוללים אין ראוי למנותם עכ"ל וממילא לפי"ז צ"ל דבזה פליגי רבינו סובר דאפי' אזהרה מהצוויים הכוללים ג"כ ראוי למנות והרמב"ם סובר דאינה ראוי, אבל לכאו' ק"ל על הרמב"ם מגמ' דסוטה ה' ע"א דאיתא שם אזהרה לגסי הרוח מנין אמר רבא אמר זעירי שמעו והאזינו ואל תגבהו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת וכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך וכדרב אבין אמר ר' אילעא דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בל"ת עי' רש"י שם ולכאורה צריך להבין דלמה שאל הגמ' על אזהרה מה נ"מ מזה אי הוי ל"ת או לא כיוון דלענין מלקות בלא"ה אין לוקין כיון שהוא דבר התלוי בלב ואפי' כשאמר בפני עדים שהוא גס רוח [כמ"ש רש"י ב"מ מ"ג ע"ב ד"ה החושב לשלוח יד וז"ל אמר בפני עדים] נ"ל דג"כ אינו לוקה כיון דעיקר הלאו תלוי בלב וכמ"ש רבא סנהדרין ס"ה ע"א שאני מגדף הואיל וישנו בלב פי' רש"י עיקר חיוב הבא עליו תלוי בלב וא"כ מדוע שאל הגמ' על האזהרה ואי"ל דאליבא דר' יהודא שאל דסובר דלאו שאב"מ לוקין עליו דזה לא מסתבר דסתם גמ' ישאל אליבא דר"י דלית הלכתא כוותיה, אעכצ"ל דלענין למנות בין המצות שאל הגמרא על האזהרה וע"ז אמר זעירי דהאזהרה מדברי קבלה ואינה נמנית בין המצות ורנב"י סובר דהאזהרה מה"ת ונמנית אבל לכאורה מדוע ל"ס זעירי כרנב"י וצ"ל דזעירי ל"ס כר' אבין דהשמר פן ל"ת [אבל באל לא פליג כיון דכתיב אל תפנו אל האובות וכמו שנראה מגמ' עירובין י"ז ע"ב דעל לאו שבאל לוקין לכ"ע לפי תירוץ התו' שם דעקימת פיו הוי מעשה] וע"כ למד זעירי אזהרה לגס רוח מואל תגבהו אבל רנב"י דסובר כר' אבין דהשמר פן ג"כ ל"ת ע"כ יליף שפיר מהשמר לך וגו' וממילא לפי"ז צ"ל אליבא דרנב"י חדא מתרתי או דסובר דהל"ת זו לא הוי מהצוויים הכוללים וע"כ סובר דנמנית או דסובר דאפי' ל"ת מהצוויים הכוללים ג"כ נמנית וא"כ אכתי קשה על הרמב"ם דמדוע לא מנה את המל"ת זו כיון דל"ל כתירוצו של הפ"ד וגם ל"ל דהרמב"ם לא פסק כרנב"י אלא כרבא משמיה דזעירי כיון דפסק כר' אבין דהשמר פן ואל ל"ת כמ"ש בפי' בסה"מ מל"ת צ' ובחיבורו הל' מעשה הקרבנות פי"ח הל"ד:
וגם ראיתי במגדל עוז ז"ל הל' דעות פ"ב הל"ג שג"כ תמה על הרמב"ם דמדוע לא מנאה ותירץ וז"ל אני אומר הטעם לפי שהדבר מסור ללב וכן יחסו הכתוב תועבת ד' כל גבה לב ומי מכיר בו אלא השם יתעלה וכבר אמרו ז"ל על כל דבר המסור ללב נאמר ויראת מאלהיך והלאוין הבאין בחשבון הם הניכרין לעולם וב"ד יכולין להזהיר עליהן עכ"ל נראה דסובר שהרמב"ם לא מנה אלא הני לאוין שלא נמסרו ללב אבל ק"ל עליו מאד הא המל"ת הראשונה שמנה הרמב"ם לא יהי' לך וגו' ג"כ דבר התלוי במחשבה ובלב כמ"ש בסה"מ מל"ת א' שהזהירנו מהאמין באל אחר זולתו ואמונה תלוי' בלב וברמזיו ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת א' כתב מצוה ראשונה ממל"ת שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולת ד' ועל המחשבה ג"כ לא יכלו הב"ד להזהיר ובמל"ת מ"ז מנה שלא לתור אחר מחשבת הלב ובמל"ת ש"ב מנה שלא לשנא בלב וא"כ ל"ל כתירוצו של המ"ע כי דבריו באמת צ"ע. ובחשק שלמה ש"ס ווילנא בסוטה שם ראיתי שכ' וז"ל והרמב"ם לא חשיב ליה כלל במנין המצות וכתב המגלת אסתר שם דלאו שכולל כל התורה לא קחשיב והדבר תמוה דהא חשיב לקרא דאנכי ד' אלקיך במנין העשין ואף שג"כ כולל כל התורה וטפי היה נ"ל דלאו שנלמד מהשמר ופן ואל אינו נחשב במנין הלאוין עכ"ל וגם על תירוצו ק"ל הא מנה בסה"מ מל"ת פ"ט שלא להעלות קדשים בחוץ שנ' השמר לך פן תעלה עולותיך ואפי' נאמר דהח"ש ל"כ את כללו אלא בהני ל"ת שהן בלאו אבל בהל"ת שבכרת דרק אזהרתן ילפינן מהשמר פן ואל הני ל"ת באמת מנה כיון דעל האזהרה לא קפיד הרמב"ם דמהיכא היא כמ"ש בסה"מ בשרשיו דאפי' אם היא מלאו שבכללות ג"כ מנה אפי' אם באמת לזה כיוון הח"ש עדיין ק"ל עליו הלא מנה בסה"מ מל"ת י' שלא לפנות אחר ע"ז שנ' אל תפנו אל האלילים ובמל"ת שכ"א מנה שלא להלוך חוץ לתחום שנ' אל יצא איש ממקומו והני תרי ל"ת במלקות הם ולא בכרת כמ"ש הרמב"ם בסה"מ שם ובחיבורו הל' עכו"ם פ"ב והל' שבת פכ"ז וכיון שמנה הני ל"ת שבאל מה"ת לא ימנה הני שנלמדו מהשמר פן הלא לר' אבין שווים הם, גם מ"ש הח"ש בשם המג"א במחילת כבודו המג"א לא מתרץ אלא על מה שלא מנה הרמב"ם מפסוק השמר לך פן תשכח שלא ישכח אמונת האלקית כמו שמנה הרמב"ן עי"ש אלא הפ"ד מהקאת מ"ש הח"ש בשם המג"א כהנ"ל, ומה שהקשה הח"ש ממ"ע אנכי כבר הקשה א"ז על הרמב"ם גופא העיקרים מאמר א' פי"ד הבאתי ולקמן מ"ע א', נחזור לענינינו דלפי הנ"ל מוכח דל"ל אליבא דהרמב"ם לא כחד מהג' תירוצים הנ"ל וא"כ נשארה הקושיא על הרמב"ם בתקפה דמדוע לא מנה את המל"ת זו:
וע"כ נ"ל בם"ד ליישב את תירוצו של הפ"ד דעל קושיתינו הנ"ל י"ל כך דהמרש"א ז"ל בח"א בסוטה שם ג"כ עמד ממ"ש הגמ' אזהרה לגסי הרוח מנין ה"ל אם לענין איסורא קאמר מפורש בכמה מקראות ואם לענין מלקות קא' הא אמרינן דאין למדין מדברי קבלה ואפשר דקאי אדלעיל דעונשין אותו בדין גיהנם ואין עונשין נמי משמיא אא"כ מזהירין עכ"ל וא"כ לפי דברינו הנ"ל שהוכחנו דליכא מלקות בלאו זה ע"כ גם לרנב"י צ"ל כמ"ש המרש"א, אבל לכאורה ק"ל על המרש"א דלפי מ"ש התו' שבועות ז' ע"א ד"ה ואחת בתירוצו הב' דכרת לא בעי אזהרה א"כ היכי קאמר דעונש משמיא בעי אזהרה וצ"ל דהמרש"א קאמר לפום תירוצו הא' של התו' דשבועות דכרת בעי אזהרה וממילא לפי"ז שפיר י"ל דהרמב"ם לשיטתו דסובר בסה"מ סוף שורש י"ד כתירוצו הא' של התו' דשבועות באמת סובר הפשט בגמ' דסוטה כמ"ש המרש"א וע"כ שפיר י"ל כמ"ש הפ"ד ול"ק קושיתינו הנ"ל וגם זה ל"ק דמנ"ל להרמב"ם דהל"ת זו היא מהצוויים הכוללים דע"ז י"ל כיון דרי יוחנן בסוטה ד' ע"ב סובר דכל המתגאה כאלו כפר בעיקר שנ' ורם לבבך ושכחת וגו' והרמב"ם הלכ' דעות פ"ב הל"ג פסק כן עכ"ס שפיר שהיא מהצוויים הכוללים ודו"ק:
אבל על רבינו י"ל דקודם החלום שכ' כאן וגם בהקדמתו הי' גכ"ס כתירוצו הא' של התו' דשבועות וכהרמב"ם וע"כ לא הי' בדעתו למנות את המל"ת זו אבל אחר שנתעורר בחלום למנותה י"ל שנתאמת אצלו כתירוצו השני של התו' דשבועות דכרת ל"צ אזהרה וא"כ תו ל"ל הפשט בגמ' דסוטה כמ"ש המרש"א אעכצ"ל כפשטינו דלמנותה בין המצות שאל הגמ' אזהרה מנין וא"כ מוכח מרנב"י דצריך למנותה וע"כ מנה רבינו אותה וזה היא דכ' רבינו בצחות לשונו אח"כ עיינתי בספר פ"ק דסוטה כו' דלכאורה קשה וכי לא ידע גם קודם החלום מגמ' דסוטה אלא כוונתו דאח"כ הי' מעי' את הפשט בגמ' דסוטה וראה דלפי תירוץ הב' של התו' דשבועות מוכח מגמ' זו דצריך למנותה, וגם מיושב בס"ד מ"ש ברמזיו רמז מל"ת ס"ד וז"ל השמר לך פן תשכח וגו' לאו זה נאמר אלי במראה לכתבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח ואח"כ מצאתיו במס' סוטה עכ"ל נראה לכאורה בפי' דקודם החלום לא ידע מגמ' דסוטה וזה דבר שאין הדעת סובלתו ותו דאי באמת לא ידע מגמ' דסוטה או אפי' כשנאמר שלא הי' בזכרונו א"כ קשה היאך הי' נגמר בדעתו תיכף אחר המראה מקודם שראה את הגמ' למנותה כמו שנראה בפי' כן מלשונו כאן וגם ברמזיו הלא מקודם שראה או שזכר את הגמ' דסוטה עדיין קשה עליו דמנ"ל שהחלום הי' שימנה שלא להתגאה למל"ת הא בחלום לא אמרו ליה אלא הנה שכחת את העיקר השמר לך פן תשכח וגו' ודלמא הראו לו בחלום ששכח למנות מפסוק זה שלא לשכח אמונת אלקית כמו שמנה הרמב"ן אעכ"מ דגם קודם החלום ידע דרנב"י למד מפסוק זה אזהרה שלא להתגאות וע"כ לא הי' סובר כהרמב"ן אפי' תיכף אחר המראה כיון דאפי' כשאמרינן הפשט בגמ' דסוטה כמ"ש המרש"א גכ"מ מרנב"י דלא כהרמב"ן [ואי קשיא א"כ היכי קאמר הרמב"ן נגד הגמ' כבר תירץ הדינא דחיי א"ז עי"ש] וכיון דידע מגמ' דסוטה א"כ קשה מעיקרא מה קסבר ולבסוף מה קסבר אבל לפי דברינו הנ"ל מיושב בס"ד שפיר ודו"ק, וממילא לפי"ז באמת צ"ל דרבינו והרמב"ם פליגי אי למנות מהצווים הכוללים בין המצות או לא. אבל נ"ל בס"ד דלעולם גם רבינו סובר בזה כהרמב"ם דאין מונין הצוויים הכוללים אלא בזה פליגי דבסוטה ד' ע"ב איתא א"ר יוחנן משום רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עובד ע"ז כתיב הכא תועבת ד' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך ור' יוחנן דידי' אמר כאלו כפר בעיקר כו' והרמב"ם הל' דעות פ"ב הביא את הא דר' יוחנן דידי' ומרבינו נראה דפסק כר"י משום רשב"י מדכ' וז"ל והאריכו רבותינו בגנאי גסי הרוח במס' סוטה שנקראו תועבה כדכתיב תועבת ד' כל גבה לב כו' ומדכ' שנקראו תועבה ול"כ כאלו כפר בעיקר מוכח דל"פ כר"י דידי' והטעם י"ל כיון דעל הא דאמר רב בסוטה שם דלת"ח צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית אמר רנב"י לא מינה ולא מקצתה מי זוטר דכתיב ביה תועבת ד' כל גבה לב ומדלא אמר רנב"י ומי זוטר שהוא ככופר בעיקר דחמיר יותר מוכח דל"ס כר' יוחנן דידי' וע"כ ל"פ רבינו כן ועל הרמב"ם י"ל דמשו"ה הביא רנב"י את הפסוק כל גבה לב כיון דממלת כל למד דאפי' כל שהוא לא יהא בו כמו דגמרינן מכל חלב ח"ש אבל באמת י"ל דגם רנב"י סובר כר"י דידי' כמובן, וא"כ י"ל דהרמב"ם לשיטתו דהמתגאה כאלו כופר בעיקר עכ"ס דלאו זה מהצוויים הכוללים וע"כ לא מנה אותו אבל רבינו לשיטתו דל"ס דהוי ככופר בעיקר א"כ לא הוי מהצוויים הכוללים וע"כ מנאו שפיר ודו"ק וגם הסמ"ק ז"ל סי' כ"ב דמנה ג"כ את המל"ת זו צ"ל דסובר כרבינו אבל כל השאר מוני המצות ז"ל צ"ל דסברו כהרמב"ם וע"כ לא מנאו אותה, וא"כ י"ל דמשו"ה לא התחיל רבינו את המל"ת זו במלת שלא כדי לרמז בשינוי זו שאינה דומה המל"ת זו לשאר מל"ת כיון דלא כל המוני המצות מנאו אותה או י"ל דהני ל"ת דגמרינן מהשמר פן לא התחיל במלת שלא כדי לרמז דלא הוי ל"ת לכ"ע כהנ"ל דזעירי ל"ס דהשמר פן ל"ת ומה"ט י"ל לא התחיל רבינו גם את המל"ת י"ג במלת שלא כמובן:
ומכאן (ב) אזהרה כו' הן בחכמה כו', לכאורה לפי מ"ש רבינו שהמתגאה בחכמה עובר בלאו א"כ קשה על מעשה דרשב"א תענית כ' ע"א דהיאך הי' עובר על לאו ואפי' כשנאמר דבאמת מט"ז הי' האי אדם מכוער שהי' אליהו כמ"ש רש"י דהתו' שם חרה לו כל כך וכמו שמפרש המרש"א ח"א שם האי ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן שאיתא שם שלא יהא דעתו גסה עי"ש אפי' כשנאמר כן עדיין על רשב"א גופא קשה דהיאך הי' עובר על לאו, ואפשר דרשב"א סובר כרב דסוטה הנ"ל דלת"ח צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית וזה הוא דקאמר הגמרא דתענית ושמח שמחה גדולה והי' דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה כלומר מפני שהי' למד תורה הרבה והי' ת"ח ע"כ היתה דעתו גסה עליו כיון דלת"ח צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית והגסות שלו באמת ג"כ לא הי' יותר אלא מפני שבאמת הלכ' כרנב"י דסוטה שם דאמר לא מינה ולא מקצתה ע"כ נזדמן לו אליהו זל"ט בדמות אדם מכוער ללמדו שאין הל' בזה כרב וכמ"ש התו' שם ולטוב נתכוון כדי שלא ירגיל בדבר, ומה מאד מיושב בזה מה דק"ל על הרמב"ם הל' דעות פ"ב הל"ג דפסק דלא כרב כמ"ש הגמי"י שם אבל בהנ"ל י"ל כיון דממעשה דתענית הנ"ל מוכח דהלכה כרנב"י ע"כ פסק כן וכיון דהלכה כרנב"י ע"כ כתב רבינו שפיר דעובר בלאו כמובן. ומ"ש רבינו שכל המשפיל עצמו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולן כו' כן איתא בסוטה שם ובסנהדרין מ"ג ע"ב מפרש המרש"א ח"א דאפי' בשביל קרבנות חובה מעלה עליו הכתוב נמצא לפי"ז ליכא לאדם שפל חסרון אפי' בזמה"ז לענין הקרבת קרבנות אלא מה שאינו יכול להקריב במקום מקדש דייקא ואפשר דזה היא כוונת התפלה ומפני חטאינו כו' וא"ת הלא כל המשפיל עצמו כאלו הקריב על זה אמר ואין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתיך כמובן. ומ"ש רבינו מאד מאד הוי שפל רוח כו' עי' ברמב"ם הלכה הנ"ל מ"ש ע"ז ולי"נ דלפי מה שמסיק הגמ' ערכין ט"ז ע"ב דענוה שלא לשמה עדיף מתוכחה לשמה עי' תו' שם אלמא דענוה שלא לשמה ג"כ טוב אבל באמת אין זה עיקר ענוה אלא עיקר תכלית ענוה היא שיהא שפל רוח באמת וע"כ אמר התנא מאד מאד כו' והשם יתברך ב"ה וב"ש יעזרנו לבוא אל המדה זו ולכל המדות טובות בתכלית השלימות באמת: