Chafetz Chaim on Sifra, Tzav, Chapter 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(א) ר' אלעזר בר"ש. אתי למיעבד צריכותא בתלתא קראי. דכתיב במנחה "לכהן המקריב אותה" - פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ואונן, ובחטאת כתיב (פרשה ג' הלכה ג') "הכהן המחטא אותה יאכלנה" - פרט לטבול יום וכולי, וגבי שלמים כתיב "לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה" - פרט לטבול יום וכו'. ואשמועינן ראב"ש דחד מחבריה לא אתי והיינו דקאמר:
בא טבול יום ואמר לכהן. חבירו הטהור של בית אב שלו:
תן לי. חלק מן המנחה של ישראל שאוכל לערב:
אמר לו. טהור לטבול יום, כלומר כן יש להשיבו:
ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך. דכהן המחוייב חטאת מביאו ומקריב אפילו במשמר שאינו שלו ועבודתה ועורה שלו. בפרק הגוזל (דף קט:) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה? תלמוד לומר "ובא בכל אות נפשו ושרת". ומנין שעבודתה ועורה שלו? תלמוד לומר "ואיש את קדשיו לו יהיו":
דחיתיך מחטאת ישראל. דטבול יום אינו חולק בה דכתיב "המחטא":
מקום שהורע כחך במנחתך. שאם התנדבת מנחה והקרבת – אפילו אתה טהור – אי אתה אוכלה, כדכתיב "כל מנחת כהן כליל תהיה וגו'":
אינו דין שאדיחך היום. שאתה טבול יום ואינך ראוי להקריב מנחת ישראל:
לכהן המקריב וגו'. במנחה כתיב: