Brit Moshe, Positive Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לדון (א) בדיני מקח וממכר כו'. הפסוק פ' בהר פכ"ה פסוק י"ד ורש"י ז"ל שם מפרש את הפסוק זה בענין אחר ורבינו ז"ל מדמנה אותו למ"ע עכצ"ל דלא מפ' כרש"י וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע רמ"ה החינוך ואה"מ מצ' של"ו העי"מ מצ' של"ב הפוע"צ מ"ע קל"ז הכ"ת מ"ע ר"י המעיי"ח דף ק"י עמוד א' אות א' המצה"ש ומהר"ש מצ' של"ז אבל בהבה"ג ויראים והסמ"ק ובזוה"ר ז"ל לא מצאתי ממ"ע זו ואפשר כיון דמפ' כרש"י הנ"ל אבל זה דוחק וצ"ע, ועל הפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' מכירה הל' זכייה ומתנה הל' שכנים והל' שליחים ושותפין ולהלכה על הל' מקח וממכר שכ' רבינו עי' טור ש"ע חו"מ סי' קפ"ט עד רכ"ז ועל הל' מתנה סי' רמ"א עד רנ"ט ועל הל' נזקי שכנים סי' קנ"ג עד קנ"ז ועל הל' מצרנות ושלוחין ושותפין סי' קנ"ז עד קפ"ט וגם עי' בדינא דחיי כי כתב על הל' נזקי שכנים כמעט חיבור מיוחד:
אין (ב) העכו"ם נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם כו' שנ' כן תרימו גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וה"ה לכל התורה כולה כו' עושה אדם שליח איש או אשה ואפי' אשת איש ואפי' עבד ושפחה הואיל והן בני דעת וישנו במקצת במצות נעשין שלוחים במשא ובמתן אבל מי שאינו בן דעת וכן חש"ו אין נעשין שלוחים כו', הנה מ"ש רבינו על עבד ושפחה דנעשין שלוחים במו"מ דוקא כוונתו לאפוקי בגיטין וקידושין וכ"כ רבינו בפי' לעיל ריש מ"ע מ"ח וז"ל והכל כשרים לשליחות זה [כוונתו על שליחות קידושין שדיבר שם] חוץ מחש"ו לפי שאינם בני דעת והגוי והעבד לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין עכ"ל וכשתעי' היטב בדברי רבינו תראה שכל דבריו שכ' כאן וגם לעיל במ"ע מ"ח בהא דינא דשליחות שהעתקנו נובעי' מהרמב"ם ז"ל הל' אישות פ"ג הלי"ז כי כן סובר הרמב"ם שם אלא שכ' בשינוי לשון קצת וז"ל הכל כשרין לשליחות חוץ מחש"ו לפי שאינן בני דעת והעכו"ם לפי שאינו בן ברית ונא' כן תרימו גם אתם לרבות השליח ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית להוציא את העכו"ם אבל העבד אע"פ שהוא נעשה שליח לדבר שבממון הרי הוא פסול לשליחו' הקידושין והגיטין לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין עכ"ל, ודע דמ"ש רבינו והרמב"ם בהא דחש"ו מקורם מגיטין דף כ"ג ע"א דעל מה דאי' במתניתין שם הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחש"ו קאמר הגמרא בשלמא חש"ו לאו בני דיעה נינהו פירש רש"י וז"ל וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפקא לן בקידושין דף מ"ב ע"א מויקחו להם איש זה לבית אבות אחד לוקח לכולן עכ"ל ולכאורה צ"ל דבקידושין שם ד"ה והא הוו נמי קטנים כתב רש"י וז"ל והלא אין שליחות לקטן דגבי ושלח ושלחה איש כתיב כי יקח איש ומינה ילפינן דאין הקטן עושה שליח עכ"ל וזה לכאורה דלא כמ"ש בגיטין, אבל כשתעי' היטב בדברי רש"י תראה דבקידושין דיבר מהא דאין הקטן עושה שליח וע"כ כתב הלימוד ע"ז מאיש דכתיב גבי ושלח ושלחה אבל בגיטין דיבר רש"י מהא דאין הקטן יכול להיות שליח ואת זה יליף מויקחו להם איש כלומר דוקא איש יכול ליקח בתורת שליחות שה לבית אבות אבל לא קטן כיון דאין הקטן יכול להיות שליח כמובן. ואחר שכתבנו את זה ראיתי בטיב גיטין ז"ל שם שכבר הקשה סתירה זו ברש"י ובסוף דבריו כתב וז"ל אבל סתירה שבדברי רש"י צ"ע עכ"ל ואשתוממתי כשעה חדא דמדוע לא מתרץ כמו שתירצנו ואפשר דסובר דמד"כ רש"י בגיטין וגבי שליחות איש בעינן כוונתו על כל גווני שליחות בין לעשות שליח בין להיות שליח ועל תרווייהו כתב רש"י דילפינן בקידושין מויקחו להם איש כוונתו כיון דכתיב איש בענין דילפינן מיניה שליחות ילפינן מיניה גם את זה שלא יוכל הקטן להיות שליח וגם י"ל דהטיב גיטין יליף את הפשט זה ברש"י ממה דכ' רש"י בב"מ דף י' ע"ב ד"ה וכי היכי דשליחות לית לי' וז"ל דתנן שאין הקטן עושה שליח דכי כתיב שליחות בין בגיטין ובין בפסח איש כתיב בענין עכ"ל ושם קאי רש"י שאין הקטן עושה שליח ואפ"ה כתב דילפינן מפסח משום דכתיב איש בענין ע"כ סובר גם ברש"י דגיטין הפשט כמו שכתבנו וע"כ הניח בצ"ע וכל זה כתבנו לתרץ את הטיב גיטין אבל כשאני לעצמי נ"ל פשטינו הנ"ל ברש"י:
אבל סתירה אחרת ראיתי ברש"י דגיטין כיון דכ' דשליחות נפקא לן מויקחו להם איש שה עכצ"ל דסובר כר' יונתן דקידושין שם דיליף שליחות מפסוק זה ובפ' בא פי"ב פ"ו כתב כהילפותא דר' יהושע ב"ק דז"ל ושחטו אותו וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששליחו של אדם כמותו, אבל לפמ"ש המזרחי ז"ל שם דרש"י פסק כר' יונתן גם סתירה זו ליתא כיון דבג' קידושין שם איתא דר' יונתן יליף שליחות בקדשים מויקחו להם איש שה לבית אבות באם אינו ענין להיכא דשייך תנהו ענין להיכא דלא שייך וכיון דבפסח גופא יליף שליחות מושחטו אותו כל קהל א"כ תו ל"צ ויקחו להם איש לשליחות דפסח ע"כ יליף מיניה לשאר קדשים ומפסח גופא לא הי' יכול למילף שאר קדשים כיון די"ל שאני פסח דאית ליה שותפות עי' בגמ' שם היטב וא"כ י"ל דרש"י בפ' בא דיליף שליחות מושחטו כוונתו על שליחות דפסח גופא אבל בגיטין קאי רש"י על שליחות דכל התורה ועכ"כ דנפקא לן מויקחו להם איש שה כמובן, אבל עדיין ק"ל הלא מויקחו להם איש שה לא יליף ר' יונתן אלא שליחות בשאר קדשים אבל שליחות חולין עכצ"ל דגם ר' יונתן מקדשים וגירושין יליף כמ"ש הגמ' קידושין שם אליבא דריב"ק עי"ש היטב ותרא' שכן היא וכמדומני שגם האחרונים דברו מזה וא"כ כיון דבגיטין קאי רש"י על שליחות דחולין א"כ היכי קאמר דנפקא לן מויקחו וגו', וי"ל כיון דבגיטין קאי הגמ' לענין שאין הקטן יכול להיות שליח ואת זה באמת לא ילפינן אלא מאיש דכתיב גבי ויקחו וגו' כהנ"ל וגם מיושב בזה מה שהקשה עוד הט"ג על רש"י וז"ל אלא שדברי רש"י תמוהים מצד אחר היאך כתב דילפינן מויקחו להם וגו' נהי דבעלמא לא ידעינן שליחות אלא מקדשים וגירושין אבל הכא הרי קיימינן בגירושין דכתיב ביה שליחות בהדיא עכ"ל אבל בהנ"ל י"ל דמגירושין לא הוה ידעינן אלא דאין הקטן יכול לעשות שליח וכיון דהגמ' שם קאי לענין שאין הקטן יכול להיות שליח ע"כ לא דיבר רש"י מהלימוד דגירושין אלא מהלימוד דקדשים כמובן. אלא כל זה י"ל להמזרחי הנ"ל דרש"י פסק כר' יונתן אבל אי נאמר ברש"י עה"ת כהמרש"א ז"ל בקידושין שם דפסק כריב"ק נשאר על רש"י סתירה הנ"ל מהא דגיטין אעכ"מ מרש"י דגיטין דצ"ל כמ"ש המזרחי וא"כ ממילא ל"ק על המזרחי קושיית המרש"א שם די"ל דמחמת רש"י דגיטין מפרש המזרחי ברש"י עה"ת את הסוגי' דקידושין אליבא דר' יונתן אלא המזרחי מפרש בדרך קושי' ופירוקא כדרכו וד"ל, וזה ל"ק דמדוע באמת לא פסק רש"י כריב"ק דע"ז י"ל כיון דבמכילתא פ' בא איתא על הפסוק ושחטו אותו וז"ל וכן כולו שוחטין אותו אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו מכאן אמרו ששלוחו שאכ"מ ועל הפסוק ויקחו להם איתא במכילתא וז"ל וכי כולן היו לוקחין אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו מכאן אמרו ששלוחו שאכ"מ וכן איתא בפסיקתא זוטרתא שם וזה נראה בעליל דהמכילתא והפסיקתא סוברים כר' יונתן כיון דגם הגמ' קידושין אמר אליבא דר' יונתן דמהני תרי קראי יליף שליחות וכיון דהמכילתא והפסיקתא סוברים כר' יונתן ע"כ פסק רש"י גכ"כ כמובן. וגם יש ליישב בס"ד בהנ"ל מדק"ל על רש"י קידושין הנ"ל דיליף דאין שליחות לקטן משום דגבי ושלח ושלחה איש כתיב ובב"מ דף ע"א ע"ב ד"ה קטן לית ליה שליחות כתב רש"י וז"ל דכי כתיב שליחות בגדול כתיב בראוי לתרום שיהא הקדשו הקדש ודיבורו חל דגבי הקדשות ונדרים איש כתיב וגבי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' עכ"ל אלמא דבב"מ סובר רש"י דמתרומה ילפינן דאין שליחות לקטן וא"כ אמאי לא כתב גם בקידושין כן אבל בהנ"ל י"ל דרש"י בקידושין קאי אליבא דהלכתא דפסק כר' יונתן ולר' יונתן באמת לא ילפינן שליחות בחולין אלא מקדשים וגירושין ולא מתרומה וע"כ לא כתב רש"י למעט קטן מתרומה אלא מגירושין אבל בב"מ כיון דקאמר הגמ' שם שליחות דכל התורה כולה נמי מתרומה גמרינן עכצ"ל דסוגי' דב"מ שם קאי אליבא דריב"ק ואליבא דר' שמעון דילפי שליחות בחולין מתרומה כמו שאכתוב לקמן בס"ד עכ"כ רש"י דמתרומה ילפינן למעט קטן כן נ"ל בס"ד לפרש את שיטת רש"י בסוגיא זו ודו"ק. אבל עדיין צריך להבין דמדוע לא סגי לרש"י דגיטין הנ"ל בהטעם שאמר הגמרא שם משום דלאו בני דיעה נינהו מדוע כתב רש"י וגבי שליחות איש בעינן וצ"ל דכדי שלא יהא קשה על הגמר' דמנ"ל דבעינן בשליחות בני דיעה עכ"כ רש"י וגבי שליחות איש בעינן היינו בני דיעה וגם הר"ן ז"ל בגיטין שם כתב כרש"י עי"ש, וא"כ לפי"ז גם ברבינו והרמב"ם צ"ל דמה שכתבו גבי חש"ו לפי שאינן בני דעת כוונתם דגבי שליחות איש כתיב כמ"ש רש"י והר"ן ודו"ק:
אבל לכאורה ק"ל על רבינו והרמב"ם בהקדים את שיטת הרי"ף ז"ל ריש האיש מקדש שכ' וז"ל תניא ר' יהושע בן קרחה אומר מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כל הקהל שוחטים והלא אינו שוחט אלא אחד מכאן ששלוחו שאכ"מ עכ"ל ומדלא הביא אלא את הא דריב"ק מוכח דפסק כוותיה ולא כר' יונתן וא"כ קשה עליו הלא מהגמ' שם מוכח דלריב"ק שליחות דכל התורה כולה לא מקדשים גרידא ילפינן אלא מבינייהו מגירושין וקדשים וא"כ אמאי הביא רק את הלימוד דקדשים וכבר עמד הר"ן שם ע"ז וז"ל מיהו בגמרא מסקינן דמהאי קרא לחודיה ליכא למיגמר לכל התורה כולה דמה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח כלו' שהכהנים שלוחים הם ואדרבא ע"י שליח דוקא ולא ע"י הבעלי' אלא דבגירושין נמי ילפינן שליח מדכתיב ושלח ושלחה כדאי' בגמ' ומביניהו דהני דהיינו מגירושין וקדשי' ילפינן לכל התורה כולה כו' והרי"ף ז"ל כתב הא דריב"ק משום דתני בה בהדיא מכאן אמרו ששלוחו של אדם כמותו ומיהו לאו דוקא דמינה בלחוד לא ילפינן הכי אלא מבינייהו דידיה וגירושין כדכתיבנא עכ"ל וגם התי"ט ז"ל בסוגי' שם סמך בכוונת הרי"ף על תירוצו של הר"ן עי"ש, אבל לכאורה צריך להבין וכי הי' קשה על הרי"ף דמדוע הביא את הלימוד דקדשים הלא לא הי' קשה עליו אלא דמדוע לא הביא דילפינן מביניהו דגירושין וקדשים בשלמא אי היה קשה עליו דמדוע הביא את הלימוד דקדשים אז שפיר מתרץ הר"ן משום דתני בה בהדיא מכאן אמרו ששלוחו שאכ"מ אבל כיון דל"ק עליו אלא דמדוע לא הביא דילפינן מבינייהו וע"ז באמת לא מתרץ הר"ן כלום ותו ק"ל על תירוצו של הר"ן דמה מרויח במה דאיתא בהדיא מכאן אמרו ששלוחו שאכ"מ הלא גם מקודם דידעינן מהלימוד של ריב"ק תיכף בתחלת הסוגי' כשהתחיל הגמרא לשאול שליחות מנ"ל וגמר מושלח ושלחה ג"כ על שלוחו של אדם כמותו הי' הלימוד אע"ג דליתא בהדיא לשון זה בגמר' אעפ"כ ע"ז היה הלימוד וא"כ מה נפ"מ במה דתני בה בהדיא מכאן אמרו ששלוחו שאכ"מ:
וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת הר"ן בהקדים לדקדק דמדוע בריש הסוגיא קאמר הגמרא שליחות מנ"ל וריב"ק קאמר מנין ששלוחו שאכ"מ מדוע לא אמר ריב"ק ג"כ בלשון קיצור שליחות מנ"ל וכן יש לדקדק ברש"י דעמ"ש הגמ' והא דתנן חבורה שאבד פסחה כו, מנ"ל כו' כתב רש"י וז"ל מנ"ל דשלוחו שאכ"מ לשחיטת קדשים מדוע ל"ק רש"י בקיצור מנ"ל שליחות בקדשים כמ"ש מקודם על מנ"ל דתרומת מנ"ל דשליח תורם ותו מדוע ל"כ רש"י מקודם הקושי' דקדשים כשדיבר הגמ' משליחות דגירושין וקידושין ותרומה ג"כ בלשון זה ששלוחו של אדם כמותו מדוע איחר עם לשון זה עד שדיבר הגמ' משליחות קדשים, וע"כ נ"ל בס"ד הפשט בהסוגי' כך דמתחילה כשהקשה הגמ' שליחות מנ"ל היה סובר הגמ' דלאו מטעם שלוחו של אדם כמותו מועיל שליחות בחולין אלא אם עשה אדם איזה דבר ע"י שלוחו ג"כ מועיל אע"ג דלא הוי כמו שהוא בעצמו היה עושה כיון דלא בעינן בחולין שהוא בעצמו דוקא יעשה את הדבר זה אלא אפי' אם עושה ע"י שלוחו ג"כ סגי אלא הגמרא הקשה דמנ"ל דמועיל בחולין כשעושה ע"י שליח ויליף הגמ' מושלח ושלחה אבל אם זה שיהא שלוחו של אדם כמותו לגמרי כמו שהוא בעצמו הי' עושה את זה באמת הי' סובר הגמ' דלא ידעינן מושלח ושלחה כיון דבחולין לא בעינן שיהא כמו שהוא בעצמו היה עושה, וכל זה י"ל בחולין אבל בקדשים כיון דמצוה היא בודאי צריך שהוא בעצמו יעשנה [ועי' בריטב"א ז"ל בסוגייתינו שם ד"ה והא דתנן חבורה שאבד פסחה שג"כ מחלק בין מצוה לחולין] ואם באמת מועיל בקדשים גם ע"י שליח אז עכצ"ל דמטעם שלוחו שאכ"מ מועיל וע"כ כשהקשה הגמרא מהמתניתין דחבורה שאבד פסחה מנ"ל כתב רש"י מנ"ל דשלוחו של אדם כמותו לשחיטת קדשים ואח"כ קאמר הגמרא ע"ז וכ"ת דיליף מהנך כלומר וכ"ת דיליף מגירושין ותרומה דכמו דבגירושין ותרומה מועיל שליחו' כמ"כ נמי גם בקדשים מועיל אע"ג דלא הוי כמותו ע"ז אמר הגמרא מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים כלומר דוקא בדבר חול י"ל דמועיל אע"ג דלא הוי כמותו אבל בקדשים אי לאו דהוי כמותו באמת לא מועיל וא"כ הדרא הקושיא מנ"ל דהוי כמותו ע"ז משני הגמ' נפקא ליה מדריב"ק דאמר ריב"ק מנין ששלוחו שאכ"מ וגמר מושחטו אותו כל קהל דכיון דכתיב ושחטו אותו כל קהל מוכח דכל אדם צריך לשחוט בעצמו את פסחו ואפ"ה מועיל ע"י שליח א"כ עכ"מ דשלוחו שאכ"מ, וממילא מיושב בס"ד גם הדקדוק בגמ' הנ"ל דמעיקרא כיון דלא רצה הגמ' אלא לידע דמועיל שליחות בחולין ע"כ קאמר הגמרא שליחות מנ"ל אבל ריב"ק כיון דרצה לידע דע"י שלוחו הוי כמו שהוא בעצמו היה עושה ע"כ קא' מנין ששלוחו שא"כ ודו"ק. אלא כל זה י"ל מקודם דידעינן מהדרשה דושחטו אותו אבל בתר דידעינן מהדרשא דושחטו אותו באמת גם בגיטין ותרומה אמרי' דמטעם שלוחו שאכ"מ היא כיון דהילפותא דושחטו אותו מגלה דגם בחולין לא מטעם מועיל היא אלא מטעם שלוחו שאכ"מ [ונפ"מ בחולין כשמקבל לעשות איזה דבר ולא אמר בפי' שהוא בעצמו יעשנה דכשאמר בפי' כן אז באמת לא מועיל ע"י שלוחו אפי' כשאמרי' דשליחות מטעם שלוחו שאכ"מ היא אלא קיבל סתם לעשות איזה דבר אי אמרינן דשליחות מטעם מועיל אז לא סגי לעשות ע"י שליח כיון דלא הוי כמו שהוא בעצמו עושה אבל אי אמרינן דשלוחו שאכ"מ אז שפיר מועיל כמובן] וגם לקמן כשאמר הגמרא לא נכתוב רחמנא בקדשים ותיתי מהנך מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים ג"כ הפשט לא נכתוב רחמנא בקדשים ותיתי מהנך כלומר ותיתי מהנך דשליחות מועיל וע"ז קאמר הגמ' מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים כלומר ע"ז הוה יכל"ל דדוקא בחולין סגי מטעם מועיל אבל לא בקדשים אבל בתר דידעינן מקדשים דשלוחו שאכ"מ באמת גם בחולין אמרינן כן כמובן. נמצא לפי"ז כיון דעיקר הלימוד דשלוחו שאכ"מ לא הוי אלא הלימוד של ריב"ק דאי לאו לימודו באמת לא הוה אמרינן אלא דמטעם מועיל היא וכיון דגם בחולין יש נפ"מ בין השני טעמים כהנ"ל ע"כ שפיר י"ל דהרי"ף משום כוונה זו לא הביא רק את הלימוד של ריב"ק כדי שנדע מזה דגם בחולין מטעם שלוחו שאכ"מ היא ומשו"ה לא הביא גם את הלימוד דושלח ושלחה כיון דירא שלא נטעה דדוקא בקדשים הטעם משום שלוחו שאכ"מ אבל בחולין הטעם משום מועיל ואת זה לא ירא הרי"ף דמדלא הביא רק את הלימוד מקדשים נא' דסובר דדוקא בקדשים אמרינן שלוחו שאכ"מ כיון דרוב מעשיהם ע"י שליח אבל בחולין סובר דאין דין שליחות כלל כיון דהביא את זה בהלכותיו ממילא ידעינן דל"ל כן כיון שדרכו שלא להביא אלא מה שנוהג בזמה"ז אבל אי הוה הביא את הלימוד דושלח ושלחה ג"כ אז שפיר הי' מקום לטעות כהנ"ל והי' צריך להאריך ולהביא את כל השקלא וטריא של הגמרא דגמרינן מבינייהו דגירושין וקדשים או הי' צריך לכתוב בלשון שיהא מוכח בפי' דגם בחולין מטעם שלוחו שאכ"מ היא וכיון שדרכו למינקט את לשון הגמ' וגם אוהב את הקיצור ע"כ נקט רק את מ"ש ריב"ק כיון דזה הוא עיקר הקוטב של הדין דשלוחו שאכ"מ וא"ז דגם בחולין אמרינן כן סמך עצמו כהנ"ל, וממילא לפי"ז שפיר יש להבין את דברי הר"ן הנ"ל במ"ש משום דתני בה בהדיא מכאן אמרו דשלוחו שאכ"מ כו' די"ל דכיוון למה שכתבנו ודו"ק:
ומה מאוד יש ליישב בס"ד בהנ"ל את קושיית התוס' ד"ה נפקא ליה מדריב"ק שהקשה דאמאי לא יליף הגמרא שליחות בקדשים מפרו של אהרן מדאיצטריך לומר שהיא בבעלים כדכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבשאר קדשים לא בעינן בעלים די"ל דמפרו של אהרן לא הוה ידעינן אלא דשליחות מועיל בקדשים אבל לא דשלוחו של שאכ"מ דהוה יכל"ל דמטעם זה גופא כיון דלא אמרינן דשלוחו שאכ"מ אלא דמועיל ע"כ כתב רחמנא גבי פרו של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו אבל אי הוה אמרינן דשלוחו שאכ"מ אז באמת גם בפרו של אהרן לא הי' צריך בעלים דוקא כיון דע"י שלוחו ג"כ בעלים מקרי אלא כיון דלא אמרינן כן ע"כ כתב רחמנא דצריך בעלים, וכיון דלא הוה ידעינן מפרו של אהרן דשלוחו שאכ"מ אלא דמועיל א"כ לא הוה ידעינן גבי פסח דמועיל ג"כ כיון דכתיב בפי' ושחטו אותו כל קהל וגם בחולין באמת יש נפ"מ כהנ"ל ע"כ לא גמר הגמרא אלא מדריב"ק ודו"ק. אבל אח"כ ראיתי דמדלא כתב התוספות אמאי לא יליף דשלוחו שאכ"מ בקדשים אלא כתב אמאי לא יליף דשליחות מהני בקדשים א"כ י"ל דקושיית התו' הכי אזלא אמאי יליף הגמ' מדריב"ק דיליף מושחטו אותו דשלוחו שאכ"מ כהנ"ל דילמא לא כתב רחמנא ושחטו אותו אלא לדרשה דר' יונתן דכל ישראל יוצאין בפסח אחד ולדידי' באמת לא מוכח מקרא זה דבעינן בפסח בעלים דוקא כיון דאיצטריך ושחטו אותו לדרשתו דכל ישראל יוצאין בפסח אחד וממילא סגי לדידי' אפי' כשאמרינן דשליחות מטעם מועיל דבשלמא לריב"ק דושחטו אותו מיותר עכצ"ל דאתי לאשמעינן דבפסח בעינן בעלים דוקא ע"כ לדידי' כשהוה אמרינן דשליחות מטעם מועיל לא הוה סגי בפסח, אבל לר' יונתן באמת סגי וא"כ שפיר הקשה התוס' דלילף שליחות בקדשים מפרו של אהרן אע"ג דלא ידעינן משם אלא דמועיל וע"כ לא כתב התוס' אלא אמאי לא יליף דשליחות מהני בקדשים ולא כתב אמאי לא יליף דשלוחו שאכ"מ בקדשים כמובן. וגם יש ליישב בזה מה שדקדקנו על התו' ואח"כ ראיתי שגם הפנ"י עמד ע"ז דמדוע לא הקשה התו' תיכף כשאמר הגמ' גבי חבורה שאבד פסחה מנ"ל דמדוע לא יליף מפרו של אהרן מדוע איחר התו' עם קושייתו עד בתר שאמר הגמ' נפ"ל מדריב"ק אבל בהנ"ל י"ל דמעיקרא כשהקשה הגמ' מנ"ל עדיין לא הוה ידעינן דיש איזה לימוד מושחטו אותו וא"כ מוכח מפסח דדוקא כשאמרינן דשלוחו שאכ"מ אז מועיל שליחות בפסח ע"כ הקשה הגמרא שפיר מנ"ל כלומר מנ"ל דשלוחו שאכ"מ כמ"ש רש"י ול"ק קושיית התוספות דאמאי לא יליף מפרו של אהרן כיון די"ל כתירוצינו הנ"ל וע"כ לא הקשה התוס' שם אלא בתר דאמר הגמ' נפ"ל מדריב"ק דמדאמר הגמ' מדריב"ק דוקא עכ"מ דאיכא איזה תנא דהיינו ר' יונתן דלא דריש מושחטו אותו כריב"ק אלא דריש מיניה דרש אחר וע"כ הקשה התוס' שפיר דמנ"ל להגמ' דנפ"ל מדריב"ק דשלוחו שאכ"מ דילמא סובר התנא כר' יונתן ואז שפיר מצי למילף שליחות בקדשים מפרו של אהרן ודו"ק:
וגם מיושב בהנ"ל קושיית התוספות ד"ה ודילמא שהקשה דמדוע דוקא אליבא דר' יונתן אמר הגמ' ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגוייהו ולא אליבא דריב"ק די"ל דדוקא כשילפינן מפסח דשליחות מועיל ולא מטעם שלוחו שאכ"מ אז שפיר יש לחלק בין אית ליה שותפות ללית ליה שותפות כיון די"ל דדוקא היכא דאית ליה שותפות שם מועיל ע"י שליחו ג"כ אבל לא כשלית ליה שותפות אבל כשילפינן מפסח דשליחות מטעם שלוחו שאכ"מ באמת ליכא לחלק בין אית ליה שותפות ללית ליה שותפות כיון דאפי' כשאית ליה שותפות ג"כ לא הוי יותר כמותו בהחלק שאינו שלו מדלית ליה שותפות וע"כ לא דחה הגמ' אליבא דריב"ק ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות כיון דלריב"ק מוכח מפסח דמטעם שלוחו שאכ"מ היא אבל לר' יונתן דלא מוכח מפסח אלא דשליחות מועיל כהנ"ל ע"כ שפיר קאמר הגמ' ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות כמובן. ועי' במהרש"א ד"ה דילמא שאני התם שהניח בקושיא דמדוע הביא הגמרא להוכיח דיש שליחות בפסח ולהקשות עליה מנ"ל מהמשנה דחבורה שאבד פסחה מדוע לא הביא מהמשנה דפ' האשה הרי שאמר לו רבו כו' שקודמת וגם מפורש בה דאפי' כשלית ליה שותפות יכול לעשות שליח, אבל בהנ"ל י"ל כיון דרצה הגמ' שם להקשות מנ"ל דשלוחו שאכ"מ בקדשים כמ"ש רש"י אלא הגמ' רצה לקצר כדאיתא ריש פסחים לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ע"כ איתא סתם מנ"ל ולא קאמר בפי' מנ"ל דשלוחו שאכ"מ אלא כיון דרצה הגמרא שנדע הפשט בהמנ"ל כמ"ש רש"י דמנ"ל דשלוחו שא"כ לשחיטת קדשים ע"כ הביא הגמ' את המשנה דחבורה שאבד פסחה דיכלינן לחלק שם בין אית ליה שותפות ללית ליה שותפות ואפ"ה לא מחלקינן ממילא מוכח דעכצ"ל דשלוחו שאכ"מ ולא מטעם מועיל היא אבל אי הוה מייתי הגמ' את המשנה דפ' האשה הרי שאמר לו רבו כו' כיון דמפורש בה דאפילו כשלית ליה שותפות ג"כ יכול לעשות שליח כמ"ש התו' שם ד"ה ודילמא א"כ לא הי' מוכח משם דשלוחו שאכ"מ אם לא שהיה מאריך ואמר בפירוש דמנ"ל דשלוחו שאכ"מ וכיון דהגמרא רצה לקצר ע"כ הביא את המשנה דפרק האשה כמובן:
וגם יש להבין בס"ד בהנ"ל את הפי' המשניות דריש האיש מקדש שכ' וז"ל העיקר אצלינו שלוחו של אדם כמותו והביאו ראי' על זה ממה שנא' ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל שמותרת שחיטת כל הפסחים לאחד לפי שהוא שליח צבור אבל הנכון אצלינו שיקדש האדם בעצמו יותר משיקדש לו שלוחו כו' עכ"ל ולכאורה ק"ל עליו כיון דקאי שם רק על שליחות קידושין כמו שנראה ממ"ש אבל הנכון אצלינו כו' א"כ מדוע לא הביא את הדרש דושלח ושלחה דילפינן מיניה שליחות גם לקידושין מההיקש דהויה ליציאה למה הביא את הדרש דושחטו אותו ותו הלא לענין גירושין וקידושין באמת לא מושחטו אותו ילפינן שליחות אלא מושלח ושלחה וא"כ היכי כתב דמושחטו אותו ילפינן וגם על הברטנורה ז"ל שם לכאורה קשה קושיא זו אלא על הברטנורה י"ל דמד"כ וילפינן שלוחו שאכ"מ מקרא דכתיב ושחטו אותו באמת לא על קידושין כתב א"ז אלא איידי דדיבר שם משליחות כתב ג"כ דמהיכא ילפינן בכל התורה כולה ואת זה דמדוע ל"כ דגם מושלח ושלחה ילפינן שליחות ע"ז באמת כבר עמד התי"ט שם אבל על הפי' המשניות קשה כיון דנראה מדבריו דגם בקידושין ילפינן שליחות מושחטו אותו וזה באמת ליתא. אבל בהנ"ל מחודש ג' דבתר דידעינן מדרשה דושחטו אותו גם בגיטין וקידושין מטעם שלוחו שאכ"מ היא ולא מטעם דמועיל א"כ י"ל כיון דגם בגיטין וקידושין לא ידעינן את זה רק מושחטו אותו ע"כ כתב הפירוש המשניות שפיר העיקר אצלינו שלוחו שאכ"מ כו' כוונתו העיקר אצלינו דגם בגיטין וקידושין מטעם שלוחו שאכ"מ היא ולא מטעם דמועיל וכיון דלא ידעינן את זה אלא מושחטו אותו כהנ"ל ע"כ לא הביא רק את הפסוק זה שהוא הקוטב של הלימוד זה ודו"ק. אבל עדיין ק"ל על הפי' המשניות דמדוע לא כתב הטעם גם על האשה מתקדשת בה ובשלוחה דמשום דמצוה בה יותר מבשלוחה נקט התנא בה תחילה כמ"ש הגמ' שם וכי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר מדוע לא דיבר הפי' המשניות אלא מהרישא ומהסיפא דמתני' מהאיש מקדש בו ובשלוחו ומהאיש מקדש את בתו בו ובשלוחו ומהמציעתא לא דיבר כלום דמ"ש הפי' המשניות ולפיכך הקדים בה על שלוחה באמת צריך להיות בו בוי"ו כמ"ש העצמות יוסף שם ואמת אתו כיון דבמציעתא גבי בה ובשלוחה ליכא איסורא אלא מצוה כמ"ש הגמ' שם וא"כ קשה מדוע באמת לא דיבר הפי' המשניות גם מהמציעתא, אבל בהנ"ל י"ל דהפי' המשניות סובר דמה דאמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו אין הפי' כמו שמפרש רש"י שם וז"ל דכי עסיק גופו במציה מקבל שכר טפי עכ"ל כיון דזה נראה כעובד ע"מ לקבל פרס וזה באמת אין עבודה כמ"ש בחיבורו הל' תשובה פ"י [ועל רש"י י"ל דכוונתו כיון דמקבל שכר טפי כשעסיק בגופו במצוה ואפ"ה אין עושה ע"מ לקבל פרס ע"כ מצוה בו יותר מבשלוחו כיון דכשאדם עושה מצוה שמקבל עליה שכר הרבה שלא ע"מ לקבל פרס חשיב יותר מכשעושה מצוה שאינו מקבל עליה שכר הרבה שלא ע"מ לקבל פרס כמובן] אלא הפירוש המשניות סובר דהא דרב יוסף לא אמרינן אלא בהה"א שלא ידעינן שליחות אלא מושלח ושלחה או אפשר דרב יוסף באמת סובר כר' יונתן דשליחות לא מטעם שלוחו שאכ"מ היא אלא מטעם דמועיל כהנ"ל מחודש ד' וכיון דלא חשיב כשעושה ע"י שלוחו כמו כשעושה בעצמו אלא דמועיל ע"כ קאמר רב יוסף דמצוה בו יותר מבשלוחו אבל לריב"ק דע"י שלוחו הוי כמו שהוא בעצמו עושה באמת לא אמרינן דמצוה בו יותר מבשלוחו וכיון דהפי' המשניות סובר כריב"ק ע"כ לא קאמר על המציעתא את הטעם דמצוה בו יותר מבשלוחו אלא הפי' המשניות סובר דבמציעתא באמת י"ל דנקט התנא בה ובשלוחה איידי דרישא וסיפא וגם הגמרא הי' יכול לתרץ כן אלא כיון דרב יוסף סובר כר' יונתן ואית ליה תירוץ אחר ע"כ לא מתרץ איידי, אבל לריב"ק דלא סובר דמצוה בו יותר מבשלוחו באמת י"ל דמשום איידי נקט התנא בהמציעתא בה ובשלוחה ומה שלא אמר הפירוש המשניות את זה גופא דמשום איידי נקט בהמציעתא בה ובשלוחה י"ל כיון דאין דרכו לכתוב אלא מ"ש הגמ' בפי' כן נ"ל בס"ד לפרש את הפי' המשניות אלא לפי פי' זה צ"ל דחזר בחיבורו מזה כיון דבחיבורו הל' אישות פ"ג הלי"ט הביא את הא דרב יוסף דמצוה בו יותר דבשלוחו אע"ג דפסק כריב"ק כמו שאכתוב לקמן בס"ד וזה באמת מצינו הרבה פעמים שחזר בחיבורו ממ"ש בפ' המשניות כמ"ש היד מלאכי בכללי הרמב"ם עי"ש. עכ"פ זה מוכח מהפי' המשניות דפסק בפי' כריב"ק וכ"נ בפי' מחיבורו הל' קרבן פסח פ"ב הלי"ד מדכ' וז"ל עד כמה נמנים על הפסח עד שיהי' בו כזית לכל אחד ואחד עכ"ל וכיון דפסק דבעינן כזית לכל אחד ואחד עכצ"ל דפסק כריב"ק דדריש מושחטו אותו דשלוחו שאכ"מ דלר' יונתן דדריש מושחטו אותו דכל ישראל יוצאין בפסח אחד באמת ל"צ כזית לכל אחד ואחד כמ"ש רש"י בסוגיתינו וגם השעה"מ ה"ל ק"פ שם כתב מחמת ראי' זו שהרמב"ם פסק כריב"ק עי"ש, נמצא לפי"ז גם מרבינו מוכח דפסק כריב"ק כיון דג"כ כתב לקמן במ"ע רכ"ג דבעינן כזית לכל אחד ואחד דז"ל שנינו שם לעולם נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד עכ"ל, וכיון שהוכחנו בס"ד שרבינו והרמב"ם פסקו כריב"ק א"כ ק"ל היכי פסקו דחרש שוטה וקטן אינם יכולים להיות שלוחים הלא כל הטעם דבעינן שיהא השליח בן דעת משום דילפינן מויקחו להם איש שה כהנ"ל מחודש ב' בשם רש"י דגיטין וכל זה י"ל לר' יונתן דיליף שליחות מויקחו להם איש שה לדידי' שפיר י"ל דמדכתיב איש מוכח דגם השליח צריך להיות גדול דהיינו בן דעת כהנ"ל מחודש ב' אבל לריב"ק דלא יליף שליחות מויקחו להם איש אלא מושחטו אותו ומבינייהו דגירושין וקדשים כהנ"ל מחודש ג' באמת לדידי' לא ידעינן דבעינן שיהא גם השליח גדול דהיינו בן דעת כיון דלית ליה ילפותא על זה באמת י"ל דלדידיה דוקא המשלח צריך להיות גדול דהיינו בן דעת כיון דיליף את זה מאיש דכתיב גבי ושלח ושלחה אבל השליח באמת סובר דל"צ להיות בן דעת וכיון דרבינו והרמב"ם פסקו כריב"ק א"כ מנ"ל דחש"ו אינם יכולים להיות שלוחים ואי"ל דפסקו כן מחמת המתניתין דגיטין הנ"ל דאיתא שם בפירוש דחש"ו אינם יכולים להיות שלוחים דילמא המתני' באמת סוברת כר' יונתן וע"כ סברת כן אבל רבינו והרמב"ם דפסקו כריב"ק מנ"ל לפסוק כן ועל הקושיא זו רמזנו לעיל ריש מחודש ג':
ונ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה לפי מה שכתבנו במחודש ד' דלר' יונתן שליחות בקדשים לא מטעם שלוחו של אדם כמותו היא אלא דמועיל א"כ עכצ"ל דהמכילתא הנ"ל מחודש ב' סוברת כריב"ק ודלא כהנ"ל דסוברת כר' יונתן כיון דכותבת בפירוש מכאן אמרו שלוחו שאכ"מ וא"כ לכאורה קשה למה לה גם הדרש דויקחו להם איש שה הלא לריב"ק סגי בהדרש דושחטו אותו ואי"ל דצריכא כדי שלא נוכל לו' את החילוק דאית ליה שותפות וכמ"ש הגמרא בסוגייתינו אליבא דר' יונתן הלא כיון דסוברת כריב"ק דשלוחו שאכ"מ א"כ ממילא תו ליכא למימר את החילוק דאית ליה שותפות כהנ"ל מחודש ד', וגם אי"ל כיון דמושחטו אותו גרידא ליכא למילף שליחות לכל התורה כולה כיון די"ל מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח כמ"ש הגמרא בסוגיתינו ע"כ הביאה המכילתא גם את הדרש דויקחו להם שה ללמוד מזה שליחות לכל התורה באם אין ענין כיון דע"ז ג"כ קשה מדוע לא ילפת שליחות לכל התורה מבינייהו דגיטין וקדשים כמו דיליף הגמ' אליבא דריב"ק, אעכצ"ל דהמכילתא באמת סוברת דשליחות לכל התורה ילפינן מבינייהו דגירושין וקדשים ומה שהביאה גם את הדרש דויקחו להם כדי ללמוד מאיש דכתיב גבי ויקחו להם למעט את הקטן שאינו יכול להיות שליח דאי לאו הדרש דויקחו להם לא הוה ידעינן אלא שהמשלח צריך להיות גדול דהיינו בן דעת כיון דמאיש דכתיב גבי גירושין ליכא למעט אלא את המשלח כהנ"ל מחודש ב' כמובן, וא"כ לכאורה קשה על הגמ' כיון דיליף מויקחו להם איש שה דאיש זוכה ולא הקטן זוכה א"כ מנ"ל אליבא דריב"ק דאין הקטן יכול להיות שליח וצ"ל דהגמ' סובר דממילא ידעינן מזה דאין הקטן יכול להיות שליח כיון דזכי' מצד שליחות היא וכיון דאינו יכול לזכות משום דאיש כתיב ממילא ידעינן דאינו יכול להיות שליח אבל המכילתא צ"ל דסוברת דזכייה לא מצד שליחות היא וע"כ לא ילפת כהגמ' אלא ילפת מויקחו להם איש שה ג"כ שליחות כדי למילף מזה דגם השליח צריך להיות בן דעת, נמצא לפי"ז לא פליגא המכילתא עם הגמ' אלא בזה אי זכייה מצד שליחות היא אבל בזה דמאיש דויקחו להם ילפינן דאין הקטן יכול להיות שליח באמת לא פליגי, וממילא לפי הנחה זו כיון דרש"י פרשת בא הנ"ל כתב ג"כ מכאן ששלוחו שאכ"מ עכצ"ל דג"כ סובר כריב"ק [ועי' במרש"א בסוגיתינו שכ' וז"ל בחומש הביא רש"י הך דרשא דריב"ק ולכאו' קשה מנ"ל דמדהביא את הדרשא דושחטו אותו סובר כריב"ק דילמא באמת הפשט ברש"י כמ"ש המזרחי שהביא המרש"א דסובר כר' יונתן אבל לפי מה שכתבנו י"ל דגם המרש"א מלשון מכאן ששלוחו שאכ"מ שכ' רש"י הוכיח דסובר כריב"ק כיון דלר' יונתן באמת לא אמרינן ששלוחו שאכ"מ אלא דמועיל השליחות כהנ"ל כמובן] וא"כ לכאורה נשארה הסתירה הנ"ל מחודש ב' על רש"י דגיטין דהיכי כתב דשליחות נפקא לן מויקחו להם איש שה אבל לפי מה שכתבנו ל"ק מידי כיון דבין להמכילתא ובין להגמרא באמת ילפינן לריב"ק מויקחו להם איש שה שליחות לענין זה שאין הקטן יכול להיות שליח, וגם על רבינו והרמב"ם ל"ק מידי דאע"ג דפסקו כריב"ק פסקו שפיר דחש"ו אינם יכולים להיות שלוחי' כהמתני' דגיטין הנ"ל כיון דסברו דהמתניתין דגיטין באמת אזלה אליבא דריב"ק ג"כ שפיר כמו שכתבנו, ואחר שכתבנו א"ז מצאתי בשעה"מ הל' ק"פ הלכה הנ"ל שג"כ כתב דלריב"ק ילפינן שליחות מויקחו להם איש שה באם אין ענין אלא הוא כתב לפי דרכו עי"ש וא"כ גם אנן לפי דרכינו שפיר כתבנו בס"ד ודו"ק. ועי' בהרהמ"ג הל' אישות פ"ג הלי"ז דעל מ"ש הרמב"ם הכל כשרים לשליחות חוץ מחש"ו כתב וז"ל זה מתבאר בגיטין דף כ"ב במשנה ובגמ' והיקש הקידושין לגירושין ידוע בכמה מקומות כו' עכ"ל נראה דסובר דמגמ' דגיטין לא מוכח למעט שליחות דחש"ו אלא בגיטין אלא בקידושין ג"כ הדין כן מחמת ההיקש דהויה ליציאה אבל בלאו ההיקש לא הוה ידעינן ובכל התורה באמת לא מוכח משם, וק"ל ע"ז הלא לפי מה שכתבנו באמת מוכח משם דגם בכל התורה הד"כ כיון דהטעם הוא משום דילפינן שליחות מויקחו להם איש שה כמ"ש רש"י הנ"ל ותו ק"ל הלא בהל' שלוחין ושותפין פ"ב הל"ב על מה שפסק הרמב"ם שם דאין חש"ו נעשין שלוחין בכל התורה דשם אזיל הרמב"ם על שליחות דכל התורה עי"ש כתב הרהמ"ג דהרמב"ם למד את זה מגמ' דגיטין הנ"ל דבתר דהביא הרהמ"ג את מ"ש רש"י דגיטין הנ"ל כתב וז"ל וכיון שכן לכל מילי פסולי עי"ש וא"כ אמאי כתב בהלכות אישות דבקידושין ג"כ הדין כן משום דאיתקש קידושין לגירושין הלא אפי' בלאו ההיקש ג"כ הדין כן כיון דמדוע יהא גרע קידושין משאר דברים ואפשר דלרווחא דמילתא כתב כן אבל זה דוחק וצ"ע:
ועל מה שכתב הרמב"ם הל' אישות הנ"ל ריש מחודש ב' והעכו"ם לפי שאינו בן ברית ונאמר כן תרימו כו' הקשה הלח"מ ז"ל שם דלפי סוגייתינו בקידושין מוכח דר' שמעון דסובר דעכו"ם ליתא בתרומה דנפשיה לא דריש מאתם גם אתם למעט שליחות עכו"ם כיון דממילא ידעינן דאין עכו"ם יכול להיות שליח בתרומה משום דליתא בתרומה דנפשיה אלא דריש מזה דרש אחר כמו שאיתא בגמ' שם וכיון דהרמב"ם הל' תרומות פ"ד הלט"ו פסק כר"ש שתרומת עכו"ם אינה אסורה אלא מדרבנן [ומזה דהיכי פסק כר"ש נגד החכמים אכתוב לקמן בס"ד] א"כ היכי הביא את הדרש דאתם גם אתם ותירץ דהרמב"ם סובר כהתוס' גיטין דף כ"ג ע"ב ד"ה מה אתם דגם לר"ש ידעינן בעלמא למעט עכו"ם מגם אתם אע"ג דבתרומה גופא לא איצטריך שום מיעוט דבלא"ה משום דליתא בתרומה דנפשיה ידעינן אבל בעלמא ילפינן מיניה עי"ש, וכיון דרבינו ג"כ כתב כאן דמאתם גם אתם ממעטינן שליחות עכו"ם ולקמן בהל' תרומות מ"ע קל"ג פסק ג"כ כר' שמעון שתרומת עכו"ם אינה אסורה עי"ש ד"ה גרסינן בפ"ק דבכורות א"ר יוחנן פירות הגוי כו' א"כ גם אליבא דרבינו צ"ל כתירוצו של הלח"מ, אבל תירוצו אליבא דהרמב"ם עדיין צריך תבלין כיון דהרמב"ם בהל' אישות שם לא דיבר רק משליחות קידושין וכיון דעכו"ם ליתא בגיטין וקידושין א"כ לא צריך בגו"ק שום דרש למעט עכו"ם משליחות דכמו דלא צריך בתרומה לר"ש משום דליתא בתרומה דנפשיה כמ"כ נמי לא צריך בגו"ק משום דליתא בגו"ק ומ"ש התוס' בגיטין שהביא הלח"מ דבעלמא דרשינן גם לר"ש הדרש דגם אתם באמת לא על גו"ק כתב התו' כן אלא על זכייה ורבית כיון דקושיית התוס' שם לא אזלא אלא על זכייה ורבית עי"ש וא"כ עדיין נשארה הקושיא על הרמב"ם דלמה לו הדרש דגם אתם כיון דלא דיבר שם אלא מקידושין, בשלמא אליבא דרבינו שפיר י"ל כתירוצו של הלח"מ כיון דרבינו דיבר כאן משליחות דכל התורה כולה לא משליחות דגו"ק ובגיטין וקידושין באמת לא מאתם גם אתם ממעט עכו"ם אלא משום דעכו"ם ליתא בתורת גו"ק כמ"ש רבינו בפירוש כן לעיל ריש מ"ע מ"ח העתקתי את לשונו ריש מחודש ב' אבל אליבא דהרמב"ם תירוצו של הלח"מ אינו עולה יפה כיון דעדיין קשה קושייתינו דכיון דלא דיבר שם אלא מקידושין היכי הביא את הדרש דאתם גם אתם מדוע ל"כ כרבינו דמשום דעכו"ם ליכא בתורת גו"ק וזה לכאו' קושי' גדולה על הלח"מ דהיכי לא הרגיש בזה. וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת הלח"מ דלכאורה קשה על הרמב"ם מגמ' דגיטין שם דקא' בשלמא חש"ו לאו בני דיעה נינהו נכרי נמי דלאו בר היתירא הוא פרש"י וז"ל דאין להן קידושין ואין גיטין נוהגין בהם ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני עכ"ל אלמא דבעכו"ם קאמר הגמ' הטעם בגו"ק משום דלאו בר היתירא הוא א"כ מדוע המציא הרמב"ם טעם לנפשיה משום דרשה דאתם גם אתם אמאי לא סגי ליה בהטעם שאמר הגמ', הן אמת שהתוס' שם ד"ה נכרי נמי כתב וז"ל הוה מצי למימר משום דבעינן שלוחכם בני ברית אלא ניחא ליה למימר האי טעמא דשייך אף בעבד עכ"ל וא"כ י"ל דהרמב"ם סובר כיון דלא קאמר הגמ' גבי עבד טעם לנפשיה אלא כללו בטעמא דעכו"ם ע"כ קאמר הגמ' משום דלאו בר היתירא הוא וכמ"ש התוספות אבל הרמב"ם שכ' שם גבי עבד את טעמו באפי נפשיה ע"כ כתב גם בעכו"ם את טעמו לנפשיה, אבל כל זה אינו שוה לי כיון דסוף סוף טעמא בעי כיון דדרכו של הרמב"ם שלא להביא אלא מה דאיתא בגמ' בפירוש א"כ היכי שבק את הטעם שאמר הגמ' וכתב טעם דליתא בגמ' דגיטין אעכצ"ל בטעמא דהרמב"ם כיון דבהלכה זו שם בתר דכתב גבי עבד דטעמו דליתא בשליחות דגו"ק לפי שאינו בתורת גו"ק כתב אח"כ אבל לדבר שבממון נעשה שליח א"כ לפי"ז אי הוה כתב גבי עכו"ם ג"כ הטעם לפי שאינו בתורת גו"ק הוה יכלינן למיטעי דבדבר שבממון גם עכו"ם יכול להיות שליח כמו עבד וכדי שלא נטעה כן הי' צריך למימר אח"כ דבדבר שבממון אין העכו"ם יכול להיות שליח משום הטעם דדרשה דאתם גם אתם וכיון דסוף סוף צריך להדרשה דאתם גם אתם ע"כ כתב תיכף את הטעם זה ובאמת עיקר כוונת הרמב"ם בטעם זה על ממון הוא, דבשלמא הגמרא דגיטין כיון דלא דיבר אלא מגיטין וגם בעבד סגי הטעם שאמר הגמ' כמ"ש התו' ע"כ קאמר הגמרא הטעם משום דלאו בר היתירא הוא אבל הרמב"ם כיון שדיבר אח"כ גם משליחות דבר שבממון ואיכא למיטעי דגם עכו"ם יכול להיות שליח בדבר שבממון ע"כ כתב את הטעם דאתם גם אתם אבל בקידושין גרידא באמת סמך על הטעם שכ' גבי עבד, וא"כ ל"ק קושיתינו על הלח"מ כיון דבאמת לא על קידושין כתב הרמב"ם את הטעם דאתם גם אתם וע"כ לא דיבר הלח"מ מקושיתינו כלום כיון דסובר דבלא"ה ע"כ צריך לפרש את הרמב"ם על דרך שפירשנו מחמת הגמ' דגיטין וא"כ ממילא תו ל"ק קושייתינו אלא להלח"מ היה קשה על גוף הדרש דכיון דהרמב"ם פסק כר"ש היכי יכול למימר את הדרש דאתם גם אתם וע"ז מתרץ הלח"מ שפיר דסובר כהתוס' דגיטין ודו"ק. ומה מאד יש ליישב בס"ד בהנ"ל את הקושיא הנ"ל דהיכי פסק הרמב"ם כר"ש דנכרי ליתא בתרומה דנפשיה נגד החכמים וגם על רבינו קשה קושיא זו כיון דג"כ פסק כר"ש כהנ"ל אבל בהנ"ל י"ל דלרבינו והרמב"ם הי' ג"כ קשה קושיית התו' דגיטין הנ"ל דמדוע קאמר הגמ' בעכו"ם הטעם משום דלאו בר היתירא הוא מדוע לא קאמר משום דרשה דאתם גם אתם ותירוצו של התוס' לא הי' ניחא להו כיון דהי' קשה להם דמדוע לא כלל הגמ' בטעמא דנכרי חש"ו ג"כ כיון דגם חש"ו לאו בני גיטין וקידושין נינהו מה"ת, וע"כ סברו דמשו"ה לא קאמר הגמ' את הטעם דאתם גם אתם כיון דסובר כר"ש דלא דריש מאתם גם אתם למעט נכרי משליחות אלא לעניין זכייה ורבית כמ"ש התוספות שהביא הלח"מ הנ"ל אבל גבי תרומה וגו"ק דליתא בנכרי באמת הטעם משום דליתא בדנפשיה וכיון דסתם גמרא דגיטין סובר כר"ש דנכרי ליתא בתרומה דנפשיה ג"כ ע"כ פסקו כר"ש ודו"ק:
ואת גוף הקושיא של הלח"מ הנ"ל נ"ל בס"ד ליישב בהקדים מה דק"ל עוד על רבינו והרמב"ם מסוגי' דקידושין דבתר דמסיק הגמרא דילפינן שליחות בכל התורה מבינייהו דגיטין וקדשים הקשה הגמ' ואלא אתם גם אתם ל"ל ומשני מיבעי ליה לכדר' ינאי דא"ר ינאי גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית והקשה הא ל"ל קרא מדר' חייא בר אבא א"ר יוחנן נפקא כו' ומשני איצטריך כו' אבל נכרי הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה דתנן הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה אימא שליח נמי עביד קמ"ל והקשה ולר"ש דפטר דתנן כו' אתם גם אתם ל"ל ומשני הגמ' איצטריך סד"א הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין אתם ולא שותפין אתם ולא אפוטרופוס אתם ולא התורם את שאינו שלו אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל ע"כ הסוגיא, ורבינו והרמב"ם פסקו בהא דאריסין ושותפין ואפוטרופיס דלא כאמר מר דבהל' תרומות פ"ד הל"ח כתב הרמב"ם דפירות השותפין חייבות בתרומה והשותפין אינן צריכין ליטול רשות זה מזה אלא כל התורם מהן תרומתו תרומה ובהלכה י' שם כתב וז"ל אריס שתרם ובא בעל הבית ועיכב אם עד שלא תרם עיכב אין תרומתו תרומה ואם משתרם עיכב תרומתו תרומה והאפוטרופסין תורמין מנכסי יתומים עכ"ל וכלשון זה ממש כתב רבינו לקמן בהלכות תרומות מ"ע קל"ד ומה שלא כתב הרמב"ם גבי אפוטרופוס את החילוק שכ' רבינו בין להאכיל להניח עי' בכ"מ שם שכ' דסמך בזה על מ"ש בהל' נחלות וכיון דרבינו והרמב"ם לא פסקו כהאמר מר א"כ ק"ל כיון דפסקו כר"ש דנכרי ליתא בתרומה דנפשיה כהנ"ל מחודש ז' א"כ נשאר עליהם קושי' הגמ' שהקשה אליבא דר"ש אתם גם אתם ל"ל כיון דל"ל כתירוצו של הגמ' דאיצטריך משום דסד"א הואיל ואמר מר כו' כיון דלא פסקו כהאמר מר א"כ ליכא למיטעי למימר דאתם ולא שלוחכם נמי ואח"כ ראיתי שכבר קדמנו בקושיא זו העצמות יוסף שם ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעת קדשו, ועוד קושיא אחת קשה על רבינו והרמב"ם מה שהקשה על הרמב"ם הר"י קורקוס ז"ל מובא בכ"מ ז"ל הל' תרומה שם דמדוע באמת לא פסקו כהאמר מר עי' בכ"מ שהביא בשמו שני תירוצים ע"ז. ול"נ בס"ד ליישב את הג' קושיות הנ"ל בחדא מחתא דלכאו' ק"ל על החכמים דדרשו מאתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם ב"ב מנ"ל למידרש כן דילמא באמת איצטריך אתם גם אתם משום האמר מר שאמר הגמ' אליבא דר"ש אבל לעולם יכול להיות השליח אפי' עכו"ם בדבר דאי' בדנפשיה אעכצ"ל דהחכמים לא סברו כהאמר מר וא"כ ל"ק קושיית הר"י קורקוס הנ"ל די"ל כיון דהחכמים לא סברו כהאמר מר ע"כ פסקו רבינו והרמב"ם בזה כהחכמים אע"ג דבהא דנכרי ליתא בתרומה דנפשיה לא פסקו' כהחכמים אלא כר"ש די"ל בשלמא בהא דנכרי ליתא בתרומה דנפשיה כיון דאיכא הוכחה מסתמא דגמ' דגיטין כר"ש כהנ"ל סוף מחודש ז' ע"כ פסקו כר"ש בזה אבל בהא דאמר מר כיון דהחכמים ל"ס כהאמר מר וליכא הוכחה בזה מאיזה סתם גמרא דלא כהחכמים ע"כ פסקו בזה כהחכמים משום הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים כמובן, אלא לפי תירוצינו נשארה על רבינו והרמב"ם קושיית העצמות יוסף הנ"ל בתקפה דבשלמא בלא תירוצינו י"ל על קושיית העצ"י כחד מתירוצים של הר"י קורקוס שכ' על קושיתו עי' בכ"מ ותראה דבתירוצים של הר"י קורקוס גם קושי' העצ"י ל"ק אבל לפי תירוצינו על קושיית הר"י קורקוס דרבינו והרמב"ם באמת לא סברו כלל כהאמר מר נשארה קושיית העצ"י הנ"ל אעכצ"ל דרבינו והרמב"ם סברו דגם לר"ש צריך אתם גם אתם לדרשה דמה אתם בני ברית אף שלוחכם ב"ב דאם אין ענין לתרומה תנהו עניין לשלוחות דזכייה ורבית ומה דלא משני הגמרא כן י"ל כיון דרצה הגמ' לאשמעינן דהחכמים ל"ס כהאמר מר וכיון דמתירוצו של הגמר' מוכח כן כמו שכתבנו ע"כ מתרץ הגמ' דר"ש סובר כהאמר מר אבל באמת הי' יכול הגמ' לתרץ דאיצטריך אתם גם אתם לדרשה דבני ברית למעט עכו"ם משליחות דזכייה ורבית באם אין עניין כמו שכתבנו וא"כ ממילא ל"ק גם קושיית הלח"מ הנ"ל כיון דלר"ש באמת ג"כ ילפינן מאתם גם אתם באם אין עניין למעט נכרי משליחות דזכייה ורבית ודו"ק ועי' לעיל מ"ע מ"ח מחודש ז' מה שכתבנו עוד בסוגי' זו: