גרסינן (א) בחגיגה תניא ריה"ג אומר כו'. ונ"ל בס"ד דמשו"ה כתב רבינו ז"ל גרסינן כיון דבספרי סוף פ' ראה אי' בריי' זו בלשון זה ריה"ג אומר ג' מצות נוהגות ברגל ואלו הם חגיגה וראיי' ושמחה כו' עי"ש וגם בפסיקתא זוטרתא שם חשב חגיגה קודם ואח"כ ראיי' ושמחה אבל בתוספתא פ"ק דחגיגה איתא ברייתא זו כסדר שאי' בגמ' שלפנינו מקודם ראיי' ואח"כ חגיגה ושמחה אלא בתוספתא ליתא ריה"ג אבל לרבינו הי' הגירסא גם בתוס' ריה"ג וא"כ צ"ל דבריי' דגמ' היא הברייתא דתוספתא וע"כ כתב רבינו גרסינן כוונתו דבהברייתא דגמ' גרסינן כהסדר שאיתא בתוספתא ולא כהסדר שאי' בספרי, ומ"ש רבינו והשמחה נוהגת באנשים ובנשים כו' כל זה מהברייתא הנ"ל וגם הרמב"ם ז"ל הל' חגיגה פ"א הל"א כתב ונשים חייבות במצוה זו אבל הראב"ד ז"ל השיג עליו דאינן חייבות בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והוא ישמח אותה ועי' רש"י ותו' ר"ה דף ו' ע"ב ובקידושין דף ל"ד ע"ב ד"ה אשה וגם בכ"מ שם מה שהמליץ בעד הרמב"ם ותראה כי דבריו צריכים ביאור וגם המבי"ט בספר מקרא קדש תפס עליו אבל כבר כתב אריכות בזה הלחם יהודא על הרמב"ם שם ומברר הכל יפה עי"ש. ומ"ש רבינו שלשה מצות אלו הם כתובים בסוף פר' ראה כו' גם בקיצור הסמ"ג שלו הביא את הפסוקים דפרשת ראה אע"ג דמצות חגיגה ומצות ראייה נכפלו מכבר בפרשת משפטים פכ"ג פי"ד אפ"ה לא הביא משם כיון דבפ' ראה איתא הפסוקים של הג' מ"ע אבל ברמזיו הביא את הפסוקים דפרשת משפטים כיון דרצה לרמז דמ"ע הללו נכפלו וגם הבה"ג ז"ל סי' הנ"ל מ"ע ג' מנה את המ"ע הללו וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע נ"ב נ"ג נ"ד היראים סי' קכ"ו ת"ג ת"ד החינוך האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' פ"ח תפ"ח תפ"ט הזה"ר מ"ע ל"ח אות כ"ח ומ"ע קנ"ב אות נ"ה הפוע"צ מ"ע ל"ו ר"א ר"ב הכ"ת מ"ע נ"ו נ"ז נ"ח העי"מ מצ' פ"ט תפ"ח תפ"ט הדה"מ שער א' פע"ב ע"ג ובשער ד' חלק עשין פרק כ' המעיי"ח דף ל"ג ע"ב אות מ"ג עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה שהחינוך וכל המוני על הסדר התורה סמכו את המ"ע דחגיגה להפסוק דפר' משפטים שהוא קודם וא"כ מדוע לא סמכו גם את המ"ע דראייה לשם ואפשר כיון דבפרשת משפטים כתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ד' ולא כתיב בחג המצות ובחג השבועו' ובחג הסכות ואיכא למטעי דבכל עת שירצה יראה ג' פעמים בשנה כמ"ש המכילתא סוף פ' משפטים ע"כ סמכו לפ' ראה דאיתא הג' זמנים בפי' כמובן. ומ"ש רבינו וכן בעצרת כתיב ושמחת אבל לא בפסח כו' כ"כ גם היראי' סי' קכ"ו וגם כתב דילפי' שמחה דפסח בגז"ש דט"ו ט"ו מחג הסכות אבל בסי' קכ"ז כתב דילפינן מהיקישא דר' יונא שבועות ד"י ע"א אלה תעשו לד' במועדיכם הוקשו כל המועדי' כולן זה לזה ועי' במהר"ם שיק מצ' תפ"ח מ"ש בזה וגם עי' בתו' עה"ת סוף פרשת ראה שכ' טעם לשבח דמדוע לא כתיב בפסח שמחה כלל ובשבועות לא כתיב אלא חדא שמחה ובסכות כתיב שלש שמחות גם הר' בחיי שם פרשה ט"ז פי"ד כתב טעמים לזה עי"ש:

החגיגה (ב) האמורה בתורה הוא שיקריב שלמים מן הבהמה כו', כן איתא בחגיגה דף ח' ע"א ת"ר ושמחת בחגיך כו' יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל ושמחת בחגיך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם פי' רש"י דחגיגה חלב כתב בה לא ילין חלב חגי ועי' בתוס' שם וכן אי' בפי' בספרי סוף פ' ראה וז"ל ושמחת בחגיך בכל מיני שמחות יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל בחגיך במי שחגיגה באה מהם כו' עכ"ל וכן איתא בפסיקתא זוטרתא שם וכן מוכח מהתוספתא פ"ק דחגיגה וגם מהירושלמי פרק א' הל' ב' וכ"פ הרמב"ם הל' חגיגה פ"א הל"א וכ"כ היראים סי' ת"ד וא"כ ק"ל מאד על החינוך מצ' פ"ח דהיאך כתב דבעוף תור או גוזל ג"כ יצא מצות חגיגה אפי' נא' שמצא באיזה בריי' כן אפ"ה גדול עליו התימא דהיאך נד מפסקו של הרמב"ם כיון שדרכו להלוך בעקבותיו בכ"מ אבל אח"כ ראיתי שכבר תמה עליו המל"מ בהגהותיו על החינוך שם וגם המנ"ח הניחו בתימא. ומ"ש רבינו והראייה היא שיראה בעזרה בי"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה כו' נר' בפיר' דרבינו סובר דעולת ראייה יכול להביא גם מן העופות וכ"כ הרמב"ם הלכה הנ"ל וזה לכאורה נגד ברייתא מפורשת חגיגה ד"ז ע"א דאי' שם לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא כו' וגם הכ"מ עמד על הרמב"ם בזה ותירץ בשם הר"י קורקוס שבמקום או אינו אלא בעופות שאי' בבריי' היה גרס הרמב"ם או אינו אלא במנחות או הי' גרס או אינו אלא בכספים כמו שאיתא במכילתא סוף פ' משפטים אבל הלח"מ שם תמה על תירוצו והקשה את הקושיא זו גם על רבינו, אבל לי נראה בס"ד דעל הרמב"ם באמת ל"ק מידי אלא על רבינו קשה דעל הא דאמר ר' יוסי הגלילי שם דף ו' ע"ב שלש מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה כתב הטורי אבן וז"ל נ"ל דתנא סידרא נקט ואתי דכן סדר הקרבתן ראייה קודם לחגיגה וחגיגה לשמחה וטעמא דמילתא משום דקרבן ראייה עולה היא וחגיגה שלמים כדתנן רפ"י דזבחים דף פ"ט כל המקודש מחבירו קודם את חבירו דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים חטאת קודם לאשם כו' אשם קודם לתודה ותודה לשלמים א"כ כ"ש שעולה קודמת לשלמים לפיכך ראייה דעולה היא קודמת לשלמי חגיגה וכן חגיגה קודמת לשמחה אע"ג דשניהם שלמים נינהו מ"מ חגיגה קודמת דעדיפא שהוא דבר שבחובה משא"כ שמחה דאינו דבר שבחובה דהא אדם יוצא חובתו בנו"נ כדתנן לקמן ואין צריך להביא שלמי שמחה אא"כ אין לו בשר קודש במה לשמוח אבל חגיגה חובה הוא מ"מ והא ודאי דדבר שבחובה עדיף ואמ"ג דמיבעי' לן התם תדיר ומקודש איזה מהן קודם ולא איפשיט והא שלמי שמחה תדיר שנוהג בכל ימות הרגל בכל יום ויום בפני עצמו משא"כ חגיגה שלא מביא רק פעם אחד ברגל וא"כ אמאי חגיגה קודמת לשמחה דתדיר י"ל דהא דמיבעי' לן מתדיר ומקודש איזה מהן קודם ה"מ בשתיהן דבר שבחובה דחשיבי אבל דבר שאינו בחובה לגבי דבר שבחובה לאו כלום הוא ואע"ג דתדיר לפיכך דבר שבחובה קדים לפיכך חגיגה הואיל ודבר שבחובה הן קדמי לשלמי שמחה אא"ג דתדירי ולמאי דפי' דתנא סידרא נקט ואתי וקפסיק ותני דראייה קודמת לחגיגה מטעמא דקדש טפי הואיל וכליל היא משמע קצת שלא כדברי הרמב"ם דס"ל דעולת ראייה באה מן העוף דא"כ לאו מילתא דפסיקא היא לעולת ראייה שתקדים לחגיגה שאין באה אלא מן הבהמה דהא אם מביא עוף לעולת ראייה אע"ג דקדשי משלמי חגיגה דכליל היא אפ"ה שלמי חגיגה הבאה מבהמה קדמי לה כדתנן התם המעשר קודם לעופות מפנו שהוא זבח ויש בו ק"ק דמו ואיברים וקדם מעשר בין לחטאת עוף ובין לעולת עוף מה"ט כדמוכח התם במתני' ובגמ' וכ"ש דשלמים קודם לעופות דהא שלמים קודם למעשר כדתנן התם עכ"ל הט"א, וכבר הבאתי לעיל מחודש א' דבהספרי הגירסא דריה"ג חשיב חגיגה קודם ואח"כ ראייה ושמחה נמצא לפי גירסא זו באמת מוכח דריה"ג סובר דעולת ראייה באה מן העוף דאל"כ היה קשה מדוע לא חשיב עולת ראייה קודם וא"כ י"ל דלהרמב"ם באמת הי' הגירסא בהתוספתא וגם בברייתא דגמרא כגירסת הספרי ופסק כריה"ג אע"ג דסתם ברייתא דדף ז' הנ"ל חולקת עליו כיון דהתוספתא ג"כ סוברת כריה"ג וא"כ על הרמב"ם ל"ק מידי אלא על רבינו קשה כיון דהוא גרס בבריי' דגמ' כמו שאי' לפנינו דריה"ג חשיב ראייה קודם וא"כ מוכח גם מריה"ג דלא כוותיה ועל הקושיא זו באמת תירוצו של הר"י קורקוס ג"כ לא תעלה ארוכה כמובן. ואפשר דרבינו למד מהרמב"ם דסובר דריה"ג לא סידרא נקט כמ"ש הט"א דאי הוה סובר הרמב"ם כהט"א א"כ היה קשה עליו היאך נקט הוא בעצמו ראייה תחילה שכ' וז"ל שלש מ"ע נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים ואלו הן הראייה כו' הלא איהו פסק בפי' דגם בעופות יצא בעולת ראייה אעכצ"ל דהרמב"ם סובר דריה"ג לא סידרא נקט וא"כ לא מוכח מריה"ג מידי ורבינו ג"כ סובר כהרמב"ם בזה וא"כ לא קשה גם על רבינו אלא מה שקשה על הרמב"ם וע"ז שפיר י"ל או כתירוצו של הר"י קורקוס או כתירוצו של השעה"מ שם כמובן. ומ"ש רבינו ותניא למען ישמעו להוציא חרש אפילו באחת מאזניו כו' היא מימרא דר' תנחום דף ג' ע"א שם אלא ר' תנחום למד את זה מבאזניהם ולא מלמען ישמעו כמ"ש רבינו אבל אח"כ ראיתי שגם הרמב"ם פ"ב הל"א שם כתב כרבינו ושכבר עמד עליו המעיין גנים ספרדי בזה ומיישבו שפיר ועם תירוצו גם רבינו מיושב עי"ש, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' חגיגה פ"א ופרק ב' וגם עי' ברדב"ז בלשונות הרמב"ם חלק ה' סי' ע"ט ובשג"א סי' ל"ב ק"ד ובנב"י מ"ת או"ח סי' צ"ד וגם לעיל מל"ת ש"ס מה שכתבנו שם ולהלכ' לענין שמחת יו"ט בזמה"ז עי' טוש"ע או"ח סי' תקכ"ט: