Chafetz Chaim on Sifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(יב) והלא פר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצות ידועה. – כצ"ל. ור"ל שפר יום הכפורים בא לכפר על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וטעון שריפה ואם כן איכא למימר נמי דחטאת הקהל כייל שעירי הרגלים כי היכי דכייל פר יום הכפורים ומיעוטא דהוא לשעירי עכו"ם אתי:
ומשני מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים אף כל שדמו נכנס לפנים – כצ"ל [הגר"א]. כלומר לית לן לאתויי בכללא דחטאת הקהל אלא פנימיים דהיינו שעירי עבודה זרה דדמו לפר העלם ולפר יום הכפורים ולאפוקי שעירי רגלים שאין דמן נכנס לפנים דהא מיעט רחמנא לו כנ"ל בפסקא וי"ו:
כל מעשיו. שחיטה וקבלה והולכה וזריקה:
הוא פרט לששרפו שלא לשמו. ולאו למימרא דשרפו שלא לשמו פסול – דמאחר שהוכשר יחזור ויפסל?! ועוד דהוא עצמו שלא נשרף כשר. אלא ארישא קאי דקתני שיהיו כל מעשיו לשם חטאת ואם שחט וזרק שלא לשמו פסול ואהא קאמר דלא תימא הוא הדין לשריפה אלא פרט לששרפו שלא לשמו, פי' אף על פי שכל מעשיו לשמו שריפה לא בעינן לשמו. אבל באמת כל זה דחוק:
והנכון כגירסת הגר"א "פרט לששחטו שלא לשמו", וכן הוא הגירסא בילקוט. ואף דממעיטינן מעיקרא מ"חטאת" אפשר דאי לא ממעטינן מ"הוא" הוה אמינא דמ"חטאת" ממעטינן רק מקבלה ואילך דהקפידה התורה להיות בכהנים, מה שאין כן בשחיטה: