(ד) מנין וכו'. האי "מנין" ע"כ אסוף ברייתא קאי - "מנין שאם הקדישה תהא מקודשת מדכתיב ואם משנת היובל יקדיש". (והאי "משנת" ע"כ אשנת היובל גופא קאי מדכתיב אח"כ "ואם אחר היובל יקדיש איש שדהו"). הרי דאם הקדיש בשנת היובל גם כן קדושה וזהו שיטת רב בגמרא. ושמואל ס"ל דאינה מקודשת, והאי דכתיב "משנת היובל" היינו משנת היובל ואילך, דאי לאו הכי הו"ל למכתב "ואם בשנת היובל". ועיין בהראב"ד שמפרש הטעם דלפיכך אין להקדיש לכתחלה בשנת היובל לכו"ע דצריך האדם לחוס על נכסיו ובזה אם יפדה יצטרך לשלם כל החמישים שקל עם החומש שלהם. ועיין בהגהת הגר"א:

נקעים. בקעים, והוא שיהיו מלאים מים דמוכח שאינם לזריעה ועכ"ז צריך שיהיו עמוקים עשרה טפחים דפחות מזה נגאני דארעא מיקרו, פי' ספלים של קרקע שהמים מתנכסים שם ועל שם הקרקע הם נקראין ואינם חשובים בפ"ע ונמדדין עמו (גמרא):

אין נמדדין עמה. ונפדין בשוויין והשאר לפי חשבון חמשים שקלים לבית כור:

ת"ל שדהו. ואין זה מקרי שדה כיון שאינם עומדים לזריעה: