Chafetz Chaim on Sifra, Tazria Parashat Negaim, Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ה) מה תלמוד לומר. הצרעת:
אלא מן השאת בלבד. ר"ל שמראית הפריחה היה כמראה השאת בעצמה מנין לרבות כשהיתה מראית הפריחה משאר ד' מראות:
הכי גרסינן תלמוד לומר וכסתה הצרעת. משמע דלא בעינן רק שיהיה בכיסוי מראה צרעת:
להביא בין האצבעות וכו'. ואשמועינן דלא נימא דהוא בכלל בית הסתרים:
מנין אתה אומר פרחה בכולו וכו'. כדי להבין ענין הברייתא אקדים לזה איזה פרטים:
א) שהפריחה שאינו בכולו אפילו כחצי עדשה מעכבת:
ב) למעלה מבואר שהפריחה אין צריך להיות על ראש וזקן כ"ז שלא נקרחו ואם נקרחו אחר הפריחה אינו מעכב את הפריחה:
ג) אם נקרחו קודם הפריחה דינם כעור הבשר ומעכבים את הפריחה אם לא נמשך הפריחה גם עליהם:
ד) אפילו אם היתה הפריחה קודם שנקרחו אלא שחסר ממנה חצי עדשה ואחר כך נקרחו הראש והזקן ואחר שנקרחו נמשך הפריחה במראות הנגע גם על החצי עדשה - לא מהני הפריחה ולא מידי כל זמן שלא ימשך הפריחה גם על הראש והזקן דכיון שלא נגמר הפריחה בשלמות קודם שנקרחו מעכבים גם הם את הפריחה כשאר עור הבשר:
ועתה נבוא לבאר הברייתא:
אבל לא כחצי עדשה. פי' וזה מעכב את הפריחה מליטהר:
חזר תוך הראש והזקן ונקרחו וכו' ונעשו צרבת. היינו שנמשך כקרום עליהן ונרפאו קצת דמאז והלאה דינם כעור הבשר ומעכבין את הפריחה:
יכול יהיה טהור. היינו אם בינתיים נמשך הפריחה במראית נגע גם על החצי עדשה – תלמוד לומר "את כל בשרו", עד שתפרח בכולו, וכיון שלא נגמר הפריחה קודם שנקרח נחשב כמו שנקרח קודם הפריחה: