Chafetz Chaim on Sifra, Tazria Parashat Negaim, Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ז) מיד. כלומר יכול יהיו שתי וערב של צמר ופשתים יטמאו מיד אחר שנטוו דאז אקרו שתי וערב אפילו לא נתלבן הפשתן ונשלק הצמר:
תלמוד לומר בגד. פי' דסמיך בגד צמר ובגד פשתן לשתי שכן אמר "בבגד או בשתי" להקישם להדדי:
השתי משישלק. ששורין אותו במים חמין שישים אותו רך ונמשך:
והאונין של פשתן. הוא מטוה של פשתן והוא גם כן שתי וערב אלא דקרא להו אונין מפני שאין ניכר בהם שתי מהערב מה שאין כן בצמר ניכר ההבדל שהשתי החוט בו הוא דק מאוד והערב החוט עבה:
משיתלבנו. נותנין היו האונין של פשתן לתוך התנור כדי שיהבלו ויתלבנו:
בכל שהוא. כיון דלא פירש השיעור:
משיארג בו שלש על שלש. דפחות מזה אינו חזי לא לעניים ולא לעשירים [ומזה סייעתא לגירסת הגר"א הנ"ל]:
אף כולו. דהיינו שתי וערב אינו מטמא עד שיהיה שיעור בפקעת לארוג בו שיעור זה:
אפילו כולה שתי וכו'. פי' שיהא בפקעת שיעור לעשות הכל ממנה, גם שתי גם ערב. וכן אם היא כולה ערב לחלק ממנה גם לשתי:
היתה פסיקות וכו'. פי' פקעת זו יש בה כדי לארוג שלש על שלש אלא שהחוטין שבה מופסקין אינה מטמאה בנגעים לפי שאין ראוי לעשות מזה בגד אבל אם היו קשורים הוי חיבור ור' יהודה סבר דאפילו פסיקה אחת וקשרה שכל הפקעת לא נפסקה אלא במקום אחד וקשרה לא הוי חיבור: