Brit Moshe, Positive Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לקרות (א) ק"ש פעמים בכל יום כו'. במ"ע זו יש פלוגתא בין המוני המצות ז"ל רבינו מנה ק"ש שחרית וערבית למ"ע אחת וכן מנאו הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע י' היראים סי' י"ג הסמ"ק סי' ק"ד החינוך ואה"מ מצ' ת"כ הזוה"ר מ"ע א' אות י"ב הפוע"צ מ"ע קע"ה הכ"ת מ"ע ט"ו הדה"מ שער א' פ"ו המעיי"ח דף קמ"ב ע"ב אות כ"ד העי"מ ומצה"ש מצ' תכ"א אבל הרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ סוף שורש ט' וגם בסוף המל"ת שהוסיף הרמב"ן על הרמב"ם בסוף סה"מ השיג על הרמב"ם ומנה ק"ש שחרית וערבית לשתי מ"ע וטעמו לפי שזמנה של זו לא זמנה של זו וזו אינה מעכבת זו כ"כ בשמו החינוך והזוה"ר והמעיי"ח כתב דפלוגתתם תליא בהשני דעות בש"ע או"ח ססי' נ"ח אם יש לק"ש תשלומין או לא עי"ש שהאריך בפלפול נאה בזה והפ"ד ד"מ ח"א דף ס"ג ע"ב הקשה על הרמב"ן והדבר מצוה מ"ע י' מציין היטב את האחרונים שמפלפלו בהרמב"ן עי"ש. אבל זה מוכ' בפי' מרבינו והשאר מוני מצות וגם מהרמב"ן דק"ש דאורייתא ודלא כהני פוסקים שהביא השג"א סי' א' דק"ש דרבנן וכן באמת הלכ' אלא בזה אי השני פרשיות מה"ת או הפרשה ראשונה או הפסוק ראשון דוקא עי' ש"ע או"ח סי' ס"ז ומהמג"א שם נראה דפסוק ראשון לבד מה"ת ועי' בפר"ח שם שמברר היטב את השיטות בזה וגם השג"א דיבר מזה אריכות, ומ"ש רבינו ודרשו ב"ה כו' וזהו בלילה כו' בברכות דף י"א ליתא בדברי ב"ה וזהו בלילה וזהו ביום אלא הם דברי רבינו ונ"ל שכיוון בזה למ"ש הספרי פ' ואתחנן מובא ברש"י שם פ"ו פ"ז ז"ל ובשכבך יכול אפי' שכב בחצי יום ת"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך דרך ארץ דיברה תורה כלשון בני אדם עכ"ל ועי' במזרחי שם ותבין, ומ"ש רבינו אומרים בשכ"מ בלחש כו' כ"כ גם הרמב"ם הל' ק"ש פ"א הל"ד וכ"פ הש"ע סי' ס"א ועי' בהגמ"יי שם שכ' בשם פירקי דר"א דביוה"כ שהם נקיים כמלאכים אומרים אותו בפרהסיא וכ"פ הש"ע או"ח סי' תרי"ט:
ומ"ש רבינו דהלכה כר"ג כו' ולא אמרו חכמים חצות אלא לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה כו', נראה דסובר רבינו דלא פליגי בהרחקה אלא לכתחילה אבל בדיעבד גם החכמים סברו שיכול לקרות אחר חצות ונ"ל שרבינו למד א"ז מברכות ט' ע"א שהקשה הגמ' ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג ומשני הכי קאמרי לי' רבנן פליגי עילווך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו כלומר בקרא דובשכבך דזמנה כל הלילה והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה אמר להו רבנן כוותי סבירא להו וחייבין אתם והאי דקאמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ואי נאמר דחכמים גם בדיעבד אסרו לקרות אחר חצות משום הרחקה א"כ עדיין קשה היאך קאמר ר"ג לבניו שחייבין לקרות נהי דר"ג פליג על החכמים הא חזינן מהגמ' דגם ר"ג סובר דאי פליגי עליה אז הלכה כחכמים כיון דיחיד ורבים הלכה כרבים אעכ"מ דחכמים לא פליגי אלא לכתחילה וגם מיושב בזה מ"ש רב יהודא אמר שמואל שם ח' ע"ב דהלכה כר"ג דלכאו' יחיד ורבים הלכה כרבים כמובן, ואחר שכתבנו את זה ראיתי שגם הב"י או"ח סי' רל"ה כתב בדעת רבינו כן וגם הביא את הראי' זו ושמחתי מאד שכוונתי בס"ד לדעת קדשו וגם כתב שגם הרמב"ם הל' ק"ש פ"א הל"ט סובר כרבינו ועי' תי"ט ריש ברכות ד"ה עד שיעלה עמוד השחר שכ' בשם הב"י דלהרמב"ם אין הלכה כר"ג לענין סייג נ"ל דכוונתו לענין לכתחילה דבדיעבד באמת לא פליגי כמ"ש הב"י כמובן. אבל להר' יונה ריש ברכות אית ליה שיטה אחרת דגם בדיעבד פליגי וסברו דאין קורין אותה אחר חצות שיכולין חכמים לפטרו ממ"ע כל זמן שעושין כן משום סייג או משום קיום המצוה עצמה כדחזינן בלולב ובשופר ובציצית לב"ש גבי סדין בשב ואל תעשה עי"ש, וא"כ ק"ל עליו מהגמ' הנ"ל שכתבנו ראי' לרבינו דהיאך קאמר ר"ג לבניו שיקראו כיון שהוא עצמו סובר דהיכא דרבנן פליגי עליה הלכה כרבנן משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ובקושי' זו עמדנו עד שראינו בב"ח שם שגכ"ס כהר"י ונראה מדבריו שהרגיש ג"כ בקושי' זו מדמפרש את הגמ' באופן שלא יהא קשה וגם ברבינו מפ' דסובר כהר"י עי"ש:
ול"ג בס"ד לתרץ את הר"י דלפי מ"ש השג"א סי' א' דאפי' לשמואל שם כ"א ע"א דק"ש דרבנן היינו דפרשיות אלו שאנו קורין הם מדרבנן אבל גם שמואל סובר דמה"ת צריך ללמוד או לקרות איזה פרשה בבקר ובערב אלא חכז"ל תיקנו את הג' פרשיות אלו שאנו קורין דייקא עי"ש שהאריך בזה וכתב שגם התלמידי ר' יונה ס"כ וא"כ י"ל כיון דבניו של ר"ג היו בבית השמחה ומסתמא אמרו דברי תורה על השלחן שאכלו כדאיתא באבות פ"ג שלשה שאכלו על שלחן אחד כו' וכיון שאמרו תורה ממילא יצאו ידי ק"ש דאורייתא אלא ידי ק"ש דרבנן עדיין לא יצאו וע"כ קאמר להו שפיר ר"ג חייבין אתם לקרות כיון דסובר דלא פליגי החכמים עלי' אלא דוקא היכא דלא קראו שום קריאה כיון דאז חייב לקרות מה"ת ע"כ עבדו הרחקה דאפי' בדיעבד לא יקרא אבל היכא דיצא ידי קריאה דאורייתא רק הקריאה דרבנן לא יצא שם באמת לא עבדו הרחקה כמובן, וא"כ ממילא י"ל דרבינו לשיטתו דמנ' קריאת פרשיות שאנו קורין למ"ע כמו שנראה בפירוש מהמשך לשון רבינו מדכ' מ"ע לקרות ק"ש כו' ולאחר שגומר פסוק ראשון אומר בשכ"מ כו' לפיכך אף במקומות שאומרים שמע כו' וכיון דסובר רבינו על פרשיות שאנו קורין שהם דאוריי' עכצ"ל דפסק כר' אלעזר דדף כ"א דק"ש דאורייתא ולא כשמואל דאמר אביי אליביה על ובשכבך ובקומך ההוא בד"ת כתיב וכיון דרבינו סובר כר"א א"כ עכצ"ל דסובר דגם החכמים ור"ג דמתניתין ס"כ וע"כ לא יכול רבינו לומר הפשט בגמ' כמו שכתבנו אליבא דה"ר יונה וא"כ נשארה הקושי' הנ"ל דהיאך אמר ר"ג לבניו שיקראו וע"כ הוכרח רבינו לומר דרבנן לא פליגי אלא לכתחילה וכמו שכתבנו אבל הר' יונה י"ל דבאמת פסק כשמואל אלא סובר הפשט בשמואל כמ"ש השג"א בשם תלמידיו וא"כ שפיר י"ל דגם החכמים ור"ג סברו כשמואל והפשט בגמ' כמו שכתבנו אליבא דר' יונה ועכ"ס שפיר הר' יונה דגם בדיעבד פליגי ודו"ק, והפרטי דינים שכ' רבינו במ"ע זו תמצא גם בהרמב"ם הל' ק"ש ולהלכה עי' ש"ע או"ח מסי' ס"א עד פ"ט וסי' רל"ה: