Chafetz Chaim on Sifra, Tazria Parashat Negaim, Section 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ט) ושערה לא הפך לבן. משמע שהיה שם שער אלא שלא הפך לבן עדיין, ואמר "ושערה" בכינוי דהדר לבהרת הנזכר שהוא כגריס ואמר שעם היות בה שער שחור והסגיר למדנו דשער שחור אינו ממעט את שיעור הבהרת דאילו היה ממעט אותו לא הי בעי הסגר:
בהרת ובשער לבן חיישינן וכו'. בתמיה, כלומר וכי אם היה בהרת כגריס ובה שער לבן מי אמרינן שהשער לבן מיעט את הגריס ונטהרנו וכשם דלא ימעט השער לבן כך לא ימעט השחור:
שהוא סימן טומאה. וצריך להחמיר לחשוב שמקום השער הוא בכלל הנגע מה שאין כן בשחור שעדיין אינו מוחזק לטמא:
אלא שתים. ופשו לה עוד שמנה שאינם סימן טומאה וכי אנו חוששין שממעטין את הבהרת וכשם שאין אנו חוששין לאלו כך אין אנו חוששין לשחור:
שהוא מין טומאה. ואף על גב שאין אנו צריכין אליהם לטמא זה הנגע – עם כל זה חלק מהטומאה הם:
אף שער שחור וכו'. כלומר שחור נמי מתהפך ללבן דהוי מין טומאה:
ואומר ושערה וכו'. כלומר ואם לא יספיק זה לכם להשיב אתכם הרי קרא אמר זה בהדיא וכמו שמסיים:
תחלה. כלומר זה ההתחלה למה שיעשה אחר כך [קרבן אהרן], ועיין בראב"ד מה שמבאר כפשוטו דהיינו רק בתחלה צריך הסגר פעם אחת או שני פעמים אבל לאחר שהחליטו בשער לבן או בפשיון והלך השער לבן והפשיון וחזר – אין צריך עוד הסגר שני וכך צריך לפרש לקמן פרשתא ה' סוף פ"ח: