Brit Moshe, Positive Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
צוה (א) הקב"ה את הכהנים שיברכו את ישראל כו'. לכאורה יש לדקדק ברבינו ז"ל דמדוע התחיל כמה מ"ע בלשון זה מ"ע כו' ובכמה כתב רק מצוה ויש של"כ לא זה ולא זה וגם במ"ע זו כתב צוה ול"כ מ"ע וכעין דקדוק זה מדקדק הלח"מ הלכ' תפלה פ"א הל"א בהרמב"ם שלא התחיל בהל' ק"ש בלשון מ"ע כמו שהתחיל בהל' תפלה ותירוצו לא תעלה ארוכה לנו עיי"ש אבל אח"כ ראיתי במעשה רוקח ובמשרת משה שם שג"כ דברו בהרמב"ם אריכות בזה וכשתעיין היטב בדבריה' תמצא ישוב גם ברבינו בקצת מקומות וקצת מקומות עדיין צ"ע, והתרגום שהביא רבינו עי' רש"י נשא פ"ו פכ"ג של"כ כהתרגום ועי' במזרחי וג"א ובדבק טוב מ"ש על רש"י זו אבל הר' בחיי שם הביא ג"כ את התרגום וג"כ דברים עתיקים במ"ע זו והב"ח או"ח ריש סי' קכ"ח כתב שמשמעות כל הפוסקים כהתרגום וכמ"ש רבינו דלא עברו הכהנים בעשה אא"כ מזהירין אותם, ודע דמ"ע זו מנאו כולם הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע י' הסה"מ מ"ע כ"ו היראים סי' ט"ו הסמ"ק סי' קי"ג החינוך ואה"מ מצ' שע"ח [עי' באה"מ שכ' טעם לשבח על המנהג כשהחזן אומר ב"כ הצבור עונים בלחש ע"פ ראשון יהי רצון בזכות אברהם עפ"ב י"ר בזכות יצחק ועפ"ג י"ר בזכות יעקב] הזוה"ר מ"ע ק"א אות מ"ד הפוע"צ מ"ע קמ"ח הכ"ת מ"ע ל"א הדה"מ שער א' פ"נ המעיי"ח דף קכ"ד ע"א אות ב' העי"מ מצ' שע"ד המצה"ש ומהר"ש מצ' שע"ט וכתב המצה"ש בשם החרדי' דכשישראל עומדים פנים כנגד פני הכהנים ומתכוונים לקבל ברכתם זה ג"כ בכלל המצוה:
שכור (ב) אסור לישא את כפיו דאיתקוש לנזיר כו'. רבים מקשים על רבינו דמדוע אמר דאיתקוש לנזיר ולא אמר משום דאיתקוש למשרת שגם הוא אסור ביין כמ"ש רבינו במל"ת ש' כיון דבלא"ה צריך לבוא להיקש דמשרת להתירו בחרצן כמ"ש רבינו וא"כ ל"ל תו ההיקש דנזיר אבל הגאון מו' אייזיק שטיין בביאורו כאן מתרץ א"ז יפה וז"ל ונ"ל דל"ק מידי כי הרב המחבר סדר הגמרא נקט ואזיל וכך היא סוגיית הגמ' ריש פרק בג' פרקי' שכור אסור בנ"כ מנה"מ א"ר שמעון בן פזי אריב"ל משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין מתקיף לה רב אהבה בריה דר' זירא אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן א"ר יצחק א"ק לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ומאי חזית דאיתקש לקולא נקיש לחומרא אסמכתא דרבנן היא ולקולא. נמצא ב' אמוראים תירצו בסוגי' זו הראשון תירץ מנזיר והשני תירץ ממשרת ועל התרצן ראשון ל"ק מידי שתירץ מנזיר למה לא תי' ממשרת הואיל ובע"כ אנו צריכין לבוא להיקש דמשרת מחרצן זה ל"ק כי גם לנזיר אנו צריכין לבוא מחמת בעל מום וחד מינייהו הביא כי שקולים הם כי בכל אחד יש צד חמור וצד קל מלבד החומרא דיין שאסור בשניהם בנזיר איכא קולא דבעל מום וחומרא דחרצן ובמשרת לאידך גיסא נמצא שצריך תרווייהו ואי הוה חד מאן דאמר בגמ' המתרץ הסוגי' הי' קשה למה לא הביא המחבר לימוד אחד נזיר או משרת ונלמוד ממנו עד שנוכל עד שנדחק ללמוד השני והיה לו להתחיל בתחלה מברך איתקש למשרת לאיסור יין ולהיתר חרצן ולקושי' דא"כ בעל מום יאסר הי' לו לתרץ להכי איתקש גם לנזיר ומשום עמידה הי' לו להתחיל בלימוד דמשרת הואיל וגם אותה החומרא ילפינן מיניה לר' נתן אך הואיל וסוגיית הגמ' כך היא ל"ק מידי ועל התירוץ ראשון עצמו ל"ק למה לא התחיל במשרת משום עמידה דהתם לא הזכיר דין דעמידה כלל או שמא סובר כסוגי' דאלו נאמרין דיליף עמידה מן ואלה יעמדו לברך כדלעיל ואפשר אפי' אם הי' הכל מאן דאמר אחד מ"מ ל"ק מידי הואיל וסוף סוף צריך לב' הלימודים ומשום ששמעתי שיש בני אדם עושים חומר גדול מחסרון זה הארכתי בו ללא צורך כי ל"ק מידי עכ"ל ועי' במהרש"ל בביאורו כאן מ"ש ע"ז וגם עי' במעיי"ח סי' הנ"ל אות ד' שכ' דברים עתיקים בההיקש דמשרת שכ' רבינו:
אמר (ג) ר"ח שאין המקרא רשאי לקרות כו', וכתב המגלת ספר ע"ז וז"ל לשון הרמב"ם בפי"ד להקרות לכהני' וכתב הכ"מ דלפי"ז אין הדברים על הסדר דהא דאין המקרה רשאי להקרות כו' היינו בראש פ' ב' או ג' ומ"ש אח"כ ואין הכהנים מתחילין כצ"ל כו' היינו בראש פ"א שהם מתחילין יברכך כו' ולכך יותר ישר לגרוס וכו' עי"ש וכמ"ש הסמ"ג אך קשה דבשלמא סמ"ג כבר הקדים לעיל דאם הם ב' קורא אותם כהנים כו' וא"כ שפיר מסיים ואומר שאין המקרא רשאי לקרות כהנים עד כו' אכן הרמב"ם ז"ל שעדיין לא כתב זה כ"א לאחר מכאן בדין ח' אין זה יופי סדר הלשון לכתוב אין המקרא רשאי לקרות כהנים כו' מאחר שעדיין לא השמיענו שצריך לקרותם כהנים ואי משום דגם לפי אותה הגירסא אין הדברי' על הסדר נהפוך את הסדר ונאמר שהלשון מתחיל ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת דהיינו יברכך חוץ מברכה אק"ב של כו' אמנם הא קשה דכשם שהרמב"ם הקפיד שאין המקרא רשאי להקרות כו' ואין הכהנים מתחילין עד שיכלה אמן מפי הצבור ה"נ אמאי לא יקפיד שאין המקרא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור דהא אידי ואידי חד שיעורא נינהו אלא ודאי דהגירסא הנכונה היא כדכתב הסמ"ג וכדאיתא בגמ' ולמ"ש לעיל צ"ל שכך דרכו של הרמב"ם ז"ל שהוא סומך על מה שעתיד לבאר לקמן באותו פ' וזה הכרח לומר בלא"ה שהרי כתב ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי המקרא והתם בהכרח דפירוש פשטו כמשמעו דאין רשאין להתחיל בברכת אק"ב של כו' עד שיכלה דבור כהנים מפי המקרא וכמ"ש הכ"מ וה"ז הדיבור של כהנים לא הזכירו לעיל כ"א לקמן וצ"ל שסמך עמ"ש לקמן אף בזה כן ודו"ק עכ"ל:
ומ"ש רבינו בני חיפה ובני בית שאן לא ישאו את כפיהם מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין כו' כתב המרש"ל בביאורו כאן ע"ז וז"ל מקשים העולם הלא אין עיין בברכת כהנים והנה לפרש"י ל"ק מידי כי זה קאי על התפלה רק שהספר מביא ג"כ על ברכת כהנים ומ"מ נ"ל ליישב שפיר כי משו"ה לא ישאו ידיהם משום דבעינן שתהא הברכה מבוררת ונכרת לכל שלא יהא בה גידוף והיתול ואותן שקורין עיינין אלפין אם אומרים יאר אין מוכח מלשונם שאומר אלפין אעפ"י שאומרי' בלשון נח לכל עיינין קורים כך ודו"ק עכ"ל, הנה מ"ש המרש"ל שרש"י מפרש דקאי על תפלה זה נ"ל ט"ס כיון דרש"י במגילה כ"ד ע"ב ד"ה מפני כתב בפי' דקאי על ברכת כהנים וגם קושיית העולם שכ' המרש"ל באמת ל"ק מידי כפי מה שפי' רש"י שם אלא מהתוס' שם ד"ה כשאתה יש להוכיח דסובר דקאי על תפלה ואפשר שהמרש"ל באמת על התוס' כיוון אבל זה דוחק וצ"ע, ואחר שכתבנו א"ז נזכרתי שיש לי עוד ביאורי המרש"ל דפוס בסיליאח ועיינתי בו וראיתי שהמעתיק שם ג"כ עמד על המרש"ל בזה ומפ' את דבריו אבל עי"ש ותראה שגם זה דוחק, והשאר פרטי דינים שכ' רבינו במ"ע זו עי' בהרמב"ם פי"ד וט"ו מהלכ' תפל' ובהגמי"י שם ולהלכ' עי' בטוש"ע או"ח מסי' קכ"ח עד סי' קל"א ועל קושיית המג"א ריש סי' קכ"ח על התוס' דשבת דקי"ח עי' בישע"י או"ח סי' קכ"ח אות ב' ובמש"ח על הרמב"ם בקונטר' מעלות המדות על מ"ע שבספ' אהבה בהל' תפלה ובנב"י מ"ק או"ח סי"ח וביהודא יעלה או"ח סי' מ"ו מ"ש בזה: