Chafetz Chaim on Sifra, Tazria Parashat Negaim, Section 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ח) בין באיש אחד. שהיה לו שני נגעים בשני מקומות בגופו אחד בהרת כגריס ואחר בהרת כסלע ובסוף שבוע היו שניהם כסלע ואיני יודע איזה מהם פשה ואף על גב דממה נפשך יש לו נגע אחד שפשה אפילו הכי גזירת הכתוב הוא שידע הכהן באיזה נגע הוא מחליטו:
באיש אחד טמא. דממה נפשך נגע וקרא מוקים ליה בשני אנשים:
א"ל והלא נאמר נגע הוא. משמע שיהיה נגע ודאי ולא מטמאינן מספקא אם כן למה לי למכתב וטמא אותו לרבות דאפילו באיש אחד לא מטמאין עד שידע בבירור על איזה נגע הוא מטמאו:
שיהא מקומה צרוב. רשום והוא מה שחזר לומר ושיהא מקומה ניכר כדפרשינן לעיל שיהא עדיין מכח השחין ניכר בו שאם נרפא לגמרי ונעשה מקומו צלקת הרי הוא נידון כעור הבשר:
הכי גרסינן ויהא מקומה ניכר [הגר"א בהגהותיו וכן משמע מהראב"ד], והוא פירוש על מה שאמר שיהא מקומה צרוב:
וטיהרו את הודאי וכו'. דהוה ליה למכתב "וטהר הכהן, "וטהרו" משמע אותו שידוע לו שהוא טהור ולא מספיקא אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע ואם כן אותו שהיה בתחלה כסלע הלך לו הפשיון ואם כן הוה ליה לטהרו מ"מ כיון דלא ידעינן איזהו לא נוכל לטהרו ושניהם טמאים והטעם בעניננו דמשנזקק לטומאה הרי יש לו חזקת טומאה ולא מטהרינן מספיקא ואינו דומה להנ"ל:
עד שיחזרו להיות כגריס. והלך הפשיון משניהם: