Brit Moshe, Positive Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בארבעה (א) מקומות הזהירה תורה על פו"ר כו'. כ"כ רבינו ז"ל גם בקיצור הסמ"ג שלו ולא פירש את הארבעה מקומות והדינא דחיי ז"ל כתב שבדק ולא מצא כ"א שלש א' בפרשת בראשית פ"א פכ"ח ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ב' בפ' נח פ"ט פ"א ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ובפסוק ז' שם ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה ותירץ דרבינו סובר דמה דכתיב גבי דגים בפ' בראשית פ"א פכ"ב ויברך אותם אלקים לאמור פרו ורבו ומלאו את המים בימים ג"כ מן המנין הוא, אבל באמת זה דוחק וגם הדד"ח חזר מזה וכתב שאפשר שהמקום ד' כיוון רבינו עמד"כ ביעקב פ' וישלח פל"ה פי"א אני אל שדי פרה ורבה דממקרא זה אמרו ביבמות ס"ה ע"ב שהאיש מצווה על פו"ר ולא האשה וגם כתב דלפי"ז צריך לפרש את דברי רבינו במ"ש בארבעה מקומות הזהירה תורה על פו"ר בפ' בראשית כאלו אמר בסדר בראשית זה תוכן דבריו עי"ש, אבל גם הפירוש זה דוחק אצלי בפרט לפי גירסתינו ברבינו שכ' בפי' בפ' בראשית ובפ' נח בודאי ל"ל דפירושא דפרשת בראשית בסדד בראשית כיון דאז מלת ובפ' נח מיותר אלא הדד"ח כתב שפיר כיון דלא היה גירסתו ברבינו ובפ' נח וגם מהמעתיק של הדד"ח נראה דלא הי' בגירסתו כיון שכ' עליו וז"ל ובנוסחא שלפנינו כתוב בפ' בראשית ובפ' נח עכ"ל וכיון דלא הי' בגירסתו ובפ' נח עכ"כ שפיר דפירושא של פרשת בראשית בס' בראשית ואפ"ה ל"כ אלא בלשון אפשר מכ"ש לפי גירסתינו בודאי דל"ל כן. וע"כ נ"ל בס"ד דהמקו' ד' כיוון רבינו עמד"כ בפ' נח פ"ח פט"ז צא מן התיבה אתה ואשתך וגו' פרש"י ז"ל וז"ל איש ואשתו כאן התיר להם תשמיש המטה עכ"ל והוא דרשה דר' שמואל בר רב יצחק בירושלמי תענית פ"א סוף הלכה ו' וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' נח ורבינו י"ל דסובר דצא ג"כ צווי הוא דאי"ל כיון דלא כתיב פו"ר בפי' בהאי קרא ע"כ ל"ל דצווי היא על פו"ר דהא חזינן מגמ' סנהדרין נ"ט ע"ב דהפסוק לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ג"כ צווי היא על פו"ר אע"ג דלא כתיב פו"ר בפירוש כמ"כ נמי שפיר י"ל על הפסוק צא וגומר כמובן, וגם נ"ל להביא ראיה מהריב"א וברטנורה ז"ל עה"ת פ' נח על הפסוק צא וגו' שהקשו על הגמ' סנהדרין שם שלמד מהפסוק שובו לכם לאהליכם דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דאמאי לא יליף הגמרא א"ז מהפסוק צא מן התיבה ולכאורה מה הקשו דילמא רצה הגמרא למילף מפסוק שהיא צווי אעכצ"ל דגם הם סברו דהפסוק צא ג"כ צווי הוא וא"כ ממילא שפיר י"ל גם אליבא דרבינו כן ודו"ק:
אבל לכאורה עדיין ק"ל על רבינו דהיאך כתב בארבעה מקומות הזהירה תורה על פו"ר דנראה מלשונו דכל הפסוקים הנ"ל נאמרו בלשון צווי הא הני פסוקים הנ"ל דכתיב בהו ויברך מוכח מגמ' סנהדרין שם דלברכה נאמרו ולא למצוה דמדלא נקט הגמ' למצות פו"ר אלא הפסוק ואתם פרו ורבו דפ' נח פ"ט פ"ז הלא כתיב ביה ויברך ולא נקט חד מאידך פסוקים הנ"ל הקודמי' ע"כ מוכח כמו שכתבנו וגם בע"ז ה' ע"א ג"כ לא נקט הגמרא למצוה אלא את הפסוק ואתם פו"ר ובכתובות ה' ע"א קאמר ג"כ בר קפרא על הפסוק דפ' בראשית הנ"ל שהוא לברכה כמ"ש רש"י שם ולכאורה קשה על כל הגמרא הנ"ל ממתני' דיבמות נ"ט ע"ב דקאמר ר' יוחנן בן ברוקה בפי' על הפ' ויברך אותם אלקים ויאמר להם פו"ר שהוא מצוה אעכצ"ל כיון דרבנן חלקו על ריב"ב וסברו דהאיש מצווה על פו"ר ולא האשה ולכאורה מה יענו הרבנן על הפסוק של ריב"ב וצ"ל דרבנן סברו דהפסוק דכתיב ביה ויברך לברכה נאמר ולא למצוה וכיון דהל' כרבנן ע"כ סתמו הגמ' הנ"ל כוותייהו וכ"כ בפירוש אליבא דרבנן התוס' ביבמות שם ד"ה ולא וז"ל אע"ג דלאדם הראשון קאמר פו"ר ההוא לברכה בעלמא ולא למצוה עכ"ל [אבל לא זכיתי להבין בעו"ה את התוס' כיון דאכתי קשה מהפסוק ואתם פו"ר דפרשת נח דלא כתיב ביה ויברך וכתיב למצוה כמו שמוכח מהגמרא הנ"ל וצ"ע] וכ"כ הרמב"ן ז"ל פ' נח על הפ' ואתם פו"ר עי"ש, וא"כ לפי"ז כיון דרבינו כתב דכל הפסוקים הנ"ל צוויים הם עכצ"ל דסובר כריב"ב ועל זה ק"ל מאד דהיאך שבק את הרבנן ופסק כריב"ב ובפרט שגם מכל הגמרא הנ"ל מוכח דסתמו כהרבנן. אבל לפמ"ש רש"י פ' נח על הפ' ואתם פו"ר וז"ל לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצווי ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפו"ר לשופך דמים עכ"ל וכתב המזרחי ז"ל שם בכוונת רש"י וז"ל משמע דס"ל שהמדרש הזה דתניא ר' אליעזר אומר כל שאינו עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים שנ' שופך דם האדם וסמיך ליה ואתם פו"ר סוברת כמתני' דפ' הבא על יבמתו דתנן האיש מצווה על פו"ר ולא האשה ריב"ב אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם ומפרש בגמרא מ"ט דת"ק דכתיב וכיבשוה וכבשה כתיב איש דרכו לכבש אשה אין דרכה לכבש דס"ל דקרא דויאמר להם אלקים פו"ר דגבי אדם אינו פי' של ויברך אותם אלקים אלא מלתא באנפי נפשה וה"ה נמי גבי פו"ר הראשון דנח אינו פי' של ויברך אלא מלתא באנפי נפשה ופליגא אבריי' דבר קפרא ואההיא דסנהדרין דס"ל דמצות פו"ר אינה אלא מקרא דואתם פו"ר אבל פרו ורבו דכתיב באדם הראשון ופרו ורבו הראשון דכתיב בבני נח אינם אלא ברכה כו' עכ"ל וא"כ י"ל שרבינו גכ"ס כרש"י וכמו שמפ' המזרחי כמובן, ואחר שכתבנו את הנ"ל ראיתי במהרש"א ז"ל בסנהדרין שם שהרבה להשיב על המזרחי והסכים עם הרמב"ן הנ"ל וגם הרגיש בהצ"ע על התו' דיבמות הנ"ל וכתב דיש ליישב [ואפשר דכוונתו דעל הפסוק דפ' נח י"ל דמשום דכתיב בפסוקים הקודמים פו"ר ע"כ כתיב גם בפסוק זה כן ולא כתיב פרה ורבה כמובן] ולפי המרש"א באמת צ"ל ברבינו כמ"ש הדד"ח דאזהרה שכתב רבינו לאו דוקא אלא רצה לומר בד' מקומות הזכירה תורה ענין פו"ר. ודע שגם הבה"ג ז"ל סימן הנ"ל מ"ע ג' מנה את המ"ע זו וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע רי"ב הסמ"ק סי' רפ"ד החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' א' הזוה"ר מ"ע ר"ט אות ע"א הפוע"צ מ"ע א' הכ"ת מ"ע רל"ב המעיי"ח דף ב' ע"א אות ט' אבל היראים לא מנה את המ"ע זו וצ"ע, ומ"ש רבינו ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כו' כתב הדד"ח וז"ל לאו דוקא ילדה אלא ה"ה היה לו בנים ומתו מונה לה משעה שמתו כדגרסינן בירושלמי כו' עכ"ל ועי' בנב"י מד"ת אה"ע סי' ק"ב ק"ג מ"ש על הירושלמי זה וגם עי' במד"ק אה"ע סי' א', והפרטי דינים שכ' רבינו רובם תמצא בהרמב"ם הל' אישות פט"ו ולהלכה עי' טוש"ע אה"ע סי' א':