(ב). תלתא קרבנו דכתיב גבי צאן דריש – "ואם מן הצאן קרבנו..ואם כשב הוא מקריב את קרבנו...וסמך ידו על ראש קרבנו":

לרבות כל בעלי קרבן. דחמשה שהביאו בשותפות כולן סומכין זה אחר זה:

בחיים ובשחוטין. כגון כבשי עצרת ואשם מצורע דכתיב בהו הנאה בעודם חיים בשחוטין כגון חזה ושוק של שלמים ותודה:

נתמעטה בחוברין. שרק אחד מניף בשביל כולם (מנחות צד, א):

תלמוד לומר קרבנו. כצ"ל, ואידך שני 'קרבנו' מיותר (הגר"א). וכן איתא במנחות צד דדרשא זו מחד 'קרבנו' נפקא: