Chafetz Chaim on Sifra, Metzora Parashat Zavim, Section 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(א) ואשה בין גיורת וכו'. עיקר הרבותא משום שפחה שאינה משוחררת:
מחמת עצמה. מדכתיב "דמה" בה"א, משמע שהדם הוא מחמת עצמה והיינו מטבעה ולא דם היוצא מחמת ולד, והיינו דאי מקשה לילד בימי זיבה דהוא באחד עשר יום שבין נדה לנדה, ורואה דם כמה ימים, לא נעשית זבה על ידי זה משום דקושי הסמוך ללידה, כל דם שהיא רואה – מחמת ולד היא, ולא מחמת זיבה. ודוקא אם לא שפתה מצערה קודם לידה. הא אם שפתה לילה ויום קודם לידה, שלא היה לה צער – איגלאי למפרע שהדם לא היה מחמת לידה ונקראת יולדת בזוב:
ולא דמה מחמת אונס. כמו שטיהר בזב הזיבה הבאה מחמת אונס אבל אין כונת הכתוב למעט דם הבא מחמת ולד:
כשהוא אומר זוב. דהוא יתר, דהו"ל לומר "כי יזוב דמה", מאי "זוב דמה"? לרבות כל מה שתזוב ואפילו מחמת אונס:
ולא דמה מחמת ולד. ומתבאר שם בגמרא דדוקא מקשה בתוך האחר עשר יום, הא אי מקשה בימי נדה דהיינו בשבעה ימים הראשונים, לא מיעטו הכתוב ואפילו על ידי יום אחד נעשית נדה על ידי זה: