Brit Moshe, Positive Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
להתפלל (א) בכל יום שנ' ועבדתם כו'. לכאורה צריך להבין דמנ"ל לרבינו ז"ל מהני פסוקים שהביא שמ"ע להתפלל בכל יום דילמא פעם אחת בשבוע או פעם אחת בחודש או בשנה אבל כבר עמד הלח"מ ז"ל בזה על הרמב"ם ז"ל הל' תפלה פ"א הל"א שכ' ג"כ כרבינו ותירץ בשם בעל קרית ספר ז"ל וז"ל משום דכתיב ועבדתם את ד' ואין עבודה אלא תפלה ובסיפא דקרא אומר וברך את לחמך ואת מימך ולחם ומים צריך בכל יום א"כ בתפלה כן היא בכל יום למה שאתה שואל צרכיך בה עכ"ל, ואת השני פסוקים שהביא רבינו במ"ע זו הפסוק ראשון בפ' משפטים פכ"ז פכ"ה והפסוק שני בפ' עקב פי"א פי"ג וגם בקיצור הסמ"ג שלו הביא את השני פסוקים אבל לכאורה צ"ט דמדוע הביא את הפסוק דפ' משפטים כיון דא"ז דאיזהו עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה באמת לא ילפינן רק מהפסוק דפ' עקב ממלת בכל לבבכם כמו שאיתא בהספרי שם ובהירושלמי ברכות פ"ד ריש הלכ' א' שהביא רבינו וגם רש"י ז"ל ל"כ את הדרשה דספרי רק על הפסוק דפ' עקב וא"כ עכצ"ל דעיקר קרא להמ"ע זו הפסוק דפ' עקב וכמו שנראה בפי' כן מרבינו ברמזיו שכ' וז"ל להתפלל בכל יום שנ' ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזהו עבודה שבלב זו תפלה עכ"ל וא"כ מדוע לא הביא רבינו גם בחיבורו רק את הפסוק דפ' עקב הן אמת די"ל דמשו"ה הביא את הפסוק דפרשת משפטים כדי ללמוד מיני' שמ"ע להתפלל בכל יום וכמ"ש הלח"מ בשם הקרית ספר אבל עדיין לא תעלה ארוכה בזה כיון דאכתי קשה דמדוע נקט רבינו את הפ' דפ' עקב מקודם כיון דזה הוא עיקר הקרא של המ"ע זו ואי"ל כיון דהפסוק ועבדתם כתיב בתורה מקודם ע"כ הביאו גכ"כ דכיון דהפסוק דפ' עקב עיקר הקרא של המ"ע זו א"כ לא הי' לו להקפיד ע"ז. אבל כבר תמה הכ"מ ז"ל על הרמב"ם שם בזה ומתרצו עי"ש ותראה כי דבריו קשים ההבנה קצת ע"כ אעתיקו כפי שהביאו היד הקטנה ז"ל ריש הל' תפלה שמתוך דבריו יש להבין שפיר את תירוצו דעמ"ש הרמב"ם ולעבדו בכל לבבכם כו' כתב היה"ק וז"ל וכתב הכ"מ והא דלא מפיק לה למ"ע תפלה מזה הפסוק לבד שמפורש בו צווי התפלה וי"ל משום דלעבדו לאו מצוה הוא אלא סיפור דברים והי' אם שמוע לאהבה ולעבדו ונתתי מטר ולכך מייתי לה קרא דועבדתם שהוא צווי ועדיין לא ידעינן דעבודה היא תפלה ומייתי לה קרא ולעבדו בכל לבבכם כלומר שסתם עבודה היא בלב והיינו תפלה עכ"ל, אבל לכאו' ק"ל דמדוע ל"ק היה"ק בכונת הכ"מ דמשו"ה הביא הרמב"ם גם את הפסוק ועבדתם כדי ללמוד מיני' דמ"ע להתפלל בכל יום כהנ"ל אליבא דרבינו אבל לפמ"ש המשרת משה על הרמב"ם שם ל"ק מידי עי"ש ותבין:
אבל לכאו' עדיין ק"ל על הכ"מ עמ"ש והאי קרא דועבדתם לא מצינו שדרשוהו לתלמוד ולא לשום דבר אחר כו' הא בב"ק צ"ב ע"ב ובב"מ ק"ז ע"ב דריש רבא ועבדתם זו ק"ש ותפלה אלמא דמהקרא ועבדתם ג"כ דרשינן דבר אחר אבל לפמ"ש הפסיקתא זוטרתא פ' משפטי' פרשה כ"ג פסוק כ"ה וז"ל ועבדתם וגו' זו תפלה שנא' עבדו את ד' ביראה ולכאורה הא בגמ' איתא גם ק"ש אעכצ"ל דכך היתה גירסתה בגמ' א"כ ממילא גם על הכ"מ יל"כ, וגם לפי גירסתינו בגמ' נ"ל דלפמ"ש המר"ם שיק ז"ל מצ' תל"ד שגם בק"ש יצא ידי מ"ע של תפלה דאוריי' עי"ש שנתן תבלין לדבריו א"כ י"ל דמשו"ה נקט רבא גם ק"ש כיון דק"ש ג"כ תפלה ועכ"כ הכ"מ שפיר דמהאי קרא דועבדת לא דרשינן שום דבר אחר רק תפלה וגם בהפסיקתא י"ל שנכלל במלת תפלה גם ק"ש כמובן, ואחר שכתבנו א"ז ראיתי שגם המרכבת המשנה ספרדי והמשרת משה עמדו על הכ"מ בתימא מהגמ' שכתבנו אבל לפמ"ש באמת ל"ק מידי. ומ"ש רבינו ותניא בספרי ובירושלמי כו' איזהו עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה כו' כבר ציינתי הספרי וגם את הירושלמי אבל לכאו' ק"ל דמדוע הביא רבינו א"ז בשם הספרי והירושלמי דוקא הלא גם בגמ' דילן תענית ב' ע"א איתא גכ"כ ועוד מדוע לא הביא מהגמ' דב"ק וב"מ הנ"ל אלא ע"ז י"ל דהגמ' דב"ק וב"מ באמת ג"כ לא דריש ועבדתם זו תפלה אלא מחמת הקרא ולעבדו בכל לבבכם וכמ"ש היד הקטנה הנ"ל וע"כ הביא רבינו הספרי והירושלמי דדרשי בפי' מהקרא ולעבדו אבל הקושי' מהגמ' דתענית קשה כיון דשם ג"כ מקרא ולעבדו דרשינן והכ"מ באמת לא מציין על הרמב"ם אלא את הגמ' דתענית ואפשר כיון דבספרי ובירושלמי הביאו ראי' לזה דעבודה זו תפלה גם מדניאל ע"כ הביא רבינו משם כמובן:
ודע שבמ"ע זו יש פלוגתא בין המוני מצות ז"ל דהרמב"ם בסה"מ מ"ע ה' וגם בחיבורו הל' הנ"ל סובר דמ"ע מה"ת להתפלל בכל יום רק מניין התפלות ונסחאות התפלות דרבנן וגם רבינו ס"כ וכ"ס היראים סי' י"ד הסמ"ק סי' י"א החינוך ואה"מ מצ' תל"ג הזוה"ר מ"ע א' אות י"ב הכ"ת מ"ע ז' הפוע"צ מ"ע קפ"ג [אלא יש מקום לספק בדבריו מדל"כ בפי' מתפלה וגם מפשטות לשונו נראה דסובר כהרמב"ן ע"ש] המעי"ח דף קנ"ג ע"ב אות ע"ח העי"מ מצ' תל"ו המצה"ש ומהר"ש מצ' תל"ד, אבל הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ שם השיג על הרמב"ם והקשה עליו מכמ' סוגיות הש"ס דמוכח דתפלה דרבנן מברכות כ"א ע"א מהא דבעל קרי קורא ק"ש ומברך על המזון ואינו מתפלל והטעם משום דק"ש וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן כמ"ש הגמרא שם וגם ממה דאמר ר" אלעזר שם ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ופסקינן סתמא כוותיה דבכל ספק תפלה אפי' מי שנאנס ולא התפלל בשחרית ובמנחה נסתפק אי התפלל או לא דאינו חוזר ומתפלל מפני שהיא דרבנן וגם בסוכה דף ל"ח קאמר ג"כ הגמרא על לולב ותפלה הא דאוריי' הא דרבנן ומחמת הראיות הללו פסק הרמב"ן דתפלה דרבנן ועל הדרשה דספרי הנ"ל ולעבדו זה תפלה סובר שאסמכתא בעלמא היא אלא מסוף דבריו נר' דבעת צרה ר"ל מודה שמ"ע מה"ת להתפלל וכ"כ משמו החינוך אמנם בסוף מניין המצות שלו סילק את המ"ע זו מחשבונו לגמרי כ"כ המר"ם שיק כבר כ"כ גם הזוה"ר סי' הנ"ל וגם המעיי"ח סי' הנ"ל אות פ"ב עמד על החינוך בזה וכתב דמ"ש הרמב"ן בסוף השגותיו הם בדרך אולי אבל באמת דעתו נוטה שאין לחשוב את המ"ע זו במנין המצות כלל וע"כ סילק את המ"ע זו בסוף מניין המצות שלו לגמרי עי"ש וגם הבה"ג ז"ל סי' הנ"ל מ"ע ג' ג"כ לא מנה תפלה למ"ע וכ"כ משמו הזוה"ר וא"כ קיימו הבה"ג והרמב"ן בחדא שיטתא בזה ועל רבינו והרמב"ם ודכוותייהו באמת קשה מאד קושיית הרמב"ן הנ"ל:
אבל כבר מתרץ הכ"מ הלכה הנ"ל דעל הא דבעל קרי כתב שאינו מתפלל תפלה בנוסח שלנו שלשה פעמים ביום אלא אומר לעצמו תפלה קצרה פעם אחת ביום א"נ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ועל הא דסוכה כתב דמיירי כשכבר התפלל תפלה אחת ביום ההיא ועל הא דר' אלעזר כתב דמיירי כשלא נסתפק לו בכל תפלת היום ההיא אלא בתפלת מנחה אבל תפלת שחרית הי' מתפללין אלא שזה הי' לו דוחק וע"כ מתרץ דר"א איירי שהי' מתפלל תפל' קצרה וגם המגלת אסתר מתרץ כן אבל המעיי"ח סי' הנ"ל הרבה להשיב על הכ"מ על תירוצו דבעל קרי ומיישב באופן אחר עי"ש, והפר"ח או"ח רסי' פ"ט כתב דמהא דספק התפלל דר"א מוכח דלא כהרמב"ם וכ"כ בשמו הפרמ"ג בפתיחה דהל' תפלה אבל לכאו' צ"ל דמדוע דוקא על הראי' דר"א כתב הפר"ח דמוכח דלא כהרמב"ם ואי משום די"ל על אינך שני ראיות כתירוצו של הכ"מ הא גם על הראי' דר"א י"ל כתירוצו של הכ"מ וגם בפרמ"ג שם ראיתי שהרגיש בזה ותירץ דמשו"ה הי' דוחק להפר"ח תירוצו של הכ"מ על הא דר"א כיון דבתפלה גופא ה"מ לאפלוגי בין התפלל פעם אחד או לא התפלל כלל וחוזר ומתפלל, ולי"נ בס"ד דמשו"ה הי' לו דוחק כיון דר"א אמר התם ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל משום דסובר ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן ובהא דספק קרא ק"ש עכצ"ל שמסופק אי קרא באותו יום כלל כיון דבזה ל"ל שמסופק בנוסחתה וא"כ ממילא גם בהא דספק התפלל ג"כ צ"ל שמסופק אי התפלל באותו יום כלל דומיא דקרא ק"ש ולא שמסופק על הנוסח כמ"ש הכ"מ כיון דזה לא מסתבר לומר דבק"ש מסופק אי קרא כלל ובתפלה מסופק על הנוסח כיון דכשאמרינן כן אז גם בתפלה הדין דכשמסופק אי התפלל היום כלל חוזר ומתפלל וא"כ מדוע מחלק ר"א תפלה מק"ש הלא חד דין אית להו אעכצ"ל שהספק בתפלה הוי דומיא דספק דק"ש ודלא כהכ"מ ואפשר שגם הפרמ"ג כיוון למה שכתבנו וגם מצאתי אח"כ בשג"א סי' י"ד שכ' ג"כ קצת על דרך שכתבנו על תירוצו של הכ"מ שהוא דוחק אלא הוא הרבה להשיב גם על השאר תירוצים של הכ"מ וגם להמעשה רוקח בהל' תפלה שם תירוצים של הכ"מ דוחק, וגם הצל"ח בברכות שם מיישב את כל הקושיות של הרמב"ן וכשתעיין היטב בדבריו תראה שגם תירוצו על הא דר"א דוחק כיון שגם לפי תירוצו לא הוי תפלה דומיא דק"ש וגם בלא"ה הצל"ח גופא עדיין הקשה על הרמב"ם מהא דר"א כמ"ש לקמן בס"ד וגם עי' במ"ר ומרכבת המשנה ובמשרת משה הל' תפלה שם מה שמפלפלו להעמיד על תילם את השני תירוצים הראשונים של הכ"מ, וא"כ יוצא לנו מהנ"ל דעל אינך שני ראיות של הרמב"ן שפיר י"ל או כמ"ש הכ"מ או כמ"ש הצל"ח אבל על הראי' מהא דר"א באמת ליכא עדיין תירוץ מספיק וע"כ אען את חלקי בס"ד בדבר זה:
ומקודם נ"ל בס"ד לברר את תירוצו של הכ"מ שאינו דוחק דבברכות שם הביא הגמ' מתחלה את הא דשמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא והקשה רב יוסף מהא דכתיב ובשכבך ובקומך ומתרץ אביי ההוא בדברי תורה כתיב ואח"כ הביא הגמ' את הא דר"א הנ"ל וכתב הר' יונה ז"ל על הא דשמואל וז"ל ואע"פ שכתיב בתור' ובשכבך ובקומך ס"ל לשמואל שלא אמרה תורה דוקא ק"ש אלא שיקרא בתורה בכל מקום שירצה ומה שאנו קורין זאת הפרשה דוקא אינו אלא מדרבנן ולפיכך ס"ל אינו חוזר וקורא עכ"ל וכבר כתבנו במ"ע י"ח מחודש ג' שגם השג"א סי' א' כיוון בזה לדעתו, אבל לכאורה ל"ל מה שמסיים הר' יונה ולפיכך ס"ל כו דמה כונתו בזה אי כוונתו דשמואל איירי דלא קרא כבר פרשה אחרת ואפ"ה קאמר דאינו חוזר וקורא כיון שסובר דאינו צריך לחזור ולקרות ק"ש דוקא אלא יכול לקרות איזה פרשה אחרת ואם באמת הי' כוונת הר' יונה כך עדיין קשה כיון דבלא"ה צריך לקרות פרשה אחרת מדוע לא יקרא פרשת ק"ש אעכצ"ל בכונת הר' יונה דשמואל באמת איירי שקרא כבר איזה פרשה אחרת אלא על פרשת ק"ש מסופק וכיון שכבר יצא ידי קריאה דאורייתא ע"כ קאמר שמואל דאינו חוזר וקורא וממילא לפי"ז עכצ"ל גם בהא דספק קרא ק"ש דר"א ג"כ הפשט כן כדי שיהי' דומיא לספק קרא ק"ש דשמואל וא"כ ממילא גם בהא דספק התפלל דקאמר ר"א ג"כ צ"ל הפשט כן שהי' מתפלל כבר איזה תפלה קצרה ויצא ידי תפלה דאורייתא אלא שמסופק על נוסח התפלה שתקנו חז"ל כמובן, וכל זה י"ל לפום שיטת הרבינו יונה אבל לפום שיטת הפוסקים דסברו דלשמואל ליכא שום קריא' מה"ת באמת ליכא הכרח לומר הפשט בשמואל כמו שכתבנו אלא אדרבא אז אמרינן הפשט בשמואל שמסופק אי קרא כלל או לא ואז עכצ"ל גם בספק קרא ק"ש דר"א ג"כ הפשט כן וממילא גם בספק התפלל ג"כ הפשט כן שמסופק אי התפלל כלל אי לא ולפי שיטה זו באמת ל"ל כתירוצו של הכ"מ מחמת קושיתינו וקושית השג"א והפרמ"ג הנ"ל אבל לפום שיטת הר' יונה באמת ל"ק על הכ"מ מידי אלא אדרבא מוכרחינן לומר כתירוצו של הכ"מ כדי שיהא הספק התפלל דומיא דספק קרא ק"ש דר"א ודשמואל וגם קושיית פרמ"ג דליפלוג בתפלה עצמה ג"כ ל"ק כיון די"ל דלא מצי לאפלוגי בתפלה עצמה כיון דצריך שיהא דומיא דספק קרא ק"ש דשמואל כמובן, וא"כ ממילא י"ל דרבינו והרמב"ם ודכוותייהו סברו כשיטת הר' יונה בהא דשמואל וע"כ לא הי' להם הכרח מהא דר"א לומר כהרמב"ן אלא אדרבא הי' להם הכרח לומר כתירוצו של הכ"מ וע"כ שפיר פסק דתפלה דאורייתא אבל הרמב"ן י"ל דל"ס כהר' יונה אלא כהני פוסקים דלשמואל ליכא מדאורייתא שום קריאה כלל וע"כ הי' לו הכרח מהא דר"א דתפלה דרבנן כיון דל"ל כתירוצו של הכ"מ מחמת קושיתינו הנ"ל כמובן, וכיון שזכינו בס"ד לחזק את תירוצו של הכ"מ נ"ל בס"ד דאדרבא מהגמ' זו ראי' לשיטות רבינו והרמב"ם ודכוותייהו דלכאורה יש לדקדק בגמ' זו דמדוע ל"ק גם אליבא דר"א מ"ט ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן כמ"ש אליבא דשמואל אבל לפום שיטתם מיושב בס"ד שפיר כיון דבאמת גם תפלה דאורייתא ע"כ לא יוכל הגמ' לומר מ"ט אליבא דר"א ודו"ק:
ובאופן ב' נ"ל בס"ד לתרץ את קושיית הרמב"ן מהא דר"א דלכאורה ק"ל לשיטת הרמב"ם הל' כלאים פ"י הל' כ"ז דספיקא דאורייתא לקולא היכי קאמר ר"א ספק קרא ק"ש חוזר וקורא ואי"ל כיון דמדרבנן לחומרא כמ"ש הרמב"ם שם ע"כ חוזר וקורא מדרבנן דזה גופא לכאורה טעמא בעי דמדוע החמירו רבנן בהספק דמה"ת מותר וצ"ל דגזרו דילמא אתי להתיר את הודאי איסור וכמ"ש הט"ז או"ח סי' תרכ"ו ס"ק ב' בשם הלבוש על הא דאין מבטלין איסור לכתחילה דגזרינן שמא יבא להתיר האיסור וא"כ אכתי לפום שיטת הלבוש שהביא הט"ז שם דבמצוה באמת מבטלין לכתחיל' דכיון דלמצוה קא מכוין לא יעשה המצוה בעבירה עי"ש א"כ לפי"ז ה"נ לא שייך למיגזר דילמא לא יקרא כלל וממילא הדרן לכללא דס"ד לקולא וא"כ נשאר' הקושי' דאמאי חוזר וקורא, וצ"ל כיון דאית לי' חזקת חיוב לקרות וחזקת חיוב הו"ל כאיתחזק איסורא וכמו שבאיתחזק איסורא ל"ס הרמב"ם דס"ד לקולא כמ"כ נמי סובר בחזקת חיוב וע"כ חוזר וקורא, וא"כ ק"ל על הסיפא דר"א דמדוע ספק התפלל אינו חוזר ומתפלל נהי דספיקא דרבנן לקולא הא אית לי' חזקת חיוב דבשלמא להפר"ח יו"ד כללי ס"ס אות ט"ו דספיקא דרבנן לקולא אפי' בחזקת איסור שפיר קאמר ר"א דאינו חוזר ומתפלל אבל לשיטת הש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס אות כ' דבספק דרבנן שיש לו חזקת איסור אזלינן לחומרא נשאר' הקושי' הנ"ל על ר"א דמדוע חוזר ומתפלל. ואחר שעלה ברעיוני קושי' זו ראיתי בצל"ח בסוגיתינו שם שג"כ הקשה כעין קושי' זו על הרמב"ם וז"ל אבל מה שק"ל על דעת הרמב"ם היא זה כיון שעכ"פ עיקר מצות תפלה היא מה"ת אף שמניין התפלות ונסחאות הם דרבנן שוב מיקרי מצוה דרבנן שיש לו עיקר מה"ת וא"כ למה ספק התפלל אינו חוזר ומתפלל והלא במצוה דרבנן שיש לה עיקר מה"ת אין ספק התפלל מוציא מידי ודאי שנתחייב מתחלה בתפלה כו' עכ"ל וזה נראה בעליל שסובר כהני פוסקים דדוקא בדרבנן שיש לו עיקר מה"ת כשיש לו חזקת איסור ספיקו לחומרא וע"כ לא הקשה אלא על הרמב"ם שסובר דעיקר מצות תפלה דאורייתא אבל לפי מ"ש הש"ך הנ"ל דאפי' בדרבנן שאין לו עיקר מה"ת ג"כ ספיקא לחומרא כשיש לו חזקת איסור עי' שעה"מ הל' מקואות פ"י כלל א' שדיבר אריכות מזה באמת קשה קושיתינו הנ"ל על ר"א גופא לא על הרמב"ם דוקא, וגם ראיתי אח"כ בישועות יעקב או"ח סי' פ"ט אות א' שג"כ הרגיש בקושיית הצל"ח ותירץ דבתפלה כיון שיש חשש ברכה לבטלה דעובר על לא תשא ע"כ ספיקא לקולא אע"ג שיש לו חזקת חיוב, אבל לי ההדיוט עדיין לא תעלה ארוכה בזה דלפי מ"ש הפנ"י בסוגיתינו בשם התוס' דכשמתפלל מספק ליכא ברכה לבטלה ואנו הוכרחנו בס"ד שגם הר' יונה ס"כ מדכ' בסוגיתינו וז"ל ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אינו ר"ל שאסור לחזור ולהתפלל דמ"ט יש שאם ירצה אדם להתפלל דרך רשות שלא יתפלל אלא ר"ל אינו חובה עליו לחזור ולהתפלל כו' עכ"ל ולכאורה הא איכא משום לא תשא אעכ"מ שגכ"ס כמ"ש הפנ"י וא"כ לפי שיטה זו עדיין קושיתינו במקומה עומדת:
וע"כ נ"ל בס"ד לתרץ כך דהירושלמי ריש ברכות מסופק ספק קרא ק"ש חוזר וקורא או לא דהירושלמי מסופק אי ק"ש דאורייתא או דרבנן עי' במפרש שם ופשט מהברייתא דקתני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לקרות הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות פי' הפ"מ וז"ל וקודם לכן לאו ספק הוא כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנה דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות עכ"ל ועי' בגליון הש"ס שם מה שדיבר לחלק בין עיולי יומא לאפוקי יומא עכ"פ חזינן מהירושלמי דאם קרא בהש"מ הוי כספק קרא וא"כ י"ל דבסוגיתינו ג"כ הפשט דר"א איירי שהי' מתפלל תפלת שחרית אלא מסופק בהזמן אי לילה היא או יום וא"כ ממילא ל"ק קושיתינו הנ"ל דהישע"י הל' מקואות אות י"א כתב כלל חדש בהא דינא דבחזקת איסור ספיקא דרבנן לחומרא וז"ל ואקדים כלל אחד מה שנ"ל בזה דהנה בנטמא טומא' דדבריהם כגון אוכל אוכלים טמאים ושותה משקים טמאים וטבל במקוה שיש בה ספק אם יש בה מ' סאה פליגי ר"מ ור"י וס"ל לר"י דאף דספיק' דרבנן לקולא מחמירין בזה ואמרינן העמד טמא על חזקתו ובספק מים שאובים מטהרין ולא אמרינן העמד טמא על חזקתו אמנם מתוך דברי הר"ש למדתי ביאור הדבר דכשהי' טמא מתחילה טומא' דרבנן והספק אם טבל במקוה המטהרת את האדם מטומאתו כשאנו מעמידין אותו על חזקתו הרי הוא כמו שהי' מתחילה טרם שנכנס למקוה אבל בטמא טומאה דבר תורה ואח"כ יש ספק אם נכנס למקוה שיש בה פסול דרבנן או לא כגון ספק מים שאובים במקוה דאף אי נימא שטבל במים שאובים עכ"פ יצא מכלל טמא דבר תורה לכלל טמא רבנן ואינו כמו שהי' בתחילה לא שייך בזה לומר העמד טמא על חזקתו שהרי כבר יצא במקצת מכלל טמא שהי' בתחלה גלל כן אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כו' עכ"ל. וא"כ י"ל גם לענין חזקת חיוב כן דהיכא דהיה לו מתחלה חזקת חיוב דאוריי' ואח"כ כשנולד הספק אזיל החיוב דאורייתא ולא נשאר אלא החיוב דרבנן אז באמת אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כיון דליכא לאוקמי על חזקת חיוב דמקודם לכן כיון דמקודם לכן הי' החיוב מה"ת ועכשיו אינו חייב רק מדרבנן והו"ל כאלו לא הי' לו חזקת חיוב כלל וע"כ שפיר אמרינן ספיקא דרבנן לקולא, נמצא לפי"ז כשאיירי ר"א שהיה מתפלל אלא הי' מסופק בהזמן כהנ"ל אז באמת נ"ק קושייתינו הנ"ל על ר"א כיון שכבר יצא החיוב תפלה דאוריי' של יום ההוא אפי' כשהתפלל בלילה ממילא תו ליכא לאוקמיה על חזקת חיוב וע"כ שפיר קאמר ר"א דאינו חוזר ומתפלל כמובן, וא"כ שפיר י"ל שרבינו והרמב"ם ודכוותייהו והרמב"ן בזה פליגי הם סברו כהש"ך דהיכא דאית לי' חזקת איסור אמרינן דספיק' דרבנן לחומרא וא"כ הי' קשה להם קושייתינו הנ"ל על ר"א וע"כ מוכרחי' לאוקמי את הא דר"א בגוונא שכתבנו דמיירי שהתפלל אלא היה מסופק בהזמן כדי שנוכל לתרץ את הא דר"א כמו שתירצנו עם סברת הישע"י וא"כ ממילא ל"ק קושיית הרמב"ן בסוגי' זו וגם תירוצו של הכ"מ עולה יפה בזה כיון די"ל דהכ"מ ג"כ כיוון לכל מה שכתבנו וגם קושיית הצל"ח ל"ק על הרמב"ם כמובן, אבל הרמב"ן י"ל דסובר כשיטת הפר"ח דאפי' בחזקת איסור אמרינן ספיקא דרבנן לקולא וא"כ ממילא ל"ק על ר"א קושיתינו הנ"ל וע"כ לא היה לו הכרח לומר הפשט בסוגייתינו כמו שכתבנו ע"כ השיג על הרמב"ם שפיר ודו"ק:
ומה מאד יש ליישב בהנ"ל את קושית התוספות בסוגייתינו ד"ה ספק שהקשה על הא דאמר שמואל ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב חוזר ואומר וז"ל ותימא הא עכצ"ל שהוא מסופק גם מק"ש שאם היה ברור לו מק"ש וספק מאמת ויציב לא יהיה מה"ת כיון שהזכיר יציאת מצרים בק"ש וא"כ הואיל ומסופק משניהם יחזור לק"ש דאית ביה תרתי מלכות שמים ויציאת מצרים דהכי עדיף מלומר אמת ויציב דליכא אלא חדא כו' אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דשמואל ג"כ איירי בגוונא דירושלמי הנ"ל דקרא ק"ש וגם אמר אמת ויציב אלא שהי' מסופק בהזמן וכיון דסובר שמואל דק"ש דרבנן ע"כ קאמר דאינו חוזר וקורא אבל אמת ויציב חוזר ואומר כיון דדאורייתא היא וגם לפום שיטת רבינו והרמב"ם באמת בלא"ה מוכרחינן לומר הפשט גם בשמואל כהנ"ל כדי שיהא שמואל ור"א בחדא מחתא ודו"ק:
ואגב לא אמנע מלכתוב מדק"ל מהירושלמי הנ"ל על הבית שמואל סס"י קנ"ה ס"ק ל"ד שסובר דאפי' בספק חסרון ידיעה לכל העולם ג"כ ספיקא דרבנן לחומרא ודלא כהט"ז יו"ד סי' צ"ח א"כ לפי שיטתו היכי פשט הירושלמי מהבריי' הנ"ל דק"ש דאוריית' דילמא לעולם ק"ש דרבנן והא דקאמר הבריי' הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו היינו טעמא משום דספק בין השמשות הוי ספק חסרון ידיעה אעכצ"ל כיון דספק בהש"מ הוי ספק חסרון ידיעה לכל העולם ובספק זה באמת הדין דספיקא דרבנן לקולא ע"כ הביא הירושלמי שפיר ראי' מהברייתא ואכ"מ בפי' מהירושלמי דלא כהב"ש וצ"ע וגם מהגמ' דילן שבת ל"ד ע"א ממה דאמר רבא אמרו לו שנים צא ועירב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בהש"מ כו' מסוגי' זו גכ"מ דלא כהב"ש עי"ש וצ"ע ועי' בקהל' יעקב סי' רכ"ב שג"כ הניחו בצ"ע מסוגי' דעירובין, והפרטי דינים שכ' רבינו במ"ע זו רובם תמצא בהרמב"ם הל' תפלה ולהלכה עי' טוש"ע או"ח מסי' פ"ט עד סי' קכ"ח ומסי' ק"נ עד סי' קנ"ה וגם עי' במהרש"ל ובמגלת ספר בביאורם כאן וגם במשנ"ח שכ' דברים עתיקים על מה שהקשה הלח"מ הל' ב' שם דמנ"ל להרמב"ם דברכות הראשונות והאחרונות בכלל מצוה זו וגם עי' בדרך המלך על הרמב"ם שכ' תשובה ארוכה לעניין שליח צבור שאין לו אשה אי שרי להיות ש"ץ בימים נוראים וביד המלך על הרמב"ם שכ' התעוררות גדול דהיאך צריך לחזק להתפלל בכונה והשם ירחם עלינו ויטהר רעיונינו להתפלל לפניו כאשר צונו: