Brit Moshe, Positive Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
זכור (א) את יום השבת לקדשו כו'. בדברות הראשונות פ' יתרו פ"כ פ"ח כתיב זכור את יום השבת לקדשו ובברכות דף כ' ע"ב הקשה הגמ' על מ"ד ראב"א נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה אמאי מ"ע. שהזמ"ג היא ומשני רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה כו' ומדאמר הגמ' מ"ע ע"פ מנה רבינו ז"ל אותה, אלא אי המ"ע דקידוש ביין דוקא או סגיא בדברים בזה יש פלוגתא דבפסחים ק"ו ע"א איתא ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין כו' ואי הדרשא דברייתא דרש גמור מה"ת ולא אסמכתא אז מוכח מהברייתא זו שהמ"ע היא לקדש על היין וכן באמת שיטת רש"י ז"ל בנזיר דף ד' ע"א ד"ה והרי וכ"ס התוס' בחד תירוץ בפסחים שם ד"ה זוכרהו ובשבועות דף כ' ע"ב ד"ה נשים דקידוש על היין דבר תורה אלא הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן וכ"מ דסובר הרוקח ז"ל סי' נ"ב מדקאמר הפשט בגמ' דנזיר פירוש להטעימו עי"ש ותבין וכ"כ מהסמ"ק ז"ל סי' ר"פ מדכ' וז"ל לעשות קידוש בשבת ערבית דכתיב זכור את יום השבת לקדשו ודרשינן זוכרהו על היין כו' עכ"ל וכן מהר"ן ז"ל בפסחים שם ד"ה זוכרהו יש להוכיח דס"כ עי"ש וגם יש להביא ראי' לשיטתם מן המכילתא פ' יתרו פרשה ז' דז"ל לקדשו לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשים על היין כו' וכן איתא בפסיקתא זוטרתא שם, אבל רבינו סובר שמ"ע מה"ת רק לקדש בדברים אבל לקדש על היין אינו אלא מדרבנן והביא ראיה לשיטתו מגמרא נזיר שם וא"כ צ"ל דסובר דהדרשה דברייתא דפסחים וגם הדרשה דמכילתא והפסיקתא אסמכתא וכ"ס התוס' פסחי' ושבועו' הנ"ל בחד תירוץ ובסוכה דף ל"ה ע"א ובנזיר שם ד"ה מאי סתם התוס' כהאי תירוצא וגם הרמב"ן ז"ל פ' יתרו כתב כן וכ"פ הרמב"ם ז"ל הל"ש פכ"ט הל"א וכן מנה בסה"מ מ"ע קנ"ה וכן מנאו החינוך ז"ל העיר מקלט [עי' בדבריו כי כתב דבר חכמה הפלא במ"ע זו] האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ל"א הזוה"ר מ"ע מ"ז אות ל"א הפוע"צ מ"ע י"ג הכ"ת מ"ע ק"ס הדה"מ שער ד' פ"א המעיי"ח דף ט"ז ע"א אות ל"ט עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה שכולן ל"כ רק לקדש בדברים אלא המעיי"ח הביא גם שיטת רש"י ומדהביא את שיטת התוספות בסוף נ"ל דס"כ. אבל הבה"ג ז"ל סי' הנ"ל מ"ע ג' לא מנה את המ"ע זו כלל אלא מנה שתי מ"ע אחרות בשבת חדא שמור שבת ואידך שמחת שבת ועינוג וגם היראים ז"ל סי' צ"ז וצ"ט מנה כהבה"ג ומפרש שמור שבת וז"ל צוה הקב"ה לתת אדם שמירת שבת על לבו דכתיב בפרשת תשא ושמרתם את השבת וכתיב בדברות האחרונות שמור את יום השבת לקדשו ושמירה היא בלב כו' עכ"ל ובאמת פליאה לי דמדוע לא מנאו את המ"ע לקדש את השבת בדברים או ביין ואפשר דסברו הפשט בגמרא דנזיר שם קידושתא ואבדלתא הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני בתמי' כמו שסובר הר"ת מובא בתו' שם וכמו שסובר רבינו אלא הם חלקו על רבינו ור"ת בזה רבינו ור"ת סברו דהבתמיה של הגמ' קאי על קידוש היין דעל היין סובר הגמרא דאינו אלא מדרבנן אבל הם סברו דהבתמי' קאי על גוף הקידוש דומיא דאבדלתא כיון דקידוש דברים ג"כ דרבנן ומזכור את יום השבת לקדשו דריש הגמ' כמו שדרשו בפסיקתא זוטרתא פ' יתרו ר' אלעזר בן עזרי' וחזקי' בן גרון תהא זכרו מאחד בשבת וכמ"ש רש"י פ' יתרו שם וכיון דסתם הגמרא דנזיר דקידוש דרבנן ע"כ פסקו כן והשמיטו קידוש ממניין המצות כנ"ל בס"ד ליישבם מחמת חומר הקושיא, יהי' איך שיהי' זה מוכח בפירוש דהבה"ג והיראים לא מנאו קידוש וא"כ ק"ל על מ"ש הפרמ"ג ז"ל בריש פתיחתו להלכות שבת וז"ל א"כ מ"ע זו מוסכמת בקידוש שהוא ד"ת והבדלה יש מחלוקת עכ"ל נר' מדבריו דבקידוש ליכא פלוגתא הלא הבה"ג והיראים חלקו גם בקידוש וצ"ע, ועי' מג"א סי' רע"א ס"ק א' שפסק דרק קידוש דברים דאורייתא ויפה פסק כיון דרבינו וכל השאר מוני מצות הנ"ל סברו כן וגם השג"א סי' ס' העלה להל' כן ועי' בקונטרס אחרון שם מ"ש בשם הפלאה, ודע שהסמ"ק סי' רפ"ג מנה הבדלה למ"ע בפ"ע ודעת רבינו לענין הבדלה אי הוי דאורייתא עי' בהרהמ"ג הל' הנ"ל שהוכיח מלשון הרמב"ם דסובר שהיא דאורייתא וכשתעיין שפיר בדברי רבינו תראה שגם מדבריו יש להוכיח את הוכחה של הרהמ"ג ועי' במגלת ספר מה שמפלפל בזה:
ת"ר (ב) בפ' ערבי פסחים לא יאכל אדם בערבי שבתות כו', בפסחים צ"ט ע"ב אי' במתני' ע"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם כו" והקשה הגמ' מאי אריא ע"פ אפי' ע"ש ויו"ט נמי דתניא לא יאכל אדם בע"ש וי"ט מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך א"ר הונא ל"צ אלא לר' יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך הנ"מ בע"ש ויו"ט אבל בע"פ משום חיובא דמצה מודה רב פפא אמר אפ"ת ר' יהודא התם בע"ש ויו"ט מן המנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה שרי אבל בע"פ אפי' סמוך למנחה נמי אסור והקשה הגמ' על תירוצו של ר"פ ומסיק אלא מחוורתא כדרב הונא כו' עי"ש ופסק הרשב"ם ז"ל דף ק' ע"א שם ד"ה אמר לו רשב"ג כתירוצו של רב הונא וכ"פ התוס' שם ד"ה אין מפסיקין וז"ל והלכה כר' יוסי ובע"ש וי"ט אפי' להתחיל שרי דר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי כדמוכח בעירובין דף מ"ו ובע"פ אסור להתחיל כו' עכ"ל ורבינו ג"כ פסק כהרשב"ם וגם הביא את ראיותיו. אבל לכאורה ק"ל כיון שסברו דבע"ש ויו"ט מותר להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה כר' יוסי ולא חלקו בין קביעת סעודה לסתם אכילה אלא כתבו סתם מותר לאכול ע"כ מוכח שסברו דאפי' קביעת סעודה שרי א"כ קשה עליהם מגמ' גיטין ל"ח ע"ב דאיתא שם אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתי' מנכסיהון כו' ודקבעו סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחו' היו בירושלים אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בע"ש ושתיהן נעקרו עכ"ל מוכח משם דר' יוחנן סובר שאסור לקבוע סעודת' בע"ש ועי' בהרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל בגיטין שם שהקשו על הא דר' יוחנן הא קיי"ל כר' יוסי דאוכל והולך עד שתחשך ותירצו הנ"מ באקראי בעלמא אבל תדיר מיחזי כמאן דמזלזל ביקרא דשבתא וע"כ נעקרה אותה משפחה דקבעה סעודתא בע"ש משום דאותה משפחה הי' קבעה בתדיר ובתדיר גם לר' יוסי אסור והרמב"ם הל"ש פ"ל הל"ד מחלק משום קושיא זו כפי הבנת הרהמ"ג בדעת הרמב"ם בין קביעת סעודה לסעוד' הרגיל בה ובין קביעת סעוד' לסעוד' שאינו רגיל בה ובספרי פני משה הל"ש שם בררנו בס"ד את דברי הרמב"ם כפי הבנת הרהמ"ג בטוב טעם עי"ש, א"כ לפי"ז כיון דרבינו והרשב"ם והתוס' לא כתבו שום רמז מהחילוקים הנ"ל אלא כתבו סתם להלכה דבע"ש ויו"ט מותר לאכול עד שתחשך א"כ קשה עליהם מר' יוחנן דגיטין:
ובהשקפה ראשונה עלה ברעיוני די"ל דסברו כהפירוש הראשון של רש"י בגיטין שם ד"ה בע"ש דז"ל בלילי שבת ואין כאן כבוד שבת דקיי"ל כבוד יום קודם לכבוד לילה והם היו מתכוונין בשביל ביטול בהמ"ד ואיכא דמפרשי בע"ש ממש וכן בכל יום מרוב עושר אבל בהא מיהא איכא איסור שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה עכ"ל ואי באמת סברו כהפי' הראשון של רש"י אז ל"ק עליהם אבל אי סברו כהפי' השני של רש"י וכמו שנר' מכל הראשונים שם שמפרשו גכ"כ וגם הלשון של הגמ' ואחת קבעת בע"ש ג"כ מורה שבע"ש הי' קבעה אותה משפחה סעודתא א"כ נשארה עליהם קושיתינו הנ"ל:
וע"כ נ"ל בס"ד דאפי' לפי' השני של רש"י ג"כ ל"ק עליהם די"ל דסברו דר' יוחנן סובר כתירוצו של רב פפא בפסחים שם דמתני' דע"פ אתיא כר' יהודא ובע"פ אפי' סמוך ג"כ אסור ועל קושיית הגמ' על רב פפא מבריי' לא יאכל אדם בע"ש ויו"ט מתשע שעות ולמעלה סובר ר' יוחנן כמר זוטרא שם דאמר מאן לימא לן דמתרצתא היא ול"ס כר' פנחס שם וכיון דבמתני' דפסחים סתם התנא כר' יהודא דלר' יוסי לפי תירוצו של רב פפא אפי' בע"פ ג"כ שרי לאכול] ע"כ סובר ר' יוחנן דהלכה כר' יהודא אע"ג דסובר בעירובין דף מ"ו דר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועכ"ס בגיטין דאסור לקבוע סעודתא בע"ש, וזה ל"ק דהיכי יכלינן למימר דר' יוחנן סובר כתירוצו של רב פפא והל' כר' יהודא הלא בפסחי' שם איתא והאמר ר' ירמי' א"ר יוחנן והלכה כר' יוסי בע"ש אלמא דר' יוחנן סובר דבע"ש הל' כר' יוסי דע"ז י"ל דר' חייא בר אבא בגיטין שם דאמר משמיה דר' יוחנן באמת ל"ס כהא דר' ירמי' דפסחים אלא סובר דר' יוחנן סובר כר' יהודא וכתירוצו של רב פפא כיון דבלאו כל זה אי' בפסחים שם ואי תימא א"ר אבהו א"ר יוסי בר ר' חנינא וא"כ שפיר יכלינן למימר דר' חייא בר אבא בגיטין באמת סובר כמו שכתבנו, וגם נ"ל להביא ראי' דר' יוחנן סובר כתירוצו של רב פפא מהירושלמי פסחים פ"י הלכה א' דאי' שם מתניתא דר' יהודא דתני ע"ש מן המנחה ולמעלה לא יטעום אדם כלום עד שתחשך כדי שיכנס לשבת בתאוה דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שעה שהוא משלים עכ"ל חזינן דהירושלמי סובר דמתני' ר' יהודא היא ולכאו' קשה על הירושלמי קושית הגמרא דבבלי דמאי אריא ע"פ אפי' שבתות נמי אעכצ"ל דהירושלמי סובר כתירוצו של רב פפא דבע"פ אפי' סמוך ג"כ אסור וע"כ נקטה המתני' ע"פ והא דלא אמר הירושלמי בפי' כן י"ל דסובר דממילא ידעינן את זה כיון דבמתני' איתא סמוך ובבריי' ליתא סמוך כמובן, וכיון שהוכחנו בס"ד דהירושלמי סובר כתירוצו של רב פפא ומרא דשמעתא דירושלמי ר' יוחנן הוא א"כ ממילא מוכח מהירו' דר' יוחנן סובר כתירוצו של רב פפא וע"כ שפיר יכלינן למימר דר' חייא בר אבא בגיטין שם גכ"ס בר' יוחנן כן וע"כ אוסר לקבוע סעודתא בע"ש מן המנחה ולמעלה, אבל לפי מה שמסיק הגמ' בפסחי' שם מכח הא דר' פנחס דמחוורתא כרב הונא עכצ"ל דסובר הגמרא דפסחים דהלכה כר' יוסי מחמת ראיות הרשב"ם הנ"ל וע"כ יפה פסקו רבינו והרשב"ם והתו' דלא כר' יוחנן כיון דהם פסקו כסתימת הגמרא דפסחים כמובן. וגם נ"ל בס"ד לתרץ בהנ"ל את קו' הקרבן נתנאל בגיטין שם שהניח בתימה על רבה דהו"ל למיחשב דמשום ד' מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון דגם את זה דקבעה סעודתא בע"ש הו"ל למיחשב אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דרבה באמת סובר דהל' כר' יוסי דבע"ש מותר לאכול ולקבוע סעודתא מן המנחה ולמעל' וכתירוצו של רב הונא הנ"ל וע"כ סובר רבה דל"ל דהאי משפחה דקבעה סעודתא בע"ש משום זה נעקרה אלא ע"כ דהיה שם איזה טעם אחר וע"כ לא חשיב רבה אלא ג' מילי וממילא לפי"ז מוכח דצ"ל כהפירוש השני של רש"י בגיטין שם כיון דלפי' הראשון נשארה קושית הק"נ ודו"ק:
וכל הנ"ל י"ל אליבא דרבינו והרשב"ם והתוס' אבל הרי"ף ז"ל בפסחים שם שג"כ פסק כר' יוסי [ומ"ש הרי"ף ובע"ש ויו"ט היכא דאתחיל ליה מקמא ט' שעות כו' ומדכ' היכא דאתחיל מקמא כו' נראה דסובר דגם בע"ש ויו"ט אסור להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה ע"ז כבר עמד הרא"ש ז"ל בפסחים שם והקשה סתירה מדידי' אדידי' והביא בשם הרמב"ן שכ' דמצא בהלכות רב אלפס מדויקת שאיתא הכי היכא דהתחיל מקמי דקדיש יומא כו' והר"ן כתב דהרי"ף קאי על ע"פ דגם ע"פ בכלל יו"ט וא"כ סובר הרי"ף ג"כ כרבינו] וכ"פ הרא"ש שם א"כ נשארה עליהם הקושיא מגמרא דגיטין הנ"ל ול"ל אליבייהו כתירוצינו כיון שהם הביאו בהלכותיה' בגיטין שם את הא דאמר רבה בהני תלת מילי כו' ואת הא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחות כו' ואי הוה סברו דהא דר' יוחנן אתיא אליבא דר' יהודא היה קשה עליהם דהיכי הביאו בהלכותיהם את הא דר' יוחנן כיון דפסקו כר' יוסי ולומר דלא הביאו את הא דר' יוחנן אלא לאשמעינן דמהיכא למד רבה דעל דקבעה סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא נחתי ג"כ בעלי בתים זה באמת דוחק דא"כ היה להם לפרש א"ז כי היכי שלא נטעה דגם לקבוע סעודתא בע"ש סברו דאסור ומדלא מפרשו ע"כ דסברו בזה כר' יוחנן וא"כ נשארה עליהם קושיתינו הנ"ל, ובלאו כל זה נ"ל דלהרא"ש בודאי ל"ל כתירוצינו הנ"ל כיון דהרא"ש כתב בפי' בפסחים שם דר' יוחנן סובר כר' יוסי בהתחלה וא"כ עכצ"ל דסובר הרא"ש כהאי לישנא דפסחי' שם דר' ירמי' אמר משמיה דר' יוחנן דהלכה כר' יוסי וגם הבעל המאור והמלחמות שם והגמ"יי הל' חו"מ פ"ו תפסו לעיקר כהאי לישנא וכיון דהרא"ש סובר דר' יוחנן סובר כר' יוסי א"כ אפי' כשנדחק עצמינו לומר בהרא"ש כהדוחק הנ"ל כדי שנ' גם להרא"ש כתירוצינו הנ"ל עדיין גם זה עכצ"ל אליבא דהרא"ש דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן דהיינו ר' ירמי' דפסחי' סובר דסובר כר' יוסי ור' חייא בר אבא דגיטין סובר דסובר כר' יהודא וזה בודאי דוחק גדול לומר אמוראי נינהו חדא כיון דבזה אי יכלינן למימר מעצמינו אמוראי נינהו היכא דליתא בפי' בגמ' נ"ל דתליא בשיטות הני פוסקים אי יכלינן למימר מעצמינו תרי תנאי עי' יד מלאכי סי' תרמ"ד וגם בספרי לשון משה כללי הש"ס כלל דברי פלוני הארכנו בזה ע"ש וא"כ אפשר דהרא"ש באמת סובר כהרבינו פרץ מובא בתו' נזיר דף מ"ט ד"ה ומשני דלא אמרינן מעצמינו תרי תנאי ואף שמהרא"ש ברכות על דף ח' ע"ב נר' דסובר דיכלינן למימר תרי תנאי מדכ' וז"ל ואי תקשה לך הא לקמן קאמר ר"ע משיכיר בין חמור לערוד נ"ל דתרי תנאי אליבא דר"ע כו' עכ"ל אעפי"כ עדיין יש מקום להסתפק בזה כיון דהרא"ש בברכות שם כתב גם תירוץ אחר וא"כ אפשר דמשום דחזר מתירוצו הראשון וסובר כהתו' דנזיר ע"כ קאמר את התירוץ אחר עכ"פ א"ז יש להוכיח מהרא"ש דברכות דלומר תרי תנאי הוא דוחק וע"כ קאמר תירוץ אחר וא"כ נשארה על הרי"ף והרא"ש קושיא הנ"ל מגמ' דגיטין. וצ"ל דהרי"ף והרא"ש סברו כהרמב"ן והרשב"א והר"ן הנ"ל דגמרא דגיטין איירי בתדיר וזה באמת אסור או י"ל דסברו כהרמב"ם הנ"ל שמחלק בין סעודה הרגילה לסעודה שאינה רגילה או אפשר דסברו כהר"ת מובא בהרשב"א בגיטין שם דמשו"ה נעקרה אותה משפחה שקבעה סעודתא בע"ש כיון דע"י כך נמנעי' מלהתעסק בצרכי שבת עי' מג"א סי' רמ"ט ס"ק ד' ולהלכה פסקינן בש"ע שם כתירוצו של הרמב"ם וכהבנת הרהמ"ג בהרמב"ם דסעודה שאינה רגילה כל היום אסור לקבוע בע"ש וסעודה הרגילה אף שמצד הדין מותר לקבוע כל היום אבל מצד מצוה אסור מט' שעות ולמעלה ובערב יו"ט ג"כ פסק הרמ"א סי' תקכ"ט דאסור מט' שעות ולמעלה מצד מצוה אפי' סעודה הרגילה ובספרי יד משה הארכנו בתשובה אחת לדינא בזה עי"ש: