(ז) זאת תורת היולדת האשה וכו'. פי' תורת היולדת דמשמע קרבן אחד על ולדות הרבה להביא האשה וכו' דמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים וכן חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות שמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים דלהכי רבייה רחמנא 'תורת' לקרבן אחד להתירה בזבחים אבל לא לפטרו ידי חובתו דכיון שהן ודאות חייבות להביאן כדאמרן לעיל "לבן לחייב על כל בן ובן" [ראב"ד]. ואף דבמשנה שלפניה הביא מתורת היולדת לדרשה אחרת – הוא כמו 'דבר אחר' על הכתוב הזה. ולפי הנראה זהו כונת הגר"א שהגיה "דבר אחר תורת היולדת". אכן מדברי רש"י בכריתות (דף ח.) ונעתיקה לקמיה משמע דאכילת זבחים שמותרת על ידי קרבן אחד אפילו בודאות הוא מצד הסברא:

ספק זיבה. כגון טועה שראתה ג' ימים ואינה יודעת אם בימי נדותה או בימי זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל:

ספק לידה. כגון שהפילה ואין ידוע מה:

האשה שיש עליה ה' ספיקות של לידה או חמשה של ספק זיבה מביאה קרבן אחד. חטאת העוף הבאה על הספק:

ואוכלת בזבחים. שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן:

ואין השאר עליה חובה. לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחת בקושי התירו להקריבה ספק מליקת חולין למזבח ומשום שאי לאו כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים:

ה' לידות ודאות או ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים. כמו שפירשתי:

והשאר עליה חובה. כדאמרינן בפרק ב' דכריתות (דף ט.) "יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם תלמוד לומר זאת":

קינין. שני קינין ד' תורין:

בדינרי זהב. בשני זהובין, קן לדינר זהב:

המעון הזה. שבועה:

נכנס לבית דין ולימד וכו'. אף על פי שהיקל על ד"ת – עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף:

קינין בריבעתים. שני קינין בשני רביעית דינר כסף לא'. ריבעתים לשון חצי הוא: