Chafetz Chaim on Sifra, Tazria Parashat Negaim, Section 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(א) אדם כי יהיה בעור בשרו מה תלמוד לומר. פי' דהיה לו לכתוב "אדם אשר בעור בשרו":
לפי שנאמר ואיש או אשה. דאמר קרא שבהרות אלו הם טהורות שנאמר שם "פרח בעור טהור הוא" ואין צריך לומר זה כאשר היו אלו הבהרות כהות שאינם מד' מראות שהנגעים מיטמאין בהם, שאלו לא באו לכלל טומאה מעולם, אלא הוצרך הכתוב ללמדנו דאפילו בהרות שיש בהן מראות נגעים עם כל זה הויין טהורות כדמפרש ואזיל:
בעכו"ם ונתגייר. דכיון דהוה ליה הנגע מקמי דנתגייר דאז לא הוי מיטמא בנגעים אף על גב דנשאר הנגע במראיתו אחר שנתגייר טהור:
בקטן. בעובר במעי אמו דאינו מיטמא בנגעים משום דלא חזי להי כהן לטמויי וצריך שיהיה במקום שיכול הכהן לראות נגעו אם אחר כך נולד ונשאר הנגע בו במראה שלו טהור כיון שנולד בשעה שלא היה מיטמא:
בקמט ונגלה. הם הקמטים אשר יעשו בבשר האדם בהיותו שמן שהנגעים שנולדו שם אינם מיטמאים מפני שאינם נראים לעיני הכהן. אם אחר כך כחש הבשר ונראה הנגע במראה שלו – עם כל זה אינו מטמא כיון דבשעה שנתהוה לא היה מטמא:
בראש ובזקן. פי' ואחר כך נקרחו כדאיתא במשנה פרק ז דנגעים והיינו שאין סימני נגע המטמאים בעור ובשר מטמא בראש וזהו דכתיב כי "נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא" לומר שהנתק הוא צרעת הראש והזקן ואין בהרת מטמא בהם בהיות השער בהם ולזה אם נולדו בראש או בזקן בהיות השער בהם ואחר כך נקרחו אף על גב דאז מטמא בהם הוא טהור כיון שנולד בשעה שאין הנגע מטמא בהם:
בשחין ובמכוה. שחין באה בכל מה שיוכה האדם בין בעץ או באבן, בין בברזל וזולת זה. ומכוה הוא הנכוה באש או בתולדות האש כגון בברזל שנתחמם באש והדומה לו. ובקדח הוא הנגע ההוה מליחה שרופה נלהבת בגוף והם המורסות אשר ינקבו העור והוא נגזר מ"אש קדחה באפי", ר"ל התלהבות:
המורדים. אשחין ואמכוה ואקדח קאי, ופי' המורדים שהיה עדיין הנגע לח שלא העלה צרבת שלא נתקשה הבשר אלא עדיין הוא בשר לח ויכאיב אותו לפי שאין לו עור (ולזה הושאל לו שם מורד שיזיק לו המישוש) וכל זה אינו מטמא בנגעים אם לא העלה מקודם עור כקליפת השום אף על גב דאית בהו בהרות שיש בהם מראה נגעים ולזה אם נולד הנגע באחד מאלו ואחרי זה העלו צרבת על גבן כקליפת השום שראייתן לטמא בהם אף על גב דעדיין הנגע במראהו – טהור, כיון דבשעה שנולד לא היה מטמא בהם:
וכולהו הנך איתנהו בכלל בהק טהור דלהכי כתיב התם "בהרות בהרות לבנות" ולבסוף כתיב "בהרות כהות לבנות", כהות הם למטה מארבע מראות נגעים ובהרות לבנות היינו שהיה בהם מראות נגעים רק שנולדו במקום טהרה ואחר כך באו לכלל טומאה וככל הני שציירנו ואפילו הכי טהורים [ראב"ד]. וזה רמז הכתוב גם כן בעניננו "כי יהיה בעור בשרו ספחת וגו'" היינו בעת הוייתו ולידתו של הנגע יהיה במקום הראוי ליטמא לאפוקי בקטן ונולד או בעכו"ם ונתגייר וכל הנ"ל [הר"ש ושארי מפרשים]. והראב"ד פירש באופן אחר:
נשתנו מראיהן. קאי אדלעיל שנולדו בפטור ובאו לכלל חיוב וטיהרנום ושוב נשתנו מראיהם:
בין להקל. שנשתנה הנגע להקל, שהיתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל או שהיתה כצמר לבן ונעשה כקרום ביצה:
ולהחמיר. כגון שהיתה כקרום ביצה ונעשית כצמן לבן. היתה כסיד ונעשית כשלג:
ר' אלעזר בן עזריה מטהר. דאף על גב דשינה להקל או להחמיר הכל מכח הנגע הראשון בא:
להקל טהור. שהוא מן הנגע הראשון שמכהה והולך לו:
להחמיר. דשינתה מסיד לשלג:
תראה בתחלה. להכהן דכיון דנשתנית הוי לה נגע חדש:
לכך נאמר אדם כי יהיה. לראב"ע למעוטי לכל הנ"ל גם בנשתנו מראיהן דבכולהו מטהר ולר"א חסמא למעוטי כשהוא להקל, ולר"ע למעוטי רק בלשא נשתנו מראיהן אבל בנשתנו מראיהן נגע חשיבי.וק"ק הלא בלא נשתנו מראיהן נפקא לן זה מקרא ד"כי יהיה בעור בשרו בהרות לבנות" הנ"ל. ואולי רבי עקיבא לא סבירא ליה הך דרשא: