Brit Moshe, Positive Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לשרוף (א) את הנותר באש כו'. הפסוקים בפר' צו פרשה ז' וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע צ' צ"א החינוך האה"מ מצ' קמ"ג קמ"ו הזה"ר מ"ע פ"ב פ"ג אות מ' [עי"ש שמפלפל טובא דמדוע לא מנאו בשריפת נותר שתי מ"ע חדא האמורה בפסח והב' האמורה בשלמים] הפוע"צ מ"ע ס"ו ש"ז הכ"ת מ"ע פ"ב פ"ג העי"מ מצ' קמ"ה קמ"ח הדה"מ שער א' פק"ח ק"ט המעיי"ח דף נ"ג ע"ב אות כ' המצה"ש ומהר"ש מצ' קמ"ד קמ"ז אבל בהבה"ג ז"ל סי' הנ"ל מ"ע ג' לא מצאתי רק את המ"ע דשריפת נותר ובהיראי' ז"ל גם זה ליתא, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' פסולי המוקדשין פי"ע ולעיל במל"ת של"ה מה שכתבנו שם:
אמרינן (ב) בזבחי' שאין שורפין את הנותר אלא ביום כו', סוגיא זו איתא גם בפסחים דף ג' ע"א יכול יהא נאכל אור לשלישי כו' יכול ישרוף מיד כו' מה להלן תיכף לאכילה שריפה כו' פרש"י ז"ל וז"ל כשכלה זמן אכילתו מתחיל זמן שריפתו כדכתיב והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו עכ"ל והקשה עליו הפרי חדש ז"ל במעין חיים ש"ס ווילנא וז"ל רש"י מפיק ליה מקרא דכתיב גבי פסח והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו ותודה יליף מינה וקשה דאמרי' בשבת דף כ"ד בא הכתוב ליתן בקר שני לשריפתו וכ"ת התם טעמא לפי שאין שורפין קדשים בי"ט ליתא דהא בליל מוצאי י"ט נמי אינו יכול לשורפה וע"כ אינו אלא גזירת הכתוב דהא השתא אכתי לא ידעינן דרשה דאי אתה שורפו בלילה וא"כ אדרבא נילף מינה דלא בעינן תיכף לאכילה שריפה והנכון כפירש"י דזבחים דף ט"ז ע"ב דתודה יליף ממלואים הכתוב בפ' תצוה ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש אלמא תיכף לאיסורי אכילה שריפה ודו"ק עכ"ל נראה בעליל דהפר"ח סמך בקושייתו על מ"ש התו' בשבת שם ד"ה בקר שני שהקשה אי בקר שני דוקא היאך מוכח דאין שורפין קדשים בי"ט הא כיון דבליל מוצאי יו"ט נמי לא שרי לשרוף א"כ ע"כ דגזה"כ הוא לשרוף בבקר שני דוקא ותירץ דהא דאין שורפין בליל מוצאי יו"ט משום דאין שורפין קדשים בלילה כדדרשינן ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה ועי' במהר"ם לובלין שם וגם בפסחים דף פ"ז ע"ב מתרץ התו' כן בד"ה ליתן וכיון דכל הטעם דלא אמרי' דשריפת נותר בקרבן פסח גזה"כ משום דילפינן מביום דאין שורפין קדשים בלילה א"כ לפי הה"א דלא הוה ידעינן מהדרשה דאי אתה שורפו בלילה באמת שפיר י"ל דגזה"כ הוא כקושיית התו' וזה הי' כוונת הפר"ח בקושייתו אלא שקיצר. אבל לכאו' ק"ל על התו' הנ"ל דביבמות דף ע"ב ע"ב קאמר ר' יוחנן דמיתורא דביום לא ילפינן דאין שורפין בלילה אלא נותר בזמנו אבל נותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה וא"כ אפי' לפי המסקנא דפסחים דאין שורפין קדשים בלילה מדרשא דביום אכתי נשארה קושי' התו' דלימא דשריפת נותר דפסח כיון דאין שורפין בלילה גזה"כ היא ול"ל כתירוצו של התו' כיון דנותר דפסח בליל ט"ז באמת הוי נותר שלא בזמנו ונותר שלא בזמנו סובר ר' יוחנן דשורפין בלילה ואפ"ה אין שורפין א"כ עכצ"ל דגזה"כ הוא אלא על זה י"ל דהתו' מתרץ כפי המסקנא דגמ' יבמות דהדר ביה ר' יוחנן דמדשתק לר' אלעזר ע"כ דמודה ליה דאפי' נותר שלא בזמנו אין שורפין אלא ביום, אבל זה אכתי ק"ל היכי קאמר התו' שבת הנ"ל כדדריש בריש פסחים ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו כו' הלא מהדרשה דביום לא ילפינן אלא נותר בזמנו אבל נותר שלא בזמנו לא ילפינן אלא מיתורא דוי"ו ה"י כמו שאמר ר' אלעזר ביבמות שם וכיון דנותר דפסח הוי נותר שלא בזמנו א"כ הי' לו להתו' למימר כדדרשינן ביבמות מיתורא דוי"ו ה"י אבל באמת גם זה ל"ק כיון דהתוס' יבמות שם ד"ה שלא בזמנו כתב דכיון דאין שורפין קדשים בי"ט הוי נותר דפסח נותר בזמנו וא"כ דברי התוס' דשבת ופסחים הנ"ל באמת עולים יפה, אלא על התוספות יבמות אכתי ק"ל שהקשה על ר' יוחנן דסובר דנותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה אמאי לא ישרפו נותר דפסח בליל מוצאי יו"ט כיון דהוי נותר שלא בזמנו ותי' כהנ"ל עי"ש וק"ל מה הקשה התוס' הלא לפי הה"א דנותר דפסח הוי נותר שלא בזמנו באמת י"ל דנותר דפסח הוי גזה"כ כיון דל"ל אליבא דר' יוחנן כתירוצו של התוספ' שבת הנ"ל כיון דסוער דנותר שלא בזמנו שורפו בין ביום בין בלילה וא"כ מה הקשה התוס' אעכצ"ל דהתו' יבמות ל"ס כתירוצו של התוס' דשבת ופסחים הנ"ל אלא איזה תירוץ אחר הי' לו להתוס' יבמות על הקושיא של התוס' שבת הנ"ל וא"כ ממילא גם על רש"י פסחים הנ"ל י"ל דלא סובר כתירוצו של התו' שבת ופסחים אלא כמו שכתבנו אליבא דהתוס' יבמות וא"כ מה הקשה הפר"ח על רש"י:
אבל האמת יורה דרכו דהתו' יבמות באמת ג"כ סובר כתירוצו של התוספ' שבת ופסחים הנ"ל ואפ"ה הקשה שפיר כיון דאת זה עכצ"ל דמה דהקשה התוספ' שבת הנ"ל דלימא דשריפת נותר דפסח גזה"כ היא לא הקשה אלא אליבא דחזקי' דיליף דאין שורפין קדשים בי"ט משריפה נותר דפסח וע"כ הקשה התו' שפיר דמנ"ל למילף מנותר דפסח דילמא גזה"כ הוא אבל לאינך אמוראי דשבת שם דילפי ממקום אחר את הא דאין שורפין קדשים בי"ט באמת לדידהו שפיר י"ל דהא דאין שורפין נותר דפסח בי"ט ג"כ הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט וכיון דיש טעם על הא דאין שורפין נותר דפסח בי"ט ממילא תו ל"ל דהא דאין שורפין נותר דפסח בליל מוצאי י"ט גזה"כ הוא דכיון דעל י"ט יש טעם ממילא מסתבר טפי למימר דגם על לילה יש טעם מלומר דלילה גזה"כ היא דכמו דסובר התוס' בתירוצו אליבא דחזקי' דכיון דיש טעם על הא דאין שורפין בלילה לא מסתבר תו למימר על הא דאין שורפין בי"ט דגזה"כ הוא אלא אמרינן דהטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט כמ"ש המר"ם לובלין בשבת שם כמ"כ נמי שפיר י"ל אליבא דאינך אמוראי דכשיש טעם על הא דאין שורפין נותר דפסח בי"ט תו ל"ל דהא דאין שורפין בלילה גזה"כ הוא אלא הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בלילה נמצא לפי"ז באמת לאינך אמוראי אפי' אי לא הוה כתיב גבי שלמים ביום ג"כ לא הוה אמרינן דהא דאין שורפין נותר דפסח בלילה גזה"כ הוא אלא התו' כתב כן אליבא דחזקי' כהנ"ל, וממילא לפי הנחה זו הקשה התוס' יבמות הנ"ל שפיר כיון דאת זה עכצ"ל דר' יוחנן לא סובר כחזקי' דאי הוה סובר כחזקי' הי' קשה עליו קושיית התוס' שבת הנ"ל דדילמא גזה"כ הוא כיון דלדידי' ל"ל כתירוצו של התו' כיון דסובר דנותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה אעכצ"ל דר' יוחנן יליף דאין שורפין קדשים בי"ט כאינך אמוראי הנ"ל וא"כ ממילא תו ל"ל דהא דאין שורפין נותר בלילה גזה"כ היא כהנ"ל וע"כ הקשה התוס' יבמות שפיר דלמה באמת לר' יוחנן אין שורפין בלילה כיון דל"ל לדידי' דגזה"כ הוא אעכצ"ל דמשו"ה אין שורפין בלילה כיון דאין שורפין קדשים בלילה אע"ג דהוי נותר שלא בזמנו וא"כ היכי קאמר ר' יוחנן דנותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה כן נ"ל בס"ד בכוונת קושיית התוס' יבמות הנ"ל וא"כ ממילא הקשה הפר"ח על רש"י הנ"ל שפיר ודו"ק. אבל לפי דברינו הנ"ל נ"ל בס"ד ליישב דאת זה עכצ"ל דברייתא דפסחים הנ"ל בהה"א כשהי' סוברת לומר יכול ישרוף מיד לא הי' סובר' כחזקי' דיליף אין שורפין קדשים בי"ט מנותר דפסח כיון דאכתי לא הוה ידעינן מהדרשא ביום ואי הוה סובר' כחזקי' הי' נשאר קושיית התו' שבת הנ"ל אעכצ"ל דבהה"א הי' סובר' הברייתא כאינך אמוראי דשבת שם וא"כ עכצ"ל דהא דאין שורפין נותר דפסח בי"ט ג"כ הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט כיון דל"ל דגזה"כ הוא כהנ"ל וע"כ כתב רש"י שפיר דילפינן מנותר דפסח דתיכף לאכילה מתחיל זמן שריפתו ול"ק קושיית הפר"ח, וזה ל"ק כיון דהברייתא סוברת דנותר דפסח לא הוי גזה"כ א"כ עכצ"ל הא דאין שורפין נותר דפסח בלילה משום דאין שורפין קדשים בלילה כהנ"ל וא"כ היכי קאמר' הבריי' יכול ישרוף מיד הלא יכלינן למילף מנותר דפסח דאין שורפין קדשים בלילה דע"ז י"ל כמ"ש הפנ"י בפסחים שם ד"ה יכול ישרוף מיד דשאני הכא כיון שאינו יכול לשורפו סמוך לאכילתו נדחה ליום בקר שני עי"ש ובזה מיושב בס"ד מדק"ל על הפנ"י שכ' שם דטעמא דאין שורפין פסח בליל מוצאי י"ט משום דאין שורפין קדשי' בלילה הלא אכתי לא ידעינן מהדרשא ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה וא"כ הי' יכול לומר דגזה"כ הוא כקושיית התוס' שבת הנ"ל אבל לפי הנ"ל מיושב שפיר ודו"ק:
אבל לכאורה ק"ל על הירושלמי דבשבת פרק ב' הלכה א' ובפסחים פרק ז' הלכה י' יליף הירושלמי את הא דאין שורפין קדשים בי"ט מנותר דפסח ור' יוחנן קאמר בירושלמי שבת שם בפי' דנותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה [ובירושלמי פסחים שם איתא כן בשם ר' בון בר חייא] וכיון דלא יליף הירושלמי את הא דאין שורפין קדשים בי"ט אלא מנותר דפסח א"כ נשארה על הירושלמי קושי' התו' שבת הנ"ל דדילמא גזה"כ הוא ול"ל כתירוצו של התו' דמביום ילפינן דאין שורפין בלילה כיון דלא ילפינן מביום אלא נותר בזמנו אבל נותר שלא בזמנו באמת סובר הירו' דשורפין בלילה כהנ"ל וגם ליכא למימר דהירושלמי סובר כהתו' יבמות הנ"ל דנותר דפסח הוא נותר בזמנו כיון דהתוס' לא כתב כן אלא משום דידעינן ממקום אחר דאין שורפין קדשים בי"ט וא"כ גם בנותר דפסח הדין כן וכיון דאין שורפין בי"ט ע"כ סובר התו' דבקר שני זמנו הוא אבל הירושלמי כיון דלא יליף ממקום אחר את הא דאין שורפין קדשים בי"ט אלא מנותר דפסח א"כ באמת קשה היאך יליף מנותר דפסח דאין שורפין קדשים בי"ט ונאמר מחמת זה דנותר דפסח הוי נותר בזמנו דילמא באמת שורפין קדשים בי"ט ונותר דפסח גזה"כ הוא וגם על השירי קרבן בירושלמי שבת שם ק"ל דהיאך כתב דמשו"ה הביא הירושלמי תיכף בתר הדרשה דלא תותירו ממנו עד בקר את הא דוהנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף כדי לתרץ בזה את קושיית התוס' שבת הנ"ל הלא אדרבא כיון דהירושלמי סובר דנותר שלא בזמנו שורפין בלילה א"כ עדיין נשאר' קושיית התוס' שבת הנ"ל כמו שכתבנו. וע"כ נ"ל בס"ד דלהירו' צ"ל דהתוס' שבת הנ"ל הכי תירץ דכיון דידעינן מביום דאין שורפין בלילה ע"כ לא הוי גזירת הכתוב כלו' כיון דידעינן מביום דאין שורפין קדשים בלילה אע"ג דלא ידעינן מיניה אלא על נותר בזמנו אעפ"כ כיון דיש סברא בעולם דאין שורפין קדשים בלילה ממילא מסתבר טפי למימר דהא דאין שורפין נותר דפסח בלילה ג"כ משום דאין שורפין קדשים בלילה הוא מלומר דגזה"כ הוא וכיון דיש טעם על לילה א"כ ממילא גם הא דאין שורפין בי"ט ג"כ הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט כהנ"ל בשם המר"ם לובלין וכיון דאין שורפין בי"ט א"כ ממילא שפיר י"ל דנותר דפסח לא הוי שלא בזמנו כמ"ש התוס' יבמות הנ"ל אבל שלא בזמנו באמת שורפין בלילה דמביום לא ילפינן אלא נותר בזמנו כמ"ש הירושלמי ול"ק על הירושלמי מידי ודו"ק. ומה מאד יש ליישב בזה את ההמשך של הירושלמי במה שהביא תיכף את הפסוק והנותר מבשר הזבח הנ"ל דלכאורה יש להקשות דלפי שיטת הירושלמי דנותר שלא בזמנו שורפין בלילה א"כ נשאר' קושית התוס' פסחים דף הנ"ל ד"ה ת"ל ביום עי"ש וליכא למימר כתירוצו של התו' דביום אתי שלא לשרוף בלילה של אחריו כיון דאז הוי שלא בזמנו ושלא בזמנו באמת שורפין בלילה אעכצ"ל דאי לא הוה כתב עד יום אז באמת הוה אמרינן דביום אתי לאשמועינן דשלא בזמנו ג"כ אין שורפין בלילה אלא השתא כיון דכתיב עד יום ע"כ אמרינן דביום לא אתי אלא על נותר בזמנו עי' בתוספ' היטב ותבין אלמא דהי' הוה אמינא לומר מביום דאפי' נותר שלא בזמנו אין שורפין בלילה וכיון שכן גם לפי האמת עכ"פ את זה שפיר יכלינן למילף מביום דמסתבר טפי למימר דהא דאין שורפין בי"ט הטיים הוא משום דאין שורפין קדשים בלילה מלומר דגזה"כ הוא כהנ"ל וע"כ הביא הירושלמי תיכף בתר דיליף מנותר דפסח דאין שורפין קדשים בי"ט את הפסוק ביום להורות דמסתבר טפי למימר דאין שורפין בלילה מלמימר דגזה"כ הוא ודו"ק:
ובאופן ב' נ"ל בס"ד ליישב את קושי' הפר"ח הנ"ל בהקדים מדק"ל על המרש"א בפסחים שם ד"ה ת"ל ביום שכ' וז"ל דמהא דתיכף לאכילה שריפה לא הוה ממעטינן לילה של אחריו דלא שמעינן מיניה אלא כשכלה זמן אכילתו מתחיל זמן שריפתו כדמשמע מפירש"י עכ"ל וזה נראה בעליל דכוונת המרש"א ליישב מה דקשה על תירוצו של התוס' שמתרץ דביום היה צריך למעט שלא ישרוף בלילה של אחריו הלא אפי' אי לא הוה כתיב ביום ג"כ הוה ידעינן דלא שרי למישרף בלילה של אחריו מהטעם דתיכף לאכילה שריפה וע"כ כתב המרש"א דמהא דתיכף לאכילה שריפה אי לא הוה כתיב ביום לא הוה ממעטינן לילה של אחריו דהוה אמרינן דתיכף לאכילה שריפה היינו מתחיל זמן שריפתו כמו שמפרש רש"י וע"כ מתרץ התו' שפיר דהי' צריך ביום למעט לילה של אחריו כן נ"ל בכוונת המרש"א, אבל לכאורה ק"ל עליו הלא את זה דתיכף לאכילה שריפה היינו מתחיל זמן שריפתו זה לא ידעינן אלא מנותר דפסח ונותר דפסח אי לא הוה כתיב ביום באמת הוה אמרינן דגזה"כ הוא כקושיית הפר"ח וכהנ"ל בשם התוס' שבת וא"כ ליכא למילף מיניה מידי ועל התוס' ק"ל ממנ"פ אי סובר דתיכף לאכילה שריפה ילפינן ממלואים כמ"ש רש"י בזבחים שם א"כ נשאר' עליו קושיית המרש"א דבלא ביום נמי ממעטינן לילה של אחריו מהטעם דתיכף לאכילה שריפה ואי סובר כרש"י דפסחים שם דמנותר דפסח ילפינן תיכף לאכילה שריפה נהי דאז ל"ק על התו' קו' המרש"א הנ"ל אבל קושיית הפר"ח עדיין קשה כיון דאי לאו ביום באמת הוי נותר דפסח גזה"כ כהנ"ל בשם התו' שבת. וע"כ נ"ל בס"ד דרש"י וגם התוס' פסחים באמת לא סברו כתירוצו של התו' שבת הנ"ל אלא סברו כהח' הר"ן בשבת שם ד"ה ליתן לו בקר שני דעל הקו' דלמה ימתין עד יום חושה"מ ישרוף לאלתר בליל מוצאי י"ט מתרץ הר"ן וז"ל דאפשר שקבע לך הכתוב זמן שריפתן כל הלילה עד הבקר שהוא זמן אכילתן כדכתיב ופנית בבקר והלכת לאהליך כו' עכ"ל נר' דסובר דנותר דפסח זמן שריפתו כל הלילה דפירושא דקרא כן הוא והנותר ממנו אז עד הבקר באש ישרף כלו' עד הבקר יכול לשרוף, אבל לכאו' צריך להבין הלא גבי שלמים כתיב ביום ודרשינן מיניה ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה אעכצ"ל בכוונת הר"ן דהיה קשה לו דלר' יוחנן יבמות הנ"ל דנותר שלא בזמנו שורפין בלילה אמאי לא ישרוף נותר דפסח בלילה כמו שהקשה התוס' יבמות הנ"ל ותירוצו של התוס' יבמות לא הי' מסתבר להר"ן וע"כ מתרץ דאפשר דשורפין בלילה וכל זה לא כתב הר"ן אלא לפרש את ר' יוחנן גם לפום הה"א דגמרא יבמות הנ"ל דסובר דנותר שלא בזמנו שורפין בלילה אבל לפי המסקנא דגמרא יבמות דר' יוחנן מודה לר' אלעזר דמיתורא דוי"ו ילפינן דגם נותר שלא בזמנו אין שורפין בלילה באמת גם נותר דפסח אין שורפין בלילה וע"כ כתב הר"ן אח"כ שפיר וז"ל אבל בירושלמי אמרו שאין תחלת זמן שריפת קדשים אלא ביום ואחר שעבר זמנן נשרפין בין ביום בין בלילה ומדמה לה התם בהדיא למילה עכ"ל ולכאורה אין שום שייכות להא דירו' עם מ"ש הר"ן למעלה אבל לפי הנ"ל מיושב בס"ד שפיר כמובן כן נ"ל בס"ד בכוונת הר"ן וא"כ ממילא שפיר יש למילף מהר"ן דלפי הס"ד דלא ידעינן מביום דאין שורפין קדשים בלילה באמת שפיר י"ל דשורפין נותר דפסח בליל מוצאי י"ט והא דאין שורפין בי"ט הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט וא"כ לא הוי נותר דפסח גזה"כ אפי' לפי הה"א דלא הוה ידעינן מדרשא דביום וע"כ שפיר יכלינן למילף מנותר דפסח דתיכף לאכילה מתחיל זמן שריפתו ול"ק קושיית הפר"ח הנ"ל וגם קושייתינו על התו' והמרש"א מיושב בס"ד שפיר כיון די"ל דסברו כהר"ן ודו"ק. אלא עדיין צריך להבין דמדוע לא כתב רש"י גם בפסחי' כמו בזבחי' דמנותר דמלואי' ילפינן נהי דל"ק עליו קושי' הפר"ח כמו שכתבנו אבל מדוע משנה וצ"ל דבפסחים היה כוונת רש"י ליישב בזה את קושיית התוס' שם כיון דקושית התו' לא מיושב אלא אי אמרינן מתחיל זמן שריפתו כמ"ש המרש"א הנ"ל וע"כ כתב רש"י דילפינן מנותר דפסח וא"כ קשה לכאו' על רש"י דזבחי' כיון דשם כתב דממלואי' ילפינן ולא אמרי' מתחיל א"כ נשאר' קושיית התו' דלמה לי עד יום ול"ל כתירוצו של התו' כיון דאת הא דלא ישרוף בלילה של אחריו שפיר ידעינן מהא דתיכף לאכילה שריפה כמ"ש המרש"א הנ"ל וע"כ נ"ל בס"ד דבפסחי' כתב רש"י לפום שיטת הר"ן וע"כ ל"ק עליו שם מידי כהנ"ל אבל בזבחים כתב רש"י לפום שיטת התו' שבת הנ"ל דאי לא כתיב ביום אז הוה באמת נותר דפסח גזה"כ וא"כ ליכא למילף מנותר דפסח ע"כ כתב רש"י דילפינן ממלואים ועל קושי' התוס' פסחים דלמה לי עד יום סובר רש"י בזבחים דאי לא הוה כתיב עד יום הוה אמינא דאוכלין בלילה כמ"ש השירי קרבן בירושלמי שבת הנ"ל עי"ש ודו"ק: