Chafetz Chaim on Sifra, Tzav, Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ב) ואפילו טומאת מת. שאינו טמא אלא מפני מגעו ואין הטומאה יוצאה עליו מגופו:
בטומאת אדם או וכולי. שנגע בזב או בנבילה או בשרץ:
אם נאמרו קלות. מגע זב ונבילה ושרץ:
למה נאמרו חמורות. טומאת מת:
הייתי אומר על הקלות יהא חייב על טומאת הגוף וכולי. דהוה אמינא כי ממעטינן בקרא קמא דאינו מדבר בטומאת בשר כדלעיל בפי"ד – הני מילי באותן טומאות קלות דמשתעי בהו הקרא דבתריה דהיינו שנגע הבשר בזב ובנבילה ובשרץ שמגען קל הוא לגבי מגע מת. אבל בשר שנגע בטומאת מת - לא ממעטינן ובטומאת בשר נמי דיבר הכתוב ועל שניהם הוא אומר בקרא קמא "ונכרתה", בין על זב ובעל קרי האוכל קדש בין על האוכל בשר שנטמא במת:
צריך לומר חמורות. "בכל טמא" דאוקימנא בטמא מת. וכיון דענינא בחמורות נמי משתעי ואיירי הקרא רק בטומאת הגוף ה"ה הקרא קמא נמי איירי רק בכהאי גוונא:
אילו נאמר חמורות. דהוי כתיב "בכל טמא" בטומאת אדם:
ולא נאמרו קלות. נבילה ושרץ:
הייתי אומר. על החמורות יהיה חייב כרת על טומאת הגוף:
ועל הקלות יהא פטור. אם נגע בנבילה או בשרץ ואכל קדש יהא פטור מכרת: