Chafetz Chaim on Sifra, Metzora Parashat Zavim, Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ג) הכי גרסינן זוב רר מזובו. כלומר זכרה התורה ג' פעמים זוב – חד "טומאתו בזובו", וחד "רר בשרו את זובו", וחד "החתים בשרו מזובו" ללמד שצריך לשלשה ראיות להיות זב גמור לטומאה ולקרבן:
אין לי אלא גדולות. דאפילו זב כמה שעות ולא הפסיק הוי ראיה אחת שכן משמע לשון זוב דדבר שזב מאליו יש בו הרבה שהמשהו אינו זב אלא עומד כמשקה טופח:
תלמוד לומר תהיה. דמשמע מה שתהיה הוי טומאתו:
החתים כל שהוא. דפירושו כל שהחתים ועשה סימן ניכר בבשרו אף על פי שלא יהיה גדול:
בשרו. היינו רר בשרו ואמר שלשה ריבויים לשלשה ראיות שאף על פי שיהיו כולם קטנות יטמאו. ויש מהראשונים דגרסי סתמא "תלמוד לומר תהיה אפילו כל שהוא", ועיין בראב"ד:
הכי גרסינן אם נאמרו קטנות למה נאמרו גדולות. (קרבן אהרן והגר"א):
אלא ליתן שיעור וכו'. פי' לא הוזכרו גדולות לגופן אלא לומר שאפילו אחת גדולה מטמאה כשלש קטנות וההפסקה שביניהן שהן כשיעור שתי טבילות ושתי סיפוגין ר"ל שיטבול אדם ויקנח את גופו אחר כל טבילה וטבילה שדרך אדם להיות מסתפג באלונטית אחר טבילה והטעם לזה שצריך להיות בין ראיה לראיה כדי שתחשב לשתי ראיות כדי טבילה וסיפוג ופחות משיעור זה לא חשיבה הפסק ולא נחשב אלא לראיה אחת והנה בעניננו שצריך הגדולה להיות כשיעור ג' ראיות קטנות ע"כ צריכה להיות המשך הזמן של הגרת הזיבה כשתי טבילות ושתי סיפוגין דהיינו להפסקות בין הראיות (ולא הוצרך לתת הזמן לזיבה בעצמה לפי ששיעורה כל שהוא ולכל שהוא אין זמן) ונתן לנו התנא סימן לשהיית הראיה גדולה שהוא כשיעור הולך מגדיון לנהר שילוח הידוע: