Chafetz Chaim on Sifra, Emor, Section 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(א) הא תינוק פסול. מדכתיב "איש":
לאחר הדבור. שנאמר להם הפרשה דכן משמע מלת "יהיה":
כזיבה וכנגעים. פי' כאשר פירשנו לעיל ב"כי יהיה" בזיבה ובנגעים שאמרנו ש"יהיה" אחר הדיבור:
הכי גרסינן תלמוד לומר אשר בו מום [הגר"א בהגהותיו וכן הוא גם כן גירסת הילקוט והסמ"ג לאוין ש"ח] והיינו בפסוק השני, ומשמע מזה דאפילו היה בו המום ההוא מקדם לכן גם כן לא נפיק מכלל בעל מום:
אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום. בין שהיה דבר זה לאחר הדיבור או קודם הדבור:
ממעי אמו מנין. דאפשר כיון דבפסוק הראשון כתיב "אשר יהיה בו מום" משמע דנתהוה אחר שנולד אבל ממעי אמו כיון דתחלת ברייתו כך אין זה בכלל בעל מום:
הכי גרסינן תלמוד לומר אשר בו מום [הגר"א וכן הוא גירסת הילקוט], והיינו מה דכתיב עוד הפעם "אשר בו מום" להורות דבכל גווני בכלל בעל מום הוא: