מ"ע (א) של תורה שיקיים אדם שבועתו כו'. הפסוק פ' תצא פכ"ג פכ"ד ופירש רש"י מוצא שפתיך תשמור ליתן עשה על ל"ת והוא מהספרי ומהגמ' ר"ה דף ו' ועי' במזרחי שם וגם נכפלה המ"ע זו בריש פ' מטות ככל היוצא מפיו יעשה ורבינו ז"ל מנה תרווייהו למ"ע אחת וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע צ"ד היראי' סי' שי"ז החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תקע"ה הזה"ר מ"ע ע"ז אות ל"ח הפוע"צ מ"ע רל"א הכ"ת מ"ע צ"ט הדה"מ שער ג' עשין פ"ב המעיי"ח דף קנ"ו ע"א אות ק"ב אבל הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ שם השיג ומנאם לשתי מצות עשה ככל היוצא מפיו יעשה לנדרי רשות ומוצא שפתיך לנדרי מצוה וכבר האריכו החינוך והזהר הרקיע לברר את שיטתם ועי' במגלת אסתר ולב שמח מה שהמליצו בעד הרמב"ם ומהבה"ג סי' הנ"ל מצות עשה ג' נראה כהרמב"ן מדכתב מוצא שפתיך תשמור ואח"כ כתב ומצות נדרים ונדבות עי"ש ותבין והפרטי דינים עי' רמב"ם הלכות נדרים פ"א ולעיל מצות לא תעשה רמ"ב: