Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין (א) עונשין בשבת כו'. המקור לזה מהמכילתא פרש' ויקהל מובא ביבמות ו' ע"ב ובסנהדרין ל"ה ע"ב דר' ישמעאל למד מלא תבערו אש בכל מושבותיכם שמל"ת על הב"ד שלא לעשות משפט מות בשבת ואע"ג דבקרא לא הזהיר אלא על שריפה כדכתיב לא תבערו אש כתב רבינו ז"ל דה"ה לשאר מיתות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת שכ"ב ואמת אתם כיון דעיקר הלימוד מיתורא דמושבותיכם כמ"ש רבא שם וא"כ ממילא תו ליכא לחלק בין שריפה לשאר מב"ד כמובן והטעם דמדוע בא לנו מאתו יתברך הרמז לאו זה אצל אש דוקא עי' דבר המלך שער ד' פ"ג שכתב על דרך סוד ד' ליראיו, ופסקו המוני מצות ז"ל כר' ישמעאל וע"כ מנאו את המל"ת זו הסה"מ סי' הנ"ל החינוך ואה"מ מצוה קי"ד הזוה"ר מל"ת רצ"ג אות קי"ט העי"מ מצ' קט"ז המצה"ש ומהר"ש מצ' קט"ו, אבל לכאורה ק"ל דהיאך פסקו כר' ישמעאל הלא סתמא דמכילתא ילפת מיתורא דמושבותיכם דבכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בבית המקדש וכמו שמפרש רב חסדא שבת כ' ע"א דהקרא אתא למישרי אברים ופדרים דחול כשמשלה בהן האור מבעוד יום להתיר להקטירן בליל שבת עי' בתו' שם ד"ה למישרי וכיון דסתמא דמכילתא פליג על ר' ישמעאל וגם ר"ח סובר כסתמא דמכילתא א"כ היאך פסקו כר"י, אבל כבר הקשה התו' שם את הקושי' זו להיפך על ר"ח דהיאך למד ממושבותיכם למישרי אברים ופדרים הא איצטריך על הלימוד דר' ישמעאל ותירץ וז"ל וי"ל דהכא מכם דריש מדכתיב מושבותיכם ול"כ מושבות עכ"ל כוונתו דר"ח דהיינו סתמא דמכילתא ילפת מכם ור' ישמעאל יליף ממושבות וכ"כ התו' ביבמות ובסנהדרין שם ד"ה מושבות וגם נ"ל דמדק' רבא שם תנא מושבות קשיא ליה מושבות מת"ל כו' ולכאורה מדוע ל"ק תנא מושבותיכם קשיא ליה עכ"מ כמ"ש התו', אבל עדיין צריך להבין מה הקשה התוס' הנ"ל דילמא לעולם פליג ר' ישמעאל עם הסתמא דמכילתא ורב חסדא באמת סובר כהסתמא דמכילתא וצ"ל דעיקר קושית התו' הי' אסתמא דש"ס כיון דמסתמא דגמ' יבמות וסנהדרין שם נראה כר' ישמעאל ומסתמא דגמ' שבת נראה כר"ח דהיינו כסתמא דמכילתא או י"ל דהתוס' הכי הקשה כיון דסתם מכילתא ר' ישמעאל א"כ קשה על אותו תלמיד שאמר משום ר' ישמעאל דיליף ממושבותיכם אזהרה לב"ד שלא יענשו בשבת כמובן, נמצא לפי"ז מוכח מתירוצו של התוס' וגם מלישנא דרבא דסתמ' דמכילת' ור' ישמעאל לא פליגי וע"כ פסקו שפיר רבינו והמוני מצות הנ"ל כר' ישמעאל:
וא"כ ק"ל על הסמ"ק ז"ל ס"ס רפ"א שכ' וז"ל שלא להבעיר אש בשבת דכתיב לא תבערו אש עכ"ל מדוע שבק את הדרשה דר' ישמעאל וגם מדוע לא מנה את המל"ת זו אלא ע"ז י"ל דסובר כקושית המנ"ח מצוה קי"ד שהקשה דהיאך ימנה הלאו זה ללאו בפ"ע הלא הפסוק זה לא הוי רק גילוי מילתא דזה לא הותר' בשבת וא"כ נכלל בכלל ל"ת כל מלאכה עי"ש שהאריך בקושי' זו וא"כ י"ל דהסמ"ק באמת מטעם זה לא מנה את המל"ת זו או משום שאינ' נוהגת בזמה"ז אבל הקושיא הא' עדיין קשה דמדוע שבק לגמרי את הדרשה דר"י ואפשר דהסמ"ק באמת סובר דסתמא דמכילתא פליגא עם ר' ישמעאל ודלא כמ"ש התוס' הנ"ל ופסק כהסתמא דמכילתא וע"כ שבק את הדרשה דר"י לגמרי אבל עדיין צ"ט דמדוע ל"ס כתירוצו של התו' כיון שהוכחנו גם מרבא כן וצ"ע. ועל הקושי' של המנ"ח נ"ל בס"ד דאע"ג דנכלל בהלאו דלא תעשה כל מלאכה אעפ"כ הוי לאו בפ"ע ג"כ והנפ"מ ממה דהוי לאו בפ"ע [דאי"ל דנפ"מ אם עברו ודנו בלא עשיית המשפט דמשום לא תעשה כל מלאכה ליכא אבל משום לאו זה איכא כיון דהא דאין דנין בשבת אין אסור אלא מדרבנן משום גזירה שמא יכתוב כדאיתא בביצה ל"ו ע"ב וכמ"ש התו' שם ד"ה והא ומהלאו זה לא מוזהר אלא על עשיית העונש] אם הותר' למלקות דאי לא הי' לאו בפ"ע אין לוקין מחמת לא תעשה כל מלאכה כיון דהוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד אבל עכשיו דהוי לאו בפ"ע ג"כ באמת לוקין עליו ואפי' לר' נתן דפסקינן כוותי' דהבער' לחלק יצאת לא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד כיון דלענין אזהרה זו שלא לענוש בשבת דילפינן ממושבותיכם לא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד מחמת הדרש זה אלא מחמת הגילוי מלתא שנכלל בלא תעשה כל מלאכה וכיון דהוי גם לאו בפ"ע ע"כ מנאה שפיר למל"ת בפ"ע וגם הקושי' שהקשה המנ"ח מיו"ט ג"כ ל"ק כיון די"ל דהא דאין רציחה דוחה יו"ט באמת מחמת הגילוי מלתא היא ולא מחמת הלאו בפ"ע כיון דבי"ט באמת אין שום נפ"מ כיון דליכא מב"ד כמובן, וגם נ"ל בס"ד ראי' לדברינו ממ"ש החינוך שם ואין לוקין אם לא עשו בו מעשה נראה דכשעשו בו מעשה סובר דלוקין ולכאו' ק"ל הלא כשעשו בו מעשה חייב סקילה ולא מלקות כמ"ש החינוך אח"כ וצ"ל דכוונתו דכשעשו בו מעשה והותרה למלקות אז לוקין אבל על זה ג"כ קשה הא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד אעכצ"ל דהחינוך סובר כמו שכתבנו, ואין להקשות דלפי דברינו דבמל"ת זו גם לאו גרידא בלא מב"ד איכא א"כ אמאי ל"ק הגמ' שבת ס"ט ע"א דידע לה לשבת בלאו דלא לענוש בשבת דע"ז י"ל כיון דאז צ"ל דידע מן הפסוק לא תבערו אש וכיון דידע מן הפסוק זה ממילא ידע דלהבעיר בשבת ג"כ אסור כיון דפשטות הקרא ע"ז אתא ועל הבער' באמת חייב סקילה לר' נתן דהבערה לחלק יצאת וא"כ ממיל' ידע גם מסקילה ונאמר דידע לה בהבערה ג"כ ואליבא דר' יוסי א"ז כבר מתרץ הת"י שם, ועי' במנ"ח שכ' דבלאו זה אין נפ"מ לענין התראה ויכול להתרות או משום לא תעשה כל מלאכה או משום לא תבערו אש אבל לפמ"ש באמת יש נפ"מ אם הותרה למלקות ודו"ק:
כיצד (ב) הרי שנתחייב בב"ד מלקות כו', נראה דרבינו סובר דהלאו זה קאי גם על עונש מלקות וכ"ס הרמב"ם הל"ש פכ"ד הל"ז אבל לכאורה ק"ל מנ"ל זה הלא מפשטות הקרא נראה דלא הזהיר אלא על עונש מב"ד דומיא דשריפה וגם מלשון הגמ' יבמות וסנהדרין הנ"ל מוכח דלא קאי אלא על עונש מב"ד עי"ש ועל הרמב"ם יותר גדול אצלי התימא כיון דבסה"מ מל"ת שכ"ב לא דיבר מעונש מלקות כלום אלא מעונש מב"ד וצ"ל דטעמו כיון דמהמכילתא שהביא שם מוכח דלא קאי לאו זה אלא על עונש מב"ד כיון דאומרת מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממב"ד כו' אף כל שאר מב"ד וא"כ אפי' אם נאמר דחזר הרמב"ם בחיבורו ממה שסובר בסה"מ אבל עדיין קשה עליו מהמכילתא וגם על המג"א סי' של"ט ס"ק ג' ק"ל דנראה מדבריו כפמ"ש המחה"ש שם דכשנאמר דהרמב"ם קאי על מלקות שעושה חבורה אז באמת ל"ק עליו מידי הלא עדיין קושיתינו קשה עליו דאפי' מלקות שעוש' חבורה מנ"ל כיון דמהמכילתא מוכח דדוקא על עונש מב"ד הזהיר לאו זה וא"כ עדיפא הו"ל להמג"א להקשות דאפי' מלקות שעושה חבורה מנ"ל:
וע"כ נ"ל בס"ד בדעת רבינו והרמב"ם כך דבסנהדרין י' ע"א אמר רבא מלקות במקום מיתה עומדת פרש"י וז"ל דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתוב והרי הוא כאחת מן המיתות וכי היכי דסקילה בפ"ע ושריפה בפ"ע והרג בפ"ע הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות עכ"ל וגם התוס' שם ד"ה מלקות הסכים לזה אלמ' דרבא סובר דבמלת מב"ד נכלל גם מלקות ועי' ברמב"ם הלכ' סנהדרין פט"ז הל"א שפסק כרבא ואף דרבא ל"ק אלא אליבא דר' ישמעאל דסובר דבמלקות בעינן ג"כ ב"ד של כ"ג והרמב"ם פסק כרבנן דלא בעינן אלא ב"ד של ג' וא"כ היכי פסק כרבא כבר מתרץ הכ"מ א"ז ע"ש וכיון דהרמב"ם פסק כרבא ע"כ פסק שפיר דגם על מלקות קאי לאו זה כיון דמלקות במקום מיתה הוא ול"ק עליו מהמכילתא כיון די"ל דבמלת אף כל שאר מב"ד דקאמרה נכלל גם מלקות ואין להקשות דלמא לא סוברת כרבא כיון דר' ישמעאל קאמר בהמכילתא את זה ורבא ג"כ אליבא דרבי ישמעאל קאמר א"כ שפיר י"ל בהמכילתא כמו שכתבנו וא"כ י"ל דגם בסה"מ סובר הרמב"ם כבחיבורו והא דל"כ בסה"מ דגם על מלקות קאי לאו זה י"ל דנכלל במלת מב"ד שהביא בשם המכילתא, וגם יש ליישב בזה מדק"ל על הסה"מ דהיכי הביא את הא דרבי ינאי דירושלמי סנהדרין פ"ד הלכה ו' מכאן לבתי דינין שלא יהיו דנין בשבת הלא זה עכצ"ל דפירושא בר' ינאי דקאי על שלא יעשו העונש דל"ל דר' ינאי קאי על הדין גרידא בלא עונש כיון דהדין בלא עונש אינו אסור אלא מדרבנן כמו שאיתא במשנה ביצה הנ"ל אעכצ"ל דר' ינאי קאי על הדין עם העונש [ועי' בתוס' שבת סי' של"ט אות ו' מ"ש בשם אמונת שמואל ותראה דג"כ סובר הפשט בהירושלמי כן ואח"כ ראיתי בברכי יוסף או"ח סי' של"ט אות ג' שכ' בפי' הפשט בירושלמי כמו שכתבנו ונהניתי שכוונתי בס"ד לדעתו כי גם מה שהביא ראי' לזה מלשון הירושלמי עלה בס"ד ברעיוני כן אלא על מה שהביא הבר"י בשם האלי' רבה שכ' על המג"א דאישתמיט מיניה הירושלמי זה שהביא החינוך ק"ל דהיאך כ"כ הלא המג"א דיבר שם מסה"מ ובסה"מ הביא ג"כ את הירושל' זה ואי"ל דגם הסה"מ לא ראה המג"א אלא סמך על מה שהביא הרהמ"ג שהביא המג"א דע"ז ק"ל בתרתי חדא דהלשון של המג"א לא מורה כן ועוד דכשנאמר כן אז עדיפא הו"ל להקשות דאישתמיט מהמג"א הירושלמי שהביא הסה"מ מדוע קאמר דאישתמיט מיניה הירושלמי שהביא החינוך וגם על הבר"י ק"ל דהיאך לא הרגיש בזה וצ"ע] וכיון דר' ינאי קאמר סתם עכ"מ דקאי גם על עונש מלקות וא"כ היאך הביאו בסה"מ אבל בהנ"ל דגם הסה"מ דיבר ממלקות מיושב שפיר כמובן, וא"כ גם על רבינו ל"ק מידי די"ל דג"כ פסק כרבא דמלקות במקום מיתה עומדת וגם קושית המג"א הנ"ל ל"ק דלכאורה מנ"ל להמג"א מהסה"מ דדוקא על דבר שיש בו חילול שבת חייב מה"ת עי"ש שכ"כ וצ"ל כיון דבמכילתא שהביא הסה"מ ליתא אלא מב"ד ומב"ד הוי דבר שיש בו חילול שבת עכ"ס המג"א בדעת הסה"מ כן אבל לפמ"ש דבמלת מב"ד נכלל גם מלקות באמת לא מוכח מהמכילתא שהביא הסה"מ דבעינן דוקא דבר שיש בו חילול שבת אלא מוכח דדוקא מב"ד בעינן וכיון דגם מלקות נכלל במלת מב"ד ע"כ פסקו רבינו והרמב"ם שפיר דגם על מלקות קאי הלאו זה עי' במג"א היטב ותבין, ועי' ברמב"ם הל' סנהדרין פי"א הל"ב שכ' וז"ל לפיכך אין דנין דיני נפשות לא ע"ש ולא עיו"ט שמא יתחייב וא"א להורגו למחר כו' ובהל"ד כתב אחד דיני נפשות ואחד דיני מלקיות ואחד דיני גלות הדינים האלו שוים בהן כו' והאי הדינים האלו שוים בהן שכ' קאי גם עמ"ש בהלכה ב' וא"א להורגו למחר וא"כ גם משם מוכח דעונש מלקות לא עונשין בשבת ויו"ט והכ"מ כתב בהלכה ד' שם וז"ל ומ"ש שדיני מלקיות כדיני נפשות מדאמר רבא בפ"ק דסנהדרין מלקות במקום מיתה עומד כו' וא"כ מוכח דגם הכ"מ סובר בכוונת הרמב"ם במה שסובר דגם על עונש מלקות קאי הלאו זה כמ"ש, וכיון שבררנו בס"ד שדברי רבינו והרמב"ם מיושרים א"כ ק"ל על החינוך דמדוע לא הביא דגם על עונש מלקות קאי לאו זה הלא דרכו בקודש להלוך בכ"מ בעקבותיו של הרמב"ם ואפשר דסמך על המכילתא והירושלמי שהביא כהנ"ל אליבא דסה"מ ודו"ק:
אמרינן (ג) במדרש כו', לכאורה צריך להבין מה שייכות יש להמדרש זה עם המל"ת זו אבל לפמ"ש מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן על המדרש זה י"ל דמשו"ה הביא את המדרש ללמוד מיניה דגם ביו"ט אין עונשין עי"ש ותבין ובדרך פשוט נ"ל דרבינו רצה להראות בסיומא דהל"ש דכמה גדול כוחה של שבת כמובן. ועי' במל"מ ז"ל הל"ש פכ"ד שנסתפק בכל הני דקיי"ל בסנהדרין ע"ג ע"א דמותר להצילו בנפשו כגון הרודף אחר הערוה וכיוצא בו אי מותר לעשות כן בשבת וברודף אחר חבירו להורגו כתב דפשיטא ליה שמותר להצילו בשבת והיד המלך שם הקש' עליו דמדוע כתב את הפשיטות זה מדעתא דנפשיה הלא גמ' מפורשת היא בסנהדרין ע"ב שנשתנה דין רודף מדין הריגת ב"ד דאע"ג דהרוגי ב"ד לא קטלינן בשבת אבל בא במחתרת מותר להורגו בשבת כן מוכח ממה דמפ' הגמר' שם את הברייתא דקתני יש לו דמים בין בחול ובין בשבת עי"ש אבל ל"נ כיון דליתא בגמ' בפי' אלא הבא במחתרת אלא רודף גמור יכלינן למיגמר מיניה במכ"ש כמ"ש היד המלך א"כ י"ל דלהמל"מ באמת ג"כ מחמת הגמ' זו הי' פשיטא ליה אלא כיון דלא רצה להאריך ע"כ לא הביא את הגמ' זו ומה שהקשה היד המלך על המל"מ מסנהדרין ע"ג ע"ב מהא דחייבי כריתות ניתן להצילו בנפשו כבר קדמו בזה השעה"מ הל"ש שם ומתרצו יפה עי"ש, ועי' בהיכל מלך הל"ש שם ובברכי יוסף או"ח סי' של"ט מה שהקשו על המל"מ ממ"ש הרא"ש פסחים דף מ"ט עמ"ש ר"א עם הארץ מותר לנחרו ביוה"כ אבל גם בזה אין אני רואה שום קושיא כלל די"ל דהרא"ש לא הקש' אלא על הרי"ף לשיטתו דסובר דרודף אחר ערוה מותר להורגו בשבת מדוע אמר ר"א בע"ה דוקא הלא אפי' בת"ח נמי הדין כן אבל הרא"ש לעצמו דסובר כפירושו של התוס' באמת י"ל דלא מודה לדינו של הרי"ף וגם הלשון של הרא"ש מורה בפי' שלא הקשה אלא על הרי"ף לשיטתו מדכ' ואם כן הוא כדבריו עי"ש ותבין וא"כ באמת גם אליבא דהרא"ש עדיין ספיקתו של המל"מ במקומה עומדת כמו אליבא דהתו' וע"כ לא הביא המל"מ את הרא"ש עי' בכל המקומות שרשמתי ואז תבין כי כנים בס"ד דברינו, ומה שהניח בתימה את המל"מ התו' שבת סי' של"ט ס"ק ו' דכיון דפשיטא ליה דהרודף אחר חבירו להורגו מותר להצילו בנפשו א"כ ה"ה נמי הרודף אחר הערוה דהא איתקוש נערה המאורסה לרוצח לענין יהרג ואל יעבור ורוצח לנערה המאורסה לענין דמצילין אותו בנפשו ואין היקש למחצ' על זה נ"ל בס"ד דעדיין יש מקום לספיקתו של המל"מ דבשלמא אי הוה ידעינן ברוצח דניתן להצילו בנפשו מאיזה מקום אחר לא מנערה המאורסה אז שפיר י"ל כמ"ש התו"ש אבל כיון דלא ידעינן ברוצח דניתן להצילו בנפשו אלא מנערה המאורסה כמ"ש הגמ' פסחים כ"ה ע"ב א"כ שוב ל"ל בזה אין היקש למחצה דו"ק בזה, ובנר מצוה ספרדי סי' י"א אות קל"ז ראיתי שרצה לפתור את ספיקתו של המל"מ ממה הוכיח הב"י או"ח ס"ס ש"ו מהתו' לענין שלא תמיר בתו דמצוה רבה לחלל עליה את השבת ולהצילה וכ"פ בש"ע שם אבל ל"נ דאין משם ראי' כיון דשם לא מתירין רק להלוך חוץ מג' פרסאות כמ"ש בש"ע שם ואפי' נאמר דהוי דאוריית' כשיטת רבינו והרמב"ם הנ"ל מל"ת ס"ו אפ"ה אינו רק לאו כמ"ש הגמ' שבת ס"ט ע"א דידעה בתחומין ואליבא דר"ע וא"כ היכי נילף מזה לעבור על סקיל' אבל עי' בנתיבות עולם מל"ת ס"ז מ"ש לפתור את ספיקתו של המל"מ, ולענין בועל ארמית דקנאים פוגעים בו עי' פרמ"ג או"ח סי' של"ט שכ' דלכ"ע אין פוגעין בו בשבת: