Brit Moshe, Positive Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בפ' (א) אמור ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ כו'. בסוכה מ"א ע"א ובר"ה ל' ע"א איתא במתניתין בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה כו' והטעם שבמקדש ז' ימים מהדרשה לפני ד' שכ' רבינו ז"ל ליתא לא במשנה ולא בגמ' שם וא"כ ליכא למימר דמ"ש רבינו ותניא כו' שכוונתו על המשניות שכתבנו וגם לא על סוכה דף מ"ד שמציין המציין כיון שגם שם ליתא מזה אלא נ"ל בס"ד שרבינו כיוון על הברייתא דספרא פ' אמור פרק ט"ז כי שם איתא ממש כמ"ש רבינו וגם רש"י ז"ל במתניתין דסוכה הנ"ל מציין על הדרשה דספרא זה, אבל על זה דמנלן דבמדינה דוקא יום אחד [כיון דמהדרשה דספרא באמת לא ידעינן אלא לאפוקי במדינה ז' ימים כמובן] מזה לא דיבר רש"י בסוכה כלום אבל במתני' דר"ה הנ"ל כתב רש"י וז"ל במקדש ז' דכתיב ושמחתם לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים ובמדינה יום אחד דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון עכ"ל וזה נראה בעליל דבר"ה לא על דרשה דספרא כיוון רש"י כיון דבספרא ליתא על ובמדינה יום אחד שום דרש אעכצ"ל דמחמת סתירת הקרא שמתחלה כתיב ביום הראשון ולבסוף כתיב שבעת ימים מחמת סתירה זו דרש רש"י הז' ימים על מקדש ויום אחד על מדינה וע"כ ל"כ רש"י בר"ה מהדרשא דספרא כמ"ש בסוכה כיון דמ"ש בר"ה באמת לא מהדרשה דספרא היא כיון דהספרא מלפני ד' דרש כמובן, וא"כ ק"ל על רש"י דמדוע ל"כ גם בסוכה כמ"ש בר"ה ועל הספרא ק"ל דמנ"ל דבמדינה יום אחד דוקא ואי"ל דג"כ מסתירת הקרא דרש כמו שכתבנו אליבא דרש"י דא"כ קשה על הספרא דל"ל הדרשה דלפני ד', אבל לפמ"ש המרש"ל ז"ל בביאורו כאן לפרש את רבינו באמת ל"ק מידי דעל מ"ש רבינו במקדש ז' ימים ולא בגבולין כתב המרש"ל וז"ל דאל"כ אימתי תתקיים ולקחתם לכם ביום הראשון אלא ראשון בגבולין ושבעה ימים במקדש והא דדרש לפני ד' כדי שלא תאמר איך מוכח שבמקדש ז' ובגבולין יום אחד ומשחרב בהמ"ק ואינם יכולים לקיים שני פסוקין הללו התקינו לחומרא וק"ל עכ"ל וא"כ י"ל שגם הספרא כיוון גם על מ"ש רש"י בר"ה ועל קושיתינו י"ל כמ"ש המרש"ל דבלא דרשה דלפני ד' לא הי' מוכח שבמקדש ז' ימים דוקא ובגבולין יום אחד דדילמא להיפך וגם את זה י"ל דרש"י בר"ה באמת ג"כ על הדרשה דספרא כיוון ומה שלא מרמז מזה י"ל דסמך עמ"ש בסוכה כמובן:
ודע שתחת גבולין שאיתא בספרא איתא במשניות הנ"ל במדינה אבל באמת חד היא כיון דגם בספרא איתא אח"כ בתקנת ריב"ז מלת מדינה תחת גבולין עי"ש, וזה אי גם ירושלים נכלל בגבולין או לא בזה איכא פלוגתא דרש"י במשנה דסוכה הנ"ל כתב וז"ל במדינה בירושלים שאף היא כגבולין וכ"כ בר"ה ריש פרק יו"ט וז"ל אבל לא במדינה לא בירושלים ולא בגבולין וכ"כ התוס' שם אבל הרמב"ם בפי' המשניות בר"ה שם כתב וז"ל כבר בארנו פעמים כי מקדש תקרא ירושלים כולה ומדינה שאר העיירות שבכל ארץ ישראל וגם במשנה דסוכה הנ"ל כתב וז"ל מדינה היא כל העיירות שבארץ ישראל מלבד ירושלים וכבר בארנו זה במס' מעשר שני עכ"ל כוונתו עמ"ש במס' מעשר שני פ"ג מ"ד וז"ל מדינה נקרא כל מדינה ומדינה ממדינת ארץ ישראל לבד מירושלים עכ"ל וגם בחיבורו הל' שופר פ"ב הל ח סובר כן כמ"ש הרהמ"ג שם ועי' בלח"מ מה שהקשה על רש"י, מוכח מהנ"ל דרש"י סובר דירושלים ג"כ נכלל בגבולין והרמב"ם סובר דלא נכלל אלא דינה כמקדש ורבינו לא גילה דעתו בזה וכבר עמד על החקירה זו בדעת רבינו הרא"מ ז"ל בביאורו כאן דבתר שהביא את שיטת רש"י והרמב"ם כתב וז"ל ונראה שהסמ"ג ז"ל נטה לפי' הרמב"ם ז"ל ממ"ש בהל' שופר אבל בזמן שבהמ"ק קיים והי' ב"ד הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בשבת דמשמע כל העם שבירושלים ואם הי' סובר כפי' רש"י ז"ל תקשי ליה ממתני' דבמקדש היו תוקעין אבל לא במדינה עכ"ל:
אבל לי"נ בס"ד להביא ראי' להיפך דרבינו סובר כרש"י דלפמ"ש התי"ט ז"ל בשקלים פ"א מ"ג להביא ראי' לשיטת רש"י מסוטה פ"ז מ"ו מברכת כהנים עי"ש לפי"ז נ"ל להוכיח דרבינו סובר כרש"י ממה שכתב לעיל במ"ע כ' מד"ה ותנן במס' תמיד בגבולין הכהנים פושטין ידיהם ומגביהין כו' עד ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהני' מלברך בשם המפורש אפי' במקדש עי"ש היטב ותראה דמשם מוכח דסובר כרש"י דירושלי' נכלל בגבולין ולא במקדש כיון דבשם המפורש לא היו מברכים רק בבהמ"ק ולא בירושלים כמ"ש רבינו בפירוש שם כמובן, וכ"נ דיש להוכיח כן ממ"ש רבינו בריש המ"ע כ' וז"ל ודרשינן בפרק אלו נאמרים מקראי שצריך לברכם בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים ובקול רם פנים כנגד פנים בשם המפורש במקדש כו' ושם המפורש נפקא לן מושמו את שמי המיוחד לי יכול אף בגבולין נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן לשום את שמי שם מה להלן בבית הבחירה אף כאן כך עכ"ל וכיון דבמלת בית הבחירה שכ' רבינו ע"כ הוא דלא נכלל ירושלים א"כ ממילא ע"כ מוכח דנכלל במלת גבולין שכ' וזה לפענ"ד ראי' שאין עלי' תשובה וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' לשיטת רש"י מגמ' סוטה דף ל"ח ע"א שהיא לגמרי כלשון רבינו דמ"ע כ' שהעתקנו ועל הרמב"ם באמת צ"ע מגמרא זו עי"ש ותבין, וגם ממ"ש רבינו כאן במ"ע זו ג"כ יש להוכיח דסובר כרש"י מדכ' בתחילת פ' לולב וערבה מוכח שבזמן שבהמ"ק קיים הי' לולב ניטל בכל מקום בגבולין יום ראשון אפי' בשבת כו' ולכאורה מלת בכ"מ מיותר מדוע ל"כ בקיצור לולב ניטל בגבולין כו' אבל כשרבינו סובר כרש"י דירושלי' ג"כ נכלל בגבולין אז י"ל דה"ק בכל מקום בגבולין כלומר ל"מ בירושלים אלא אפי' בשאר מקומות כמובן, ועי' בתוספות חדשים במשנה דשקלים הנ"ל שהביאו ג"כ ראיות לרש"י ומהברטנורה סוכה פ"ג מי"ב ונזיר פ"ו מ"ח מוכח דסובר ג"כ כרש"י עי' בתי"ט שקלים הנ"ל ותבין, אבל נ"ל ראי' גם לשיטת הרמב"ם מהירושלמי סוכה פ"ג הלכה י"א דאיתא שם וז"ל ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים בירושלים עכ"ל א"כ מוכח בפירוש דהירושלמי סובר דבמקדש שבעה דקאמר המתני' נכלל גם ירושלים ולא שנכלל בגבולין וגם בירושלמי ר"ה פ"ד הל"ג ראיתי אח"כ שאיתא ג"כ כן ובשיירי קרבן שם כבר דיבר מזה ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעת קדשו:
ומ"ש רבינו כפות תמרים האמורים בתורה כו' יש לדקדק דמדוע התחיל לפרש כפות תמרים מדוע לא מפרש כסדר הקרא פרי עץ תחלה אבל כבר מתרץ א"ז המרש"ל בביאורו כאן וז"ל הא דמקדים כפות תמרים דרך הגמ' תפס וכן היא במיימוני עכ"ל, ובסוכה דף ל"ב ע"ב קאמר הגמ' כפת כתיב וכ"כ רש"י פ' אמור פכ"ג פ"מ וז"ל כפת חסר ויו לימד שאינה אלא אחד והר' בחיי שם הקשה דלימא כף תומר והאריך לתרץ אבל הט"ז עה"ת שם כתב דא"צ לאריכות כי בהגמ' הנ"ל איתא בהדיא דבעינן כפות שיהא כפות ולא נפרד ודפח"ח, ומ"ש רבינו פרי עץ הדר האמור בתורה הוא האתרוג כו' בסוכה דף ל"ה ע"א איתא בלשון זה פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג וכן איתא בספרא וכ"כ רש"י פ' אמור ועי' בהרמב"ן ורב"ח והמזרחי ובפסיקתא זוטרתא והתוס' עה"ת שם מה שכתבו בזה, ומ"ש רבינו ארבעה מינים הללו מצוה אחת הן כו' וכולן נקראין מצות לולב כו' גם השאר מוני המצות ז"ל לא מנאו ארבעה מינים אלא למצוה אחת ומייחסו את המ"ע זו על לולב הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע קס"ט היראים סי' קכ"ד הסמ"ק סי' קצ"ג החינוך ואה"מ מצ' שכ"ד הזוה"ר מ"ע צ"ז אות מ"ב הפוע"צ מ"ע קכ"ז הכ"ת מ"ע קע"ג העי"מ מצ' ש"כ הדה"מ שער ד' פי"ז המעיי"ח דף ק"ח ע"ב אות ק"י המצה"ש ומהר"ש מצ' שכ"ה, ומ"ש רבינו ותניא ולקחתם שתהא לקיחה תמה לכל אחד ואחד כו' בהברייתא דסוכה דף מ"א ע"ב ובהספרא ליתא לקיחה תמה וכבר עמד המרש"ל בביאורו כאן ע"ז עי"ש מה שתירץ, והפרטי דינים שכ' רבינו תמצא גם בהרמב"ם הל' לולב פ"ז וח' ולהלכה עי' טוש"ע או"ח סי' תרמ"ה עד סי' תרנ"ט ובשג"א סי' ק"ו עד ק"ח: