Chafetz Chaim on Sifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(א) באצבעו ולקח וכו'. דכתיב "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות וגו'" – הטילו הכתוב לאצבע בין לקיחה לנתינה וקסבר האי תנא מקרא נדרש לפניו ולאחריו. הלכך דרשינן "באצבעו" אתרוויהו א"ולקח" דהיינו קבלה ומשכחת לה קבלה באצבע כגון דעבד אוזן לשפת מזרק ומקבל בה:
שיקבל בימין. דכל מקום שנאמר "אצבע" אינו אלא ימין דגמרינן ממצורע דכתיב "וטבל הכהן את אצבעו הימנית":
באצבעו ונתן. היינו לאחריו:
שיתן בימין. מתן דמו למזבח:
אמר ר"ש וכי נאמר בו יד. כלומר אילו נאמר יד בקבלה או אצבע כדאמריתו, מודינא דהוי בעינן ימין דאיכא למגמר יד יד מידו הימנית דמצורע (ויקרא יד, יד) אי נמי אצבע אצבע מאצבעו הימנית. אבל השתא שלא נאמר בו יד בקבלה – אין לנו, דהאי "באצבעו" לא דרשינן ליה אקבלה, דסבירא ליה לר' שמעון מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו:
הואיל ולא נאמר בו יד. ה"ה דהוה ליה למיתני "הואיל ולא נאמר בו אצבע" אלא דהיא היא ואורחא דמילתא נקט דסתם קבלה ביד היא ולא באצבע:
והלא דין הוא. אי לא אשמעינן קרא סלקא דעתך אמינא דיצטרך ליתן על הפנימי:
משיח מוצא מכלל יחיד. לידון בפר:
ונשיא מוצא מכלל יחיד. לידון בשעיר: